הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

יושב לידי בכולל ר' יונדב, תלמיד חכם מופלג, נפלא ואציל, שלומד בהתמדה רבה. בשבוע שעבר השתתף ר' יונדב במבחן מקיף ביותר על חלק מ"יורה דעה" והוא התכונן למבחן בכל הרצינות וכובד הראש.

ואז, יום לפני המבחן, הסתובב ר' יונדב הלוך וחזור, כארי בסוגר. "מחר נבחנים!", אני מזרז אותו ומנסה להחזיר אותו למבחן שלנו, למחלוקת הרמב"ן והרמב"ם על חישוב הימים, ל"יבחושים" ולברכת הטבילה. אך האברך, שניסה בכל כוחו, התאמץ, אך התקשה לשבת רגוע. 

מה קרה?

שני אחים לו, לר' יונדב. אחד נכנס לעזה עם "גולני". השני שייך ל"גבעתי". בנוסף לשני אחיו שפועלים בשכונות התופת, יש לו מספר בני דודים שנמצאים כעת באותם המקומות, יחד עם חברים רבים וטובים, שנמצאים בזה הרגע בסכנת חיים ממשית. 

 

אין לנו שום ספק שלימוד התורה שלנו והתפילות של עם ישראל ודאי מצילים את ארץ ישראל ואת העולם כולו. כל אלו שמשתדלים להמית את עצמם באהלה של תורה, הם הכח האמיתי, המונע והחזק כנגד אויבי ישראל ימח שמם וזכרם. אך אי אפשר שלא לרחם  ולחוס על אלפי חיילים יהודים, בני אברהם, יצחק ויעקב, הנלחמים בגופם, בסיכון חיים ממשי, כדי לפעול בדרך הטבע להציל ישראל מיד צר.

כל חייל וחייל שמחרף את נפשו כדי להציל ישראל מיד צר מקיים מצוה גדולה ועצומה של הצלת כלל-ישראל, וכפי שכתבו רבנו ה"פלא יועץ", הגר"ח שמואלביץ זצ"ל ועוד (וכדאי לעיין בשו"ת דברי יציב, חו"מ סימן פ"א, בו מאריך הגה"ק מצאנז זצ"ל בגודל מעלת החיילים הנלחמים להצלת ישראל, והוא כותב עליהם ש"קדוש יאמר להם").

נכון. עברנו שנה מעוברת. שלהי דקייטא נושף בעורפנו, וקשה להתאמץ מאוד. הגוף עייף וגם הנפש כבר זקוקה ומצפה למעט מנוחה ורוגע. אך אם החיילים מוסרים את נפשם בין פגזים ופצצות, גם אנחנו חייבים להתאמץ, פי כמה. כי התורה והתפילה שלנו הם הם אלו שיכריעו את גורל העם היושב בציון.

***

בתקופות סוערות כאלו, יש מן הסתם אנשים המחפשים תשובות "למה זה קורה לנו?" ו"מה ישראל צריכה לעשות כדי לצאת מהסבך", גם במהלכים הפוליטיים והמלחמתיים המתקיימים. בגיליון זה מתפרסם מאמר העוסק בגלות ישמעאל. חז"ל וגדולי הדורות חזו ברוח קדשם את אשר יתרחש עימנו עצמנו, ואנו מרגישים בחוש כיצד אנו חלק מפתיל שרשרת הדורות של עם ישראל, מחורבן בית המקדש ועד ימינו, עד בא משיח צדקנו בקרוב.

אסון חורבן המקדש וגלות ישראל החל בגלות בבל ופרס, יון ואדום, וכעת אנו שרויים בגלות ישמעאל, יחד עם שהותנו בגלות ארצות המערב, השולטות עלינו.

 

לדאבונינו, בעשרות השנים האחרונות אנו מצויים גם בגלות קשה, גלות בין יהודים. אנחנו לא שייכים לתקופה קצרה. המאורעות הקשים האורבים עלינו, אינם מאורעות חד-פעמיים, כי האמת היא שאנחנו, אבותינו, ואבות אבותינו הינם תמונה אחת מאלבום התמונות של הגלות. אנחנו וכל המאורעות שסביבנו הינם חוליה אחת בשרשרת הגלות, כאשר הקב"ה אוחז בשרשרת ומוסיף בה חוליה אחר חוליה, עד לסופה הטוב.

כשאנחנו רצים לממ"ד ב-2:30 בלילה, כשאבא דאג מההפצצות של נאצר, כשסבא קבר את כל משפחתו באושוויץ, וכשסבו של סבא התחבא מפחד הקלגסים בפולין, הכל כלול במילה אחת- גלות!

אנחנו לא לבד בגלות המרה הזו. אנחנו חלק בלתי נפרד מעם ישראל, עם הנצח. ואנו ממלאים תפקיד כחלק מפסיפס המאיר את עמנו המפואר. תפקיד אותו ייעד לנו הבורא, אב הרחמן. כולנו, אנו ובנינו, אבותינו ואבות אבותינו, ואבות אבותיהם, משתייכים לשרשרת אחת ארוכה, שמחליפה גוונים וצבעים, שמות וכינויים, אך בעצם כולנו, כמעט אלפיים שנה סובלים בעוון הגלות, וכולנו, בעזרת ה', יחד עם קדושי כל הדורות שמסרו נפשם על קידוש ד', נשמח בקרוב יחדיו עם סיום הגלות וביאת משיח צדקנו.