מאמרים
שוחט שמעבידו רוצה שיהיה מנקר
- פרטים
- קטגוריה: שאלות ותשובות בהלכה - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בשלישי, 08 ספטמבר 2020 14:52
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 489
שוחט שמעבידו רוצה שיהיה מנקר
בס"ד, כ"ד למטמוני"ם התשע"ה
כבוד הרה"ג המפורסם רבי... שליט"א רב קהילת.... ומחבר השו"ת...
כת"ר דן במקרה דלהלן: מעשה שהיה בפריז עיר הבירה יצ''ו כך היה. השוחט עובד בשביל הקהילה עם חוזה, בו נכתב שאם לא ישחוט, יצטרך לנקר בשר. פעם אחת רצה מעבידו שלא ישחוט שחיטה מסוימת אלא ינקר. ואילו השוחט התעקש ואמר שרוצה דוקא לשחוט (דבזה מרויח יותר). ונשאלתי מי צודק, השוחט או הקהלה?
וכת"ר שליט"א האריך להוכיח ב' ענינים, א) דשחיטה נקראת מצוה. ב) דאיכא חזקה במצוות.
ועפ"ז כתב שלכאורה דהצדק עם השוחט.
והנה אף שהוכיח כת"ר יפה ששחיטה חשיבא מצוה ושיש חזקה במצוות, מ"מ הא הכא בנדו"ד כל שחיטת השוחט נעשתה ע"י חוזה, שנכתב עמו מראש ע"י הקהילה, שאם לא ישחוט עליו לנקר, וכפי שהביא כת"ר בתחילת הדברים. וא"כ כל חזקת היותו שוחט תלויה ועומדת בחוזה זה, וא"כ כה"ג לא איכפ"ל דהתחזק בשחיטה, אחר שחזקתו נקבעה לפי החוזה המאפשר לעשותו מנקר.
אא"כ בחוזה נכתב שרק כאשר אין מה לשחוט, עליו להיות מנקר, דכה"ג אזי אם אכן ישנן בהמות לשחוט, אינם יכולים לכפותו לנקר. אך אם בחוזה נכתב שביכולת הבעה"ב או הקהילה לעשותו מנקר, גם כשיש אצלם בהמות לשחוט, א"כ ל"ש זה לחזקה במצוות.
וזאת ועוד דהכא ל"ש לחזקה במצוות, כיון שהוא פועל, ועושה כן לצורך הרווחת ממון, וכפי שהזכיר כת"ר בגוף השאלה, שרוצה לשחוט כיון שכך מרויח יותר, וזה שייך להסכם החוזה, מה סיכמו ביניהם מראש. (ואם כוונתו להרווחת ממון ולא לקיים מצות שחיטה, צ"ע אם אנו צריכים להשאירו בתפקידו זה משום דסו"ס עביד מצוה ואיכא חזקה במצוות).
ואם לא סיכמו ביניהם מראש שיכולים להעבירו לניקור, זה שייך להא דחו"מ ר"ס של"ה אימתי יכול בעה"ב לחייב הפועל לעבור ממלאכה כבידה למלאכה קלה, ובזה באמת י"ל דאין יכול להעבירו משחיטה לניקור, אם אכן ניקור היא מלאכה קשה ומדוקדקת יותר משחיטה. וזאת ועוד דהנה איתא בשו"ע שם ס"א ד"ואם היה מהחופרים או עובדי אדמה וכיוצא בהם, שדרכם לטרוח הרבה ואם לא יעשה מלאכה יחלה, נותן לו כל שכרו משלם". וכן מצינו שם ברמ"א ד"מלמד שחלה התלמיד..., מקום שהוא פסידא דבעל הבית צריך ליתן לו שכרו משלם ולא כפועל בטל, דאי לא עבדי חלשי. ואפילו יש לו תלמידים אחרים שלומד עמהם, דדבורא לאחד דבור למאה (ב"י בשם הרשב"א ורבי ירוחם נכ"ט ח"ג). ואין בעל הבית יכול ליתן לו נער אחר ללמוד עמו (תשובת רמב"ן סימן א'). ויש אומרים דיוכל ליתן נער אחר המבין וחריף כראשון, אבל לא קשה ממנו (מרדכי פרק האומנין), וכן נראה לי להורות. והא דצריכין ליתן למלמד שכרו משלם, היינו דוקא אם נראה לבית דין שנהנה בלמודו יותר מבטולו", עכ"ל. ואם מלמד יכול לטעון שאינו רוצה לישב בטל, לכאו' ה"ה שיכול לתבוע לעבוד דוקא עבודה שיש בה מצוה רבתא כשחיטה (דאף שניקור הוא גם מלאכת מצוה, שמונע הבריות לאכול מאכ"ס ומכשיר בהמות לאכילה, מ"מ שחיטה היא מצוה עצמה, וגם מברכים עליה ברכה), ולא שיעבידנו בעבודה שאין עימה מצוה.
ואמנם ידידי הרה"ג רבי ישי שנדורפי שליט"א רוח אחרת היתה עימו, וטען דאפשר וגם כה"ג שייך לחזקה במצוות, דהנה אף שסיכמו עימו שיהיה כלי קודש בכמה תחומים, סו"ס לבסוף היה כלי קודש רק לשחיטה, ויתכן שגם כשמסכמים עם א' שיעשה צרכי הקהילה הנצרכים, והחזיק בעבודה זו כרב או כש"ץ, דא"א להעבירו להיות שמש ביהכנ"ס וכדו', כיון שמלבד חוזה העובד- מעביד שלו, סו"ס גם החזיק בעבודה זו במצוה מסוימת דייקא, וצ"ע.
בברכה
שמואל ברוך גנוט
אלעד יצ"ו