אמנם בזמנים אלו האחדות היא חשובה מכל, אך נקודה אחת ראוי להדגיש:

 

כידוע מכתבי הקודש, התורה היא שמגינה על עם ישראל כמו שחפץ, כמו שריון,

ולומדי התורה שתורתם אומנותם, תפקידם הוא ללמוד תורה ואין תפקידם להילחם

במלחמות, אלא תורתם היא שמגינה על הלוחמים בשדה הקרב.

 

וכך כותב הרמב"ם על שבט לוי ועל כל מי שתורתם אומנותם:

 

"ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את

ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר "יורו

משפטיך ליעקב ותורתך לישראל".

לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא

זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל ה', שנאמר "ברך ה' חילו", והוא ברוך

הוא זוכה להם, שנאמר "אני חלקך ונחלתך",

ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם, שנדבה רוחו אותו

והבינו מדעתו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה'... ופרק מעל

צוארו עול החשבונות הרבים, אשר ביקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש

הקודשים, והיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה

דבר המספיק לו כמו שזיכה לכוהנים ללויים".

 

וכך כותב החפץ חיים בשער התורה פרק ו':

"לכן האיש, שנגעה יראת ה' בלבו, יראה להשתדל בענין זה של החזקת התורה,

למען לא יתבעו ממנו לעתיד עבור דמי ישראל, כידוע שבעוון ביטול תורה, בנים

מתים (שבת ל"ב)... וגם למען כבוד ה' ותורתו הקדושה שנתחללו עתה

בעוונותינו, ואז אין קץ יהיה לשכרו, כמו דאיתא בירושלמי פרק בתרא דברכות:

אם ראית דור שמתרשלין מן התורה, עמוד והחזק בה, ואתה נוטל שכר כולם".

 

וזה לשון הזוהר הקדוש:

"בכל זמן שהתורה מתקיימת בעולם ובני אדם עוסקים בה, הקדוש ברוך הוא שמח

במעשי ידיו ושמח בעולמות כולם, והשמים והארץ עומדים בקיומם, ולא עוד אלא

שהקדוש ברוך הוא אוסף את הפמליא שלו ואומר להם: ראו עם קדוש שיש לי בארץ,

שהתורה מתעטרת בשבילם. ראו מעשי ידי שאתם אמרתם: "מה אנוש כי תזכרנו",

וכאשר רואים שמחתם ריבונם בעמו, מיד פותחים ואומרים "כמי כעמך ישראל גוי

אחד בארץ"...

 

לצערנו הרב, בשנה וחצי האחרונים התחוללה פגיעה חמורה בעולם התורה.  פגיעה

כלכלית (מניעת פת לחם מרבבות משפחות אברכים שתורתם אומנותם - למרות

שהסכומים שהם היו מקבלים היו מינימליים ולא באמת פגעו בכלכלת ישראל)

ופגיעה ערכית עקרונית (הצגתם כ"עבריינים פליליים" כביכול).

 

אנא, בעת זו, קבלו על עצמכם, ועדיף שגם תוציאו הכרזה רשמית על כך, שאתם

פועלים מיידית לשנות את שני הדברים הללו:

 

א. דאגה לרשת כלכלית עבור אברכים שתורתם אומנותם: באמצעות מלגת קיום

הוגנת לכל מי שתורתו אומנותו.

 

מדינה שיש לה מליארדים עבור "מע"מ אפס", שעל פי חוקי הביקוש וההיצע יגיע

ברובו לכיסי הקבלנים והפקידים, יש לה גם כסף לתת לחם וחלב למשפחות

שמשקיעות את כל זמנן בשחפץ הרוחני של עם ישראל!

 

וכמו שמשקיעים בטנקים ובארטילריה ובכך מצילים חיי אדם, כך ראוי להשקיע

בכיפת הברזל הרוחנית שלנו, הם לומדי התורה, שמגנים בתורתם על חיי אדם.

 

ב. שינוי חוק הגיוס: בלי "מכסות", בלי "פלילי". זה מעליב את הלומדים וזה

מעליב אותנו כאזרחי המדינה, שהרי אנו נמצאים פה בזכות הבטחת התורה ואיך

נוכל להתייחס כך ללומדיה?

 

מי שתורתו אומנותו, אדרבא, ילמד ויעסוק בתורה ועל כולנו לכבד זאת להעריך

זאת. זה לא קל בכלל לשבת כל היום וללמוד תורה מתוך ריכוז ומסירות! ומי

שמוכן לקחת את עול התורה על עצמו - תפקידנו לעודדו ולחזקו ולומר לו אלף

פעמים תודה ורק תודה.

 

בל נפגע חלילה אנחנו באנשי השחפץ הרוחני שלנו!  הם מגינים עלינו בתורתם -

ואנו מוכרחים להגן עליהם ועל תורתם. עם ישראל כולו, וצה"ל בפרט, זקוק

ללומדי התורה כלומדי תורה. אנו זקוקים להם שיאבקו איתנו ובעבורנו במלחמה

הרוחנית שלנו מול האויב. אל לנו לזלזל חלילה בחיל חשוב זה!