מאמרים
"כל הלילה עד הבוקר"
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם ברביעי, 08 יולי 2020 11:07
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 420
מתוך "אמרו צדיק" להרב ד"ר מאיר רוזמן .
אורח מאנטוורפן, ר' פייביל שמו, הגיע בעיצומו של החורף להינפש בטבריה. את יומו הראשון הקדיש למנוחה, וביום השני ביקש מבעל המלון, שינחה אותו לכיוון בית העלמין הישן, לציונו של האדמו"ר (רבי ישראל) מהוסיאטין ז"ל .
"אם לציונו של ההוסיאטינר עסקינן" כך השיב בעל המלון "אצטרף אליך ".
המונית הורידה אותם בפתח המזרחי של בית העלמין, בזה הניצב על הדרך הראשית דרומה, לכיוון ציונו של ר' מאיר בעל הנס ז"ל. מכאן עלו בשביל העולה לציון. ר' פייביל מבקר כאן בפעם הראשונה, ומשתאה למראהעיניו. הוא צועד לאט לאט, מסתכל לצדדים, בוחן כל מצבה, וקורא את כל אשר נחרט עליה . הנה שלט המורה ימינה, אל ציוניהם של תלמידי הבעש"ט; הנה ציונו של הרב קוק ז"ל רבה של טבריה; הנה ציונו של הרב וורנר ז"ל, אף הוא רבה של טבריה, והנה, הנה, כבר רואים את ציונם של אדמו"רי בית הוסיאטין. ר' פייביל מתרגש, נעצר ליד הפתח הקטן, העשוי סורגי ברזל, החוצץ בין השביל לחלקה עצמה, ומתבונן סביבו. הם המתינו. ליד הציון עמדה אשה זקנה ושפכה שיח ליד הציון הקדוש .
הזקנה סיימה את תפילתה, נשקה את המצבה, ופנתה אחורה. רק עתה הבחינה בשני האנשים, שהמתינו לצאתה. היא התנהלה באיטיות, נעצרה ליד השער ואמרה: "צדיק גדול , צדיק גדול". "מקום תפילה, מקום ישועה ".
לא היה קשה להבחין, כי היא שייכת לבני עדות המזרח. מבטאה הסגיר אותה. ראשל שמה. טברינית מבטן ומלידה. שני האורחים תמהו: מה לאשה ספרדיה במקום כה מיוחד, שרק חסידים פוקדים אותו, אך הם לא שאלו אותה על כך, והיא, כאילו הבחינה במחשבותיהם, אמרה: "אני ספרדיה, ובכל פעם שיש לי צרות אני באה לכאן; מתפללת, ותמיד הצדיק מתפלל עבורי לטובה, והשם עוזר לי ".
והיא, מבלי שתישאל המשיכה לספר: "אני גרה כאן, קרוב מאוד" ובידה הצביע לעבר הרחוב המקביל לבית העלמין, בחלקו העליון, המערבי, "ופעם אחת, בליל שבת, אני עומדת על המרפסת, זו שנשקפת לכאן, שממנה רואים את כל המצבות, ואני מבחינה כי כאן במקום הזה עולה אש, בוערת, דולקת כל הזמן ואינה נכבית. ואני שואלת את עצמי: מי זה שמבעיר אש בשבת ודוקא בבית העלמין? נכנסתי הביתה ומספר פעמים יצאתי שוב למרפסת לראות מה קורה עם האש, וזו עדיין בערה, ללא הפסק. בשבת בבוקר לא ראיתי כלום. כאילו כבתה האש , אך במוצאי שבת שוב ראיתי את האש בוערת, באותו מקום ובאותה צורה. זו לא היתה אש רגילה כמו זו, שעולה משריפת אשפה, או מהבערת עצים. זו היתה אש ישרה, חלקה, מיתמרת כלפי מעלה, ללא נטיות וללא תהפוכות. אש קבועה, יציבה !
שוב שאלתי את עצמי : מה זה? למי יש ענין לעשות כאן מדורה? בבוקר, ביום ראשון, ירדתי למשרד החברה קדישא , סיפרתי מה שראיתי ושאלתי מי הבעיר את האש? הם, שם במשרד, תמהו על מה שסיפרתי, והחלולחקור אותי, היכן בדיוק מקום האש, לכשהתברר להם, כי האש היתה כאן, פה, בדיוק היכן שהצדיק טמון אמרו: אה, ביום שישי הביאו הנה לקבורה את הצדיק הגדול מתל-אביב! ואני שומעת, והדבר נכנס לראשי, ובשובי נכנסתי לבית העלמין, וראיתי כי אכן כאן במקום הזה נחפר קבר טרי, ועליו שלט עם שמו של הצדיק. גבשושית עפר גדולה על הקבר, אך לא היה כל סימן של בערה, של פיח, של אפר. והנה בלילה, שוב אני רואה את האש בוערת. כך היה גם בלילה שלמחרת, ובלילה שלאחר מחרת לילה לילה, עד תום כל ימי השבעה. בליל שבת שלאחר השבעה כבר לא ראיתי את האש .
הבנתי, שכאן טמון צדיק גדול, ומאז, בכל פעם , אני באה למקום הזה להתפלל. שה' יעזור לכם, שגם אתם תצליחו?! סיימה. נקשה במקלה , וצעדה החוצה .
שני המבקרים עמדו משתאים. העובדה כשלעצמה מדהימה, אמנם, אך לא פחות מכך יכולתה של הזקנה לראות את האש הרוחנית הנגלית מעל לציון! ר' פייביל שאל את מלווהו על צדיקה זו, וזה השיב, כי בטבריה ישנן לא מעט נשים צדקניות, שקדושתן מאפשרת להן ראייה רוחנית טמירה .