קישורים נוספים
דבר החסידות – פרשת ויקהל – שקלים
- פרטים
- קטגוריה: פרשת ויקהל
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 14:26
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 605
ב"ה
דבר החסידות – פרשת ויקהל – שקלים
השיחה האחרונה
השבוע לפני 24 שנה, בדיוק כמו השנה: שבת פרשת ויקהל-שקלים, כ"ה אדר ראשוןה'תשנ"ב, זכינו לשמוע מפי הרבי את ההתוועדות האחרונה שהתוועד עם הקהל, עדי נזכה שיבוא מנחם לנחמנו...
הרבי פתח בכך, שבקביעות כמה-וכמה שנים ויקהל-פקודי הם מחוברות, ובקביעות שנה זו הם נפרדות. וביאור הענין בעבודת האדם: יהודי נברא בכדי "לשמש את קוני", אבל יש שני אופנים איך לפעול: א) "ויקהל" – שהוא משפיע על העולם באופן כללי ומגלה את אחדות ה', ועל-אחת-כמה-וכמה כשמתאחד עם עוד יהודים. ב) "פקודי" – שיורד לפרטים הקטנים של החיים ומגלה בכל פרט את ה"לשמש את קוני".
ומשמעות הדבר ש'ויקהל' הוא בשבוע נפרד, הוא: שכבר השבוע יש שלמות בעבודה הכללית* של אחדות בבריאה ובבנ"י, ואין צריך לחכות עד שמגלה בכל פרט את העבודה ד'פקודי'.
עניין האחדות מודגש גם בפרשת שקלים: ידועה השאלה מדוע נאמר "עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'", לכאורה הי' לו לומר שיש לתת עשר גרה, ומדוע חשוב להדגיש שנותנים מחצית מעשרים גרה?
אלא, פרשת שקלים באה ללמדנו: שכאשר יהודי הוא בפני עצמו הרי הוא רק מחצית, ובכדי להיות "שקל הקודש" עליו להתאחד עם יהודי שני! ועד – עם כל בנ"י. ואפילו במקרה שרואה אצל חברו עניין בלתי-רצוי – הרי האופן הכי יעיל הוא להשפיע עליו בדרכי נועם ובדרכי שלום.
ובכדי לפעול אחדות בבני-ישראל יש להתחיל את האחדות בינו לבין קונו; שזהו פירוש נוסף ב"עשרים גרה השקל": שיהודי מורכב מ"עשר כוחות הנפש" (כמבואר בתניא פ"ג) ועליו להתאחד עם הקב"ה שהתלבש ב"עשר ספירות", ועד באופן של "ישראל ואורייתא וקוב"ה כולא חד".
וזה מתחיל בכך, שהדבר הראשון שיהודי עושה "מיד כשניעור משנתו" היא אמירת "מודה אני" ובזה הוא מדגיש שעוד לפני שיש את ה"אני" מיד הוא מבטא את ה"מודה" – הביטול המוחלט לקב"ה! וכמו"כ כאשר (בלשון הרמב"ם) "ישנים . . בהבלי הזמן" (ל"ע) צריך ליעור משנתו ע"י שמזכיר לעצמו שהוא "חד ממש" עם הקב"ה.
כל הנ"ל הוא בהדגשה מיוחדת, כשרואים בשנים האחרונות איך שנעשה ה"ויקהל" בפשטות – קיבוץ גלויות דבנ"י מכל העולם שעולים לארץ-הקודש, שלא בערך למה שהיה בדורות הקודמים [בשנת תש"נ היתה העליה הגדולה מברית המועצות. א.ח.ז] אף שרבותינו נשיאינו [והרבי מנה את כל הרביים] לא היו באה"ק וגם מו"ח אדמו"ר [הריי"צ] נסע רק מפני שנמנע ממנו לבקר בקברי אבותיו ברוסיא.
וההוראה למעשה בפועל מפ' שקלים: שיש להוסיף בנתינת הצדקה, שהרי בצדקה יש כמה דרגות: מעשר, חומש, ועד "כל אשר לאיש יתן בעד נפשו", ובאופן שמכניס בזה את כל עשר כוחות נפשו, ועי"ז מזרזים את הגאולה שתבוא תיכף ומיד ממש ואז יעשה הקב"ה את צדקתו – שמקבץ כל בנ"י "קהל גדול ישובו הנה".
– עד כאן תמצית השיחה שזכינו לשמוע מפי קדשו.
שבת שלום!
מבוסס על: ספר השיחות ה'תשנ"ב ח"ב עמ' 440-441 (זכיתי להיות נוכח שם ולשמוע ממקומי, על הרצפה מתחת השולחן שעליו עמד שולחנו הק' של הרבי). הרבי עוד הספיק להגיה חלק משיחה זו במוצש"ק. ומה שבפנים הוא תמצית מחלק זה. הפעם לא הבאנו מראי-מקומות ומקורות לדברים, כיון שלצערינו, הרבי טרם הספיק להגיה שיחה זו בתוספת הערות ומ"מ כדרכו בקודש מידי שבוע.
______________
*) יש לציין שגם בשבוע הקודם, פ' תשא, אמר הרבי, לקראת סיום השיחה:
"ועד"ז ישנם ג' עניינים אלו בכללות עבודתו של יהודי במשך ימי חייו – לאריכות ימים ושנים טובות" – תחלת העבודה, אמצע העבודה, עד סיום ושלמות העבודה. ועאכו"כ בדורנו זה – הדור האחרון בגלות והדור הראשון דהגאולה – לאחרי שישנו כבר הריבוי הכי גדול ד"מעשינו ועבודתנו דבנ"י במשך כל הדורות והשנים שלפני זה, וכעת סיימו גם את הבירורים האחרונים – הרי כעת ההדגשה בעיקר ולכל לראש על סיום ושלמות וגמר העבודה – להביא את הגימ"ל דגאולה האמיתית והשלמה בפועל ממש".
(תו"מ התוועדויות תשנ"ב עמ' 353).
___