מאמרים

ברכת השבת

המושג "ברכה"

מתוך: שבת המלכה מקור הברכה - הרב לוגאסי שליט"א



עם ישראל לא חי על פי אורח חיים טבעי ומקרי אלא על פי כללי הבורא שהכתיב לו, וכלל הבורא הוא: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה'... והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה'... " (דברים יא, כו-כח).

אם מקימים עם ישראל את מצוות ה', מתברכים שלא בדרך הטבע, וכמו שמצינו לגבי יצחק אבינו ע"ה (בראשית כו, יב):

"ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'". הרי שיצחק זרע אדמתו בכמות כמו יתר הזורעים, אולם פרי היבול שיצא לו היה פי מאה! זוהי ברכה שלא בדרך חשבון טבעי. וכך צריך היהודי לחיות את חייו באורח חיים המבטיח ברכה, דהינו ריבוי על טבעי התלוי בשמירת המצוות, וביותר בשמירת השבת שהיא "מקור הברכה", וככל שישתדל האדם ביותר לדקדק לשמור ולכבד את השבת – כן תרבה ברכת ה' עליו. כך שהדברים אמורים גם לאלו השומרים שבת, שכן כפי דרגתם יש להם להדר יותר בשמירתה לשמרה גם בדיבור במחשבה נכונה, ולהסיר עצב וכעס ביום השבת.

למה דומה החושב להרוויח מחילול שבת? / משל

כשבאים אל יהודי ושואלים אותו: "מדוע פתחת את חנותך בשבת, האם אינך יודע כמה חמור האיסור של חילול שבת?", משיב הלה ואומר: "ומה אוכל לעשות, הלא מרובים צרכיו של אדם מישראל, והפרנסה מצומצמת, ומחויב אני לעסוק במסחרי ולא לנעול אותו יום אחד בשבוע".

המשיל על כך ה"חפץ חיים" משל. דומה הוא אותו יהודי לשוטה, אשר דימה בנפשו, כי אם יתקין עוד ברז למיחם, יוכל להוציא ממנו יותר מים. ולא עלה על דעתו שלא רק שאין הברז הנוסף מוסיף מים למיחם, אלא גם המים שנמצאים בו יגמרו מהר יותר כשיצאו מעוד ברז.

הקדוש ברוך הוא, הזן לכל ומכין לכל בריותיו את מזונם לכל שבוע, נותן לפי רצונו לכל אדם כקצוב לו, והפרנסה המגיעה לכל אחד ניתנת לו בימי עבודתו, שישה ימים או פחות. רק שוטה הוא מי שחושב, שאם יפתח ברז נוסף ויעבוד גם בשבת, תהיה לו יותר פרנסה. לא כן – אלא שאותה פרנסה תבוא אליו על ידי שבעה צינורות, ואם כך, מה ירוויח מחילול השבת שלו?

\העסק את השבת בתורת "שותף" לעסקיך ותתברך / סיפור

הרבי השני מאלכסנדר, בעל ישמח ישראל, היה מקבל קהל במשך שעות רבות. המונים נהרו אליו מכל רחבי המדינה והוא היה מאזין לבעיותיהם, משתתף בצערם ומברך אותם. בחכמתו הגדולה אף ידע להשיא עצה לכל דורש ולהנחותו בדרך בה ילך.

איש אחד, שבא אל הרבי, התלונן בפניו שיש לו חנות ואין לו פרנסה ממנה. הפדיון מועט ובקושי הוא מספיק לכסות את ההוצאות. הבין הרבי מתוך דבריו שהוא פותח את חנותו גם בשבת, ואמר לו: "אם אתה מסכים לקחת אותי לשותף בחנותך בלי שאשקיע בה סכום כלשהו, בחלק של חמישה עשר אחוזים ממנה, אני מבטיח לך שתהיה לך פרנסה". הסכים האיש ברצון להצעת הרבי, ומיד ישבו שניהם וכתבו שטר שותפות כדין.

אחר כך אמר בעל הישמח ישראל: כיון שעתה שביעית מן העסק היא שלי, הרי אני בוחר לעצמי את יום השבת. הרווח של יום זה יהיה שייך לי, ושל ששת ימי החול יהיה שלך. ואם כן, אני מצווה עליך שתסגור את החנות ביום השבת, שהוא שלי".

עתה ירד האיש לסוף דעתו של הרבי, ומאז סגר את חנותו ביום השבת, ואמנם שרתה הברכה במעשי ידיו והוא הצליח במסחרו.