מאמרים
דבר החסידות – פרשת ויחי – עשרה בטבת
- פרטים
- קטגוריה: עשרה בטבת
- פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 19:16
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 481
ב"ה
דבר החסידות – פרשת ויחי – עשרה בטבת
"חרב וקשת" מול האומות
ה׳גובערנאטאר׳ (שר הפלך) של העיר וויטעבסק והמחוז, דרש ותבע שלפחות אחד מבני אדמו״ר מהר״ש [=רבי שמואל, דור רביעי לנשיאי חב"ד] ישרת בצבא, ויסרב הרבי לזה.
ויאמר ה׳גובערנאטאר׳ שלכל הפחות בן הרבי ילין ב׳קזרמה׳ [=הבית שבו מתגוררים החיילים] עם כל החיילים, ובבוקר ילך הביתה, והצביע על אדמו״ר מהרש״ב נ״ע.
ויאמר המהר״ש שבנו לא יוכל ללון שם, כי זה לא יתאים בעבורו והרי רק על נטילת ידים בבוקר הוא צריך לדלי שלם של מים, אך אעפ״כ ה׳גובערנאטאר׳ עמד על שלו.
וירגז הרבי ויאמר: ״האתה יודע מי אני״? ויען הלה: ״כן אני יודע, אתה הרב שניאורסאהן״, ויאמר אדמו״ר מהר״ש: ״אם אני הרב שניאורסאהן אז תזכור אותי״, ויטרוק את הדלת ויצא מבית ה׳גובעראנטאר׳ בכעס, ולאחר שני ימים הרשע פתאום חלה מאד ותיכף מת.
("רשימת סיפורים" מהרה"ח ר' חיים אליהו מישולבין ז"ל, תשורה גלוכובסקי תשע"ב עמ' 55)
~~~
בדברי יעקב ליוסף: "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך, אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" (פרשתנו מח, כב), תרגם אונקלוס: "בצלותי ובבעותי" וכן פירש רש"י "בחרבי ובקשתי – היא חכמתו ותפלתו".
וצריך להבין:
מכיוון שהפירוש של "בחרבי ובקשתי" הוא חכמתי ותפילתי, מדוע נאמר בכתוב "בחרבי ובקשתי" ולא נאמר בפירוש שהכוונה היא לתורה ולתפילה?
ויש לומר הביאור בזה:
אחד ההבדלים בין תורה שבכתב לתורה שבעל-פה הוא: שתורה שבכתב שייכת גם לאומות העולם, משא"כ תושבע"פ שייכת רק לבני ישראל*.
והנה, הפסוק שלנו – ע"פ פשוטו – מדבר באחיזתו של יעקב אבינו בעיר שכם, ושייך גם למערת המכפלה (ראה רש"י).
ולכן, בתורה שבכתב, המיועדת גם לאומות העולם – נאמר בפירוש "בחרבי ובקשתי", כי כדי להתמודד מול גויים המבקשים את שכם או מערת המכפלה – אי אפשר להסתפק ב"צלותי ובעותי" אלא צריך גם חרב וקשת כפשוטם, כדי להרתיע אותם שמלכתחילה לא ילחמו.
[וכידוע הפסק-דין הברור בשו"ע (או"ח סי' שכ"ט, בשו"ע אדמו"ר ס"ו): "נכרים שצרו על עיירות ישראל . . ואפילו עדיין לא באו אלא ממשמשים לבוא – יוצאים עליהם בכלי זיין ומחללין עליהם את השבת, ובעיר הסמוכה לספר** אפילו אינן רוצים לבוא אלא על עסקי תבן וקש – מחללין עליהם את השבת"]
אולם, כדי שהחרב והקשת יפעלו את פעולתם ואכן יפילו אימה על אוה"ע – צריך יהודי לדעת שאין זה "כוחי ועוצם ידי" ח"ו אלא "אנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר" ו"בשם אלקינו נדגול".
וזה מגלה תרגום אונקלוס (וכן פירוש רש"י) שהוא חלק מתורה שבעל פה, המיועד לבני ישראל בלבד (כנ"ל): "בצלותי ובבעותי", שהכח לחרב וקשת כפשוטם הוא החיבור לקב"ה.
וזה פועל שלא רק "תפול עליהם אימתה ופחד", אלא מכיוון שזה "בגדול זרועך" – אזי גם "ידמו כאבן", שכשם שאבן הוא דומם והוא מובל ע"י האדם – כך יונהגו אומות העולם ע"י בני ישראל.
ויש להוסיף בקשר לעשירי בטבת, שבו "סמך מלך בבל אל ירושלים" (יחזקאל כד, ב) – שיש לפרש "ידמו כאבן": שהם ייעשו כמו אבנים המשמשים לביצור החומה; תמורת זה שלפני כן הם עשו מצור על יהודים ויהדות – יהפך המצור ל"סמך" – עזר וחיזוק, שהם גופא יסייעו לבנ"י לחזק את חומת ירושלים.
שכל זה הוא גם הכנה קרובה לקיום היעוד (זכריה ב, ט) "ואני אהיה לה גו' חומת אש סביב", שיהיה בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש ובעגלא דידן.
צום קל ושבת שלום!
מבוסס על: שיחת יום ג', עשרה בטבת, יהפך לשמחה, ה'תשל"ט (נד' בלקוטי שיחות חלק כ, בהוספות עמ' 524 ואילך. לא תורגם ללה"ק). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" בראשית (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' תרלא-ב.
______________
*) ראה שדי חמד פאת השדה מערכת האל"ף כלל קב ובנסמן שם (בהוצאת קה"ת – כרך ז' ע' א'תקטו ואילך).
**) שכפי המצב בהווה הרי רובם ככולם של העיירות בא"י הם במצב של "עיר הסמוכה לספר".