מאת הרה"ג ש. ב. גנוט שליט"א

 

כשהגעתי להתגורר בעיר מסוימת, גיליתי מספר יהודים שנעשו צהובים זה לזה. ביררתי בעדינות כל זאת מדוע, והוברר לי שלפני מספר שנים התפללו להם שתי קבוצות בבית כנסת מרכזי אחד.  במקום התפילה התגלעו והתגלו חילוקי דעות מהותיות בנוסח וסגנון התפילה וסדריה והתפתחה לה מחלוקת גדולה, שבסיומה פרשו להם בני קבוצה אחת והקימו בית כנסת נפרד, פורח ומשגשג. מאז נעשו חלק מהם אויבים זה לזה (עד שהשלימו, לבסוף...). אני, שהגעתי כאורח ומשקיף מן הצד, לא הבנתי. לא הבנתי מדוע מלכתחילה לא נפתחו להם שני בתי כנסיות. שהרי באמת ובתמים שונים הם המתפללים בסגנונם ואורח חייהם. אלו מכוונים בתפילה איטית יותר והללו מכוונים יותר בתפילה מהירה יותר. אלו שומרים ברצינות על זמן קריאת שמע של הגר"א והגר"ז, ואלו מקפידים בכל מחיר לקרוא קריאת שמע בזמנו של ה"מגן אברהם". הללו מכבדים את השבת בשירת "לכה דודי" סוחפת ואלו מתמוגגים מחידוש נפלא, הנאמר בין "קבלת שבת" למעריב.  אם כן, איפה, מדוע לעשות מחלוקת כדי להקים שני בתי כנסיות, כשניתן להקים אותם, מפאת הבדלי הגישות, גם מבלי לריב?!

 

כאשר קוראים בתורה את פרשת קרח, מתעוררים כולם לדבר ולכתוב בגנות המחלוקת. פרשת קרח היא פרשה הנדרשת יפה וכמעט בכל דור ניתן לדבר בגנות המחלוקת המקומית, זאת שחייבים לברוח ממנה כמו מאש. מחלוקת היא דבר נורא ואיום, כמובן, אך בד בבד בל נשכח שלא כל המחלוקות אסורות. אדרבה, ישנן מחלוקות חשובות וטובות.  גדולי עולם ואראלי קודש נחלקו, לעיתים בחרב ובחנית, כנגד גדולי עולם אחרים. הרי ברור לכולם שגדולי עולם שנלחמו נגד הוצאת ספרי חלק מהראשונים ומגדולי האחרונים, לא היו, חלילה, בעלי מחלוקת. גדולי עולם שניהלו מלחמת חורמה נגד שיטות ותנועות, דעות ושיטות, לא היו ב"עדת קרח", חלילה, והנה אנו, כעבור שנות דור, מתייחסים בהדרת כבוד לגדולי התורה הללו ולגדולי התורה הללו, בחינת "אלו ואלו דברים אלוקים חיים". אם כן, כיצד צריך להתייחס למחלוקת?

 

---- "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו" (מסכת אבות פרק ה' משנה יז).

 

כאשר חז"ל אמרו ש"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", לא היתה כוונתם לשלום עם הרשעים. על שונאי ה' משתבח דוד המלך ואומר "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט, תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי". כאשר מדובר במחלוקת בין עוסקי התורה ומקיימי מצוותיה, אין מקום להבנה או  לגישור. כאן גם האנשים העדינים ביותר, הרחמנים ובעלי המידות הטובות, שלא פגעו מימיהם בשום אדם, ניצבים על ראש ההר, בחרב ובחנית, ונלחמים בכל העוצמה. 

 

גם מחלוקת, חלוקת דעות, שאינה עוסקת במרשיעי ברית או בשונאי הית"ש, אלא בהבדלי גישות ודרכים בעבודת ה', בתוככי הבית פנימה, מחלוקת מבורכת היא, מחדדת השקפות ומבליטה את מעלותיה של כל קבוצה, וזאת בתנאי שלא נפגע, נבטל או נשמיץ את הגישה השונה.  חז"ל הקדושים הדגישו לנו (ביבמות יד, ב) שלמרות שנחלקו בית שמאי ובית הלל בשלל נושאים חמורים ביותר בהלכות קידושין, נישואין וגירושין, בכל זאת "לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי. ללמדך, שחיבה וריעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר "האמת והשלום אהבו".   

 

כדי לעבור למסלול רוחני או לימודי שונה, לעבור למסגרת חדשה, להחליף  או לשנות כיוון, אין צורך  לבטל את המסגרת הישנה, צורת הלימוד הקודמת או הדרך השונה. אם מתחשק לנו בנפשנו פנימה לעזוב את הכולל בו אנו לומדים כעת, את בית הכנסת או אפילו את סגנון הלימוד או ההדגשים, אנו מוכיחים לעצמנו וגם לאחרים, שמה שהיה עד כה לוקה בחסר. אך האמת היא שאין בכך שום צורך. זכותו של כל יהודי לבחור לו דרך, מסגרת או מנהג בעבודת ה', על פי כללי השולחן ערוך, כשכוונתו לשם שמים וכאשר שקל את הדברים לעומקם, מבלי לזלזל ולפגוע בכבוד או בהבדלי הגישות והשיטות השונות. 

 

ה"שמירת סדרים" בכולל שלך לא מוצאת חן בעיניך? ישנם שתי קהילות ואתה בוחר באחת מהם? זוהי זכותך הלגיטימית. תעשה זאת מבלי לזלזל בצד השני, מבלי להמעיט בערכו או בחשיבותו וסגנונו.

 

מחלוקת בהלכה או בדרכי הנהגה וצורה בעבודת ה', אינה סתירה לחידוד ההשקפה וההשתייכות למקום הרוחני או למנהיג הרבני, ממנו אנו שואבים את קרבת האלוקים שלנו, בתורה ובעיונה, בתפילה ויראה, בטהרה ומידות טובות.

 

נכון מאד. אנו הולכים בדרך זו או אחרת בעבודת ה' יתברך. אך בד בבד אנו יכולים להבין שישנם דרכים נוספות וטובות בעבודת ה', מבלי לעזוב או להחליף את הדרך שלנו או את המנהיגים הרוחניים שלנו. שהרי לא מדובר כאן בויכוח עם קבוצות שלדעתנו עוקרות את התורה או לא מקיימות את כל מצוותיה כראוי, אלא על קבוצות המקיימות כמונו את התורה ומצוותיה. אלא מאי? הבדלי גישות, הבדלי התמקדויות ושינויי דרכים בעבודת ה'. אז מה?!

 

וכבר זעק על כך רבנו הנצי"ב מוולוז'ין זי"ע, בפתיחה לפירושו "העמק דבר" על ספר בראשית. ואלו דבריו, שנדמה שנכתבו ברוח הקודש על ימינו שלנו: "מה שהיה בבית שני שהיה דור עיקש ופתלתל, ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חינם זה את זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס, ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה, ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית, ועל זה היה צידוק הדין"...

 

והנצי"ב מסיים במילים כדורבנות: "...שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו"...