א'] לצורך בירור הנושא באופן יסודי יש להקדים את דברי הגמ' בביצה בדף לג: 

הגמרא שם מקשה סתירה בין שתי בריתות בבריתא אחת כתוב שמותר לקחת מחתיכת עץ חתיכה קטנה של עץ (קיסם כלשון הברייתא והגמרא) כדי להריח בו, ובברייתא אחרת כתוב שאסור. הגמ' מיישבת את הסתירה בין שתי הבריתות לפי המסקנה שהברייתא שאוסרת זה בעצם שיטת רבי אליעזר שסובר שלקצוץ חתיכת עץ כדי לעשות ממנה קיסם זה חיוב מדאורייתא כיון שהוא עושה כלי, ולשיטתו שיצירת קיסם זה איסור תורה, גם אם לא עושה כלי מחתיכת העץ שלוקח, עדין זה איסור מדרבנן 1, ולחכמים שגם אם לוקח קיסם כדי לחצות בו שיניו זה רק איסור מדרבנן, לקחת חתיכת עץ כדי להריח בו אין שום איסור. 

הגמרא שם מקשה על שיטת רבי אליעזר שאוסר לבנות כלים אפילו באופן שלא נוצר כלי ראוי, ממה שכתוב במשנה בשבת בדף קמו שמותר לשבור חבית להוציא ממנה גרגרות מוכח שמותר לסתור אם אינו מתכון לסתירת הכלי, וממילא גם לבנות כלים אם אינו מכון לעשיית כלי אסור. מתרצת הגמ' ששם מדובר במוסטקי דהיינו חבית רעועה שבה אין את האיסור של בנין בכלים, גם אם יבנה או יסתור את הכלי במתכון. אך לעולם קיסם לחצוץ בו שיניו זה כלי טוב ור"א סובר שאסור  מהתורה לעשותו. ולכן גם לקטום חתיכת עץ אסור מדרבנן. 2

ב'] תוס' שם בביצה מביא את שיטת הר"י שאומר שלמרות שמצאנו משנה מפורשת בשבת בדף קמו שמותר לסתור כלי, זה רק בכלי לא חשוב (מוסתקי) שכיון שהכלי רעוע גם אם יתקנו תיקון גמור אין .כל איסור של בנין וסתירה בכלי כזה. ואי אפשר לומר שהדברים כפשוטם, שמותר לעשות ולשבור כלי של מוסתקי שהרי מפורש שם במשנה שכל ההיתר לשבור את החבית הוא רק בתנאי שלא יתכון לעשות כלי. אלא צריך לומר בביאור כוונתו שכיון שאינו עושה כלי גמור אין איסור לעשות כלי זה, כיון שגם אם היה עושה כלי גמור אינו אסור מהתורה כיון שאינו נקרא בנין שהתורה אסרה כיון שאין לזה חשיבות מספקת להיקרא בנין חשוב שהתורה אסרה, שהרי זה כלי שעשוי משברים ומכיוון שאינו אסור מהתורה, חכמים לא אסרו בזה לשבור את הכלי, שהרי גם בשבירת חבית גמורה אין איסור תורה, שכן מהתורה רק מי שסותר על מנת לבנות מתחייב, ולשבור חבית אין כל מטרה לבנות משהו לאחר השבירה לכן כל האיסור הוא מדרבנן, ורבנן לא אסרו בחבית מכיוון שגם בנין גמור של חבית זו אינה איסור תורה. ולכן מותר לשבור כל כלי שאינו כלי חשוב.

ג'] הראשונים בסוגיא הקשו אם מותר לשבור חבית שמונחים שם גרגרות למה כתוב בגמ' בעירובין בדף לד: שאם היה עירוב שנעלו בתוך כלי מסוים (הנקרא בגמ' מגדל) ונעלו שם את העירוב ונאבד המפתח אסור לטלטל במקום, שכן אם אי אפשר להגיע לעירוב העירוב נחשב כמי שאינו, ומותר לטלטל רק אם אפשרי להגיע לעירוב. והרי אפשר לשבור את הכלי הרי במשנה בשבת דף קמו כתוב שאפשר לשבור כלי בשבת. ומדוע העירוב אינו עירוב ונחשב כלא אפשרי להגיע אילו בשבת.

תוס' והרא"ש נוקטים שכל ההיתר לשבור חבית הוא רק בחבית של מוסתקי, ובכלי גמור אין התר לשברו, ולכן אסור לשבור את המגדל שהניחו שם את העירוב שכן מדובר בבניין רגיל שאינו מוסטקי. הראשונים הוכיחו דבריהם גם מהגמרא בשבת בדף קב ששם כתוב שאסור לחבר סוגים שונים של כלים אחד לשני, כדוגמת קופינאדמרא (פירוש לחבר את המעדר לעץ שמחזיקים בו.) מוכח שיש בנין בכלים. ומה שכתוב במשנה שמותר לשבור כלי, מדובר במוסטקי, שבו אין איסור לסתור את הכלי מפני הטעמים שהזכרנו לעיל 3,4. 

הרשב"א והר"ן נוקטים חילוק אחר הם כתבו שההיתר לשבור חבית הוא מפני שבחבית מדובר בכלי קטן ובכלי קטן מותר לבנות ולסתור, משא"כ בכלי גדול אין שום התר לבנותו ולסותרו, ובגמ' בעירובין שאסור לשבור את הכלי שבו מונח העירוב מדובר במגדל גדול ולכן אסור לשוברו.  5

ד'] רש"י בשבת בדף קמו אומר שההיתר לשבור את החבית הוא משום שאין במקלקל שום איסור והרי בשבירת החבית אינו מתקן שום דבר והוא רק מקלקל ולכן מותר לשבור את החבית, דברי רש"י כפשוטם קשים מאוד, שהרי משנה מפורשת היא שכל המקלקלים פטורים. וכל פעם שכתוב פטור הכוונה פטור אבל אסור. הר"ן והרשב"א מבארים בדעת רש"י שבאמת כל מקלקל הוא אסור, אך לצורך שבת הותר לקלקל כיון שהאיסור הוא רק מדרבנן חכמים התירו לצורך שבת לשבור. וכיון שלשבור חבית שמונחים בה גרגרות זה צורך שבת חכמים התירו לשוברה.

 

וקשה שלדבריו שכל פעם שיש צורך של שבת למה בגמ' בעירובין כתוב שאסור לטלטל אם נאבד המפתח לכלי שבו מונח העירוב נתיר לשבור את הכלי. שבו העירוב כיון שזה הרי צורך שבת לטלטל היכן שצריך. ועוד קשה שהגמרא בביצה מקשה על רבי אליעזר שאוסר לקחת קיסם בשביל להריח מהמשנה בשבת שהתרנו לשבור חבית, אפשר לתרץ שכל מה שהתרנו לשבור זה רק מפני שלשבור זה מקלקל, ומקלקל לצורך שבת מותר, משא"כ כאשר חותך קיסם כדי להריח הוא בונה ואת זה חכמים לא התירו לצורך שבת 6  ואולי אפשר לתרץ שאם חכמים התירו מקלקל לצורך שבת, צריך להיות שיתירו גם לבנות בנין שאסרו רק מדרבנן, כמו בקיסם להריח בו. ולכן היה צריך לתרץ תירוץ אחר, במוסטקי. ועוד קשה מה הדוחק להעמיד במוסטקי את ההיתר בחבית הא גם בחבית שלמה וטובה מותר לשבור אם זה לצורך שבת.

אלא נראה שלא התירו כל מקלקל ומה שהתירו זה רק מקלקל במוסטקי שגם כך אינו כלי גמור.ולפי"ז אפשר לומר שלכן בעירובין אוסרים לשבור את הכלי כיון שבכלי טוב כבר לא התירו מקלקל. וכן אפשר לתרץ שלכן לא התרנו לקטום קיסם כדי להריח בו, שכן למרות שהוא לוקח את הקיסם כדי להריח בו, אך הוא עושה צורה רגילה של קיסם וזה חכמים לא התירו שכן חכמים התירו רק מקלקל במוסטקי. וגם אם נאמר שאם התירו בסותר יתרו גם בבונה עדין הקיסם אינו מוסטקי, זה כלי יציב שבו מנקה שיניו, כמו מברשת שינים כיום. ובאמת הביאור הלכה ד"ה אסור באמת מבאר ואולי מכוח קושיות אלו זאת שרש"י לא התיר לקלקל חבית שלמה, אך הלבושי שרד כתב מפורשות שרש"י התיר לקלקל גם בחבית גמורה וצ"ע 7,8.  

ה'] התוס' בשבת בדף קב: וכן התוס' בערובין לד: מוסיף שכל האיסור בבניית כלים הוא רק אם בונה בנין גמור אך אם הוא רק מוסיף או סותר מעט, בכלים זה לא נקרא בנין וסתירה ומותר לגמרי לעשות כך ואפילו בכלי שלם ניתן לעשות זאת. ונראה שההכרח של התוס' הוא מהגמרא בביצה י: וכן שם בדף כב כתוב שאין בנין וסתירה בכלים ומשמע שבכל הכלים ולא רק במוסטקי. ומאידך מצאנו שיש בנין וסתירה בכלים בגמ' בעירובין לגבי פתיחת המגדל שבו מונח הערוב, וכן בגמ' בשבת דף מז כתוב שאסור לבנות מיטה בשבת וכן בגמ' בשבת בדף קב כתוב שיש בנין בכלים לגבי החזרת הידית של המעדר למקומו. מוכח שרק בונה בנין גמור אסור לבנותו, אך חלק מבניין ובניה לא חשובה מותר. וכעין תירוץ זה כתב הרמב"ן שיש בנין בכלים רק מתי שצריך גבורה ואומנות כדי להחזירו. והובא גם ברשב"א בשבת בדף קב. נמצאנו למדים שגם בכלי גמור שאין בו התר לשבור את כולו, לשבור או לפתוח מעט ממנו מותר.

 

ו'] פתיחת פתח בכלי היא חמורה יותר

בסיבת ההיתר שהובא במשנה בשבת (קמו) שבנוסף להיתר של שבירת החבית הותר גם פתיחת כלי של מוסטקי הראשונים אמרו סיבות שונות ולא נקטו שמותר לעשות פתח בחבית מוסטקי כמו שמותר לשבור תוך כדי הפתיחה את חבית המוסטקי כיון שאין איסור מהתורה בשבירתה ובבניתה, אלא תוס' בשבת שם בדף קמו אומר שמכיון שאין איסור בפתיחת כלי של מוסתקי בשבת כיון שאין חשש שיבוא לעשות כלי מכיוון שהכלי אינו כלי איכותי אין חשש שיבוא לעשות נקב יפה. וכעין זה פירש רש"י בביצה בדף לג: שכיון שהכלי הוא רעוע אין חשש שיעשה תיקון ראוי לכלי משום שאם ינסה לעשות נקב יפה הכל יכול להתקלקל. משתי סיבות אלו רואים שאם כן יתקן את הפתח בצורה טובה יש איסור של בונה פתח גם בכלי שעשוי ממוסתקי. מוכח ששונה דין עשית פתח בכלי מדין בנית וסתירת הכלי עצמו, שכן בבניית הכלי עצמו אין איסור תורה, הוא דומה ללוקח חתיכת עץ ללא חיתוך מדויק, שלכו"ע אין בזה איסור מהתורה. ואם לא היה בפתיחת פתח בכלי איסור תורה הרש"י והתוס' היו אומרים שאין איסור לפתוח כלי של מוסתקי כיון שגם פתח גמור ומדויק אינו אסור מהתורה. אלא מוכח שגם בכלי של מוסתקי לפתוח פתח גמור זה איסור תורה. 

למרות שאין איסור לשבור חבית כמו שכתוב במשנה בשבת בדף קמו לעשות נקב יפה אסור גם שם בכלי גרוע כמו שמבואר במשנה שם בלבד שלא יעשה נקב נאה, ואם שם אוסרים לעשות נקב יפה למרות שהכלי גרוע ק"ו שבשאר הכלים יאסר. וכן כתב השו"ע בסימן שי"ד סעיף א' שכל פתח אסור.

ז'] להלכה השו"ע הביא שרק חבית של מוסתקי, דהינו חבית שעשויה מהדבקת שברים שונים שאין בזה איסור של סותר, ואין חשש שאדם יבוא לעשות בהם נקב נאה מותר לפתוח בשבת, והגאון (הובא במשנה ברורה בס"ק ז') כתב שאין בכלל בנין וסתירה בכלים וגם  בכלי מצוין, כל עוד הוא קטן ואין בו נפח של ארבעים סאה.  בביאור הלכה ד"ה אסור הביא את שיטת רש"י שמתיר את תמיד לבנות ולסתור כלים בשבת. 

התר נוסף שישנו הוא מצד חותלות דהינו עטיפה של דבר מאכל שמבואר בגמ' שמותר לפתחו מכיוון שאין בו שום חשיבות של כלי, והוא נקרא רק שומר לפרי. אך לעשות נקב נאה תמיד אסור בשבת לכו"ע בכל כלי שכן זה נקרא מתקן מנא.

 

ח'] היוצא לדינא בפתיחת ושבירת סוגי האריזות השונות השכיחות בזמננו

לאור מה שהתבאר בכל השקיות הקרטונים הבקבוקים וקופסאות השימורים וכל הדומה להם  נראה שיש לדון להתיר את פתיחתם שכן הם נקראים מוסתקי, דהינו שהם כלים לא חשובים ומותר לפותחן בשבת. וגם אם נדונם ככלים חשובים יש להתיר מצד שהם נקראים חותלות שמותר לשוברם גם אם אינם מותרים לפתיחה מצד ההיתר של שבירת חבית של מוסתקי. בעטיפות של מאכלים כגון עטיפת שוקולד, עטיפת במבה וכד' לכאורה פשוט שזה מוגדר כחותל והוא רק שומר את מאכל ואינו כלי בפני עצמו מותר לקרעו. אך תמיד יש להקפיד שלא לעשות פתח ראוי ומתאים בדיוק למידה, שלעשות פתח יפה נאסר גם בכלי שאין איסור לשוברו 9. 
 

לגבי פתיחת קופסאות שימורים חידש החזו"א בסימן נ' שאסור לפותחם בשבת גם אם אינו עושה נקב נאה, עצם פתיחת הקופסא החזו"א שאסורה. כיון שבונה כלי גמור, אינו רק כלי שנועד לשמור על האוכל, ואינו כלי רעוע, שכן הרגילות היא להניח שם מסמרים וכד' לאחר שנגמרת התכולה המקורית שהייתה בתוך קופסת בשימורים, ועוד סיבה שהחזו"א אוסר בגללה היא השימוש באכסון המאכל עד שנגמר זה גם נקרא שימוש חשוב שבגללו נאסר לפתוח קופסת שימורים בשבת. 

 חידוש זה של החזו"א מהוה את המקור לחוש לפתיחת שקית חלב, לפתיחת בקבוק מיץ ולפתיחת בקבוקי יין הסגורים בפקק ברזל, ולפתיחת סוגי אריזות שונות שמשאירים בתוכם את המאכל עד שגומרו. שכן מה שמשאיר שם את המאכל מעלה את הכלי לדרגה של כלי חשוב שאינו כלי רק בשביל לעטוף את המאכל, וגם אינו מוגדר ככלי רעוע שהותר לשוברו.

בספר תהילה לדוד סימן שי"ד ס"ק י"ב כתב שאין אסור בונה כאשר פותח קופסת שימורים, שכן הקופסא כבר בנויה ומשמשת לאכסון הנמצא בה לפני פתיחתה בדיוק כמו לאחר מכן. והפותחה אינו מחדש שום תוספת בבניית הקופסא, וכן צידד הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך הובא בספר שמירת שבת כהלכתה ולפי"ז אין כל איסור בפתיחת כל סוגי האריזות גם אם הם נועדו לשימוש חוזר. אך החזו"א סבר שאין קופסא שסגורה מכל צד נחשבת לכלי לפני שניתן להשתמש בה שכן כלי שאין אפשרות להשתמש בו אינו נחשב לכלי וכאשר פותחו הוא נקרא כלי גמור. 

ראינו שיש הנוהגים כאשר צריכים לפתוח כלי, שוברים את כולו שלא יהיה ניתן להשתמש בו יותר ואומרים שכיון שבשבירתם נשבר הכלי כולו אין חשש בונה כיון שסותרים את הכלי ולא נוצר שום כלי כיון שעל ידי שבירת הכלי אינו ראוי יותר לשימוש, וגם לא סתרו שום כלי כיון שהחזו"א אומר שכל זמן שהכלי אינו פתוח אינו כלי. יש לידע שלדעת התהילה לדוד הפותח קופסא באופן של שבירה אסור משום סותר, ורק פתח כצורתו הרגילה ללא שבירת החבית מותרת.

אלא שיש לדון שכל דברי החזו"א והתהילה לדוד נאמרו רק לאחר שהתייחסו לכלים השונים שמאכסנים בהם אוכל ככלים גמורים לכל דבר. אך כיום לאחר שפע הכלים ועלותם הנמוכה לא מצוי שימוש חוזר בקופסת שימורים, ונראה שאין את הסיבה שהחזו"א אוסר מצד השימוש החוזר שבכלי. וגם השימוש החוזר שמשאיר את המאכל בכלי עצמו אינו מצוי כל כך שכן ברוב הפעמים רגילים לרוקן את תכולת הקופסא לכלי אחר, ולא להשאיר את המאכל בתוך הכלי, מסיבות בריאות ואסתטיקה, ולפי"ז גם אם יקרה ויישאר שם מאכל מקופסת השימורים אין זה מיעוד הקופסא ואולי ניתן לומר שכיום גם לחזו"א אין איסור לפתוח קופסת שימורים בשבת, וגם לתהילה לדוד אינו סותר כאשר שוברם. [אך יזהר שלא יעשה נקב נאה]

נידון נוסף לגבי פתיחת כלים שונים בשבת נחלקו פוסקי זמננו האם בפתיחת פחית בלשונית המיוחדת לכך וכן פתיחת קרטוני חלב ומיצים שונים שעל ידי סיבוב הפקק נפתח פתח מדויק בקרטון וכן פתיחת אריזות שונות כסוכר שמסומן המקום המתאים ביותר לפתחו לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל אסור לפותחם במקום המיוחד לכך משום מלאכת מחתך, שמהות המלאכה היא לחתוך דברים לפי המידה המתאימה להם וצורת פתיחה מדויקת זאת אסורה משום מחתך. אכן לדעת הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך הובא במנחת שלה בחלק ב' סימן י"ב אין איסור מחתך בזה כיון שאדם לא מכון לפתחן בצורה המדויקת של הסימון שקבע המפעל, לא אכפת לאדם אם הפתח יהיה מעט גדול יותר או מעט קטן יותר, ממילא אין זה נקרא מחתך שכן אינו מקפיד על המידה המדויקת. אך איסור של פתח נאה גם לדעת הגרי"ש אלישיב אין איסור בדברים אלו כיון שלאדם עצמו אין כונה לעשות נקב נאה אין זה כלול באיסור של עשיית נקב.

 

פקק פלסטיק של בקבוק שתיה 10 או של קופסת מיונז בקבוק שמן וכל פקקי הפלסטיק הסוגרים כלים ולפני פתיחתם סגורים על ידי טבעת. יש לידע שהמכסה כבר עשוי כפקק או מכסה עוד לפני נתינתו על הכלי, ולדעת הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך אין עושה כלי כלל כאשר פותחו כיון שכבר היה פקק, וגם לדעת החזו"א שכאשר פותח כלי סגור הוא בונה כלי, במקרים שהזכרנו הכלים דהיינו הבקבוק וקופסת המיונז כבר עשויים וגם הפקק כבר עשוי אלא שיש טבעת שדבוקה אל הפקק. אך בספר חוט שני כתוב שלדעת הגאון ר' ניסים קרליץ חיבור בפקק או המכסה ע"י הטבעת מורידה ממנו את משם כלי שבו ואסור לפותחה בשבת לדעת החזו"א שכן כאשר הפקק היה מחובר ע"י טבעת לא היה ניתן להשתמש בו, ואין עליו שם כלי. וכאשר פותח את הכלי הוא מפריד את הטבעת מהפקק או מהמכסה ניתן להשתמש בפקק ונמצא שעל ידי פתיחתו הוא הוא עושה כלי. 

בפקק של ברזל המצוי על יין ומיץ ענבים נראה שלכו"ע אסור לפתחו בשבת כיון שהמכסה שיש על גבי הבקבוק מעולם לא היה מכסה לפני שחובר לבקבוק, הוא היה חתיכת פח ורק כאשר פותח את הבקבוק הוא מקבל שם של פקק, א"כ כאשר פותח את הבקבוק הוא הופך בכך את חתיכת הברזל שכיסתה את הבקבוק לפקק שניתן לפתחו ולסגרו 11. ולכו"ע אסור לפתחו בשבת. האופן המותר לפתוח את הבקבוק באופן שאין לו בקבוק פתוח הוא לתקוע סכין או דבר אחר בפקק כך שאינו ראוי להיות יותר פקק ואז יכול לפתוח את הבקבוק בצורה רגילה ואז אינו יוצר פקק ע"י פתיחתו כיון שכבר אינו ראוי בשימוש 12.

בספר אורחות שבת בפרק י"ב הערה ל' הביא את דעת הגאון ר' שמואל אויערבך שליט"א שאין לשבור פקק הבקבוק ואז לפתחו באופן הרגיל, שכן אין כל היתר לשבור דבר בשבת אם לא לצורך אכילה. וכאן שובר את הפקק לא בשביל לשתות, רק בשביל להתיר לו את פתיחת הפקק. וצ"ב שהרי לכאורה הפקק מתחת בעודו מחובר אינו נחשב ככלי בכלל ולמה זה נחשב ששוברו. ואולי חשש לשיטת התהילה לדוד שגם בהיות הפקק מחובר הוא נחשב לכלי. 

                                       

 

 

1 חכמים עשו סיג לתורה, כל מה שאסור באיסור תורה הם הרחיקו שלב נוסף, אך לא שתי הרחקות, לכן אם נטילת עץ לעשות ממנו קיסם אסורה מהתורה חכמים אסרו את נטילת חתיחת העץ גם אם לא יוצר ממנה כלי, אך לפי חכמים שאין איסור תורה גם אם עושה קיסם, לא אסרו לחתוך חתיחת עץ בצורה שאינה מסודרת.

 

2 ביאור יסוד המחלוקת שכאשר בונה קיסם אין בזה בנין גמור לרבנן צ"ב וכי אין זה נקרא בנין, אלא נאמר שאין בנין בכלים, וכי מה זה שונה מקופינא דמרא בגמ בשבת קב ושם לא אומרים אין בנין בכלים. אלא נראה דנחלקו האם לקחת עץ שאינו מדויק למידה ומשתמש בו לקיסם, האם בזה אסור רק מדרבנן כיון שאינו עושה כלי וזה רק דומה לכלי, ולר"א גם כזהדבר נקרא כלי גמור למרות שאינו מדויק במידותיו, ולמרות שמשתמש בו רק פעם אחת ולאחר מכן זורקו מ"מ כיון שכעת הדבר משמשו לכלי זה כלי גמור וחיב משום בונה.

 

3 או שבזה חכמים לא גזרו על סותר כי לא יבוא לסתור או שחכמים לא אסרו כאן סותר מכיון שגם בסותר גמור זה לא איסור מהתורה.

 

4 הראשונים נקטו את החילוק הזה בין המשנה שמותר לשבור חבית לבין הגמרא בערובין שאוסרת לשבור את המגדל למרות שהגמרא בביצה שהעמידה את המשנה שמתירה לשבור חבית בחבית שלבמוסתקי היא רק לפי רבי אליעזר התוס' והרא"ש מבארים שכל מה שלא הוצרכנו בגמ' בביצה להעמיד לפי חכמים את המשנה במוסטקי זה רק בגלל ששם הקושיא היתה מקיסם שלוקח כדי לחצות בו שינו שאינו נקרא כלי לפי חכמים, אך מי שעושה כלי או סותר כלי גמור ודאי שגם לרבנן אסור, וגם לרבנן נצטרך לומר שההתר הוא מצד מוסתקי, ולכן אינו נקרא בנין וסתירה גמורים ולכן מותר לפתוח את החבית בצורת קילקול, וגם לפי רבנן צריך להגיע לתירץ הזה של הגמ' (תוס' בעירובין לד: תוס' בשבת קמו ורא"ש בשבת קמו)

 

5 ולשיטתם איו התר ולסתור מוסתקי. שההתר הזה נאמר בגמרא רק לפי רבי אליעזר ואין כל הכרח שגם חכמים סוברים שמותר לסתור כלי של מוסתקי בשבת. שכל הכרח הראשונים לומר שגם לחכמים מותר לשבור כלי של מוסתקי היה רק כדי לחלק בין ההתר לשבור חבית לבין האיסור לפתוח את התיבה שבה העירוב, אך לדיברהם שהחילוק הוא בין כלי גדול לכלי קטן אין כל מקור שמותר לשבור כלי של מוסתקי.

 

6 ודוחק לומר שרבי אליעזר לא סובר שההתר במוסטקי הוא מקלקל, או שלא הותר מוסתקי לרבע אליעזר כלל. שכן לא הוזכר בשום מקום שנחלקו בזה.

7 ועוד יש להקשות על שיטת רש"י שההתר בחבית הוא משום מקלקל הא רש"י בשבת בדף עד: כתב שאין בנין וסתירה בכלים בכלל וגם ללא שנאמר שהתרנו בגלל מקלקל, וגם אם אינו מקלקל אלא מתקן רש"י מתיר. אלא  שאי אפשר לומר לפי רבי אליעזר שאין בנין בכלים בכלל כיון שלפי רבי אלעזר שחולק על חכמים ואוסר לבנות כלי אפילו בשביל להריח בויש בנין בכלים. ודאי שרש"י אמר שאין בנין בכלים זה לא לפי רבי אליעזר. ומעתה יתורץ גם שכל ההתר לשבור כלי של מוסתקי בשבת הוא רק התר שנצרך לפי רבי אליעזר שסובר שיש בנין בכלים, שהרי לפי חכמים אין שום צורך להעמיד במוסתקי שהרי אין בנין בכלים.

 

8 ועוד יש להקשות על שיטת רש"י למה צריך להעמיד בגמ' בשבת בדף קמו כתוב שמותר לפתוח דברים ששומרים על הפרי מדין חותלות, דהינו שאין לכלי חשיבות עצמית וכזה כלי מותר לפתוח הרי לפי רש"י בשבת דף עד: שאין כל איסור בבנית כלים. וכן לפי הרש"י בשבת קמו שסובר שאין כל איסור בקילקול, א"כ גם חותלות צריך להיות מותר לשבור גם ללא התר שזה שומר לפרי. ואפשר לומר שמה שהעמדנו בחותל זה רק בכלי גדול שיותר מארבעים סאה שאז הוא כבר יוצא משם כלי,ואינו נכנס בהתר הכולל שרש"י אומר שאין בנין בכלים. ועל הקושיא שזה מקלקל וגם אם אינו כלי מותר לשברו, אפשר לתרץ שהינו צריכים להעמיד בחותלות בשביל להתיר לשברו תמיד וגם מתי שאינו צורך שבת. כל כלי מותר לפתוח גם אם הוא שומר לפרי, למרות שיש בו יותר מארבעים סאה. 

 

9 יש להסתפק האם לעשות נקב יפה שעד כמה שאין לו שום חשיבות של כלי אולי גם אם פותח נקב נאה אין שום חשש איסור בזה. אך נראה שכמו שמותר לפתוח כלי שעשוי ממוסטקי ולמרות זאת עדין אסור לפתוח בו נקב נאה, כך יהיה אסור גם בחותלות, שכן הנקב מוגדר כדבר בפני עצמו שאינו קשור לעצם הכלי.

10 בדברים אלו נראה שאין את ההתרים שהבאנו לעיל בקופסת שימורים שרגלים להוריקו מיד מתכולתו, שכן רגלים לשמור שתיה ושאר מאכלים בכלי הפלאסטיק זמן מרובה, וכן רגילים להשתמש בקבוקים אלו שימוש חוזר, א"כ לדעת החזו"א פתיחת דברים אלו ודאי אסורה. ולכן הביאנו צדדים אחרים להתיר פתיחת כלים אלו בשבת.

 

11 נראה שגם לדעת התהילה לדוד שהובא לעיל בתחילת קטע ח' אסור לפתוח פקק זה כיון שבעודו סגור לא שימש לפקק, ואינו כקופסת שימורים שעוד בהיותה סגורה שימשה לאיכסון.

 

12 נראה לומר שאין צורך לעשות נקב עד שלא יהיה ראוי כלל לכסות בו, גם אם נוקב את הפקק מעט כבר אינו פקק ראוי שכן באי שימת לב יכול הוא להשכיבו על הצד וישפך המשקה. וגם אם כשאין פקק אחר משאירים את הפקק הזה, זה לא נקרא כלי טוב, ונראה שכלי זה דומה למוסתקי שהותר לשברו וכן לבנתו בשבת אם לא בונה בכונה את כולו ולכן מותר לפתוח את הפקק לאחר שקצת הזיקו.