**האם אנו יודעים לפחות 5 הסברים ל'ספירת העומר' ולמנהגי האבלות בימים אלה?? ** קהילה באלעד רוצה לערוך בימי הספירה הכנסת ספר תורה. מה אומרת ההלכה בענין?? ** מדוע מרן הגר"ח קניבסקי לא אומר 'לשם יחוד' לפני ספירת העומר? האם מצוה מדברי חכמים נקראת 'מצות עשה'? ** מדוע אומרים פסוקים אחרי הספירה? והאם אפשר לנסוע לנחל הצבים בימי הספירה?** הרב שמואל ברוך גנוט שליט"א מטעים אותנו עוד בטעמי והלכות ימי ספירת העומר, וכן: גם כמה משפטים על מוזיקה (לאנשים עצובים...) בספירת העומר**

בחול המועד פסח האחרון שאלתי את מו"ר הגר"ח קניבסקי שליט"א שאלה מעניינת. בבית הכנסת 'חניכי הישיבות חפץ חיים' מתכוונים להכניס ספר תורה מהודר, תרומת ידידי הרב יוסף מילר. ונשאלה השאלה האם מותר להכניס את ספר התורה לבית הכנסת בימי האבלות של ספירת העומר, בהם אנו מתאבלים על פטירתם של 24 אלף תלמידי רבי עקיבא, בליווי תזמורת וריקודים של מצוה לכבוד התורה. ה"מגן אברהם" וה"משנה ברורה" כתבו שהמנהג לאסור ריקודים ומחולות של רשות בימי האבלות וה"שער הציון" מביא שהפרי מגדים מסתפק האם מותרים הם ריקודים ומחולות לאחר ראש חודש סיוון, גם לאלו הנוהגים להסתפר. לדעת הגרש"ז אוירבך זצ"ל והגר"ש ואזנר שליט"א, ראוי להחמיר ולא לערוך ריקודים ומחולות עד חג השבועות, ואם כן, האם מותר לערוך הכנסת ספר תורה עם תזמורת וריקודים בימים אלו?

ההגדרה ההלכתית היא שאסור דווקא ריקודים ומחולות של רשות, אך לא של ריקודים של מצוה. ולכן כתב בשו"ת קרן לדוד (סימן קי"ט), שמותר לערוך הכנסת ספר תורה בריקודים ובמחולות בימים אלו. וכן אמר לי מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א שניתן לחגוג עם תזמורת את הכנסת ספר התורה. וכך גם כותב בספר "הלכות חג בחג" בשם מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א. ואמנם, חושבני שאם כבר מכניסים ספר תורה בימים אלו, מן הראוי להכניסו לבית הכנסת בחג השבועות, וכפי שכתב הגאון החיד"א בספרו "ברכי יוסף" בשם "עוללות אפרים", שישנם הנוהגים להכניס ספר תורה לבית הכנסת בחג השבועות, "והעושה כן- הרי הוא כמקריב מנחה חדשה לה' בזמנה". ואכן, ישנן קהילות שחוגגת "הכנסת ספר תורה" בחג השבועות בעצמו, או ב"שלושת ימי ההגבלה", הימים הקדושים שלפני יום מתן תורה. טיולים בימי הספירה

זכיתי השבוע לקבל שיחת טלפון מעניינת. מנהל חיידר מקומי התכוון לקחת את התלמידים לטיול לנחל אלכסנדר בעוד שבועיים, אך הוא תהה האם הדבר מתאים בימי ספירת העומר. חיפשתי בספרים ומצאתי שבשו"ת מנחת אלעזר כתב הרבי ממונקאטש זצ"ל, שאין שום איסור לנסוע ממקום למקום בימים אלו. ואולם הגרמ"מ קארפ שליט"א מאריך בספרו שלא ראוי ולא כדאי לנסוע לטיולים בימים אלה, ימים של אבלות ודין. ולאחר משא ומתן ארוך בדברי ה"מנחת אלעזר", הוא מסיק שפשוט שאכן ראוי להימנע מלנסוע לטיולים בימי הספירה, והוא כותב זאת גם בשם ה"אגרות משה". הגרמ"מ קארפ מבקש שמנהלי מוסדות החינוך לא יארגנו טיולים בימים אלה וימתינו לאחר תום ימי האבלות. (אך חשוב להדגיש שכל כבישי הצפון והגליל היו מלאים השבוע, בימי 'בין הזמנים', במאות בני ישיבות, מכל החוגים. בעיני ראיתי בעיני...).

מדוע אנו אבלים?

ואם כבר, אז נתחיל מההתחלה. מדוע בכלל אנו אבלים בימים אלו?

כולם מכירים את הטעם הנודע להלכה זו, שתלמידי רבי עקיבא מתו מפסח ועד עצרת (יבמות סב, ב; טור סימן תצג), אך ישנם טעמים מעניינים נוספים למנהגי האבלות בימים אלו. ה'שבלי הלקט' כתב בשם אחיו ר' בנימין, כי בסדר עולם (פ"ג) מובא: משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש, שנאמר (ישעיה סו, כג): "והיה מדי חודש בחודשו". רבי יוחנן בן נורי אומר: מן הפסח ועד העצרת, שנאמר : "ומדי שבת בשבתו".נמצא שימים אלו הם ימי משפט ודין ולכן ממעטים בהם בשמחה. טעם נוסף יש לכך, משום שימים אלו שבין פסח לשבועות הם ימי דין על התבואה (חק יעקב סימן תצג אות ג). וה'ערוך השולחן' מוסיף ומספר לנו "שעיקרי ימי הגזירות בשנים שעברו, בצרפת ואשכנז, היו בימים אלו, כמבואר בפיוטים שעשו קדמונינו על שבתות אלו שבין פסח לעצרת, והם מלאים קינים והגה ונהי".

מדוע בכלל סופרים ספירת העומר??

מאחר שגיליתי לפתע שישנם טעמים נוספים לאבלות ימי הספירה, ניסיתי לבדוק ב'פרויקט השו"ת' האם ישנם כמה הסברים לספירת העומר. בדקתי, והאמת? -הופתעתי, הנה, התוצאות לפניכם, עוד מספר רעיונות והסברים לספירת העומר. ולא, לא על כולם למדנו בחיידר ובבית הספר...

לפי הסבר ה'מורה נבוכים' להרמב"ם וספר החינוך, מתן תורה הוא הסיבה העיקרית שבעבורה נגאלו ישראל ממצרים, כדי שהם יקבלו את התורה ויקיימו את מצוותיה. כבר במחזה הסנה הבוער, למרגלות הר חורב, נאמר למשה רבנו: "בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלקים על ההר הזה". כאשר הוציא משה את בני ישראל ממצרים הודיע להם, כי עתידים הם לקבל את התורה והמצוות בהר סיני. לכן, למן היום בו יצאו ממצרים לא פסקו מלמנות את הימים והשבועות עד ליום הנכסף, בו תוענק להם התורה. דומה הדבר לאדם המצפה למאורע בכליון עיניים, והוא סופר את הימים עד להתרחשותו

ה'מטה משה' כתב טעם נוסף לספירת העומר, מפני שהעולם שרוי בדאגה מפסח עד שבועות על התבואה ועל האילנות, כמבואר במסכת ראש השנה (דף טז, א): "אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח? מפני שהפסח זמן תבואה הוא; אמר הקב"ה: הקריבו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת? מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא; אמר הקב"ה: הקריבו לפני שתי הלחם בעצרת, כדי שיתברכו לכם פירות האילן". ולפיכך ציוה הקב"ה לספור ימים אלו, כדי שנזכור את דאגת העולם ונשוב אליו בלבב שלם, ונתחנן לפניו לרחם עלינו, שיהיו התבואות כתקנן שהן סיבת חיינו, שאם אין קמח אין תורה

לדעת האבודרהם ישנה סיבה מרתקת לספירת העומר. לדבריו הקדושים, הימים הללו, שבין פסח לשבועות, הם ימי מלאכת השדה, והמעבידים את אדמותיהם נמצאים כל התקופה כולה בשדה. מתוך עיסוקם בקציר עלולים בני העם לשכוח את התאריך, בו חל חג השבועות הקרב, וממילא גם את הצורך לעלות לרגל לירושלים ולהביא לשם ביכורים קודם החג. לכן נצטוו לספור מפסח ועד שבועות ארבעים ותשעה יום, ואז ידעו אל נכון מתי חל חג השבועות ומתי יש לעלות לרגל ולהביא ביכורים.

ועוד הסבר מרתק, המובא ב'מטה משה' בשם רבי שמואל ז"ל: לפי ששטחה של ארץ ישראל הוא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ובית המקדש באמצע - הרי מאתיים פרסה לכל צד. ובעשרים יום לכל היותר יגיע אדם לביתו בחוזרו מן המקדש אחרי פסח, שכן מהלך אדם בינוני ביום - עשר פרסאות. ובעשרים יום יחזור לעלות לרגל לחג השבועות, הרי ארבעים יום. ושבע שבתות שאינו הולך בהן, הרי ארבעים ושבעה ימים. נותרו עוד שני ימים לכל היותר שבהם רשאי הוא להתעכב בביתו. לכן ציוה הקב"ה לספור את הימים כדי שלא ישכח ויתעכב בביתו יותר מן הראוי...



טעם נוסף: שהעם יהיה מוכן לקבלת התורה על ידי התקדשות והטהרות מטומאת מצרים, שהרי בני ישראל היו שקועים ב - מ"ט (49) שערי טומאה של מצרים, ולכן נקבעו מ"ט (49) ימים עד לחג השבועות. בפרק זמן זה תהא שהות מספקת לכל אחד מישראל לזכך את גופו ואת נשמתו מהטומאה, בה היה שרוי. בכל יום מ - מ"ט הימים היה נטהר משער טומאה אחד - עד ליום החמישים, חג מתן התורה (רבינו חיים בן עטר, ה'אור החיים' הקדוש, בספרו "מאור החיים").

טעם נוסף: בתורה מצויים שבעה סוגי טומאה, וכדי להטהר מכל אחד מהם זקוקים אנו לשבעה ימי טהרה. היות שבני ישראל היו טמאים במצרים בכל הטומאות הללו, חייבים היו בסך הכל 49 ימי טהרה קודם לקבלת התורה. 49 ימים אלה הם איפוא ימי ספירת העומר, שלמן חג הפסח ועד לחג השבועות (ילקוט יצחק מצוה שז אות ז). מעניין.

השמטת "לקיים מצות עשה": הגר"ח קניבסקי לא הסכים לומר

בנוסח "לשם יחוד" הנאמר לפני ספירת העומר, יש שהקפידו שלא לומר כפי הנוסח המודפס בסידורים: "לקיים מצות עשה" (מאורי אור, חלק עוד למועד, דף לב, א, הובא באר"ח ס"ק ד ובמנחת העומר ס"ק ח). וזאת מדוע? כיון שלדעת רוב הפוסקים ספירת העומר בזמן הזה אינה אלא מדרבנן, ולכן אי אפשר לומר שיש בקיום מצוה זו 'מצות עשה'. הגאון האדר"ת זי"ע השמיט את המילה 'עשה' מנוסח ה'הריני מקיים מצות עשה של ספירת העומר' וגם בגליון התורני של 'המבשר' של חג הפסח האחרון הובא שמרן הגר"ח קניבסקי שליט"א סיפר לעורכי הגליון, שלמרות שהוא אומר 'לשם יחוד' בליל הסדר, הוא נמנע מלומר 'לשם יחוד' לפני ספירת העומר, מפני שנאמר בו : "לקיים מצות עשה" ומצוה זו היא רק מדרבנן, אך לא מצות עשה.

בחול המועד פסח האחרון, ביום שישי בבוקר, הבאתי לרבי חיים קנייבסקי שליט"א קונטרס שהדפסתי בעניני הפסח. הגר"ח החל לקרוא בו (כדרכו המופלאה, מהתחלה ועד הסוף...) והעיר לי הערות תוך כדי קריאה. באחד הקטעים כתבתי על הענין הזה והזכרתי שמרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל (הליכות שלמה פט"ז) כתב שניתן לומר "מצות עשה" על חיוב דרבנן, ומה שאנו אומרים "כמו שכתוב בתורה", הכוונה שחז"ל תיקנו זכר לספירת העומר בזמן המקדש, שהוא חיוב מהתורה, ואין באמירה שכזאת איסור של "בל תוסיף".

בהמשך כתבתי שמצאתי שהראב"ן (סי' ס"ח) התקשה בפירוש דברי הגמרא בכתובות (פ"ו, א') ש"פריעת בעל חוב מצוה", ופירש כך: "והא דקרי לתקנה דרבנן מצוה, משום שמצוה לשמוע דברי חכמים, כדאמרינן ביבמות (כ, א) איסור מצוה שניות מדברי סופרים. ומה שקראו לזה מצוה, היינו מצוה לשמוע דברי חכמים", עד כאן דבריו. וממילא, כך כתבתי, הנה לנו מקור שגם מצוה מדרבנן נקראת "מצות עשה" של ספירת העומר. הגר"ח קניבסקי אמר מיד: "ברור שמצוה מדרבנן היא מצוה, אבל אי אפשר לקרוא לה 'מצות עשה'"... עניתי לו: "זה נכון שאי אפשר להוכיח מהראב"ן יותר מזה, אבל הרמב"ם כותב שיש 'מצות עשה מדברי סופרים'. הרמב"ם כותב ש'קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים', וגם על עירובין יש ברמב"ם לשון של ' מצות עשה אחת והיא מדברי סופרים'...

הגר"ח חייך, אך לא הסכים: "הרמב"ם רק מתכוין להגיד שזה מצוה שעושים, ולא איסור. אבל אין דבר כזה 'מצות עשה מדרבנן'...

"שהחיינו" על ספירת העומר

מדוע לא מברכים ברכת שהחיינו על הספירה בלילה הראשון של ספירת העומר?

אז הנה כמה הסברים, בשביל האינטליגנציה היהודית שלנו: הרשב"א מסביר שלא מצינו ברכת שהחיינו אלא בדבר שיש בו איזו שהיא הנאה, כגון נטילת לולב שהיא באה לשמחה, או תקיעת שופר לזכרון לאבינו שבשמים, או פדיון הבן שיצא הבן מספק נפל, מה שאין כן ספירת העומר אין בה זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפש לחורבן בית מקדשינו. טעם נוסף: אין מברכים שהחיינו שמא ישכח יום אחד לברך ונמצאת ברכתו לבטלה (מטה משה בשם מהר"ם מ"ץ). ועוד הסבר: לפי שזמן הספירה תלוי בזמן חג הפסח, כמו שנאמר (ויקרא כג, טו): "וספרתם לכם ממחרת השבת", משום כך אין מברכים על הספירה ברכת שהחיינו, ויוצאים ידי חובה בברכת שהחיינו שמברכים בפסח (שם בשם ר' בנימין בר אברהם הרופא). ועוד טעם: לפי שהספירה אינה נחשבת אלא כמכשירי מצוה ולא כגמר מצוה, כי עיקרה הכנה לחג השבועות, ולכן אין מברכים עליה ברכת שהחיינו (שם בשם מהרא"ק).

תיבת "לעומר" אחר מניין הימים

מנהג בני עדות המזרח לומר את תיבת "לעומר" מיד אחר מניין הימים, כמו, 'היום שבעה ימים לעומר, שהם שבוע אחד' (ב"י בשם הר"ן סוף מסכת פסחים; סידור הרש"ש). ומדוע הספרדים אומרים כך? כי חוששים הם לדעת רבינו ירוחם, הסובר שספירת הימים היא מהתורה וספירת השבועות אינה אלא מדרבנן, ואם יאמרו "לעומר" רק אחרי ספירת השבועות שאינה מהתורה, יהיה הפסק בין ספירת הימים שהיא מהתורה לתיבת "לעומר" (מקראי קודש פסח ח"ב סוס"י סד).

"למנצח בנגינות", "אנא בכח"

לאחר ספירת העומר ישנם הנוהגים לומר את מזמור ס"ז שבתהילים: "למנצח בנגינות מזמור שיר", כמובא במגן אברהם (סימן תפט ס"ק ה), לפי שבמזמור זה ישנם שבעה פסוקים (מלבד פסוק הפתיחה) - כנגד שבעת השבועות של ספירת העומר, ומ"ט תיבות - כנגד מ"ט ימי הספירה (כסף מזוקק לר' יאשיהו פינטו פרשת אמור). כמו כן נוהגים לומר "אנא בכח..." אחרי ספירת העומר (יסוד ושורש העבודה שער ט פרק ח; שו"ע הגרש"ז), וישנם שהסבירו שלפי שב"אנא בכח" יש שבעה פסוקים כנגד שבעת השבועות של ספירת העומר.

מסכת שבועות, מסכת סוטה ומסכת אבות

יש שנוהגים ללמוד בכל יום מימי הספירה דף אחד ממסכת שבועות, לפי שיש בה ארבעים ותשעה דפים, כמנין ימי הספירה. (מנהגי חת"ס פ"ב אות כ"א; לקוטי מהרי"ח). וטעם נוסף- משום ששם המסכת הוא כשם החג שבסוף ימי הספירה (ספר התודעה ח"ב עמ' רמז). חסידי חב"ד וקהילות נוספות נוהגים ללמוד בימי הספירה מסכת סוטה שיש בה ארבעים ותשעה דפים, לפי שמנחת שעורים אינה כשרה אלא לסוטה ולעומר (מנחת העומר כג, ב; ספר המנהגים, מנהגי חב"ד).

בשבתות שבין פסח לשבועות נוהגים לקרוא פרקי אבות (אבודרהם סדר ימי העומר עמוד רמה; ארחות חיים ח"א הלכות שבת סו; כלבו סוס"י מ) כי באותם הימים שבין פסח לשבועות מתחיל האדם לאכול ולשתות ולעסוק ברפואות כדי שיהיה בריא כל השנה, ורומזים לו: כשם שאדם חש לתקן את גופו ובריאותו, כך יחוש לתקן את נפשו על ידי מצוות ומעשים טובים, שהם התרופה האמיתית לנפש, שעל ידם יזכה לחיי העולם הבא (מדרש שמואל בהקדמה;ילקוט מעם לועז). טעם נוסף: בעצרת ניתנה התורה, והלומד תורה צריך קודם לדעת את דרך לימודה ואיך יתנהג בה אחר לימודה, לכן תיקנו ללמוד מסכת אבות קודם עצרת כדי שיהיה כל אחד מישראל מוכן לקבל את התורה בלב שלם ולהתנהג בה כדת וכשורה (מדרש שמואל בהקדמתו, שכן מצא כתוב; בני יששכר, מאמרי חודש אייר, מאמר א אות ה).

ועוד הסבר: בעת ההיא זמן תענוגות בני אדם, לזאת תיקנו לומר דברי מוסר ויראת ה', להשיב לב האדם לעבודת הבורא יתברך (אר"ח סימן רצב ס"ק ה; הובא בכה"ח שם ס"ק כב) וגם בגלל שזמן זה הוא עונת לבלוב האילנות והפרדסים, והאדם עלול להימשך אחר היצר האומר לו לטייל בגנות ובפרדסים ולאכול את הפירות שכבר גדלו, לכן קוראים פרקי אבות כדי לעורר את לב האדם לבל ימשך אחר עצת היצר הרע, וישתדל לרדוף אחר המצוות והמעשים הטובים, כדי שיזכה לעולם הבא ולגן עדן, שהם מקום העונג האמיתי, ולא ילך שולל אחר הבלי העולם הזה שאין נשאר מהם כלום (ילקוט מעם לועז, ויקרא, עמוד רעז). טעם נוסף: כדי למשוך את לבו של אדם לתשובה בימים אלו ולטהרו מטומאת העבירות, כפי שניטהרו ישראל בצאתם ממצרים בתקופה זו (מפסח עד עצרת) מטומאת עבודה זרה (ילקוט מעם לועז שם).

רוצים עוד הסברים?? בבקשה!!-- בימי פסח נמשך לבו של אדם אחרי אכילה ושתיה, שיוצא מסעודה לסעודה ואינו עושה מלאכה, ולכן תיקנו הקדמונים שיקרא פרקי אבות כדי להכניע את הלב ויחזור בתשובה (שם). טעם נוסף: בפסח נידונים על התבואה, ואם נגזר עליה רע, על ידי לימוד פרקי אבות יחזרו בתשובה ויקרע רוע גזר הדין; וכן כדי שידונו אותנו לטוב בחג השבועות שבו נידונים על פירות האילן (יוסף עליו על אבות דף א, ב, הובא בספר חיי אברהם אות רפב). וגם כי ימי הספירה הם ימי דין, כי בהם מתו תלמידי רבי עקיבא, ולכן ראוי לו לאדם לרעוד בימים אלה. ומפני שלב האדם שבור באותם הימים, אם יקרא דברי מוסר יכנסו הדברים בלבו אז יותר מאשר בשאר הימים (מדרש שמואל בהקדמתו). והנה טעם נוסף לסיום: ימי הספירה הם כימי אבלות, שאין נושאים בהם נשים ולא מסתפרים, ולכן יכנסו ללבו דברי המוסר (מדרש שמואל בהקדמתו).

מוזיקה לאנשים עצובים

כתבנו כבר בעבר על שמיעת מוזיקה בטייפ, קלטות ודיסקים (ומאז הגיעו אלינו גם הנגנים הזעירים והמשוכללים...), בימי ספירת העומר. אז הנה, נסכם את מה שכתבנו בענין בעבר במספר מילים, ונוסיף קטע מעניין מספרו של הגרמ"מ קארפ שליט"א:

אז לסיכום: מצאנו מספר הגדרות ומנהגים באיסור זה: 1) הגדרת המשנ"ב שאסור "ריקודים ומחולות" בימים אלה. 2) מנהג התרומת הדשן וסיעתו שלא לשורר גם בפה. 3) המנהג המובא בספרי השו"ת שלא לשמוע כלי זמר. 4) דברי הערוך השולחן שכלי זמר אסורים מכל שכן מאיסור ריקוד ומחול. 5) דברי הציץ אליעזר, שאף הבין כן בדברי האגרות משה, שבכלל "ריקודין ומחולות" נאסר גם לשיר ולשמוע שירי - פה המביאים לידי ריקוד ומחול. לפי המנהג המובא בספרי השו"ת נראה ששמיעת מוזיקה אסורה, כדין שירת כלי זמר, אך ב'משנה ברורה' מצאנו רק כשריקוד ומחול אסור, אך לא אסר לשמוע כלי זמר או להאזין למוזיקה. ולפי דבריו של ה'ציץ אליעזר' בהבנת המשנ"ב ייאסר לשמוע מוזיקה המביאה לריקוד ומחול.

וכעת ראיתי בספר 'הלכות חג בחג' של הגרמ"מ קארפ שליט"א, שכתב על הענין המוזיקלי הזה. הוא כותב ש"דבר זה לא נתפרש איסורו", שהפוסקים רק אסרו ריקודים ומחולות של רשות, שיש בהם ריבוי התפעלות של שמחה יתירה, וברבים- כריקוד ומחולות ולא באדם יחיד בשמיעה לבד, שאין בה שמחה יתירה. אך הוא מוסיף שכבר נתפשט המנהג לאסור לשמוע מוזיקה, כפי שכתב ב"אגרות משה" וב"מנחת יצחק" ובעוד ספרים. הגרמ"מ קארפ מוסיף עוד שאדם שיש לו עצבות ומרה שחורה והוא צריך להרגיע את עצביו הרופפים, יש מקום להקל לו לשמוע מוזיקה בצנעה, וכתב: "וכך שמעתי מהגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, וכך שמעתי שמורים בעלי הוראה".

'מה זה חריש??'

במהלך שהייתי בחול המועד אצל מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, סיפרתי לו שאברך תלמיד חכם אחד מעירנו, ממש 'נידנד' לי כמה פעמים, שאשאל את מרן שליט"א את השאלה המשעשעת הבאה: אחד מבניו 'גנב' את האפיקומן ואח"כ נרדם, ובנו השני היה זה שהחזיר את האפיקומן. והשאלה היא, מי משניהם זכאי למתנת האפיקומן?... מרן שליט"א צחק והשיב מיד:"ברור שמי שהחזיר לאבא הוא מקבל את הפרס. אחיו הרי רק גנב... העיקר הוא מי שמחזיר... ואבא [מרן בעל הקהילות יעקב זצ"ל-שב"ג] אמר שלא ראוי בכלל 'לגנוב אפיקומן', כי הדבר מרגיל את הילדים למושג גניבה"...

בעל תשובה יקר מעירנו צירף לי רשימת שאלות אישיות, כדי שאשאלם את הגר"ח. אחת השאלות היתה האם לרכוש דירה בישוב הנרקם, חריש. מרן שליט"א השיב שמעולם לא שמע על חריש ושאין לו שום מושג מה זה ועל מה זה. אמרתי לו שמדובר בישוב חרדי, שבמשרד השיכון עמלים להקימו בימים אלה, ומרן שליט"א אמר שלא, איש לא סיפר לו עד כה על חריש.-לתשומת ליבם של בוני הישוב חריש...

אחד מקרובי משפחתי הגיע איתי לרבנו שליט"א. הצגתיו בפני מרן וקרובי שאל בדבר הצעת שידוך, ששמו של המדובר הוא 'אליעזר דוד' וכולם קוראים לו 'דוד' (שם בדוי לטישטוש הפרטים), ושמו שלו הוא 'דוד'. מרן אמר:"לא לגשת לשידוך זה. יש לכם אותו שם".

קרובי שאל:"ומה יהיה אם יתחילו לקרוא לו בשמו השני, בשם 'אליעזר'?" מרן שליט"א הגיב:"זה לא יחזיק מעמד... לא תראו בזה סימן ברכה"...

(התפרסם בעיתון קוראים אלעד . אייר התשע"א)