מאמרים
למען ינוח שורך וחמורך - עבר"י בלוי
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם בשישי, 10 יולי 2020 14:05
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 1259
בדרך כלל נזהר היה סבי ר' עמרם בלוי הזקן ז"ל, מתוך פרישות יתירה, אפילו מלדבר על בהמות וחיות טמאות. מוקצות היו לשיחת חולין שלו כל חיה ובהמה שאסורות באכילה. כל שכן שלא היה לו מעולם כל מגע עם בעל חי טמא. במסגרת ארבע אמות של הלכה ועבודת השם שהיו לו בעולמו, לא היתה לו, כמובן, כל הזדמנות להתקל בבעלי חי שכאלה, פרט אולי לפרדות וחמורים שהעלו אותו ואת נפשות ביתו מיפו לירושלים, בעלומות לארץ ישראל. אף על פי כן נאלץ פעם אחת בחייו לארח בתוך ביתו בהמה טמאה במשך יום שבת שלם ולטפל בה בצורה מיוחדת ומוזרה במקצת.
ומעשה שהיה כך היה.
ערב שבת אחד בין השמשות הציץ הזקן מבעד לחלון ביתו שבשכונת אבן ישראל על דרך יפו, וראה רוכל יהודי שב עם חמורו מן הכפרים בדרכו אל ה עיר העתיקה. ידע הזקן שלא תספיק השעה לרוכל זה כדי להגיע לשער העיר לפני כניסת השבת, והישוב מחוץ לומה עדיין היה דליל מאוד. מיהר הזקן לקראתו והזהירו שלא ימשיך לחמר אחר בהמתו, כי עוד מעט והשבת נכנסת.
"אבל מה אעשה?" שאלה הרוכל. "ביתי הוא ברובע היהודים בעיר העתיקה, ומה אעשה לחמורי?"
הרהר הזקן רגע קט והשיב: "את החמור תשאיר אצלי עד יום ראשון".
חייך הרוכל ושאל: "וכי יש לכבודו מקום עבור החמור? וכלום יודע הוא לטפל בחמורים?"
נענה הזקן ואמר קצת בריתחה: "בחמורים אין אני יודע לטפל, אבל כרב בישראל לשעבר יודע אני היטב לטפל ביהודים. אני אומר לך: חילול שבת יש בדבר, ואתה משיבני דברים בטלים".
תוך כדי דיבר נטל הזקן את הריתמה והוליך את החמור לתוך חצרו. הוא פינה אחד מחדרי השרות, הכניס את החמור לתוכו ומיהר להשיג משכניו שעורים ושאר מאכלי בהמה, להכין צידה לאורחו המוזר.
אמרו: אותו ליל שבת ישב הרב הזקן עד שעה מאוחרת בלילה ולמד ושינן את הסימנים ש"ח ושכ"ד של אורח חיים, למען לא יכשל חס וחלילה באיזו עבירה של שבת בטיפולו עם החמור.
וכשהשכים בבוקר לתפילת ותיקין, כדרכו, הקדים לתת את האוכל לחמור לפני שטעם בעצמו מן החמין, כדי לקיים מה שכתוב בתורה: "ונתתי עשב בשדך לבהמתך - ואכלת ושבעת" - קודם לבהמתך ואחר כך ואכלת ושבעת. ואחר שתותו את כוס החמין שלו, הלך והשקה את החמור, כדי לקיים מה שנאמר: "והשקית את העדה ואת בעירם" - קודם את העדה, אחר כך את בעירם. וכך היה כל אותה שבת טרוד במילי דאורייתא הנוגעים למאכל ומשקה של החמור, הן משום שהתורה חסה על ממונם של ישראל, הן משום צער בעלי חיים מן התורה, הן משום שמירת פקדון של חבירו, והן משום שביתת בהמה ואיסורי שבת התלויים בה.
ביום ראשון, כשחזר הרוכל לקחת את בהמתו, נטפל אליו הזקן והתחיל לבחון אותו בגופי הלכות של שמירת שבת לטיפול בבהמה. אך הרוכל הפתיעו בהשיבו לו על כל שאלה תשובות נכונות על פי הדין, כפי שלימדוהו חכמי עדתו. מיד שמח הזקן שמחה גדולה ואמר: "אשריך עיר הקודש שאפילו חמרים שבך יודעי תורה הם", וקרא על רוכל זה את הפסוק: "רוכבי אתונות צחורות, יושבי על מדין" - מה טעם רוכבי אתונות צחורות? משום שהם יושבי על מדין...