מאמרים
פולסא דנורא - מה הכוונה?
- פרטים
- קטגוריה: שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בחמישי, 03 דצמבר 2020 16:17
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 608
לכבוד הגרש"ב גנוט שליט"א
רצינו לשאול האם יש מושג בהלכה או בקבלה של חרם מיוחד הנקרא בשם פולסא דנורא וכיצד עושים את החרם הזה ומה חשיבותו ופגיעתו?
בברכת התורה
יעקב דוד ה.
בארא פארק נ"י
תשובת הרב שמואל ברוך גנוט:
לכבוד יעקב שיחי'
שלום וברכה
המושג פולסא דנורא מוזכר בש"ס במספר מקומות בהקשר של מכת אש מן השמים, ולא בידי בשר ודם.
הפרסומים במרוצת השנים על טכסי פולסא דנורא מבעיתים, היא ככל הנראה, בדייה נחמדה שנועדה להפחיד את הפתיים המאמינים לכל דבר. המושג פולסא דנורא אינו מתייחס בש"ס ובזוה"ק כלל ועיקר לטכס של קללות הנערך על ידי אנשים בשר ודם, אלא למכות אש שמיימיים, המגיעים מן השמים, ולא נערכים על ידי בני אדם, יהיו אשר יהיו. כאשר רצו גורמים שונים לעורר תשומת לב ציבורית ותקשורתית, וכדי להמחיש בצבעוניות את חומרת המעשה של האנשים שהם נלחמים נגדם, השתמשו בצמד המילים המבעית 'פולסא דנורא', כאשר המקורות בתורתינו הקדושה למילים אלו, אינן נעשות כלל בידי אדם.
האם זה אומר שמעולם לא הוחרם אדם על ידי גדולי ישראל ובתי הדין? האם מעולם לא הוטלה קללה על איש?
לא, לא ולא. מושג החרם מעוגן בהלכה ובמנהג פעמים רבות, אך הבה נקרא לו בשמו התורני, 'חרם', ולא בצמד המילים 'פולסא דנורא'.
ליתר בטחון, כדי שלא אכתוב דבר לא נכון, שאלתי השבוע על הענין את מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א (באמצעות נכדו, ידידי הרה"ג רבי אריה קניבסקי שליט"א), ומרן שליט"א הסביר שישנם המכנים את החרם, המובא בגמרא, בשם 'פולסא דנורא', אך מדובר בחרם הרגיל, המוזכר בש"ס ובראשונים.
ואכן, בחרם הרגיל בו מחרימים בית הדין או החכמים את עוברי העבירות (כמו כהן שנשא גרושה, מי שאינו מציית לבית דין ואינו מגיע לבית דין מספר פעמים, ועוד חרמות נוספים, יעויין מועד קטן ט"ז- י"ז ), ישנם סממנים מפחידים לא מעטים.
הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה ז, ב) מסביר שאומרים בשעת החרם: "פלוני מוחרם", ואם מחרימים אותו בפניו, אומרים: "פלוני זה מוחרם". וכן אם אמרו: "איש פלוני ארור", הרי הוא מוחרם, שאותה שאמרו: "ארור" בו נידוי, הכוונה לחרם. ויש שכתבו שלשון "ארור" משמש גם לנידוי וגם לחרם, ואם אמרוהו לשם חרם, הרי זה מוחרם. הגמרא אומרת שכששליח בית הדין מחרים, עליו לומר שהוא מחרים את אותו האדם בשמו של החכם, שנאמר: אורו מרוז אמר מלאך ה', שברק בן אבינועם החרים את מרוז משמו של ה', וכן צריך שיפרט חטאו ברבים, שנאמר: ארו ארור ישביה כי לא באו לעזרת ה'.
כשבית דין או גדולי הקהל מחרימים אדם, יש שכתבו שצריך שיחרימו בעשרה. וכתב המהרי"ק (שורש לז) שכאשר מחרימים את המוציא לעז על הגט ועבר על חרם הקדמונים, אין צריך להחרימו בפני עשרה אנשים, משום שהחרם חל מעצמו, ודי בגילוי מילתא בלבד, ואפילו מפי רב יחיד, וכל שכן שאפשר להחרימו בשלשה.
פעולת ההחרמה מתנהלת כך, כפי המובא בראשונים. המחרימים אוחזים ספר תורה בזרועם, ותוקעים בשופרות, וכפי שמובא במדרשי חז"ל שברק בן אבינועם החרים את מרוז בארבע מאות שופרות.
כאשר החרימו עזרא וזרובבל ויהושע בן יהוצדק את הכותים, קיבצו את כל הקהל אל היכל ה' והביאו שלש מאות כהנים ושלש מאות תינוקות ושלש מאות שופרות ושלש מאות ספרי תורה בידי הכהנים ותקעו בשופרות, והלווים משוררים ומזמרים ומחרימים ומשמתים ומנדים. הראשונים כותבים שנהגו להחרים עם נודות נפוחים ובמטה שנושאים עליה את המתים ונרות דולקים, ומוסיפים קללות, שיפרעו מהמוחרם מן השמים, וישברו אותו ואת גאונו שמחמתו הוא מתגאה, הכל לפי ראות עיני המחרימים.
שנשמע בשורות טובות
הרב שמואל ברוך גנוט