מאמרים
דבר החסידות – פרשת תשא
- פרטים
- קטגוריה: פרשת כי תישא
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 20:19
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 522
ב"ה
מוקדש לעילוי נשמת אבי מורי ר' אליעזר ב"ר משה יעקב ז"ל, מקץ שבע שנים לפטירתו, יום ועש"ק פ' תשא – פרה, י"ט אדר ה'תש"ע. ומ"כ בחלקת חב"ד שע"י ציון רבי פינחס בן יאיר, פעיה"ק צפת תובב"א.
לחביבותא דמילתא, מצו"ב איזה תמונות שלו שנמצאו לאחרונה. ת.נ.צ.ב.ה.
דבר החסידות – פרשת תשא
היתכן שאהרן עשה את העגל?
כשהרבי ה"צמח-צדק" [=השלישי בשושלת חב"ד] היה בן עשר, יצא פעם מביהכנ"ס ביום הכיפורים וכשחזר לא מצא את המחזור שלו, כי מישהו לקחו.
אמר לו אחד החסידים: בוא נגיד יחד "על חטא" מתוך המחזור שלי.
השיב לו הצמח צדק: לא הרי ה"על חטא" שלך כהרי ה"על חטא" שלי.
כשהגיעו הדברים לסבו, אדמו"ר הזקן (בעל התניא), אמר:
אכן, אין להשוות את שני ה"על חטא". ה"על חטא" שלו הוא בדוגמת וְחִטֵּאתָ את המקדש (יחזקאל מה, יח)...
(אוצר פתגמי חב"ד עמ' 94, מתורגם מספר השיחות תש"ה, לאדמו"ר הריי"צ, עמ' 22)
~~~
במעשה העגל מסופר איך שבני-ישראל הביאו לאהרן את הזהב, ואז "ויקח מידם ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה" (לב, ד), ורש"י מביא 2 פירושים: א) ויצר מלשון קשירה; שהוא קשר את כל הזהב בתוך סודר. ב) ויצר מלשון צורה; שהוא חרט עם הזהב צורת עגל.
וידועה התמיהה: איך הגיע אהרן הכהן, קדוש ה', למעשה חמור כל-כך של עשיית עבודה-זרה – "ויעשהו עגל מסיכה"?
יתרה מזו, כאשר משה רבינו יורד מההר ושואל את אהרן מה קרה כאן, הוא מתאר שהם הביאו לו את הזהב "ואשליכהו באש ויצא העגל הזה" (לב, כד), ולכאורה איך זה מסתדר עם מה שהתורה סיפרה שאהרן צר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה?
[ואמנם לפי הפירוש הראשון ברש"י אפשר ליישב ולחלק את הפסוק: שאהרן רק כרך את הזהב בסודר, ואילו החלק השני ("ויעשהו עגל מסיכה") עשו הערב-רב או מיכה (כפי שרש"י מתאר בהמשך הפסוק)*, אבל לפי הפירוש השנימפורש שאהרן צר את צורתו! ואיך יתפרש "ויצא העגל הזה"?]
ויבואר זה בהקדם, שיש להקשות גם על בנ"י עצמם: הרי זמן קצר לפני זה הם עמדו "לקראת האלקים" בהר סיני ושמעו עשרת הדברות, וגם ראו את הקולות וגו', ואיך יתכן שאחרי כל הגילויים האלה יעלה על דעתם לעבוד ע"ז? ואף ש"בא השטן וערבב את העולם והראה דמות חושך ואפילה וערבוביא כו'" (רש"י לב, א) – עדיין קשה מאוד להבין איך ירדו לשפל כזה!
אלא, כמבואר במפרשים כאן**, שבנ"י לא בקשו עבודה זרה ממש כי-אם דמות במקום משה שיורה את דרכם, כפי שאמרו "קום עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו", ומפרש רש"י "אשר העלנו מארץ מצרים – והיה מורה לנו הדרך אשר נעלה בה, עתה צריכין אנו לאלקות אשר ילכו לפנינו"***.
ומה שאמרו "עשה לנו אלקים" – התכוונו על-דרך (שמות ד, טז) "ואתה תהיה לו לאלקים" [כפירש"י: לרב ולשר] או כמו (וארא ז, א) "ראה נתתיך אלקים לפרעה" [ופירש"י: שופט ורודה]. אלא, שלאחר מכן נגררו מקצת העם לחשוב אותו לעבודה-זרה ממש – והם שנענשו בעונש מיתה.
ועל פי זה מובן, שכאשר עשה אהרן את העגל – לא היה זה עדיין בגדר ע"ז אלא כ"ממוצע" עבור העם במקום משה רבינו, ורק אח"כ זה הוביל לעבודה זרה ממש.
לכן אמר אהרן למשה "ואשליכהו באש", שאמנם יצר את צורת העגל, אבל "ויצא העגל הזה" – עגל של עבודה זרה לא היה כלל בכוונתו של אהרן, והוא נוצר כביכול מאליו...
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יא, תשא שיחה א (עמ' 139 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). העיבוד בסיוע "ביאורי החומש" שמות ב' עמ' שה-ו. וראה בהמשך השיחה (עמ' 146) ביאור נפלא מדוע ע"פ הלכה לא עבר אהרן על איסור ע"ז, מיוסד על קצוה"ח סי' ערה סכ"ה בגדר ה'קניין' (שעפ"ז נמצא שלא הקנו את הזהב לאהרן ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו), עיי"ש ותמצא טוב.
______________
*) ומה שרש"י לא מסתפק בפירוש הראשון, הוא כי בפשוטו-של-מקרא קשה לפרש כן, כי אף ש"הרבה מקראות קצרי לשון" (פרש"י ויחי מח, ב), מ"מ דוחק לפרש בהמשך בכתוב אחד, כפי שהוא בנדו"ד, שלצדדין קתני. לכן הביא פירוש שני – ויצר לשון צורה כו' – שלפירוש זה גם "ויעשהו עגל מסיכה" הכוונה לאהרן.
**) ראה רשב"ם, רמב"ן, אוה"ח, כלי יקר ועוד.
***) ואף שגם בזה יש לתמוה, איך עלה על דעתם שהעגל יהיה להם "מורה דרך" ו"שר" כמשה איש האלקים, שעליו נאמר "אנכי עומד בין ה' וביניכם"? – אבל אינו דומה כלל למחשבת ע"ז ממש, כי בזה יש מקום לטעות ולחשוב: שכשם כשצווה הקב"ה לעשות המשכן, שתוכנו ותכליתו הוא "ושכנתי בתוכם", הרי במרכזו היו הארון ושני הכרובים כמ"ש "ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים" – הרי יש לדמות שכרובי הזהב הם מעין "ממוצע" בין ישראל להקב"ה.
וכפי שמצינו שהתורה צריכה לצוות (יתרו כ, כ) "לא תעשון אתי אלקי כסף ואלקי זהב ופירש"י דקאי על הכרובים, לכן כאן שהיה לפניהאזהרה שאין לעשות "אלקי זהב" בתור ממוצע (כי אף שנאמר למשה תיכף לאחר מ"ת – עדיין לא ירד מההר להודיעם ציווי זה) – חשבו שעגל הזהב יהי' כממוצע במקום מרע"ה ח"ו. ודו"ק.