מתחזקות ביחד בצניעות

תודה לרבי שאפה את החלות....

תודה לרבי שאפה את החלות....

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

 

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ (כה, כא).

באחד מימי הקיץ ישב כ"ק האדמו"ר בעל ה'ישועות משה' מויז'ניץ זצ"ל בנאות דשא למנוחה, ולמד מתוך גמרא גדולה, כאשר מעליו פרוסה שימשיה להצל עליו מהשמש. עבר שם יהודי שחזותו העידה שעדיין לא זכה לשמור תורה ומצוות וראה התקהלות של חרדים על שפת הים. ניגש אל אחד הגבאים והתעניין מיהו זה היהודי נשוא הפנים היושב ולומד.

השיב לו הגבאי: "זה הרבי מויז'ניץ".

"ככה? זה הרבי מויז'ניץ?", אמר היהודי, "אני חייב לגשת אליו ולהגיד לו משהו!".

הגבאי ניסה להניאו מלגשת אל הרבי, אך האיש התעקש ואמר: "זה משהו קצר, שאני כבר הרבה שנים רוצה להגיד להרב ויז'ניץ"...

היהודי הלז לא המתין הרבה והרים את קולו: 'הרב ויז'ניץ'! הרב ויז'ניץ!"... האדמו"ר הביט בו ושאל את הגבאי לרצונו של היהודי. אמר לו הגבאי: "הוא אומר שיש לו משהו שהוא רוצה להגיד לרבי כבר הרבה זמן, וזה משהו קצר"... "בסדר, שייגש!", אמר הרבי.

ניגש היהודי אל האדמו"ר ואמר לו כך: "הרב ויז'ניץ, אני כל שבוע נוסע במיוחד לבני ברק לקנות את החלות שלכם במאפיית ויז'ניץ! זה משהו מיוחד, אין כמו הידיים שלך, ידי זהב. אתה אופה חלות טעימות מאד מאד! יבורכו מעשי ידיך!"...

ידידי הרה"ג רבי ישראל מאיר אלטמן שליט"א מביא את הסיפור בספרו 'שמע תפילתי' וכותב בשוליו את הדברים המאלפים הבאים:

אכן, מעשייה מבדחת. מצחיק לשמוע על היהודי התמים שצימצם את כל חסידות ויז'ניץ, קהילה חסידית תוססת בת אלפי משפחות, עם שיטה ודרך בעבודת ה', עם ישיבות, כוללים, תלמודי תורה ועוד ועוד, למאפיית חלות, כך שהיה ברור לו כשמש בצהרים שהאדמו"ר מויז'ניץ קרוי כך על שם החלות שהוא אופה, ועוד בעצמו...

אך האם אנחנו לא כאותו יהודי טועה? האם אנחנו לא מצמצמים לעיתים את כל המבט שלנו ל'מאפיות חלות'?... יש כאלו שמבטם על תפילה, דומה להסתכלותם על 'כספומט'. צריך פרנסה? הולכים להתפלל. יש חולה בבית? מתפללים. צריך זיווג? הולכים להתפלל. צריך ישועה בכל נושא שהוא? מתפללים....

זהו צימצום, לקחת את כל מושג התפילה ולצמצמו ל'קח - תן', קח תפילה, תן ישועה. לא ולא!

"מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דוֹמֶה? לַמֶּלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְאָמַר: אַל יִרְאֶה פָּנַי אֶלָּא מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה יָבוֹא וְיִטֹּל פַּרְנָסָתוֹ. הָיָה מִתְפַּרְנֵס כָּל הַשָּׁנָה וְהוּא מִשְׁתּוֹקֵק: הַלְוַאי אֶרְאֶה פְּנֵי אַבָּא וְלֹא אֶתְפַּרְנֵס, כֵּיוָן שֶׁנִּתְרַצָּה לוֹ, אָמַר יָבוֹא בְּכָל יוֹם וְיִטֹּל פַּרְנָסָתוֹ. אָמַר אוֹתוֹ הַבֵּן: כְּדַאי אִם אֵין בְּיָדִי אֶלָּא רְאִיַּת הַמֶּלֶךְ בְּכָל יוֹם כְּדַאי הוּא. כָּךְ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי חִבָּתָן נִתַּן לָהֶן פַּרְנָסַת יוֹם יוֹם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מַחֲלִין וּמַקְבִּילִין פְּנֵי שְׁכִינָה בְּכָל יוֹם" (מְכִילְתָּא דְּרַשְׁבִּ"י).

מגלה לנו רשב"י: לא בגלל שהקב"ה לא אוהב אותנו, יצר הוא את המצב שבגללו אנו צריכים להתפלל אליו יום יום, אלא להיפך.

דווקא בגלל שהקב"ה רוצה שנדבר איתו, שנשתפך בתפילה לפניו, שנרגיש שהוא ואין בלתו, לכן הוא יצר את המצב שחסר לנו, שישנו נגיף המסתובב ומבהיל אותנו. אנו מרגישים שחסר לנו פרנסה, שיש בעיות עם חינוך הילדים, שאנו לא מרגישים טוב וזקוקים לבריאות איתנה, שיש לנו חוסר נחת ושאר צרות רחמנא ליצלן. כל החסרונות והאירועים המגיעים אלינו, מגיעים דווקא בגלל שהקב"ה רוצה שנדבר איתו ונודה לו.

התנא הקדוש ר' שמעון בר יוחאי מגלה לנו שתפילה היא ראיית המלך והקבלת פני שכינה בכל יום. זוהי המטרה של תפילה, וההיכי תימצי של הקב"ה שנראה אותו בכל יום ויום, על ידי שגורם שנצטרך ונבקש. אבל חס ושלום שלא נשכח מהי המטרה האמיתית של התפילה, לזכות ולדבר לפני מלכו של עולם, להקביל את פניו ביראה ופחד, באהבה וברוממות.יש כאלו שמבטם על תפילה, דומה להסתכלותם על 'כספומט'.

צריך פרנסה? הולכים להתפלל. יש חולה בבית? מתפללים. צריך זיווג? הולכים להתפלל. צריך ישועה בכל נושא שהוא? מתפללים....

זהו צימצום, לקחת את כל מושג התפילה ולצמצמו ל'קח - תן', קח תפילה, תן ישועה. לא ולא!

&&&&

להיכן נעלם ה'נפטר'?

ידועה התקופה בה חששו הכל מגזירת 'ניתוחי מתים'. כאשר מידי פעם נטלו הרופאים גופות נפטרים יהודים וניתחו אותם, באופן המנוגד להלכה ולכבוד הנפטר.

באחד הימים, באותה תקופה, נפטר יהודי אחד, שבסמוך לביתו הייתה פנימית בחורים. מיד לאחר פטירתו לקחו הבחורים את גופת הנפטר, הכניסוה למקום והחביאוה באחד מחדרי הפנימיה. המשטרה לא התכוונה לוותר על טרפה כה בקלות והיא נערכה בכוחות גדולים כדי לפרוץ לתוך הפנימיה ולקחת את המת לנתיחה שלאחר המוות. מנגד, גם הבחורים לא התכוונו לוותר בקלות על כבוד הנפטר. הם לקחו את הנפטר והניחוהו בקומה השלישית של חדרי הפניימיה, כשלאורך כל המדרגות הניחו מיטות וארונות, שפכו מים ושמן על כל המדרגות והניחו כל חפץ ומכשול היכול למנוע את כניסת המשטרה לבניין.

אבל המשטרה היא משטרה, ולאחר מאבק של שש שעות עם כוחות שיטור עצומים, אלות, גז מדמיע, ושאר כלי משחית, הם הצליחו סוף סוף להגיע לחדר בו שכב הנפטר. בפרצוף של מנצחים, תפסו ארבע שוטרים את המיטה, לקחו את גופת הנפטר לאמבולנס, ופתחו בנסיעה לכיוון אבו כביר, המקום בו ניתחו מתים רח"ל.

לאחר כרבע שעה של נסיעה החלו לפתע תזוזות מתחת לטלית, פחד פחדים, תחיית המתים כפשוטה. ה'מת' קם ממיטתו ויצא מהאמבולנס.... למותר לציין שאלו שנזקקו כעת לאמבולנס, היו השוטרים עצמם, שזכו לראות בעיניהם תחיית המתים כפשוטו...

להיכן נעלם המת האמיתי? דקה לאחר שהמשטרה נסעה עם ה'מת' – החי, הוציאו הבחורים את הנפטר האמיתי, ששהה בקומת הקרקע, ולקחו אותו לקבורה בשקט ובשלווה. המשטרה נלחמה בכל עוז ותעצומות כדי לקחת 'מת - חי' שכביכול שהה בקומה השלישית, בזמן שהמת האמיתי שכן לבטח בקומת הקרקע מבלי שאף אחד שמר עליו....

אכן, מעשייה נאה, כותב הרה"ג רבי ישראל מאיר אלטמן שליט"א בספרו 'שמע תפילתי'. הבעיה היא שמדובר בנו עצמנו. היצר הרע, שהוא מלאך מכוחות מרום, עושה לנו גם כן כאלו תרגילים חכמים. היצר הרע נותן לנו לנהל מלחמה בעוז ובתעצומות. הבעיה היא שאנו מנהלים את המלחמה לא במקום הנכון. אנחנו נלחמים על מישהו חי, בזמן שהמת שוכב במקום אחר.

התפילה היא בגדר 'כל המקודש מחברו - חרב יותר מחברו'. היצר הרע יודע זאת יותר טוב מאיתנו, הוא יודע את הערך העליון של תפילה, שבלעדיה אין שום סייעתא דשמיא, והוא נלחם בעוז ובתעצומות. הוא מאפשר לנו להילחם בו בדברים אחרים, חשובים פחות. אך כשאנו מגיעים לתפילה, מקום כבוד שמים והקשר שלנו להקב"ה עליו אמרו חז"ל שהיא מהדברים העומדים ברומו של עולם, אנו נכנעים ללא קרב.

&&&&

כולנו יודעים את דברי חז"ל והקדמונים שכל דבר וענין, שפע רוחני וגשמי וכל נושא שהוא בבריאה, צריך תפילה. אנו רוצים שהחיים ישובו למסלול רגיל וטוב? צריך להתפלל על כך.

ואם קשה לנו, ה'מלומדה' מרדימה אותנו?  נוכל להתפלל גם על זה. "רבונו של עולם, קשה לנו להתפלל כמו שצריך. עזור לנו להתפלל טוב לפניך"... 

&&&&

שר התורה הגר"ח קניבסקי: תפילתך- כתפילת משה רבינו!!!

נאמר בגמרא בברכות ל"ב: "כל המאריך בתפלתו, אין תפלתו חוזרת ריקם. מנא לן - ממשה רבינו, שנאמר: ואתפלל אל ה', וכתיב בתריה וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא". לכאורה לא מובן. כיצד רואים מזה שאם משה האריך בתפילה ותפילתו התקבלה, שגם כל יהודי פשוט שיאריך בתפילה, תפילתו תתקבל? אולי דווקא תפילת משה התקבלה. אבל לא התפילה של אנשים רגילים?

שאלתי את השאלה את מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, ומרן שליט"א השיב: "אם הפסוק כותב את זה, הוא כותב כדי ללמד על כולם"....

--- תפילתו של כל יהודי יכולה להתקבל- כתפילת משה רבינו!!!

&&&&&

כיצד הסתדרה הבעיה הרפואית?

ידידי ר' משה היה טרוד זמן ארוך בבעיה רפואית מסובכת שהפריעה לו ולבני ביתו. יסורים וחבילי טרדות הקיפוהו ור' משה היה עסוק ראשו ורובו בבעייתו הגדולה והכואבת. חלפה תקופה לא ארוכה והנה פגשתי את ר' משה, והאמת? הופתעתי. פניו האירו באור יקרות ובת צחוק היתה נסוכה עליהם. הוא חייך חיוך גדול, בדיוק כמו בימים עברו וקולו התרונן ושמח. "מה נשמע ר' משה?", שאלתי אותו, "הבעיה הרפואית הסתדרה?"

-"הסתדרה, הסתדרה!", צהל האיש. "ברוך השם!"

"איך הסתדרה?", שאלתיו, "פנית לפרופסור ההוא מאנגליה? דיברת עם פירר? מה הוא אמר? השגת מימון לניתוח מקופת הצדקה המקומית? הגביר ההוא מאמריקה הפעיל קשרים? גפני מהכנסת עזר? ומה, מה תוצאות הבדיקה? וההוא, נו, איך קוראים לו?! הזה מבוסטון, עשה משהו?"

-"כמה שאלות בבת אחת! עוד מעט תגיד לי שהתחלת להיות עיתונאי!!", סנט בי ר' מוישה בחיוך גדול, "דיברתי עם מישהו הרבה יותר גדול!! עשיתי את הדבר הטוב ביותר שיכול לפתור את הבעיות שלנו".

-"מה עשית?", שאלתי, מנסה להבין היכן פיספסתי ועל איזה מומחה או עסקן לא שמעתי עדיין.

-"התפללתי", השיב ר' משה, ופני חפו. איך לא חשבתי על זה לבד?!

&&&&

תפילה פועלת בדרך הטבע

הגמרא בקדושין (כט, ב) מספרת סיפור מופלא. רב אחא בר יעקב יצא ללמוד תורה, והתקרב הוא אל עירו של אביי. באותה עיר שהה מזיק נורא בבית המדרש. הגמרא מספרת שלמרות שהמזיקים מזיקים רק לאדם יחיד ורק בלילה, הרי שמזיק זה הצליח להזיק גם כששני אנשים נכנסו יחד לבית המדרש וגם בעיצומו של היום. אביי שמע שרב אחא בר יעקב מתקרב לעיר והוא ביקש מכל בני העיר שלא יסכימו לארח בביתם את רב אחא בר יעקב, כדי לגרום לו ללון בבית המדרש ולגרש את המזיק השוהה שם. ואכן, רב אחא בר יעקב הגיע לעיר וחיפש מקום לישון בו, אך לשווא. כולם סגרו את הדלתות ולא הסכימו להכניסו לבתיהם, כפי שהורה אביי. לרב אחא בר יעקב לא נותרה ברירה והוא נכנס לבית המדרש. והנה המזיק האימתני הופיע מולו, נדמה לו כתנין בעל שבעה ראשים. רב אחא פתח בתפילה לרבון העולמים יתברך, ועל כל כריעה שכרע בתפילתו, נחתך ראש אחד משבעת ראשי המזיק. לאחר התפילות ושבע הכריעות, מת המזיק ולרב אחא בר יעקב היתה הרווחה. למחרת בא רב אחא בר יעקב בטרוניה לתושבי העיר ואמר להם: "אם לא היה  מתרחש עימי נס, הייתי מסתכן".

ותמה המהרש"א:  כיצד יתכן שאביי הכניס את רב אחא בר יעקב למקום סכנה שכזה? וכי ברור ופשוט שיתרחש נס כה גדול לרב אחא? ועוד, גם אם אכן ברור היה לו לאביי שהקב"ה יעשה נס לרב אחא בר יעקב. הרי כל אדם שעושים לו נס, מנקים לו מזכויותיו. ואם כן, כיצד ייתכן שאביי הכניס את רב אחא למצב בו יזדקק לנס, ואז מהשמיים יורידו לו מזכויותיו?!

השיב על כך המהרש"א יסוד גדול, חשוב מאין כמותו: "ויש לומר שודאי סמך אביי שמתוך תפילתו לא יהיה ניזוק ויהרוג את המזיק, ואין זה מיקרי נס".

השגת דבר מהשמיים על ידי תפילה, אינה נחשבת לנס. כך ברא הקב"ה את עולמו, שאם מתפללים- מקבלים. השמש זורחת בדרך הטבע, הכוכבים מנצנצים בדרך הטבע, הפרח צומח באדמה בדרך הטבע, ותפילה מתקבלת בדרך הטבע.

יצחק ורבקה משוועים לילד והם מקבלים את בניהם בדרך הטבע, על ידי תפילה. יצחק עומד בקרן זוית ומתפלל, רבקה עומדת בקרן זוית אחרת ומתפללת, והקב"ה שומע את תפילתם, מתאווה לתפילתם, ומעניק להם תאומים.

אנחנו צריכים כעת סיוע כדי להבין את נפש הילד שלנו, אז אנו פונים למלמד, מתקשרים למנהל, מופנים לאיש חינוך בעל נסיון גדול וגם מכוונים יותר ב"ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי תורתך". אנו זקוקים לסכום כסף גדול, כדי להרחיב את המרפסת, אזי אנו מנסים לארגן עבודת עריכה של ספר של אחד מהקדמונים ל"השלמת הכנסה", פונים לגמ"ח באזור ומחתימים ערבים, מנסים לבקש עזרה מדוד אמיד, וגם מקדישים רגע נוסף לתפילה ב"ברך עלינו".

אז זהו, שלא. צריך להפוך כליל את הסדר. קודם כל נעתיר יותר ויותר ב"ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי תורתך", ראשית כל נשקיע את כל אישיותנו ב"ברך עלינו". כאן נמצא המפתח להצלחה. כאן פועלים בדרך הטבע, בתפילה. ולאחר מכן, אחרי שפעלנו בדרך הטובה ביותר, לאחר שדיברנו, ביקשנו והתחננו בפני טעטע זיסער שלנו, לפני ה"ידיד נפש אב הרחמן" האוהב שלנו. כעת נפעל בדרכי ההשתדלות האחרים.

&&&&

מה עשו הגר"א גניחובסקי והגר"ז קרויזר בבית החולים?

בערב פסח התשע"ב, בין השמשות, נפטר בירושלים בן דודי, בן העליה הנשגב יהודה אריה מאיר זצ"ל. בן ישיבה מופלא ומופלג, שנפגע בתאונת דרכים לפני עשור ובהיותו בן ז"ך ומזוכך עלה לגנזי מרומים. סיפר לי דודי, אביו יבלחט"א, הגאון רבי אפרים שמואל מאיר שליט"א, מחבר ספרי 'עבודת משא' על הרמב"ם, סיפור מפעים: "היה זה לפני כעשר שנים, כחודשיים לאחר התאונה בה נפצע יהודלה' שלנו זכרונו לברכה. אחד השכנים הציע לי שאסע עימו למורו ורבו הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל, ושנינו נסענו ברכבו לחדרו של הגר"א בישיבת טשיעבין, שם ישב  והגה בתורה בכל ימות השבוע. סיפרתי לו על התאונה ועל כך שיהודל'ה שרוי בתרדמת, ורבי אברהם גניחובסקי קם ממקומו, חבש את מגבעתו והפטיר: "אני יכול לעזור".

"כיצד?", שאלתיו, והגר"א השיב: "אנחנו ניסע עכשו לבית החולים, יחד עם צדיק הדור רבי זונדל קרויזר, ונתפלל".

וכך היה. הגר"א גניחובסקי התקשר לידידו הגר"ז קרויזר זצ"ל, בעל 'אור החמה', והם שניהם אספו בדרכם את הגאון רבי נתן קופרשטוק זצ"ל, בעל 'מאורות נתן', מתלמידי הגאב"ד דטשעבין זצ"ל, ושלושתם נסעו איתנו ל'הדסה'. שלושתם לא הכירו אותנו עד לרגע זה, אך אם יהודי נצא בצרה, צריך לקום ולנסוע להתפלל. כל הדרך דיברו השלושה ברמזים של תורה. איזכורי גמרות, בבלי וירושלמי, באיזכורים קצרצרים, כשלושתם מבינים במה המדובר ומתווכחים, דנים ומשיבים זה לזה ברמזים של עוד גמרות וראשונים, וכך הגענו לבית החולים".

"בבית החולים עמדו רבי אברהם, רבי נתן ורבי זונדל, והעתירו בתפילה, במשך כשעה וחצי. "זהו הפתרון הטוב ביותר", אמר אז הגר"א גניחובסקי זצ"ל, "להתפלל".

&&&&

תפילה לפני העיתון

בספר הביוגרפי "הזיידע", מסופר על סבי זקני המקובל הגה"צ רבי אפרים שמואל לרנר זצ"ל, מגדולי התורה שבשכונת שערי חסד ומקים בית כנסת הגר"א המפורסם שבתוכה, שבאחד הימים פגש בלכתו לתפילת הותיקין את אחד מנכבדי השכונה, בעודו מעלעל בעיתון היומי לפני התפילה. רבי שמואל התפלא עד עמקי נשמתו. "כעת הולכים להתפלל לפני המלך, לבקש, להעתיר ולהתחטא כבן לפני האב הגדול. לעת כזאת צריכות כל המחשבות להיות מרוכזות לתכנון השיחה עם הקב"ה, מה ואיך לדבר לפניו. ואם כן, כיצד אפשר להתפנות לקרוא חדשות לפני התפילה?"

(קטעים מספרו החדש של הגרש"ב גנוט, 'מחשבה בפרשה', על סדר פסוקי חומש בראשית, ובו לקחי מוסר ותבונה, סיפורי מופת, עובדות מגדולי ישראל, הגיונות מחשבה ופניני תורה והלכה, בצירוף הליכות והנהגות ממרן הגר"ח קניבסקי שליט"א. הפצה ראשית: יפה נוף. קישור לרכישת הספר במשלוח ישיר: https://bit.ly/3tgKinj).