מאמרים
דבר החסידות – פרשת תצא
- פרטים
- קטגוריה: פרשת כי תצא
- פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 13:29
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 509
דבר החסידות – פרשת תצא
לברר 'ניצוצות' מגויים...
מסופר על הבעש"ט, שפעם פגש ברועה צאן שניגן שיר בחליל. נתן לו הבעש"ט פרוטה וקנה ממנו את הניגון.
אח"כ אמר הבעש"ט שניגון זה ניגנו הלויים בבית המקדש, אלא שהתגלגל ל'קליפות' ועכשיו פדה אותו.
אחרי שהבעש"ט ניגן את הניגון – שכח אותו הרועה...
(מפי חסידים)
~~~
ממה שנאמר בפרשתנו (כג, כא) "לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך" – לומד הרמב"ם (הל' מלוה ולוה פ"ה ה"א): "מצות עשה להשיך לגוי, שנאמר "לנכרי תשיך" – מפי השמועה למדו שזו מצות עשה".
וצריך להבין, מה הטעם שמצווה להשיך לגוי? ואמנם מבואר במפרשים* ההפרש בין גזל גוי שאסור** לריבית עכו"ם שמותרת – כי ריבית הוא "מדעתיה" [=הוא נותן אותו מדעתו ולא נגד רצונו], אבל זה רק מתרץ מדוע מותר לקחת ריבית מגוי, אבל לא מדוע זו מצווה!
ובפרט שהתורה קראה לריבית בשם "נשך", ויש בזה "חסרון ממון, שמחסר את חבירו" (רש"י ב"מ סא, א ד"ה למה לי) – אם כן מהו הטעם שנצטווינו לחסר ממונו של הגוי ע"י ריבית***?
ביאור העניין ע"פ חסידות:
ידוע בשם הבעש"ט (כתר שם טוב סי' ריח), שלכל יהודי יש רכוש השייך לשורש נשמתו, וכל כסף שהוא מרוויח (ע"פ תורה) – בכך הוא 'מעלה את הניצוצות' של הכסף הזה ע"י שהוא מעביר אותו לרשותו ומשתמש בו לקדושה.
ומכיוון שהקב"ה הטביע את עולמו באופן זה, שאדם יכול להרוויח בכספו ע"י שילווה אותו בריבית, וגם השכל מחייב את זה כי "אגר נטר ליה" [הוא המתין לכסף ולא יכל לעסוק בו בינתיים] – לכן מובן שגם ה'ניצוצות' שבריבית שייכות לשורש נשמתו. אלא מכיוון שהתורה אסרה כספים אלו, לכן אופן עבודתו בהם היא באופן של דחייה (כמו בניצוצות של שאר דברים האסורים).
אבל ריבית מהגוי שאין בה איסור הרי שוב מוטלת עליו 'בירור הניצוצות' שלה, וממילא מובן מדוע נצטווינו לקחת ריבית מהגוי (אף שאסור לחסר ממונו ע"י גזל ואונאה) – כי מכיוון שנקרתה לפניו ההזדמנות להלוות לגוי, מובן שהניצוצות שבדמי הריבית של הגוי שייכים אליו, לכן מוטל עליו לברר את הניצוצות האלו מרשות ה'קליפה' ולהעלותם לקדושה.
שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יב, בהר שיחה ב (עמ' 115 ואילך, השיחה בלה"ק במקור) וראה ג"כ תו"מ התוועדויות תשמ"ז ח"ב עמ' 113 ואילך. העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" דברים (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' רפח-ט.
______________
*) ראה רמב"ן בפרשתנו פסוק כ. אברבנאל שם ד"ה והתשובה הד'. שו"ת צ"צ יו"ד ספ"ג.
**) כלשון אדמו"ר הזקן בשולחנו ריש הל' גזילה וגניבה (מרמב"ם ריש הל גניבה, טושו"ע חו"מ ריש סי' שמח): "אסור לגזול או לגנוב כל-שהוא דין-תורה בין מישראל בין מנכרי".
***) והרי גם בנוגע לאוה"ע מצינו כמה פרטי דינים על-דבר ההנהגה במדת החסד והרחמים כו', ולדוגמא: "מפרנסין ומכסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל" (רמב"ם הל' מתנות עניים פ"ז ה"ז), וכיו"ב, שכן "אין האכזריות והעזות מצויה אלא בגוים עובדי ע"ז, אבל זרעו של אברהם אבינו והם ישראל שהשפיע להם הקב"ה טובת התורה . . רחמנים הם על הכל" (רמב"ם הל' עבדים בסופן).