מאמרים
בטעם מצות שבת
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים לכבוד שבת קודש
- פורסם בראשון, 26 יולי 2020 09:58
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 587
בטעם מצות שבת
מתוך: שבת המלכה מקור הברכה - הרב לוגאסי שליט"א
(מצאתי מאמר יפה המחכים בכמה עניינים בנושא השבת, והנה הוא לפניך)
אמנם מצוות שמירת השבת מכילה גם את רעיון מנוחת הגוף, והתורה מדגישה עובדה זו במקומות מספר, כגון "שמור את יום השבת לקדשו... למען ינוח עבדך ואמתך כמוך" (דברים ה, יב-יד). ברם, אין רעיון המנוחה אלא פרט אחד מכלל עיקרי השבת. הרבה שמענו על מסירות נפש של יהודים למען שמירת השבת, ומאז ועד ימינו אנו. אילו היו הם רואים ביום זה רק יום מנוחה, בודאי שלא היו מתאמצים כל כך לשמרה. רק ההכרה בשמירת שבת בה טמון יסוד עם ישראל, היא אשר נטעה באותם מוסרי נפש את העוז להשליך את חייהם מנגד. ואכן, מצאנו בדברי חז"ל כי "השבת שקולה כנגד כל המצוות" (שמות רבה פרשה כה, טז), וכן, "אמר הקדוש-ברוך-הוא למשה: משה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם" (שבת דף י' ע"ב). דברי מדרשים אלו ומעשיהם הנפלאים של בני עמנו מעוררים אותנו, בהכרח, למחשבה כי השבת היא מעל ומעבר ליום מנוחה רגיל. מתנה זו – הקרויה שבת – ואשר שקולה כנגד כל המצוות, בודאי עמוק תוכנה. מהי איפוא השבת?
1.השבת – ביטוי להשקפת היהדות
שני עקרונות בסיסיים בהשקפת היהדות טמונים בשמירת השבת, האחד ביסוד אמונתנו, ומשנהו ביחודנו משאר העמים.
א. יסוד אמונתנו כעם ה' הוא, כי הקדוש-ברוך-הוא ברא את העולם בששת ימי בראשית והוא אדון העולם. אך לא די שאנו מאמינים בכך, הרינו נדרשים גם לתת ביטוי מעשי לאמונתנו זו. בשמירת השבת מבטאים אנו את השקפת עולמנו. כיצד?
שישה ימים בשבוע עסוקים אנו בכל מלאכתנו ודואגים לפרנסתנו וקיומנו, והנה מגיע היום השביעי – עוזבים אנו את כל עיסוקינו. אין זאת משום שסימנו את מלאכתנו, שהרי שמורה לנו עדין עבודה רבה לימים יבואו. "חופשה" זו בעיצומה של יצירה היא האות לאמונתנו בבורא העולם ובששת הימים שבו נוצר העולם. שהרי, לכאורה, מי הוא המונע בעדנו מלהמשיך בעיסוקינו השגרתיים? רק ההכרה כי יש אדון לבריאה ואנו עושי רצונו היא המסבירה לנו התנהגות זו, כי החיל הנאמן פועל רק ברשות מצביאו, ועם ישראל מכלכל מעשיו רק לפי הוראות יוצרו, בורא העולם, ומאחר שה' ציונו "זכור את יום השבת לקדשו... ויום השביעי שבת לה' אלקיך לא תעשה כל מלאכה וכו'" (שמות כ, ח-י) – עושים אנו כן.
זאת ועוד, ובעובדה כי שובתים אנו ממלאכה אחרי שישה ימי יצירה, מביעים אנו את אמונתנו כי באופן זה נהג הקדוש-ברוך-הוא כשברא את העולם. מה הוא "ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש" (שמות לא, יז) – אף אנו נוהגים כן.
ב. יציאת עם ישראל ממצרים לא היתה רק יציאה לחרות מעול משעבדים. יציאה זו הביאה לתמורה באופי העם. אם קודם לכן היה עם ישראל טפל לעמים אחרים – נהיה מאז לבעל תורה ומנהגים משלו. אם עד יציאת מצרים חי בצל אמים אחרים, הרי מאז נועד להוות עם סגולה המורה לעולם כולו את צד המוסר והיושר האלקי.
וכדי שהדברים האלו יחרטו בתודעתנו ויתממשו במעשינו – נקבע יום השבת, כי בשביתתנו מכל מלאכה ועבודה ביום השבת ובהתנתקותנו מכל חיי העולם השוטפים, ממחישים אנו לעצמנו את עובדת היותנו בני חורין ואת יחודנו משאר העמים. כי בעוד האנושות טבועה בחיי חומר, מקדיש עם ישראל חלק מחייו לחיי רוח. יום השבת, הוא היום המנושא מעל לחיי המעשה והגשמיות והמוקדש כולו לחיי רוח, מחשבה וקדושה, ובהיות ימי המעשה סמוכים ליום השבת, שופעת השבת אור גם עליהם עד שכל חיי היהודי מושתתים על פיה.
זוהי איפוא מהות השבת: אות וזכרון לבורא העולם מחד, ולהיותנו עם נשגב מאידך גיסא. שני רעיונות אלו מצויים בברכת הקידוש בכניסת השבת: "... ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית. כי הוא יום תחילה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים. כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים וכו'". (יש להוסיף כי ב' עקרונות אלו מבוארים בתורה, בעשרת הדברות בחומש שמות מבואר העיקרון הראשון – "כי ששת ימים עשה ה'" וכו', והעיקרון השני זכר ליציאת מצרים מבואר בחומש דברים בדברות השניות – "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים" וכו').
2. טעם לאיסורי המלאכות בשבת
עתה, משהתברר לנו כי אין השבת יום מנוחה בלבד, אלא מהווה עדות לאמונתנו וביטוי להשקפת עולמנו, נוכל להבין מדוע נאסרו המלאכות בשבת.
כשצוותה התורה (שמונת לה, ב) "ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי... כל העושה בו מלאכה יומת" – לא לכל עשית פעולה כיונה. רק פעולות אשר הן בגדר יצירה ושינוי פיסי בסביבה ובטבע, הן נאסרו. דבר זה לימדונו חז"ל מתוך שנסמכה פרשת איסור מלאכה בשבת לפרשת מלאכת המשכן, דהינו, רק מלאכות המשכן אשר היו מלאכות יצירה, כדוגמת זריעה, חרישה, כתיבה והבערה, הן אשר נאסרו בשבת.
אילו נועדה השבת למנוחה בלבד, כי אז היו נקבעים איסורי שבת לפי מידת הטורח והקושי שבעשיתן, ואף אם לא היה בעשיתן משום יצירה היו נאסרות. אך בהיות השבת עדות למעשי ה', הרי שקנה המידה לאיסורי שבת הוא בדומה למעשי ה'. וכשם שהקדוש-ברוך-הוא עסק שישה ימים ביצירת העולם ובשבת פסק מלעשות כך, כן מצווים אנו להימנע מכל יצירה ביום זה. לפיכך נשיאת משא כבד, כארון או כורסה מפינה לפינה בבית או בלוי בהליכה במשך כל יום השבת ברחובות העיר עד כדי עיפות וחולשה, אין בהם משום איסורי שבת, כי אין בפעולות אלו שום יצירה. מאידך גיסא, מלאכה כהבערת אש, אף כי כיום הינה פשוטה וקלה, נשארת באיסורה, מפני שבעשיתה יש יצירה מחודשת.
3. "אז תתענג על ה'"
בהיות היהודי שובת ממלאכתו ביום השביעי, בהיפרדו ממעשי החול שלו, הריהו מפקיע ומוציא את עצמו מעולם של חולין ונכנס אל עולם של קדושה. אין כלל פלא בעובדה, כי הרבה מבינינו אשר כל ימות השבוע טרודים בעול פרנסה, הופכים ביום שבת שקטים ושלוים. אפילו אותו קשה יום אשר בששת ימי המעשה נראה עלוב ושפל, מתהלך ביום השבת כבן-מלך שליו ושמח. שינוי קטבי זה מתאפשר רק הודות לציווי כי ננתק עצמנו מכל עשיה ביום השבת. ההכרח להימנע מכל קשר עם עסקי פרנסה ועבודה ולו רק בדיבור אודותם, הוא אשר מאפשר לאיש ישראל להתהלך ביום השבת כבעולם אחר.
"אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, וכיבדתו מעשות דרכך ממצוא חפצך ודבר דבר, אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ וכו'" (ישעיה נח, יג-יד).
שלוה זו הינה התגלמותה של מנוחת הנפש ומנוחת הגוף כאחת. אין הבראה מעולה יותר מאשר זו של יום השבת. אם בכל ימות המנוחה אשר קבעו בני אדם, נח לכל היותר גופו של האדם אבל נפשו נשארת בדרך כלל בעיסוקיה ובמתחיה, הרי שבשמירת השבת קימת רגיעה מוחלטת של הגוף והנפש, כפי שמצוה התורה, ובכך מבטחת היא בריאות למקימיה.
רעיון זה מצוי בדברי "הכוזרי" אל החבר (מאמר שלישי, פסקה י, עפ"י ביאורו של הרב מ. גניזי): "ובכל אותם ימים אתם שרויים במנוחת הגוף והנפש, שאף המלכים חסרים אותה. כי הנה המלכים כשצריכים לעשות דבר מה ביום מנוחתם, אינם נמנעים מלהיות בתנועה ואף להתיגע, נמצא שאין להם מנוחה נפשית שלמה ביום זה".