קישורים נוספים

דבר החסידות – פרשת צו – פורים

ב"ה

דבר החסידות – פרשת צו – פורים

 

אש המנורה – מהמזבח החיצון!

בפרשתנו נאמר "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה", דורשים חז"ל (יומא מה, ב) "אש תמיד שאמרתי לך, לא תהא אלא בראשו של מזבח החיצון", כלומר, שכדי להדליק את המנורה יש לקחת אש מהמזבח החיצון.

וצריך להבין, הרי התורה היא מלשון הוראה, ומהי ההוראה שניתן ללמוד מדין זה בעבודת ה', שאש המנורה צריכה לבוא דווקא ממזבח החיצון?

מסביר הרבי: הכלים שהיו במשכן ובביהמ"ק נחלקים באופן כללי לשני סוגים: הכלים שבפנים (המנורה, השולחן ומזבח הפנימי) ואלה שבחוץ (מזבח החיצון, הכיור).

גם לאדם בעבודתו לקונו יש שני אופנים: העבודה עם עצמו –פנים. והעבודה לפעול על יהודי שני (כי "כל ישראל ערבין זה לזה") ולקרב גם את אלה שהם בעולם שמחוץ לקדושה – חוץ.

ובפרטיות: הדלקת המנורה היא ענין התורה, ועל כך נאמר "להעלות נר תמיד", כדרשת רז"ל (סוטה כא, א) על הפסוק "כי נר מצוה ותורה אור"; שהמצוות הם רק "לפי שעה" כמו נר, משא"כ התורה "מאירה לעולם", ובפרט מי שתורתו אומנותו הרי הוא בבחינת נר תמיד – מקושר בתמידות לקב"ה.

וא"כ יכול "יושב אוהל" לטעון: הרי הוא עסוק בעבודת פנים, ומה השייכות שלא לאנשים מבחוץ, ולעסוק איתם במצוות מעשיות, בעוד שהוא מדליק את המנורה בפנים?

על כך באה ההוראה, שה"אש" והחמימות שיש לו בתורה צריכה להיות קשורה גם עם פעולה על הזולת; דווקא כאשר הוא חושב גם על יהודי שני ודואג שגם הוא יהיה קשור לקב"ה – אז בכוחו באש קודש זו להדליק את המנורה בפנים, שאש התורה תאיר בלבו פנימה.

גם בימי הפורים, על כל אחד ואחד לצאת ולעורר את בני-ישראל שבסביבתו לקיים את מצוות היום, ובמיוחד המצוות שנקל לקיים אותם כמו משלוח מנות ומתנות לאביונים, וזה ישפיע גם על עצמו שיהיה אצלו אורה ושמחה וששון ויקר כפשוטו וכדרשת חז"ל (מגילה טז, ב) בזה.

 

פורים שמח ושבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יז, צו שיחה ב סעיף ז (עמ' 53 ואילך. ובמתורגם ללה"ק: עמ' 60 ואילך). הרעיון לעיבוד מספר "מעיין חי" חי"ג עמ' 23. הקשר לפורים – מבוסס על שיחות אחרות ועל אחריות העורך בלבד.