Shabbat
דבר החסידות – פרשת מטות
- פרטים
- קטגוריה: פרשת מטות
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 14:40
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 441
דבר החסידות – פרשת מטות
הכל בדיוק נמרץ!
בפרשתנו (לא, כו-ל), אחרי שבנ"י נצחו את מדין, מצווה הקב"ה "שא את ראש מלקוח השבי גו'" כלומר למנות את השבויים והרכוש ששבו, אח"כ לחצות אותו בין היוצאים למלחמה ובין כל העדה, ואז יתנו אנשי המלחמה אחד מ-500 לה', ובנ"י יתנו אחד מחמישים מהחצי שלהם.
בהמשך הכתובים מונה הכתוב את כל מספר הצאן, הבקר, החמורים והאדם ששבו. ולא מסתפק בכך אלא מפרט כמה הוא החצי מכל הנ"ל השייך לתופשי המלחמה, וכמה הוא אחד מ-500 מכל סוג – המכס לה'. ואח"כ מפרט את החצי של בנ"י (אבל שם לא מפרט כמה יוצא אחד מ-50).
ותמוה, מדוע הוצרך הכתוב לפרט בכלל את מספר המלקוח של כל מין ומין במדוייק ולא מסתפק בפסוק "ויעש משה ואלעזר הכהן כאשר צוה ה' את משה"? ועוד יותר תמוה, שטורח לחשב לנו כמה הוא חצי מכל דבר וכמה הוא אחד מ-500, דברים שכל אחד יכול לחשב! (וכפי שעמד על כך הרמב"ן ועוד), ולאידך, אחרי שפירט את כל הנ"ל מדוע לא פירט גם אחד מחמישים ממחצית בנ"י?
מבאר הרבי, שהפסוק בא ליישב כאן תמיהה גדולה:
כאשר הקב"ה מצווה לחצות את השבי והמלקוח ואח"כ לתת מהם אחד מחמש מאות ואחד מחמישים – הרי ע"פ הטבע הרגיל אמורים להיות עודפים מכל סוג, כי אין זה שכיח כלל שכל המספרים יתחלקו ל-500 בדיוק. ואם-כן לא מובן מדוע לא מצווה הכתובמה לעשות בעודפים אלה?
על כך באה התורה ומספרת שמספר השבי והמלקוח היה בדיוק עגול – מספר הצאן 675 אלף, הבקר 72 אלף וכן כולם – דבר פלא לא רגיל* (וכמעט על-טבעי) שלא נשארשום עודף מכל השבי אלא הכל יצא בכפולות של אלף בדיוק נפלא! [ומובן גם מדוע לא הוצרך הכתוב למנות כמה הוא אחד מחמישים (ממחצית בנ"י) – כי כיון שהודיע איך כל המספרים (החצויים) מתחלקים ל-500 – ברור שהם מתחלקים גם לחמישים!]
וכל כך למה? כדי להראות את חיבתן של ישראל לפני הקב"ה; שכדי שהם יוכלו לקיים את המצוה בשלמותה – סיבב הקב"ה שבעת מלחמת מדין יהיו האדם והבהמה שלהם במספר מדוייק שגם אחרי שיחצו אותו יוכלו אנשי הצבא לתת בדיוק אחד מ-500 ובנ"י אחד מחמישים, כרצון השם**!
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יג, מטות שיחה ב (עמ' 110 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' קלו-ז.
______________
*) ולהעיר שגם במניין בנ"י הי' בכל פעם בכל שבט מספר המתחלק לחמישים (במדבר א כ-מג, שם ג, כב-לד, פינחס כו ה-נ) . ולכאו' גם זה לא שכיח כלל וכלל. וצ"ע הטעם על זה. ואי משום שרי חמישים – הרי יש גם שרי עשרות ושרי מאות. ולהעיר מחמשים איש רצים לפניו (ש"ב טו ,א. ועד"ז מ"ב א, ט. ועוד) – המורה על החשיבות בקבוצה כזו.
**) עפ"ז יומתק דיוק לשון הציווי "אחד נפש מחמש המאות", "אחד אחוז מן החמישים" (לא, כח. ל) – בה"א הידיעה, כי מעיקרא בהציווי רמז שישנו רק מספר שלם של חמש מאות.