פרשיות מטות ומסעי נקראות תמיד בימי בין-המצרים. השל"ה הקדוש מסביר את הקשר: שחטא הנדרים (פ' מטות) הפוגם בנשמה וחטא הרצח (פ' מסעי) הפוגם בגוף – הם אלה שגרמו את החורבן.

 

אבל יש כאן משהו יותר עמוק: מכיון שימי בין המצרים נועדו לא רק להתאבל על החורבן אלא גם לתקן אותו ולהביא את בית המקדש השלישי, מובן שבפרשיות מטות ומסעי טמון גם סוד תיקון החורבן והבאת הגאולה.

 

מטות – למה נקראים כאן השבטים דוקא בשם 'מטות'? ההבדל בין שבט למטה: שבט נקרא כאשר הוא עדיין רך ומחובר לאילן (או שזה עתה נתלש), מטה הוא לאחר שנתלש מהעץ והספיק להתקשות. זה רומז על הנשמה כאשר היא יורדת לעולם הזה, או אז היא 'מתנתקת' משרשה, 'אילנא דלעילא', ודומה למטֶה.

 

מסעי – התכלית של ירידת הנשמה לגוף היא כדי שהאדם יסע ויתקדם מ'מצרים' עד ל'ארץ ישראל' דהיינו שיצא מהמיצרים וההגבלות שלו ויגיע לארץ הקודש (ארץ מלשון רצון) - מילוי רצון ה'.

 

אולם, כל זמן שבית המקדש הי' קיים ובני ישראל ראו את העשרה ניסים שנעשו בביהמ"ק ו"כשם שבא לראות כך בא ליראות" – הם יותר היו דומים ל'שבט' הדבוק לשורשו. אבל בזמן הגלות, כאשר "אותותינו לא ראינו" אז מתאים השם מטות. וממילא גם נדרשת הרבה יותר העבודה של 'מסעי' – להתנתק מקליפת מצרים וללכת מחיל אל חיל

 

עד לתכלית – שמגיעים ל"ירדן ירחו", דא משיח ד'מורח ודאין', בקרוב ממש.

 

 

 

שבת שלום!

 

 

מקור: לקוטי שיחות חלק ח"י עמ' 378 ואילך. הבאנו תמצית מהשיחה בקיצור נמרץ. ושם כו"כ ביאורים והרחבות המאירים את הנושא (ואת הנשמה).