movstube.net

אתר השבת

 
  • Increase font size
  • Default font size
  • Decrease font size
Home יהדות תורה ומדע סוד הכוח של אברהם אבינו לחולל מהפכה עולמית

סוד הכוח של אברהם אבינו לחולל מהפכה עולמית

סוד הכוח של אברהם אבינו לחולל מהפכה עולמית

כיצד אדם אחד, שגדל בתוך חברה של עובדי אלילים, ללא שום מורה דרך רוחני, כיצד מצליח אברהם אבינו לגלות עקרונות יסוד במחשבת הבריאה, ועל ידם להפוך עולם ומלואו אז, ובעצם עד ימינו ?

מאמר של הרב גיל גרשון, מתוך אתר הידברות .

במבט לאחור, ניתן לומר שכמעט כל באי עולם כיום, משתיתים את היסודות הפילוסופים שלהם על היסודות שבנה אברהם אבינו. היהדות – בודאי, הנצרות מבוססת על היהדות, האיסלאם גם כן מבוסס על רעיון המונותיאיזם – האמונה בא-ל אחד וכו '.

זאת ועוד, עפ'י המסורת שלנו, אפילו תורות המזרח הרחוק מקורם באברהם אבינו. בספר בראשית (כה, ו) נאמר 'ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות, וישלחם... קדמה אל ארץ קדם'. וחז'ל במדרש במסורת שבעל פה, אמרו לנו שאברהם אבינו נתן להם 'שם טומאה', את כל המאגיה השחורה, המבוססת על יסודות צדדיים מכל הפילוסופיה של אברהם אבינו, והם אבות תורות המזרח. אמנם ליצחק בנו (שם, ה) 'וייתן אברהם את כל אשר לו ליצחק', וחז'ל אומרים שאין הכוונה שאברהם אבינו נתן ליצחק אבינו חמורים וגמלים, אלא הכוונה שהעניק לו את המורשת הפילוסופית שלו.ומעניין כי עד היום, החכמה העיקרית במזרח נקראת 'אברהמה', והכוהנים שלהם נקראים 'אברהמינים' (שנגזר מן השם אברהם )... כך שיוצא אם כן, כי כמעט עולם ומלואו – יסודות תורת הנסתר, ואח'כ הנצרות, האיסלאם , ותורות המזרח הרחוק, מבוססים על עקרונות היסוד של אברהם אבינו. (כמובן שהיהדות עצמה מבוססת על מתן תורה בהר סיני מפי הקב'ה למשה רבינו, גדול הנביאים בכל הזמנים ).

אחד הכוחות שהיו לאברהם, שאנו כל כך חסרים, הוא כוח ההתבוננות בלא הפרעת ההרגל והשגרה. כאשר אנחנו נולדנו, והתחלנו להבין את הקורה סביבנו, כוח ההרגל והשגרה ניוון את יכולתנו לשאול: למה, מניין, מדוע ?

אבל אצל אברהם היו הדברים שונים. ההשגחה הפרטית סידרה, כי נמרוד שהיה המלך באותה תקופה ועובד אלילים, ע'י הסתכלות האסטרולוגית המזלות, התגלה לו כי בנו של תרח שעתיד להיוולד עתיד לבטל את העבודה הזרה.הוא דרש מתרח להרוג את בנו, אך תרח, על אף שהיה בעל בית מסחר לפסלים של עבודת אלילים, קשר הדם שלו עם בנו גבר על צו המלך, ושלח את בנו למקום מסתור. אברהם בילה את שנותיו הראשונות בחיים בתוך מערה. בא ונבין את משמעות החוויה של אדם שמעולם לא ראה את העולם כפי שהוא,ויוצא פעם ראשונה מן המערה, ורואה את כל היקום מסביבו בבת אחת! השמש הזורחת, הצפרים המצייצות, והפרחים המלבלבים , עולם קסום בעל חוקיות נפלאה! את כל זה רואה אברהם, ומתפעם מאוד,ושואל את עצמו את השאלה הבסיסית: מניין כל זה מגיע ?

מניין כל ההוויה ?

וכך כותב המדרש לפני קרוב לאלפיים שנה: 'כשהיה אברהם בן... יצא מן המערה. הרהר בלבו: מי ברא שמים ואותי? התפלל כל היום ולו לשמש' – המחשבה המקובלת באותו זמן הייתה שהשמש, שהיא מקור האנרגיה, החום , הפוטוסינתזה, היא מקור החיים, ואנשים סגדו לה (דרך אגב, עד היום בשפות לועזיות שונות יום ראשון נקרא SUNDAY – יום השמש, שמקורו בסגידה לשמש ).

אמנם ממשיך המדרש: 'בערב שקעה השמש במערב, וזרחה הלבנה במזרח. כשראה את הירח ואת הכוכבים סביב לירח, אמר: 'זה שברא השמים והארץ ואותי, והכוכבים הללו – שריו ועבדיו. עמד כל הלילה, והתפלל לירח'. – אם השמש שוקעת, פעולה הנראית כהשתחוייה לאיזה שהוא כוח, למי היא משתחווית? כי רק בשפת הקודש 'שמש'מלשון 'שמש' – משרת .

אך 'בבוקר שקע הירח במערב, וזרחה השמש במזרח. אמר אברהם: 'אין ביד אלו כוח. אדון יש עליהם, אליו אתפלל, ואליו אשתחווה' – אם אנו רואים ששני הכוחות שלכאורה מנהיגים ומשפיעים על הבריאה שוקעים, ונתונים למסגרת חוקיות הטבע, פשוט שאין הם השולטים בכיפה .

בא ונבין את דברי המדרש לעומק: אברהם אבינו רואה חכמה אין סופית שמתגלית בכל דבר שבבריאה, ותכליתיות בכל דבר שנברא, ומערכת חוקים שכל הבריאה נתונה בהם בהרמוניה נפלאה, וזה מכריח אותו לשאול 'מי ברא שמים וארץ ואותי ' ?

אנו מבינים שהמקור של כל הוויה חייב להיות משהו שקדם לה, ומשהו שמחוץ לה. כי כל חלק ממנה אינו יכול להיות המקור שלה. לדוגמא, רגל השולחן אינה יכולה להיות המקור לשולחן. אם כן, כל מציאות שהיא חלק מן ההוויה החומרית – דומם, צומח, חי ומדבר – גם האדם, מעצם היותה חומרית, שוללת את עצמה מלהיות המקור שלה. כיוון שהיא בת חלוף, ונתונה לשינוי, ואינה יכולה להיות המקור הנצחי של ההוויה החומרית !

אם כן, לא השמש,ואף לא הירח שהם חלק מן ההוויה החומרית שהיא בת חלוף, אינם יכולים להיות המקור של ההוויה, ואף לא כל הקוסמוס כולו, כיוון שהוא חומרית, ונוצר בתוך מרחב וזמן. – אם כן ' מי ברא שמים וארץ ואותי '?

'
אין סוף '

אם 'אין ביד אלו כוח', מכוח היותם ברי חלוף וחומריים, חייב להיות איזו שהיא מציאות שהיא משוללת מכל ההוויה החומרית, והיא המקור של כל הקוסמוס. ואז אברהם אבינו מגיע למושג של 'אין סוף', כאשר אין הכוונה כמו שאנו מבינים היום של מציאות הגדולה בלי סוף, אלא 'אין סוף' זו הגדרה פילוסופית של מציאות שאינה ניתנת להגדרה. אברהם אומר: איני יודע מי היא המציאות הזו שהיוותה את כל עולם החומר, אבל אני יודע מה היא לא: היא 'לא סוף'. כי המציאות החומרית מאופיינת בסופיות, דבר שניתן להגדרה – מלשון 'גדר', כיוון שאנו תופסים דברים דרך הגבולות, הגדר- ההגדרות שלהם. הטוב דרך הרע, החום דרך הקור, האור דרך החושך, היום דרך הלילה וכדומה. אבל המציאות שהיוותה את עולם החומר אין לה סוף. היא נצחית, כי אם היה לה סוף – גבול, זה היה שולל אותה מלהיות המקור הנצחי של כל ההוויה !

'
יש מאין '

כלומר, כאשר אנו מדברים על הקוסמוס החומרי,אנו מדברים על המעבר של 'אין חומר' ל'יש חומר'. המצב של 'אין חומר' הוא מן ה'אין סוף'. מושג זה של 'יש מאין', הפך למושג יסוד בתורת הקבלה בפרט, וביהדות בכלל .
דורות שלמים של התפתחות מדעית וטכנולוגית יעברו, ומדענים יגיעו להבנה בעניין תהליך השתלשלות הבריאה החומרית, מן המפץ הגדול, ועד ליקום כפי שאנו רואים אותו היום .

אבל אברהם אבינו מבין כי מן המסקנה הפילוסופית שלו לעולם לא יהיה מנוס: מעבר ה'אין חומר' ל'יש חומר', 'יש מאין ' !

לפי תיאורית 'המפץ הגדול', המאושרת היום ע'י התרחקותם של גלקסיות זו מזו, אנו יודעים בצורה מדעית ודאית, כי כל החומר היה פעם מרוכז בנקודה מזערית, כאשר כל הקרינה האדירה הייתה מרוכזת בתוכו, מעין 'חור שחור'. ואז, אחרי כמה בליוני שניה, האנרגיה פורצת קדימה , והחומר הרב מתחיל להתפשט, עד הגיעו למה שאנו רואים היום.דבר זה מתאים בצורה נפלאה למתואר בתחילת מעשה בראשית, ש'בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. והארץ הייתה תהו ובהו' – הרמב'ן כותב ש'תהו' הוא מלשון 'תהייה', שאדם תוהה – מה זה? זהו חומר בלי צורה, שבשפה המדעית הינו אנרגיה! 'וחושך על פני תהום' – כמו חור שחור, נקודה אחת דחוסה, ואז 'ויאמר אלוקים: 'יהי אור' – האנרגיה פורצת, והיקום יוצא לדרך .

ומעניין לראות,כי גם גדולי המדע הגיעו למושגים אלו כיום. הנה פרופסור וילנקין, אחד מאדריכלי תיאוריית 'המפץ הגדול', כתב אחד ממאמריו המרכזים, תחת הכורת 'בריאת הקוסמוס יש מאין '.
וכך כותב ד'ר כרמל: 'המדע אינו מסוגל לענות על השאלה : מדוע החל היקום ?'...

'
איננו יודעים אלא זאת: משהו אכן קרה, והספר שלנו מתחיל בנקודה הזאת '...

המדע המטריאליסטי אין ענינו לעסוק בשאלות כמו מניין; המדע מדבר על ההופעה החומרית כשהיא כבר קיימת, ומנסה להבין את מציאות החומר בלבד, רק מתוך תצפיות של מדידה. והתוצאה של התפיסה המטריאליסטית, היא לנוון את כוח המחשבה שלנו. אבל פילוסופיה אינה הוכחה מדעית,ואנחנו בני האדם – איננו מדע, והמדע שתפקידו לחקור את עולם החומר בלבד, איננו פותר אותנו מלדעת ולהבין מנין הופיע העולם? מה המקור הרוחני הנצחי לכל המציאות החומרית ?


יש שם מצוי ראשון

הרמב'ם כותב כיסוד ראשון של אמונה (מתוך י'ג עיקרי האמונה): 'יסוד היסודות, ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון '
-
למה הוא מתכוון כשאומר 'שם '? היכן זה 'שם'? הרמב'ם אומר שאין זה משנה היכן ומתי, אלא צריך לידע שאיפה הוא מעל הזמן והמקום – חייב להיות מצוי ראשון שממנו הכל מופיע .

וקובע הרמב'ם: 'ואם יעלה על הדעת שאין מצוי (ראשון), אין דבר אחר יכול להימצא כלל '!
כלומר, כל ההוויה מעידה על ההוויה הרוחנית שקדמה לה, כי אילולי ההוויה הרוחנית לא תיתכן כלל הוויה חומרית .

יחסיות הזמן והמקום

עכשיו כשאברהם יוצא מן המערה לחיי העולם, כל העולם נראה לו אחרת. אברהם מגלה כי בתוך מציאות ההוויה החומרית מסתתרת ההוויה הרוחנית הנצחית. ובעצם כל המרחב והזמן וההוויה החומרית היא רק אשליה, פרי התודעה והתפיסה שלנו .

למשל הזמן מתקדם מן העבר לעתיד. מקובל לחשוב כי שעון מודד זמן. אבל למעשה, השעון מודד תנועה של חומר מסוימת במרחב. דבר זה מתורגם לזמן. אבל למדוד זמן כפשוטו אי אפשר, כפי שמגיע לזה אלברט איינשטיין במושג יחסיות הזמן. דוגמא לכך אנו רואים היום כאשר הזמן עובר אחרת בשעונים אטומיים במטוס סילון, מאשר הוא עובר על פני כדור הארץ. והרי לפני 'המפץ הגדול' אין גם חומר. כך שגם מציאות הזמן הופכת להיות בלתי רלוונטית. ועל כך כתבו המקובלים, כגון רבי יצחק ערמאה ועוד, שהמושגים של לפני ואחרי, הזמן – הוא תכונה של החומר. כלומר, הזמן הוא רק פרי התודעה שלנו .

וכן המקום הוא מונח יחסי. כי המקום שלי הוא מונח יחסי ביחס למקום שלך. אבל במציאות של 'אין חומר', היכן נמצא כדור הארץ, שביל החלק , הגלקסיה, היקום? הרי הכל נמשך 'יש מאין'. ולפני 'המפץ הגדול', מציאות המקום גם כן הופכת להיות בלתי רלוונטית .

ולכן כותב ד'ר כרמל: 'בטרם נוצר המרחב, לא היה קיום לשום דבר, לא היה מקום לקיומו של שום דבר. ככל הנראה היקום שלנו נברא לא רק משום דבר, אלא גם משום מקום ומשום זמן '.

אחר זמן בהיסטוריה, כאשר משה רבינו מדבר בחזיון נבואי עם הבורא, הוא אומר לו: 'הראני נא את כבודך' (שמות לג, יח ). האלוקים עונה לו: 'כי לא יראני האדם וחי' (שם, כ) – פירוש, כי כל זמן שהאדם חי , ונתון תחת השפעת החומר, הזמן והמקום, אינו יכול לתפוס את מציאות האין סוף, הרוחני הנצחי שאין לו גבול וגדר. אבל אני אראה לך תגלית שדרכה תוכל ללמוד משהו על מציאותי , והבורא יתברך אומר לו פסוק מדהים: 'ויאמר ד': 'הנה מקום איתי, וניצבת על הצור' (שם כא) – שואל הזוהר הקדוש: מהו 'מקום איתי'? הרי אדם מגיע אל המקום, ומי הוא זה שמביא איתו את המקום? ואומר הזוהר: 'שהקב'ה מקומו של עולם, ואין העולם מקומו'. כלומר , המציאות שמהווה את העולם היא מקומו של עולם, אבל אין העולם מקומו, כי הבורא יתברך למעלה מגבולות הזמן המרחב והחומר שברא .

העולם כאשליה

אם כן העולם נראה לנו לגמרי אחרת, הכל נוצר יש מאין, ונמצא במסגרות הזמן והמקום והחומר , והוא רק פרי התודעה והאשליה הנתפסת אצלנו. (כגון הידיעה ש- 99.9% מהחומר הוא חלל ריק !)

ואז כאשר אברהם אבינו חוקר את עולם החומר, הוא רואה 'בירה דולקת ' (מדרש רבה). פירוש, עולם דינמי, עולם שתמיד משנה צורה ופושט ולובש צורה. הנה המים לרגע הם נוזל,ולרגע אחר הם מתאדים לגז, ובמצב אחר הם קופאים לקרח, והנה הם מתערבבים בתוך עולם הצומח ועולם החי. נדמה לרגע שהמציאות משחקת עמנו, נעלמת מאתנו, וכאילו היא מחליפה תחפושות. וכך אומרים חז'ל: עולם – מלשון העלם !... אנו תופסים רק את ההתגלויות של המציאות .

אלפי שנים אחר כך גדולי הפילוסופיה של יון הגיעו להבנה שמאחורי המציאות המתגלה, יש מציאות אחדותית. הם הטביעו את המונח 'אטום', שבא מן המילה אוטמוס – בלתי נחלק. (ובשפת הקודש 'אטום' מלשון סתום, יחידה בפני עצמה , אמנם גם מלשון נעלם, שמציאותו האמיתית נעלמת וסתומה מאתנו). המדע המודרני הכיר בכך שהאטום הוא מן היסודות שממנו העולם מורכב, כגון לא מים, אלא אטומים של מימן וחמצן . ואם נשנה את יחסי התרכובת, נקבל מימי חמצן, וכיוצא בזה. כלומר המציאות שמאחורי המציאות המתגלית, היא בעצם נעלמת .

ואז נתברר שגם האטום שלכאורה אינו נחלק , נחלק אף נחלק, לחלקיקים יותר קטנים. תחילה התגלו פרוטונים, ניוטרונים ואלקטרונים , ואח'כ נתברר שיש חלקיקים קטנים עוד יותר, כגון הנוטרינו, שהמסר שלו היא 0 (אפס ), והאנרגיה שלו שואפת לאפס, קוורקים התגלו מאוחר יותר. וכיום מתברר לנו שהחלקיק הקטן ביותר שאנו מסוגלים לקלוט, אינו הקטן ביותר, ואנו מניחים שיש מציאות קיימת שאיננו יכולים עדיין להשיג והמגמה היא שככל שהמדע מתקדם, החומר נעשה יותר ויותר מופשט . כיום יש את 'תיאורית המיתרים', שאומרת שהחומר אינו חומר, אלא החומר הוא איזה שהם ויברציות של כוח אנרגטי מסוים, שנתפס אצלנו כחומר .

ואם כן יוצא, שככל שהמדע מתקדם יותר, המציאות החומרית נהפכת יותר ויותר לנעלמת !

האחדות הפשוטה

לאחר שאברהם אבינו הבין שרואה 'בירה דולקת', עולם לובש צורה ופושט צורה, הגיע למושג השני של תורת הקבלה – 'האחדות הפשוטה', שנובע מן המושג הראשון של 'האין סוף'. אברהם אומר: אם כל היש נובע מתוך עולם האין, הוא 'יש מאין ', אם כן ה'יש' הוא מוצר משני, וה'אין' שקדם לו, שממנו הכל נובע – הוא היש האמיתי! כל ההוויה כולה היא רק חלק מאותו אין סוף המתגלה לנו בתחפושות דרך החומר של עולם הזה .

משל לדבר, ניקח חשמל, הוא יכול לחמם ולקרר, להרטיב ולייבש, לאפות ולבשל, לתמוך במערכות חיים ולהרוס, הכל לפי הכלים שאנו משתמשים בהם כדי לקלוט את האנרגיה הפשוטה של החשמל... והנמשל הוא שהאחדות הפשוטה היא רוחנית ונצחית, ומופשטת צורה, אך כשמתגלה בתוך הכלים החומריים שבעולם הזה, נראית לנו, לפי התפיסה שלנו , בצורות שונות ומרובות .

'
סוד הייחוד '

לרעיון זה, של ההבנה העמוקה כי מאחורי כל הבריאה החומרית מתגלה לנו הבורא הנצחי באחדותו הפשוטה. קורא אברהם אבינו 'סוד הייחוד'. יסוד זה מתגלה אחר כך בתורה, בפסוק 'וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד' (דברים ד, לט ). ובספרי הקבלה מוסבר שהמילים 'אין עוד', אין הכוונה רק שאין אלוקים עוד מלבדו, כי דבר זה מובן מעצם ההגדרה של אלוקות. אלא 'אין עוד' – כוונתו 'אין עוד כלום מלבדו '. זאת אומרת, כי ההוויה החומרית היא בעצם אשליה. לדוגמא, אנו מוצאים בתורה כי יעקב אבינו כאשר מגיע כבר לחרן, נזכר שלא התפלל במקום שהתפללו בו אבותיו – בהר המוריה , ומיד משים פניו בחזרה לארץ ישראל לכיוון הר המוריה. ברגע זה 'קופצת לו הדרך', כלומר הוא מגיע לשם מיד, מעל המקום ומעל הזמן – למעלה ממגבלות הטבע. וגדולי המקובלים בדורות שעברו, ידעו לעשות דבר זה – 'קפיצת הדרך' ע'י שימוש בשמות הקודש, כידוע ליודעי ח'ן (חכמת הנסתר), וכמפורסם בישראל .

תורת הקוונטים, והמציאות הנעלמת של האור

עד המאה ה- 19, המדע הדטרמיניסטי יצא מתוך הנחת יסוד , שכל החומר הוא דבר אובייקטיבי, ברור וצפוי. אבל בראשית המאה ה- 20, ניסח מדען בשם מקס פלאנק, נוסחה, הסבר לבעיה שעמדה לפני המדע, מצב שבו קרני האור, הקרינה האלקטרומגנטית, מופיעה לא בצורה גלית ואחידה, אלא בצורה של מנות קצובות, שהוא כינה אותם בשם 'קוונטים'. דבר זה יישב בעיות רבות מחד גיסא, ומאידך גיסא עורר רעש גדול , כי 'מנות קצובות' – פירושו שהאור מורכב מחלקיקים. אבל עד אז היה מקובל לפרש את מהות האור מבחינה אלקטרומגנטית כגל שבא בצורה גלית ואחידה, ולא בצורה של מנות. אלברט איינשטיין אף כינה את האור על פי תפיסה זו כ'זרם של חלקיקים'. אלו היו היסודות הראשונים של 'תורת הקוונטים '.

יחד עם זאת, הופיעו גילויים על האופי הגלי של האור. דבר זה יצר מהפכה גדולה מאוד במדע. ה'דואליות של האור' – כי מצד אחד במקרים מסוימים האור מתנהג כ'זרם של חלקיקים', ובא 'במנות קצובות'. ובמקרים אחרים האור ממשיך להתנהג כגל של אנרגיה, בתופעות כמו התאבכות ועוד. דבר זה יצר בלבול רב, כיוון שבאותה תקופה חשבו המדענים כי חלקיקים וגל סותרים זה את זה .
מאוחר יותר, ניסח מדען צעיר בקופנהגן בשם נילס בוהר (BOHR), ניסוח שעזר לאנשי המדע להתמודד עם התופעה, בשם 'תורת ההשלמה ' (COMPLEMENTARY), ובה כתב שהאור בעצם אינו לא חומר ולא אנרגיה, אלא איזו שהיא מציאות נעלמת שאנו קולטים רק את התופעות שלה, ולכן אין סתירה בין התגלות האור פעם כחלקיקים ופעם כגלים .

מתוך עקרונות אלו, בנו אח'כ מדענים את 'עקרון אי הוודאות'. מאחר שהחומר הוא גם אנרגיה, והאנרגיה גם חומר, לא ניתן היה לרואת את מקומו של החומר. תופעות החומר הובנו כהסתברות סטטיסטית, ולא כחוקים דטרמיניסטים .
לדוגמא, הרדיואקטיביות – חומרים שמתפרקים, אנו יכולים לדבר רק על הזמן הממוצע של ההתפרקות. גז ראדון למשל, מתפרק בממוצע 1 ל- 162 שעות. אבל זה רק בממוצע ברמה הכוללת של החלקיקים, כאשר ניקח כמות גדולה מאוד של הגז. אבל כשנמדוד חלקיק אחד, לעולם לא נוכל לדעת מתי הוא יתפרק. הוא מסוגל להתפרק מיד עכשיו, וגם בעוד מאה שנה, ואין זה משנה כלל אם אותו אטום ישיש, או צעיר בן שניה אחת ...

דוגמא נוספת, הוא 'ניסוי שני הסדקים', שבו העבירו אלומה של אלקטרונים דרך סדק, והאלקטרונים נקלטו בצורה גלית כמו אנרגיה. אבל כאשר העבירו את האלקטרונים דרך שני סדקים,. האלקטרונים התנהגו כחומר, ופגעו בנקודה אחת על המסך שמאחוריהם . תופעה זו השאירה את המדענים במבוכה רבה עד היום, כאילו שהאלקטרונים יודעים, כאילו העולם החומרי מתנהג כפי התודעה האנושית. המדענים חשבו, שאולי האלקטרונים מושפעים מן המדידה, וניסו לבצע את המדידה באותו סדק שדרכו לא עברו האלקטרונים. ואע'פ כן , האלקטרונים שבסדק השני שינו את התנהגותם, כאילו הם ידעו שאותו איש מדע מבצע מדידות בסדק האחר שכלל לא עברו דרכו ...

מבחינה זו, התורה הקוונטית שברה את כל המוסכמות שהיו מקובלות עד אז במדע הפשוט הדטרמיניסטי, שדיבר על אובייקטיביות החומר , ועל מיקומו הקבוע. הטיב לנסח זאת פרופסור אהרון קציר בספרו 'בכור המהפכה המדעית ', בו הוא כותב: 'הגיע הזמן שנכיר בחד צדדיותה של ההכרה שלנו. האור אינו חומר. אבל הוא גם לא אנרגיה. הוא מהות שאיננה נתפסת על ידינו, ואנחנו תופסים רק את התופעות שלו '.

כלומר, אנו מדברים היום על כך, שהמציאות האמיתית היא בעצם נעלמת מאתנו. אנו קולטים רק את התחפושת שבה המציאות האמיתית בחרה להתגלות לנו !
וביהדות נאמר 'החכמה מאין תמצא' (איוב כח, יב), וכמו שמסבירים היום אנשי המדע, שיש איזה שהוא מאגר של אינפורמציה, שמסביבו מופיע כל החומר. זה המושג שהטביע אברהם אבינו של 'יש מאין', כי ה'יש' זו המציאות המשנית, וה'אין' זו המציאות האמיתית הנצחית שממנה נובעת החכמה האלוקית .



סוד 'בראשית '

את כל הרעיונות האלו, ניסח אברהם אבינו על פי החקירה הפילוסופית שלו בלבד, והתורה כותבת כל זאת במילה אחת: 'בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ' (בראשית א, א) – חז'ל אומרים כי המילה 'בראשית' היא מיותרת, כי ניתן היה לומר 'אלוקים ברא את השמים ואת הארץ ', ומובן מאליו שעשה זו בתחילה. או על כל פנים, היה לו לומר 'ראשית ברא', ומהו 'בראשית'? אומרים חז'ל שכל בריאה חומרית שהיא, בעצם קודמות לה שתי יצירות אחרות רוחניות .
למשל כסא,לנגר היה לפני כן רצון לשבת, אז תכנן הנגר כיצד יביא את הרצון שלו לכלל ביצוע ובנמשל, אומרים חז'ל שהרצון והחכמה היו שתי היצירות הרוחניות שקדמו לבריאה החומרית. כלומר כל הוויה חומרית, היא בעצם שלישית במעלתה, כי הרצון והחכמה קודמים לה .

חז'ל אומרים כי המילה 'בראשית' מופיעה בכתובים בשני המונחים הללו :
'
ראשית חכמה יראת ד'' (תהילים קיא,י) – ראשית של כל דבר, היא החכמה ממנו הוא נוצר,וכמו שנאמר 'חכמות בנתה ביתה, חצבה עמודיה שבעה' (משליח, א) – החכמה האלוקית שממנה נבנה העולם, מיוסדת על שבעה יסודות, והם שבעה ספרים (כיוון שהפסוק 'ויהי בנסוע הארון' – הוא ספר לעצמו, לכן חמישה חומשי תורה הם בעצם שבעה ספרים , רש'י );

ו'קודש ישראל לד' ראשית תבואתה' (ירמיהו ב, ג) – המטרה והרצון האלוקי בגילויי החכמה האלוקית הזו, היא אל ישראל, וממנה אל האנושות כולה, וכמו שכתוב 'כי רוצה ד' בעמו' (תהילים קמט, ד ).
שתי היצירות הללו, מתגלות בהוויה החומרית 'בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ' – ואומרים חז'ל ש'בראשית' – פירושה בעזרת הראשית – בעזרת הרצון והחכמה, נבראו השמים והארץ .

כלומר החומר הוא בעצם רק כלי לגילוי הרצון והחכמה האלוקית !


סוד התכלית

רעיון זה מתגלה במילה 'תכלית'. ת בתחילה, ו- ת בסוף. כלומר, המטרה הסופית קיימת כבר בתחילה , בבחינת 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. כיוון שרצון הישיבה של הנגר כבר היה קיים בתחילה , והכסא הוא רק הכלי להביא לידי מימוש את רצונו של הנגר. ואכן אם נסיר מן המילה 'תכלית' את אותיות ה- ת הראשונה וה- ת האחרונה, יישארו אותיות 'כלי'. אומרת הקבלה : העולם הוא מישני, הוא רק כלי להביא לידי מימוש את הגילוי של מציאות האין סוף, את גילוי החכמה האלוקית. כי עולם החומר, הגבול והסופיות וההגדרה, הספר נוצר כדי לספר , הגבול נוצר כדי לגלות את המציאות שאינה ניתנת לגילוי .

סוד דבר וחפץ

ולכן אומרת הקבלה, שמציאות החומר מנסה לגלות את האין שממנו היא נוצרה, את מאגר האינפורמציה – את החכמה המסתתרת בתוכה, בבחינת 'ומבשרי אחזה אלוק ' (איוב יט, כו). כל דבר, כל אובייקט חומרי, הוא בעצם סיפור, יש לו מסר. דברים בשפת הקודש נקראים דברים – מלשון דיבור, כי כל דבר מדבר אליך. החפצים נקראים חפץ מלשון חפץ ורצון, כי כל חפץ מבטא איזה שהוא רצון אלוקי, אותו רצון אין סופי .

הקבלה קוראת לך לבוא ולהבין את המהות של העולם .

 

לכבוד שבת קודש

תפילות

בבקשה להתפלל לרפואת: נועה בת תמר, יחיאל אברהם מאיר בן חיה טויבא, רבי יאשיהו יוסף (פינטו) בן הרבנית זרי שליט"א נועה בת לאה לרפואה שלמה, אשר ורפאל בני שמחה לרפואה שלמה, זאב בן ורדה לרפואה שלמה, יהודית בת מיסה לרפואה שלמה, שולמית בת מיסה לרפואה שלמה, שלמה בן רבקה לרפואה שלמה, משה בן כמונה לרפואה שלמה, נתנאל אילן בן שיינא ציפורה, תמר בת אורית לאה, אשר ורפאל בני שמחה, שרה צפורה בת רינה בתוך שאר חולי ישראל. בבקשה להתפלל לזרע בר קיימא בקרוב לנופית הודיה בת רחל ודויד שלמה בן שושנה ולזרע בר קימא בקרוב למירב המזל בת גאולה ונועם בן לאה וחזרה בתשובה לעידן בן שולמית ושי שלומי בן שולמית ודינה תרצה בת ורדה רגינה ולבשורות טובות ישועות ונחמות לכל עם ישראל

לעילוי נשמת

לעילוי נשמת מרת טליה בת עזריאל לייב ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת ר' מרדכי בן ברוך ז"ל ופאולה פייגלה בת אליעזר ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

מונה מבקרים באתר שבת נט

מונה צפיות תוכן : 19984231

אתר השבת


מאמרים אחרונים