** בקהילות החסידים עסוקים בליל הניטל בהשתתפות בהרצאות לכלכלת בית נבונה, בלימוד גאוגרפיה או היסטוריה יהודית, או במשחק השחמט, אך לא בלימוד תורה** "מנהג ישראל תורה" דוחה תלמוד תורה** אך האם מדובר רק במנהג חסידי?- מתברר שלא!!** 

** הרב שמואל ברוך גנוט בסקירה על מנהג אי לימוד התורה בליל הניטל **

 

חופשה לפיליפינית?

 

אפתח בשאלה מעשית ומעניינת שנשאלתי בה השבוע, ומעניין לדעת מה אתם, ידידי הקוראים היקרים, וביניהם תלמידי החכמים בעירנו המעטירה, חושבים עליה.

לישישה סיעודית ישנה עובדת זרה שמטפלת בה במסירות. בדרך כלל העובדת הזה היא זאת שמטפלת בזקנה, אך לפעמים עושים זאת בניה ובנותיה של האשה המבוגרת. השבוע ביקשה העובדת הזרה, שיתנו לה חופשה לא מתוכננת. "אנחנו חוגגים את "חג המולד" ואני רוצה לנסוע לתל אביב לחגוג", אמרה הפיליפינית. הבקשה הגיעה בערב בו לא סוכם כלל על חופשה, ומבחינת החוק, בני המשפחה אינם צריכים להעניק לה חופש בערב זה, בפרט כשהדבר כרוך באמת בקושי גדול מצידם, להגיע ולטפל בעצמם בצרכיה של אמם. מצד שני, ישראל רחמנים וגומלי חסדים ומגיע, בזכות או בחסד, גם לעובדת הזרה לצאת ולפוש קמעה. אך מצד שלישי, האם ראוי לתת לה חופשה, כדי שתחגוג את חג לידתו של אותו האיש יש"ו? האם יש בכך משום נתינת גושפנקא ליום אידם, והאם הדבר דומה לכל ההלכות שנאסרו על ישראל לעשות בסביבות יום אידם של הנוצרים, כפי המובא במסכת עבודה זרה? ושאלה מציאותית. האם יש לחשוש שסממני עבודה זרה יתלוו לחגיגות אלו, או שזאת סתם "סיבה למסיבה", שהרי גם גויים חילוניים חוגגים חגא זה. וכיצד נדע זאת? האם עלינו לברר את הדבר? – שאלה לשיקול דעתכם.

 

***

 

בתחילה, כשהתחלתי לכתוב את המאמר שלפניכם, כתבתי את הקטע הבא: המאמר שלפנינו מיועד ברובו לקהילות החסדים, הנוהגים שלא ללמוד ב"ניטל". אך הקהילות האחרות נהגו ללמוד תורה כרגיל גם בליל זה, וכפי שכתב מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א (בהערותיו לספר "שמירת הגוף והנפש") ש"מרן החזון איש זצ"ל לא הקפיד שלא ללמוד בליל ניטל, ואמר שהקפידו בזה משום שהגויים היכו לילדים שהלכו לחיידר". ואמנם למרות שביתר קהילות ישראל לומדים תורה כרגיל בליל ניטל, בכל זאת נראה ונחכים יחדיו לראות מה נאמר בספרי הקדמונים על לילה זה, בהקשרים אחרים, השייכים לכלל שבטי ישראל, ולא לעניין לימוד התורה. 

כך כתבתי בתחילה, אך מתברר שמנהג מניעת הלימוד בליל ניטל, אינו נחלת קהילות החסידים הקדושות בלבד, ומדובר במנהג קדום, שהיה נפוץ באשכנז, כפי שנקרא בס"ד בהמשך.

 

המושג "ניטל" מוזכר כבר בקדמונים. התרומת הדשן (סימן קצ"ה) כותב שהיו יהודים שנהגו לשלוח מתנות לגויים, לשלטונות ולגלחים "ביום שמיני לניטל כשמתחדשים להם השנה, ויזהר שלא ישלח באותו יום ממש, אלא ביום שלפניו, שאז גם כן מתקבל להם, שיש להם סימן טוב לקבל מתנה בתחילת שנתם". גם בשולחן ערוך (יורה דעה סוף סימן קמ"ח) נדפס בדפוסים הישנים דיון אודות שליחת מתנות "ביום שמיני שאחר ניטל, שקורין ניי-יאהר, שיש להם סימן אם יגיע להם דורון בחג ההוא", אך בדפוסים המאוחרים יותר של השולחן ערוך הושמטה המילה "ניטל". בספרי המנהגים של רבי אייזיק מטירנא זצ"ל, מגדולי כותבי מנהגי אשכנז, מובא שנהגו בקהילות אשכנז לומר תפילת "עלינו" בקול רם בליל ניטל, וזהו למרות שבכל השנה אומרים "עלינו" בשקט, כדי לא להרגיז את הגויים ולהסתכן.

 

מנהג אשכנז ומשחק הקלפים

 

בקובץ "מוריה" (מכון ירושלים, גליון קסא-קסד) פירסם הגאון רבי יוסף ליברמן שליט"א, בעל ה"משנת יוסף", מאמר מקיף על אי-לימוד התורה בליל ניטל, וכתגובה למאמרו פירסם הרה"ג רבי בנימין שלמה המבורגר שליט"א, בעל "שרשי מנהגי אשכנז", מאמר, בו הוא תמה על הרושם שנוצר אצל הגר"י ליברמן, כאילו מנהג איסור הלימוד בליל ניטל הוא מנהג חסידי, כאשר, כך טוען הרב המבורגר, מנהג זה היה נפוץ באשכנז עוד הרבה לפני לידת הבעל שם טוב זי"ע. הרב המבורגר מצביע על כך שהחתם סופר כותב בהיותו בקהילת דרעזניץ, ש"מנהג העולם" שלא ללמוד בליל ניטל, ובאותה תקופה לא היה לחתם סופר כל מגע עם תלמידי הבעל שם טוב. הרב המבורגר כותב שביטול לימוד התורה בלילה זה היה נהוג בישיבות אשכנז, בהן למד החתם סופר בצעירותו, ועל רבו של החתם סופר במגנצא מספר רבי מאיר ליהמן את הסיפור הבא: "מאן דהוא הלשין על רבי טבלי שייאר בעוון משחק קלפים עם תלמידיו בליל ניטל. באותו לילה פרצו אנשי המסדר הנוצרי אל בית מדרשו. בנס היו אז כולם עסוקים בשאלה הלכתית שהופנתה זה עתה אל הרב, וכל אחד השתתף בויכוח בעניין. משחק הקלפים נעלם מן השולחן ורק ספרי גמרא, רי"ף, רמב"ם, טור ושולחן ערוך היו מונחים עליו כשהם פתוחים"...

 

על המנהג שלא ללמוד תורה בליל ניטל, כותב ה"בני יששכר" בספרו "רגל ישרה" שבלילה זה נהרג אותו האיש ששמו היה יש"ו "שהוא קליפת עורב ונרמז שמו בתורה ו'נוקם ש'ם י', ראשי תיבות יש"ו. וכשתצרף חשבון יש"ו לחשבון קליפתו ער"ב בגימטריא ש"ר פ"ח, שכתבו הקדמונים שהוא שם הכלבים", וכותב ה"בני יששכר" ש"שמענו ממגידי אמת שאירעו מעשיות כמה פעמים בליל נטילתו ועקירתו מן העולם שלמדו בליל זה ובא כלב לבתיהם, ומנהג ישראל תורה היא". בספר "טעמי המנהגים" מביא בשם ספר "ליקוטי הפרדס" שבתקופות קדומות ארבו צוררי היהודים ליהודים והיכו את כל מי שהסתובב ברחובות במכות אכזריות וחלקם אף נרצחו בלילה זה, וההמון הנכרי החשיב את הכאת היהודים למצווה. לכן, כך כותב ה"ליקוטי הפרדס", גזרו גדולי הדור על המלמדים, על התלמידים ועל בני הישיבות שישבו בבתיהם בלילה הזה ולא ישוטטו בחוצות.

 

רבנו החתם סופר תמה על מנהג אי לימוד התורה בליל ניטל וכתב ש"לא שמעתי טעם מקובל בזה" והוא מסביר שכנראה הקדמונים הנהיגו כן כדי שלא לתת לשטן ולמקטרגים מקום לקטרג, שבאותו לילה יושבים כל הגויים בכנסיותיהם משעת חצות ואילך, ואילו עם ה' ישנים על מיטותיהם, ואפילו לומדי התורה רובם ככולם ישנים לאחר חצות הלילה. הגדולים לא רצו לגזור שהיהודים יקומו גם כן בחצות הלילה ללמוד תורה, כדי לא להיגרר אחר הנוצרים, לכן גזרו שאין ללמוד קודם חצות וממילא כל תלמידי החכמים ובעלי הבתים שקובעים עיתים לתורה ישנו בתחילת הלילה ויקומו לאחר חצות, כדי להשלים את חובת לימודם, ואז ממילא ילמדו הם תורה לאחר חצות...

לפי רעיונו המופלא של החתם סופר, מניעת הלימוד קודם חצות בליל ניטל, תביא דוקא לריבוי הלימוד באותו הלילה עצמו, לאחר שעת חצות.

 

 

 

למה נפל הספר מהארון?

 

 

בספר "אוצר יד החיים" מובא שרבנו המהרש"א ז"ל לא למד באותו לילה. ובכתב יד המעתיק ספר משנת רי"ו כתב שלא כתב כלל דברי תורה באותו הלילה ונתן סימן בדרך צחות "וידום כי נטל עליו". (איכה ג', כ"ח). סיפור מעניין מסופר על המהרש"א בהקשר לליל הניטל. וכך מסופר: המהרש"א לא למד תורה, כדרכו בכל לילה, בליל ניטל, כיון שמנהג ישראל תורה שלא ללמוד באותן שעות והוא ניצל את זמנו היקר לחישוב מנין הכנסותיו לדעת כמה עליו להפריש מכספו לעניים. בדיוק באותה השעה נרקמת עלילה שפלה כנגדו. איש בן בליעל מתושבי העיר, פנה אל השלטונות ומסר שרב העיר המהרש"א מחרף ומגדף את הנוצרים, וכהוכחה לכך הביא את מנהגו שלא ללמוד תורה בליל אידם, ולעסוק בדברים אחרים. לפתע, תוך כדי עריכת חשבונותיו, נפל ספר מתוך ארון הספרים ארצה. המהרש"א מיהר לקום ממקומו, גחן על הרצפה והרים את הספר, נישקו והעמידו במקומו.  עברו מספר דקות ושוב נפל הספר ממקומו. המהרש"א התכופף שוב והעמידו במקומו. כאשר חזר המקרה בפעם השלישית, נפעם המהרש"א ואמר לעצמו, "הלוא דבר הוא". נטל את הספר בידו והחל לעיין בו באותו רגע נפתחה הדלת בחוזקה, פלוגת שוטרים עם מפקדם נכנסים פנימה בלוויית אותו מוסר נבזה. כאשר ראו שהרב עומד ומעיין כשספר תורני פתוח בידו, עזבו הם את הבית בבושת פנים... 

 

 

הגאון רבי ר' חנוך הניך מאיר – טייטלבוים, אב"ד העיר סאסוב שבגליציה, ובסוף ימיו רב העיר קרצקי, כתב ספרים רבים, ביניהם 'עיר חנוך' על התורה, הגהות על המדרשים ועוד. הוא כותב בספרו שו"ת מפענח נעלמים את הדברים הבאים: "אשר שאלת טעם מאין מקור המנהג אשר נתפשט בארצות אלה, שמבטלין תלמוד תורה בליל אידיהן של הנוצרים הנקרא ניטל, והתלמידים אינם קובעים אז עתים לתורה. תשובה: אהובי ידידי תדע קושט דבר אמת שקבלתי מזקני שער רבותי נ"ע, כי נשתרבב מנהג זה מפני סכנות נפשות, כי היה סכנה גדולה מלפנים בדורות שלפנינו ללכת לבתי מדרשות לקבוע עתים לתורה, כי הגוים היו מכין וחובטין מכות אכזריות כל איש ישראל אשר מצאו בשווקים וברחובות קריה בליל אידיהן ההוא, והיו מחזיקין זאת למצוה לנקום נקמת דם ישו הנוצרי.  הגרח"ה טייטלבוים כותב ש"דע עוד כי בהרבה מקומות היה בימים קדמונים חוק המלכות הנוצרים שאסור לאיש יהודי לפסוע ממפתן ביתו והלאה בלילה הזאת. (וכן קריתי בנימוסי עיר וויירמו"ש אשר נעתקו מערכי ישנה שלהם, ובתוך החוקים השונים יש סעיף אחד, וזה לשונו, אסור לאיש ישראלי ללכת מפתח ביתו החוצה בליל האיד הזה, ומחוייבים היהודים לסגור אז דלתי בתיהם, והעובר על זה יענש בפלילים). ומלבד זאת היה מנהג הגוים שאם ראו נר דולק בית יהודי אז היו מעלילים עליו שיצא מביתו, ואם שכח איש מזרע ישראל והלך ברחובות קריה והיה כל מוצאו יהרגהו, על כן הנהיגו בני ישראל שלא לקבוע עת לתורה בלילה ההוא ולא להדליק נרות בבתיהם, רק להשכיב את עצמם לישן בתחלה אשמורה ראשונה ולסגור תריסי חלונותיהם ודלתי בתיהם, ואיש לא יצא מחדרו עד בוקר".

 

סיפר הגאון רבי משה פארהאנד זצל"ה אב"ד מאקעווע, שרבו הגה"ק רבי שמואל עהרנפעלד זצלל"ה אבדק"ק מאטעסדארף, בעל ה"חתן סופר" ונכדו של החתם סופר, לא רצה מצד אחד למסור שיעור  בליל ניטל, אך מצד שני לא רצה לבטל תורה ולוותר על שיעור הקבוע שמסר לבחורי הישיבה. לכן המציא הוא המצאה מחוכמת. שהרי נפסק בשולחן ערוך שלא ישב אדם  להסתפר סמוך למנחה ולא לאכול סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה, אך אם התחיל הוא כבר להסתפר או לאכול, אינו חייב להפסיק, לכן אמר הגר"ש עהרנפעלד לתלמידיו שיבואו לשיעור שימסור עוד לפני תחילת הניטל, וכך לא יצטרך להפסיק את השיעור כשהניטל יגיע... 

בינתים נודע הדבר לאמו מרת הינדל ע"ה, בתו של מרן החתם סופר זצ"ל. היא הגיעה לבית בנה ואמרה לו: "תדע נאמנה, שגם אבי זצ"ל היה די מחמיר על ביטול תורה של הרבים, ובכל זאת בכל שנה ושנה בליל הניטל היו מבטלים את הלימוד בישיבתו. ואין לך להיות מחמיר יותר ממנו"...

 

ולסיפור מופלא, שרק בשבילו היה כדאי לכתוב את כל המאמר. בספר "מילין קדישין" מסופר שהגאון הנודע רבי מאיר אריק זצ"ל לא למד בליל ניטל ומחמת כך חש ברע וכולם ראו עד כמה כואב וחסר לו, שאינו יכול ללמוד כעת תורה כדרכו. ואמר רבי מאיר אריק שזהו דבר טוב שישנו ניטל, בו נוהגים שלא ללמוד, כי אז רואים ומרגישים כיצד נראים ואיך מרגישים רע ללא התורה...

 

ספק לימוד- לחומרא

 

בספר על שר התורה הגאון מטשעיבין זצ"ל מסופר שבליל ניטל, בו המנהג שלא ללמוד, היה הגאון מטשעבין זצ"ל נוהג לספר לתלמידיו ומקורביו סיפורי צדיקים ולדבר אודות גדולי הדורות. וסיפר הג"ר שלמה שרייבר שפעם נכנס אליו בליל ניטל ומצאו שקוע בתלמודו ולומד כרגיל. התפלא רבי שלמה ושאל את רבינו האם ביטל את מנהגו שלא ללמוד בליל ניטל. השיב לו הטעשיבינער רוב בחיוך: "שני הבחורים המשמשים אותי הינם חסידי בעלזא. בבעלזא המנהג בניטל שונה ולא לומדים לילה קודם. והנה אתמול, כשראיתי שהם אינם לומדים, ישבתי עמהם וסיפרתי סיפורי צדיקים, כדי לקיים את מנהג ישראל. והרי כאן בארץ ישראל לא שייך ספקא דיומא, וא"כ אין "יום טוב שני" ופטור אני מחובת "אי הלימוד"...

 

רבים כותבים שבארץ ישראל לא נוהג מנהג הניטל. הרה"ק ר' מרדכי מסלונים זצ"ל אמר בשם הגאון רבי שמואל הלר זצ"ל, הרב של צפת, שבארץ ישראל אין שלטון למזלות, וישנה שמירה מיוחדת בשמים מכל הקליפות והחיצוניים.  הגר"י ליברמן כותב ללכך מספר סיבות וביניהם הסיבה שבארץ לא התגוררו נוצרים והישמעאלים הרי אינם קשורים לחגאות הנוצרים. גם היהודים שעלו לארץ מתלמידי הגר"א ועוד, כלל לא נהגו במנהג הניטל, ולכן בארץ הקודש לא נהג מנהג זה. כ"ק האדמו"ר ממכנובקא זצ"ל נהג ללמוד כרגיל בניטל בארץ ישראל ונימוקו עימו: "ברוסיה היה 'ניטל' אחד שכולם שמרו והקפידו לא ללמוד בו. בבואי לארץ הקודש נודע לי שכאן המנהגים חלוקים. יש שומרים כ'ניטל' את יום פלוני, ואחרים שומרים ומקפידים על יום אחר. החלטתי איפוא ש"ספיקא דאורייתא לחומרא"... לכן אינני שומר את אף אחד מהם."

 

ישנם  מספר מנהגים מתי הוא ניטל, האם ב25 לדצמבר או ב5 או ה6 לינואר. וכל קהילה נוהגת את הניטל שלה בלילה המקובל אצלם בחסידות. ומהי נקודת המחלוקת? יש הסוברים שבליל ה25 לדצמבר נתלה אותו האיש, או שנולד באותו הלילה.  והוא 'ליל התקופה'. בשנות קדם התקופה היתה ב25 לדצמבר ובשנת 1582 הזיזו אומות העולם את הלוח הנוצרי ודילגו 10 ימים, כך שהתאריך זז ל5 בינואר. וזאת ועוד שישנה מחלוקת בנצרות האם חוגגים חגא זה ב25 בדצמבר או ב6 בינואר.  באמריקה חוגגים הנוצרים ב25 לדצמבר ואילו הנוצרים היוונים חוגגים ב5/6 בינואר. לכן ישנה מחלוקת בין הקהילות מתי חל הניטל, כאשר חלק מהמנהגים הגיעו מהאופן בו חגגו שכניהם הנוצרים את הניטל. הגר"י ליברמן מביא שהגרא"ד הורוויץ זצ"ל, חבר בד"ץ העדה החרדית, כתב לו שבבית אבותיו נהגו שבליל 25 לדצמבר לא לומדים מתחילת הלילה עד חצות הלילה ואילו ב6 לינואר לא לומדים מחצות היום עד חצות הלילה.

 

הגה"צ רבי מיכאל בער ויסמנדל זצ"ל  פירסם את הדברים הבאים על כותל בית מדרשו: "מנהג דוחה עשה ולא תעשה - כיצד? מצות עשה החמורה של תלמוד תורה, שעליה נאמר במשנה מפורשת בסדר התפלה בכל יום שהיא חשובה כנגד כולם, והלא- תעשה הוא מאביזרייהו של איסור גילוי עריות, היינו שחוק וקלות ראש שמרגילין את האדם לידי כך, כמובא גם כן במשנה מפורשת (אבות פ"ג משנה י"ג). והמנהג הוא מנהג שאין לו מקור, המנהג של שחוק בליל ניטל. הרי לנו שהמנהג דוחה עשה ולא תעשה.

וכיצד הוא דוחה? לא לגבי עמי הארץ, ולא בין יושבי קרנות, אלא בבית המדרש, ולגבי בחורים לומדי תורה. ולא פעם אחת בשנה, אלא פעמיים. ולא יום אחר יום משום ספיקא דיומא, אלא בהפסק כמה ימים בינתיים. והכל משום לתא של יראת שמים, שלא לבטל חס וחלילה מנהג הזה שקדושתו מתעלה משנה לשנה בקדושה יתירה. ואם בכל זאת יש מי שלבו מהסס - הרי יש כאן עצה הגונה, לילך לישן תיכף ומיד אחר פת ערבית, ולקום שני שעות אחר חצות. כי כמה מכוער המנהג הזה של שחוק אצל בחורי ישיבה אפילו בלילה אחת של ניטל, ולמה להוסיף כיעור על כיעור". 

 

ומספרים תלמידיו של הרב ויסמנדל: "בליל ניטל הראשון היו משחקים בתחלת הלילה, ובשעה מסויימת זירז את הבחורים שילכו לישן. ופעם אחת שיחקו כמה בחורים במשחק השח, וסגרו את הדלת שלא יפריעו להם, פתאום נשמעה דפיקה בדלת, וכששאלו: ווער איז דארט? ענה רבינו: דארט איז דער שאך, דא איז דער טורי זהב... כלומר שיש עוד צד למטבע זו, שצריכים מחר ללמוד כראוי וביתר שאת. ואכן הלך לעורר את הבחורים בשעה 2:00 וישבו ללמוד. ופעם אחת חזר מן העיר בליל ניטל והגיע לישיבה בשעה 12:00 ובשעה 3:00 כבר עורר את הבחורים וזרזם ללמוד תורה במשך כל האשמורות, וכך למד עמהם כל היום ההוא, ולא הלך לנוח בכלל במשך כל היום ההוא".    

 

בספר "ארז בלבנון" מסופר  שבתקופה שהגרי"צ דושינסקיא זצ"ל שימש כאב"ד בגאלאנטא, מסר שיעור לתלמידים כרגיל גם בליל ניטל. פעם בליל ניטל נפלה המנורה באמצע השיעור והגביהו אותו, ושוב נפלה המנורה ושוב הרימו אותה, וכשהמנורה נפלה פעם שלישית והגביהו אותה, החלו התלמידים לרמז זה לזה אולי סימן הוא מהשמים שלא ללמוד בליל זה. אבל הגרי"צ עמד על דעתו והמשיך ללמד כרגיל. אך כאשר מסר שיעורים בחוסט, כבר לא מסר שיעורים בליל ניטל.

 

הרה"ק רבי שלום מקאמינקא זצ"ל לא ישן ב"ניטל" והסביר: "אינני יכול לישון מבלי לחלום בדברי תורה, ומאחר שנהגו לא ללמוד ב"ניטל", איני רוצה לישן אז.

 

 

 

שחמט בליל ניטל

 

סיפר הגה"צ רבי אלחנן היילפרין שליט"א שבליל ניטל ראה הרה"ק רבי יחזקאל שרגא משינאווא זי"ע את נכדו הגה"צ רבי חנה מקאלאשיטץ זצוק"ל שמעיין בספר יוסיפון, אמר הרה"ק משינאווא זי"ע שמכך שאינו מכלה את זמנו גם בניטל ומנצלו לקריאה חשובה, הרי  שעתיד הוא להיות אדם גדול.

 

פעם נשאל הגה"צ רבי חנה האלברשטאם מקאלאשיטץ זצוק"ל מהיכן הוא יודע גאוגרפיה בדיוק נפלא, והשיב שבניטל היה מעיין בספר הברית במקומות שמדבר מענינים אלו והנה כך יודע הוא גאוגרפיה...

ידוע על גדולי ישראל שנהגו לשחק באותן שעות במשחק ה'שחמט'. 

בסקווירא נהג כ"ק אדמו"ר זצוק"ל לשחק בשחמט אולם מיד כשהגיעה שעת חצות הלילה פתח את הגמרא והחל ללמוד. גם רבנו הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע היה נוהג לשחק בשחמט בליל ניטל. ואמר כי גם אביו הרה"ק ה"אהבת ישראל" נהג כך לפעמים, ואף נכח פעם כשה"אמרי חיים" שיחק עם אחיו הגה"ק ה"שארית מנחם" מווישווא. מסופר כי באחת השנים חלה ה"אמרי חיים" בחנוכה, ומשום כך נבצר ממנו לשחק עם נכדיו בסביבון, על כן קרא להם לשחק עמם בליל ניטל הסמוך לחנוכה. ידוע כי הרה"ק ה"חידושי הרי"ם", וכן צדיקים נוספים כהגאון הנודע רבי שמואל מאונסדורף, היו נוהגים בניטל  לחתוך נייר לשבתות השנה. 

 

 

כומר אחד שאל את רבי יונתן אייבשיץ: "מדוע בחג הפורים נוהגים היהודים לעשות משתה ושמחה בליל שאחר פורים ולא קודם לו, הלוא אצל ישראל היום הולך אחר הלילה, והיו צריכים לחגוג את הפורים בלילה הקודם. ועוד, מדוע נוהגים הנוצרים לערוך את חגיהם ללידת יראתם לילה שקודם ליום חגם, הלוא אצל הגויים הלילה הולך אחר היום,ומן הדין שיחגגו את הלילה שלאחריו?".

השיבו רבי יונתן תשובה שנונה: "בפורים השמחה היא על מפלת המן שהיה גוי, ולכן נוהגים לעשות משתה ושמחה בלילה שלאחריו, כפי שהגויים נוהגים. ובליל ניטל אתם חוגגים על לידת אותו האיש שהיה מזרע היהודים, על כן מן הדין לחגוג את הלילה שלפניו כמנהג ישראל".

 

--- בליל רביעי השבוע, ב25 בדצמבר למניינם, הגיעו אצלנו בכולל כל האברכים החסידיים ולמדו כרגיל. לשאלתי מדוע הם הגיעו והרי הלילה הוא ניטל, השיבו לי שזהו מנהג המקום והם מכבדים את הכולל, שרוב לומדיו הם אברכים ליטאיים, ולכן הם מגיעים לכולל גם בסדר ב', שחציו לפני הניטל וחציו כבר בניטל, כדי שלא לפגוע בשטייגען של אלו שלומדים כרגיל לפי מנהגם. דעתי לא נחה מהתשובה ואחד האברכים שיושב בספסל שלפני הראה לי מה הוא עושה כעת, כשהניטל כבר התחיל. מתחת הגמרא שלו ישנו דף והוא משרטט בעט כחולה, מאייר שער מקסים ומסוגנן למחברת חידושי התורה שלו...