קישורים נוספים
דבר החסידות – פרשת תרומה
- פרטים
- קטגוריה: פרשת תרומה
- פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 19:34
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 752
דבר החסידות – פרשת תרומה
משנכנס אדר...
הפעם, לכבוד חודש אדר, נפתח בבדיחה:
בוקר אחד, פוגש דני את חברו ג'קי ופניו נפולות, שואל אותו דני: מה קרה? עונה לו ג'קי: "אל תשאל, הבן שלי החליט לחזור בתשובה".
אחרי חודשיים שוב מופיע ג'קי עם פרצוף של תשעה-באב. שואל אותו דני: מה המצב? עונה לו ג'קי: "איום ונורא! עכשיו הבת שלי התחילה לחזור בתשובה".
אומר לו דני: "לדעתי, כדאי לך לבדוק את המזוזות בדחיפות..."
~~~
חי, צומח ודומם במשכן
על היריעות התחתונות שנפרסו על המשכן נאמר (פרשתנו כו, א) "ואת המשכן תעשה עשר יריעות, שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני...".
ורש"י מסכם: "הרי ארבעה מינין יחד בכל חוט וחוט, אחד של פשתים ושלוש של צמר". כלומר, יריעות המשכן היו 75% מצמר ו-25% מפשתן.
וצריך להבין:
א) מהי הסיבה לערבב פשתן יחד עם היריעות מצמר?
ב) מדוע בכלל השתמשו במשכן בחומרים מן החי (היריעות) ומן הצומח (הקרשים(, בעוד שבית המקדש היה רובו ככולו ממין הדומם – אבנים [וגם ה"כלונסאות של ארז" שהיו בתקרה היו רק תומכים לעיקר התקרה שהיתה מאבן]?
אלא, מבואר בחסידות:
במשכן התבטא גילוי האור האלוקי, כפי שנמשך למטה בעוה"ז הגשמי. ולכן היה המשכן מסודר באופן של "מלמעלה למטה": גג המשכן היה מיריעות ממין החי (אילים, תחשים, עיזים וצמר), תחתיהם – הקרשים ממין הצומח, והכי תחתון – קרקע המשכן שהיה עפר, דומם.
לאידך בביהמ"ק היה החידוש שה'תחתון' עצמו נהיה כלי לאלקות, "מלמטה למעלה", שלכן הקדושה לא זזה ממקומה (בניגוד למשכן, שבנסוע המשכן לא נשארה קדושה בקרקע), ואם כן שם החידוש הוא דווקא בהכי תחתון – הדומם, שמהדומם נהיה בית לה'*.
ומכיוון שבמשכן היו שלושת הדרגות של חי, צומח ודומם, זה למעלה מזה – היה צריך בין כל דרגא לחברתה 'ממוצע' שיחבר ביניהם, כדלקמן:
א) בין היריעות העליונות ממין החי לקרשים מהצומח – היה צריך משהו שמורכב מחי וצומח יחדיו, והם יריעות המשכן, שמעורבים מצמר ופישתים.
ב) ובין הקרשים ממין הצומח לקרקע ממין הדומם – היה את הטפח התחתון של הקרש שהיה תחוב באדנים מכסף (דומם) – חיבור של צומח ודומם (עצי שטים וכסף).
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ו, שמות שיחה ב (עמ' 20 , וכן במתורגם ללה"ק עמ' 20) ובהע' 61-62. העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" שמות (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' תעו-ז.
______________
*) וזהו גם הטעם שהמשכן היה דירת עראי של הקב"ה [ראה שהש"ר פ"א, טז (ג), וכמ"ש (ש"ב ז, ו) "ואהיה מתהלך באהל ובמשכן"] וביהמ"ק דירת קבע [ראה שהש"ר שם. וכמ"ש (תהלים קלב, יד) "זאת מנוחתי עדי עד"] – כי כשהגילוי נמשך רק מלמעלה, אינו חודר בפנימיות כ"כ (ולהעיר מלקו"ת ויקרא (ב, ג-ד), שאתערותא דלעילא מצד עצמה – כשאין אחריה מיד עבודה מלמטלמ"ע – אין לה קיום).