קישורים נוספים
שאלה של ניצולי האסון
- פרטים
- קטגוריה: שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בחמישי, 13 מאי 2021 17:42
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 434
שאלה
ב"ה
להגרש"ב גנוט שליט"א
אדם שהיה במירון בשעת האסון הנורא בל"ג בעומר תשפ"א וניסה לחלץ עצמו מכל
אנשים שנפלו עליו ומתחתיו ובשעת החילוץ מסתמא שדרך על אנשים וקירב מיתתם רח"ל
האם צריך גלות כמו מי שהרג בשוגג ?
בשורות טובות לעד
בברכת כהנים באהבה כעתירת
גמליאל הכהן רבינוביץ
מח"ס "גם אני אודך"
ו"פרדס יוסף החדש" על המועדים.
תשובת הרב ש. ב. גנוט שליט"א:
לכאורה תלוי בנידון הראשונים במכות דף ב' ע"א וע"ב האם גלות היא כפרה או עונש. דא"נ דהיא כפרה, יכול האדם לכפר על עצמו ולהודות במעשיו ולגלות לבדו לעיר מקלט. אך אם גלות עונש הוא, לא שייך לודות בעצמו ללא עדים ולגלות, כמבואר בד' הריטב"א שם וז"ל: עוד תירצו דמשכחת לה למתניתין כשהלה שותק ולא חשבינן ליה הודאה ולא הכחשה לגבי האי, אי נמי כגון שאמר להם הרגתי אבל לא בפניכם דבכי האי גוונא חייבין וכדאמרינן בבבא קמא (ע"ה ב') גבי טבח ומכר שאם אמר טבחתי ומכרתי אבל לא בפניכם ונמצאו זוממין שמשלמין, וכי תימא והכא למה חייבין שהרי הוא גולה על פי עצמו דגלות כפרה היא, יש לומר שאינו גולה על פי עצמו שהרי יש בדבר חיוב מיתה אם יצא חוץ לתחום שה[ו]רגו גואל הדם.
ושם בריטב"א בעמו' ב: ת"ר ד' דברים נאמרו בעדים זוממין וכו' אין משלמין את הכופר קסבר כופרא כפרה והני לאו בני כפרה נינהו. לפום פשטא נראה דהני לא חזו לכפרה, וקשה דאם כן מהאי טעמא לא ליגלו דהא גלות כפרה היא כדאיתא לעיל, ואילו לעיל אמרינן דאי לאו קרא דמיעטינהו מגלות הוה אמרינן דליגלו כי היכי דתיהוי להו כפרה, וי"ל דשאני גלות שאינו כפרה ממש ומיתת כהן גדול היא שמכפרת עליו כדאיתא בפרק הגולין (י"א ב'), ותדע שהרי אם יצא חוץ לתחום נהרג, ודבר המסור לבית דין הוא להגלותו, מה שאין כן בכופר שאין ממשכנין אותו כדאסקינן בבבא קמא (מ' א'), ולכך היינו סבורים לומר שזה יגלה ויעמוד באותו ספק של הריגה, ואחרי כן יתכפר במיתת כהן גדול, אי לאו דגלי קרא דלא ליגלי, כן פירש הרמב"ן ז"ל וגם בתוספות, עכ"ל.
וכמובן שגלות אינה נוהגת בימינו, כמבואר בסנהדרין נ"ב ע"ב שערי מקלט ארבעים שנה קודם החורבן, ס' החינוך שנוהגת מצוה זו בזמן שישראל שרויים על אדמתן, והיא מן המצוות המוטלות על המלך ועל הציבור כולן. ובעוה"ר אין רוב ישראל השתא על אדמתן, כנודע מכל המצוות התלויות בזה. וכן בשאר פוסקים. וכן בטור וברמ"א חו"מ סי' תכה: הגה: כל חייבי מיתות ב"ד בזמן הזה, אין בידנו להלקותן או להגלותן או להרגן או לחבטן, אלא מנדין אותן ומבדילים אותן מן הקהל (טור ס"א בשם רב נטרונאי גאון). וכל זה מצד הדין, אבל אם רואין בית דין שהוא צורך שעה ומגדר מילתא, יכולין לענוש במה שירצו (שם ובשם תשובת הגאון) כמו שנתבאר לעיל סי' ב'. ודוקא בדיני נפשות הצריכין בבית דין, אבל הנהרגין בלא ב"ד נידונין גם עתה, כמו שיתבאר (טור שם), עכ"ל הרמ"א
ויש בפוסקים סדרי תשובה להורג נפש בשגגה וה' הטוב יכפר, והעיקר לשוב בתשובה שלמה ולהרבות בעסק התורה
כ"ז כתבתי בחופזי ללא עיון כלל
שמואל ברוך גנוט