מאמרים
שבת עולם המנוחה חלק שני
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים לכבוד שבת קודש
- פורסם בראשון, 26 יולי 2020 19:52
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 454
שבת עולם המנוחה חלק שני
"להט החרב המתהפכת"
הסופרת אורית מרטין, אתר פנימה
אם אפשר לטעום בשבת טעם של עולם הבא, של גן עדן – אז למה כל כך קשה לשמור שבת, ולמה הרבה אנשים שמנסים, לא מרגישים את הטעם הזה? אולי להיפך אפילו, הם מרגישים רק ש"טסור" ואסור"....
מה מעכב אותנו בדרך לשלמות הפנימית – בדרך חזרה לגן עדן בעולם הזה?
יש מושג הנקרא "להט החרב המתהפכת" שהוא המחסום בפני הכניסה לגן עדן.
אומר רבי נחמן מברסלב – מדוע החרב הזו לוהטת ומתהפכת ?
כי זוהי החרב של תהפוכות החיים. השינויים בעולם החומר.
כולם מסכימים שאנו חיים בעולם מטורף, שבו קצב החיים והשינויים הוא רצחני.
כשרוצים להגדיר את המושג "זמן" – מגדירים אותו על פי השינויים בחומר.
אנו יכולים לתפוס שעברה שיניה בין תזוזת יד ממקום אחד למשנהו. שעברה דקה בין תזוזה מחדר לחדר, או שעה בין עיר לעיר.
ככל שהשינויים בעולם הגשמי מתרבים יותר ויותר, אנחנו תופסים את הזמן כ"רץ" מהר יותר ויותר.
הכרתי אישה קשישה, שכמעט ולא עשתה דבר במשך היום, אבל היא טענה בתוקף שהזמן בתקופה שלנו "רץ" מהר, הרבה יותר מאשר אי פעם בחייה….
כאשר העולם היה פשוט יותר, ולא השתנה בקצב כה מהיר, גם תחושת הזמן של אנשים היתה שונה. "להט החרב המתהפכת" אצלם לא היתה מורגשת באופן כל כך אגרסיבי.
אבל בתקופתנו, כאשר עוד לפני שהספקת לשדרג את המחשב שלך לדרג הבא- כבר יצאו עשרה דרגים חדשים. זה מצב שמשאיר אותנו לא רק מתנשפים מרוב ריצה, אלא גם נבוכים ומבולבלים מאוד….
עולם הפירוד ועולם האחדות
השינויים האלו מחברים אותנו לעולם החומר- הנקרא – עולם הפירוד.
זהו עולם שבו הכל מופרד. לכאורה – כל דבר קיים בפני עצמו, ואין קשר בין הדברים.
אנחנו רואים בעלי חיים שונים- זברות, דגים, חיידקים, ג'ירפות, אמבות, פינגווינים, תרנגולי הודו, יתושים, והיפופוטמים..
יש גם צמחים שונים, וחפצים בלי סוף- חלליות, שולחנות, מקלות כביסה, אולרים, מצפנים גרביים, מחסניות דיו, וטבעות יהלום... בעולם הגשמי הזה לכאורה אין כל מכנה משותף בין הדברים.
לעומת זאת- העולם הרוחני נקרא עולם של אחדות.
בעולם הזה כל הדברים, גם אלו השונים מאוד זה מזה, מתחברים לשורש אחד.
מי שיש לו דעת, וראיה רוחנית- מבין ורואה שבתוך כל הדברים פועם כוח אחד. כוח שמחייה אותם, ומעניק להם את המציאות שלהם.
זו הסיבה שתמצית היהדות מתבטאת בפסוק- " שמע ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד…" י
זה מה שעושים צדיקים ומקובלים. הם עושים " ייחודים".
מה פרוש הדבר – "לעשות ייחודים"?
אומר הבעל שם טוב – שלעשות ייחודים פרושו לחבר את המחשבה והמעשה.
כלומר לחבר את עולם המעשה עם עולם המחשבה.
הצדיקים והמקובלים מחברים במחשבה, בלימוד ובתפילה שלהם את עולם המעשה, עולם הפרטים הנפרדים- לאחדות האחת הנצחית.
איך אפשר לחבר משהו לבורא עולם ?
באמצעות המחשבה.
את רוחצת כלים ? באותו רגע את יכולה לחבר את הפעולה המעשית והסתמית הזאת לכאורה, לעולמות גבוהים של נצח.
התכלית של היהודי היא לחבר הכל – לבורא עולם.
מסופר על הבעל שם טוב ותלמידיו, בעלי רוח הקודש, שכאשר היו משוחחים שיחת חולין פשוטה עם מישהו, באותם רגעים, הייתה מחשבתם מעלה ומקשרת את אותו אדם לשורשו בעולם העליון.
האמת היא שכל יהודי פשוט יכול לחבר במידה מסוימת את עולם החומר עם עולם הרוח.
במילה "מצווה" – טמונה המילה – "צוותא " – ביחד.
מה מתחבר ביחד כאשר מקיימים מצווה ?
רובד של עולם החומר עם רובד של עולם הרוח.
או במילים של הקבלה, לפי הרב אשל"ג זצ"ל מחבר פרוש "הסולם" לספר הזוהר קיום מצווה מחבר את הענפים לשורש.
כוונתו היא שהקשר בין עולם החומר לעולם הרוח הוא כמו קשר בין שורשי העץ לענפיו.
אלא שכאן, עומד העץ הפוך- השורשים נמצאים למעלה, בעולם הרוחני והם מזרימים שפע של אור וחיות בכל המובנים לענפים שנמצאים בעולם החומרי בעולם הזה.
לכל ענף יש שורש שמזרים לו את השפע הזה, ואם אין חסימה בין השורש לענף- הוא יקבל אספקת חיים בזרימה מתמדת.
לכל נשמה יש שורש בעולם העליון, ומשם היא מקבלת את השפע שיורד אליה בצורת "אור ישר".
כאשר הנשמה משתמשת באור הזה בצורה נכונה, שאמורה לעזור לתיקון עצמה, ולתיקון העולם – פרוש הדבר שהיא מחזירה את האור הזה למעלה, לשורש, בבחינת " אור חוזר".
התהליך הזה הוא תהליך של תיקון וחיבור בין הענפים- שהם המציאות הגשמית בעולם הזה, ובין השורש – וזה נקרא מצווה.
המצווה מעוררת אור רוחני בקרב האדם שעושה אותה, והיא גם יוצרת אור מקיף ששומר ומגן עלינו.
כלומר- כאשר יהודי מקדש בדיבור על היין והחלה בשבת, הוא מחבר את החומר של החיטה והגפן היוצאים מן האדמה – לשמיים - לשורש העליון.
הדיבור – הוא הכלי שמאפשר לעשות את החיבור הזה.
זו הסיבה שאדם נקרא "מדבר" – בתוך מערכת העולם – המכילה – דומם, צומח, חי ומדבר.
הוא לא נקרא "חושב" או "יוצר" או "בוחר" – למרות שגם אלו תכונות שמבדילות אותו מהדרגות הקודמות. הוא נקרא "מדבר" כי זה תפקידו בעולם – לתקן את הניצוצות הפזורים כאן מאז חטאו של אדם הראשון, ובאמצעות הדיבור להעלות אותם חזרה לשרשם.
גם בורא עולם ברא את העולם בדיבור. בעשרה מאמרות של דיבור.
הוא אמר "ויהי אור " – ונהיה אור.
מכאן – אנחנו לומדים שלדיבור, ולאותיות – יש כוח עצום, הרבה מעבר למה שאנחנו מתארים לעצמנו. אלא שהנושא דרוש לימוד – איך משתמשים בשפה ככלי של קדושה, ולא ככלי להיפך הקדושה. אנחנו יודעים שגם בכישוף, להבדיל, משתמשים במילים – אלא שבמובן הזה השפה משמשת כלי לאינטרסים אישים, למטרות אינטרסנטיות כמו למשוך בכוח מישהו, או להזיק למישהו אחר וכו'.
דווקא מהסיבה שלמילים יש כוח גדול כל כך עלינו להיזהר מאוד בכל מילה שיוצאת מפינו כי היא בהחלט יכולה להעצים את כוח הקדושה בעולם או חלילה להוסיף כוח לרע. כדאי לקרוא בהרחבה על הנושא, בפרק על השמות. י