כתבתי בעבר, כי אני מבקשת לקחת אחריות מאחר ואני בקבוצת סיכון. והנה – אשר יגורתי בא,

 

ידוע בוודאות לרשויות על משפחות שהפרו בידוד, 

או שלא מילאו אחר הנחיית העיריה לא לשלוח ילדים שיש בביתם בן משפחה בבידוד. 

על אנשים כמוני באה להגן ההנחיה. 

 

לצערי, היו שהעדיפו לשלוח את הילד בגן 

מתוך הרגשת ה'סמוך' הישראלי, 

תוך פגיעה אנושה בערך חשוב של 'ערבות הדדית' ו'לא תעמוד על דם רעך'.

 

לי זה כבר לא משנה ממי נדבקתי ומי הפר בידוד, 

היו לי ניסים גלויים, וזה שאני כותבת לך כרגע זה בכלל לא מובן מאליו. 

אבל אני פשוט מתחננת ומבקשת עבור הסבים והסבתות, 

השכנים והדודים המבוגרים שמקיפים אותנו ולא מגיע להם למות. 

גם אם יש להם מחלות רקע כאלה ואחרות.

 

אני חלילה לא מאשימה אף אחד, שלא יובן כך מדבריי. 

יד ה' סובבה את הנסיבות, 

נכון, בידוד לילד קטן הוא חוויה לא נעימה, 

אבל היא עוברת תוך מקסימום שבועיים. 

 

אפשר למצוא המון סיבות ותירוצים למה אנחנו לא חייבים לשמור בידוד. 

ואפשר רגע אחד להיות שותפים להצלת חיים אמיתית. 

לחנך את ילדינו לערבות הדדית, לכבוד האחר ולשמירה על החיים.

 

אובדן של אדם קרוב, או הידיעה כי מישהו חלה בגללך, 

קשה פי כמה וכמה מבידוד של שבועיים. 

ייתכן והדברים קשים לקריאה, אבל נכתבים בדם לבי, 

ובתפילה שאזכה בקרוב לצאת ממסע הייסורים שקבלתי באהבה מאיתו יתברך.

 

מאחלת בריאות איתנה לכולם, ורק בשורות טובות. 

אני ב"ה מתאוששת, והשלב הקשה ביותר של המחלה כבר מאחוריי. 

ואם יהיה מישהו אחד שיקרא את הדברים ויבין את ההשלכות של חובת הבידוד – והיה זה שכרי.

 

אוהבת באמת כל אחד ואחת מכם, חיבוק גדול לילדים.