Shabbat

סיפורה של מצוה : תקיעת שופר

בלב נרגש פתח השמש הזקן את הארון בבית הכנסת הראשי במוסקבה, במטרה להוציא את השופר היחיד של הקהילה ולהכינו לקראת ראש השנה המתקרב. אולם, כשהוציא את השופר , נחרד לגלות כי השופר סדוק לכל אורכו, ופסול לתקיעה לחלוטין .

השמש הבין את המשמעות: לקהילה היהודית במוסקבה לא תהיה שום אפשרות להביא שופר אחר .

בבהלה, רץ השמש לרב העיר, הגאון ר' חיים ברלין, וסיפר לו בצער על מצבו של השופר .

מיד נכנס הרב לפעולה. שליחים נשלחו לעיירות מסביב בניסיון לנצל את היומיים שנותרו עד החג, למציאת שופר. אולם, כל הנסיונות לא עלו יפה. ראש השנה הגיע - ושופר אין .

ליל ראש השנה. על פניו של הרב ניתן היה להבחין היטב בצער הגדול שיש לו על הפסד המצווה היקרה. לאחר הסעודה אמר הרב לבני ביתו, כי אם אין ביכולתו השנה לקיים את מצוות שופר, לכל הפחות ישב בלילה וילמד את הלכות תקיעת שופר כולן, כזכר למצוה עצמה . ישב הרב כל ליל ראש השנה, ולמד בעיון רב את כל ההלכות .

בבוקר, התנער הרב ממקומו, ובלב כבד פסע לכיוון בית הכנסת. כשיצא מביתו ראה ברחוב הסמוך לביתו עגלה מקוששת. כשהתקרב לעגלה, הבחין לתדהמתו בשופר תלוי בצידה של העגלה. הוא פנה לעגלון, שנבהל מאוד כשראה את הרב מתעניין בשופר. מסתבר, כי עגלון זה הינו חובב כלי נגידה, ופעם נכנס לבית הכנסת שבמקום מגוריו וגנב משם את השופר. כעת , היה משוכנע כי הרב העומד מולו הוא הרב של אותו בית כנסת ממנו גנב את השופר. לכן , מיד הסיר את השופר ונתן אותו לרב תוך בקשת סליחה .

הרב הנרגש נטל לידיו את השופר ואמר לסובבים :

"אדם חייב לעשות כל שביכולתו לקיים את המצווה. אני, שלא היה ביכולתי לקיים את המצווה, רציתי לכל הפחות להראות לריבונו של עולם את חיבתי למצווה על ידי שלמדתי את עניין השופר. בזכות זה, הקדוש ברוך הוא זימן לנו אפשרות לקיים את המצווה בפועל ".