מאמרים
דבר החסידות – פרשת בהעלותך
- פרטים
- קטגוריה: פרשת בהעלותך
- פורסם ברביעי, 26 מאי 2021 09:00
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 499
ב"ה
דבר החסידות – פרשת בהעלותך
לעילוי נשמת ידידי הרה"ח ר' שאול אייזנברג ז"ל, מאנ"ש פעיה"ק צפת ת"ו ופעיל בקרב עולי רוסיא בשכונתנו, שעלה בסערה השמיימה הלילה, אור לט"ו סיון ה'תשפ"א ת.נ.צ.ב.ה.
מסיימים בטוב
בספר "בית ישראל" (להרה"ק רבי ישראל מגור) ע"ס במדבר, שנמצא בספריית הרבי מליובאוויטש, נמצאה תוספת מעניינת:
בסוף פ' מסעי (שהוא גם סיום ספר במדבר) מסיים הבית ישראל: "...על מנת כן שתלכו בכח גדול כדאי' בשפת אמת בשם החידושי הרי"ם ז"ל ואם לאו מים שוטפים כו'".
ועל זה הוסיף הרבי בגוף כתב יד קדשו: "ומסיימים בטוב".
(ע"פ ס' צדי"ק למלך ח"ה עמ' 149 - ראה צילום)
~~~
מדוע אין מתחילין בטוב?
בפרשת "ויהי בנסוע הארון" (פרשתנו י, לה-לו) מופיעים בספר תורה 'סימניות' (נו"ן הפוכה) לפניה ולאחריה.
נאמר הטעם על כך בגמרא (שבת קטז, א) כי "ויהי בנסוע" "ספר חשוב הוא בפני עצמו", ומביאה רמז מהכתוב (משלי ט, א) "חצבה עמודיה שבעה – אלו שבעה ספרי תורה" [כי ספר במדבר מתחלק לשלשה ספרים: מתחילת הספר עד "ויהי בנסוע", פרשת "ויהי בנסוע" עצמה, ומאחרי "ויהי בנסוע" עד סוף במדבר].
וצריך להבין:
א) לפי חלוקה זו של "שבעה ספרי תורה" נמצא שהספר השישי (שהוא החלק השלישי מספר במדבר) מתחיל ב"ויהי העם כמתאוננים", והדבר מתמיה איך יתכן שספר שלם בתורה פותח במאורע כל כך שלילי, היפך הכלל של "פותחין בברכה"*?
ב) התורה הרי נחלקת בכלל ל"חמשה חומשי תורה", ומהו העניין והמשמעות של "שבעה ספרי תורה"?
ג) מכיוון שהחלוקה של התורה לשבעה ספרים נופלת בפרשת בהעלותך דווקא – מסתבר שיש שייכות ביניהם, ובפשטות הקשר הוא – שגם המנורה ("בהעלותך את הנרות") מורכבת משבעת הנרות, וצריך להבין מהו הקשר הפנימי בין הדברים?
ונקודת הביאור בזה:
ההוראה בעבודת ה' מ"בהעלותך את הנרות" בפשטות היא – שכל יהודי צריך להדליק את הנשמה ("נר ה' נשמת אדם") שלו ושל כל הסובבים אותו ב"נר מצוה ותורה אור".
ואופן ההדלקה היא "עד שתהא שלהבת עולה מאליה" (רש"י), היינו שלמרות שהקב"ה נותן כח ליהודי לעשות עבודתו ("הקב"ה עוזרו") – נעשה היהודי "שלהבת עולה מאליה", שאור התורה מאיר בו ונעשה 'מהלך' בכח עצמו. ויתרה מזו: שגם "דברי הרשות" שבהם הוא עוסק חדורים באור עד שכל פרט מענייני העולם שסביבו "עולה מאליה" ומוסיף בקדושה.
והנה, על פי פנימיות התורה, המספר חמשה מורה על החלוקה בתוך עולם הקדושה (כנגד חמש מדות עיקריות שבאצילות חסד, גבורה, תפארת, נצח והוד), ואילו המספר שבעה כולל גם את העבודה בעולם שמחוץ לתחום הקדושה (כנגד יסוד ומלכות, שהם מקור ההשפעה לעולמות שלמטה).
לכן גם בענייננו:
חמשת הספרים הראשונים (בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, ויהי בנסוע הארון) עוסקים בעיקר בתחום הקדושה: הבריאה, האבות, יציאת מצרים ומ"ת, המשכן, הקרבנות ועבודת הלויים, ולכן גם התחלת הספרים הוא בענייני קדושה: בראשית ברא אלקים, שמות בני ישראל, ויקרא אל משה, מניין בנ"י במדבר סיני, ויהי בנסוע הארון (תורה).
משא"כ הספר השישי והשביעי (ויהי העם כמתאוננים, דברים) עוסקים בירידה בעולם. לכן בחלק השישי יש את חטא מרים, המרגלים, קרח ועוד ובשביעי - התוכחה של משה, וממילא גם ההתחלה שלהם היא "ויהי העם כמתאוננים" ו"אלה הדברים" (דיבור קשה).
אבל לאידך גיסא – הספר השישי נמצא בתוך פ' בהעלותך את הנרות, כל שבעת הנרות, עד שתהא שלהבת עולה מאליה, כי מטרת הירידה היא עבודת התשובה, שמעלה את האדם מכל הירידות למקום שצדיקים גמורים אין יכולים לעמוד בו [וזה רמוז בלשון "כמתאוננים" בכ"ף הדמיון, שבנ"י לא שייכים ל"מתאוננים" ממש, אלא "כמתאוננים" – שהכוונה כדי שתצא מזה המעלה דתשובה], ועי"ז הופכים את גם ה'תחתון' שבעולם להיות "עולה מאליה" – לדירה לו יתברך.
שבת שלום!
מבוסס על: התוועדות ש"פ בהעלותך ה'תנש"א (לפני שלושים שנה. נד' בתו"מ התוועדויות תנש"א ח"ג עמ' 334 ואילך). הרעיון לעיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" במדבר עמ' קעא-ג.
______________
*) ראה לקו"ש חכ"ג (עמ' 67 ובמתורגם ללה"ק עמ' 79) שבתחילת הספר רואים שיש הקפדה מיוחדת שכל ספר יתחיל (לא רק שלילת היפך כבודן של ישראל, כ"א) דווקא בעניין של חיבתן של ישראל וכפי שכותב רש"י בתחילת כל ספר, כדלקמן:
בספר בראשית – "אמר רבי יצחק לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם . . ומה טעם פתח בבראשית – משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים...".
בספר שמות – "ואלה שמות – להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים...".
בספר ויקרא – "ויקרא אל משה – לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציווים קדמה קריאה לשון חיבה...".
בספר במדבר – "וידבר גו' במדבר סיני – מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה...".
וגם בספר דברים – "אלה הדברים אשר דבר משה" – "שהן דברי תוכחות" (רש"י שם) – מפרש רש"י ד"סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל", אף שלאח"ז בפרשה וכן בפ' עקב הוכיחן בגלוי ובפירוש.