הרב שמואל ברוך גנוט

אלעד

 

 

לאחרונה החלו לשווק טיטולים לתינוקות, המסומן בפס הצמדה עם ציורים, אותיות ומספרים. הוברר שפתיחת הסגר (הסקוץ') גורמת למחיקת הציורים, האותיות והמספרים שע"ג הטיטול  והתעורר דיון האם מותר לפותחו בשבת.

 

א] הנתונים שאין עליהם ויכוח ודיון הם שהמדובר במוחק שלא על מנת לכתוב, שנפסק בהלכה שכה"ג אינו חייב מהתורה. וכן שמדובר ב"דבר שאינו מתכוין", שפטורים על עשייתה מהתורה ואסורים מדרבנן כדעת ר"ש, במקום פסיק רישיה. והמציאות האם מחיקת הציורים דנן היא פסיק רישיה צריכה בירור. יש אומרים בכה ויש אומרים בכה. וא"נ דאכן הוי פס"ר מבחינה מציאותית, נבוא לדון בזה:

 

 

ב] המוחק דבר שלא על מנת לכתוב במקומו, הוא רק איסור דרבנן, כמש"כ השו"ע והמשנ"ב סי' ש"מ ס"ג. ולפי"ז בנדונינו, שגם אם מוחק בוודאות, לא מוחק זאת כדי לכתוב במקום הטיטול, האיסור הוא מדרבנן בלבד, ובזה יש לדון האם יש להתיר משום "תרי דרבנן". [ואגב, יעויין במ"ב ושעה"צ שט"ז סקי"ב שמותר לסגור תיבה שיש בה זבובים במקום דהוי פס"ר דלא ניח"ל ואיכא תרי דרבנן, דאפשר לצודו בחד שחיה וגם הוא דבר שאין במינו ניצוד. ואולם גבי גרירת ספסל העושה חריץ באדמה, נקיט השעה"צ דאיכא תרי דרבנן שנחשב לחופר כלאחר יד ומקלקל הוא, והשעה"צ כותב מפורש דהוא תרי דרבנן ולקולא, ומ"מ מיקל בזה רק במקום מרוצף בכל העיר. ואמנם י"ל דשאני בתיבת זבובים שמדאורייתא ל"ח כלל כּצָד, וכה"ג שרי טפי מגרירה, דשאני תרי דרבנן באיכות המלאכה לבין תרי דרבנן הנוהגים במלאכה גמורה].

 

הרמ"א (שם) כתב שאסור לשבור בשבת עוגה שכתובים בה אותיות, למרות שאינו מתכוין אלא רק לאכילה, משום איסור מוחק, כי ברור הוא ופס"ר שהאותיות ימחקו. ולמרות שאינו מתכוין לכתוב בעוגה במקום המחיקה, מ"מ איסורו מדרבנן. וכ' ע"כ הדגול מרבבה שיש להקל בדבר. לא מיבעיא לדעת התרומה"ד שפס"ר מותר באיסור דרבנן, אלא אפילו לדעת המג"א שאוסר במקום פס"ר, הרי היכא שאינו מתכוין ומקלקל ועושה כלאחר יד, לכו"ע שרי. ומחיקת אותיות בעוגה ע"י שבירתה נחשב ל"כלאחר יד", כיון שאין דרך מחיקה בכך, וכ"ש אם שובר בפיו דרך אכילתו, עכ"ד. והמשנ"ב כתב שהדגמ"ר מתיר בזאת ויש להקל ולסמוך על דבריו כשאינו שובר בידו את האותיות אלא רק בפיו. (ועי' חזו"א שם שכתב שההיתר בזה הוא משום "תרי דרבנן" לדעת המשנ"ב, ואולם לדעתו היתר "תרי דרבנן" אינו מוכרע, ועי' לקמן).

 

והנה לדעת הדגמ"ר פשוט דגם בנדו"ד נחשבת הורדת הסקוץ' לדבר שאינו מתכוין ומקלקל וכלאחר יד, כיון שאין זה דרך מחיקה. ורק להמשנ"ב, שהסכים עם ד' הדגמ"ר רק לענין שבירה בפיו, אף שלכאו' גם שבירת עוגה ביד אי"ז דרך מחיקה, יש קצת לדון האם פתיחת סקוץ' נחשבת לדרך מחיקה, (אף שהדעת נוטה דגם להמשנ"ב ייחשב זה כלאחר יד, וצ"ע).

 

וכן מצינו ד' המשנ"ב בסי' שי"ד ס"א גבי שליפת סכין מהקיר בשבת שעי"כ נוצרת גומה, שכ' שהכרעת הפוסקים דשרי, כיון דהוי דבר שאין מתכוין ומלאכה שא"צ לגופה ומקלקל וכלאחר יד, עי"ש. ואמנם ידועה דעת החזו"א שלא מצינו בחז"ל את ההיתר של "תרי דרבנן" ולדבריו אין מקום להיתר זה, ודלא כהכרעת הפוסקים והמשנ"ב.

 

ג] ויש לדון בדבר משום דהוי מתקן ע"מ לתקן במקום אחר והיינו שמתקן את התינוק ע"י שמוריד לו את הטיטול הרטוב. והנה בהאי הלכתא דמתקן ע"מ לתקן במקום אחר מצינו דברי הפרי חדש (יו"ד סי' קי"ח) שכתב דהפותח אגרת חייב חטאת לכו"ע דקריעת הנייר הוי מתקן ע"מ לתקן וכ"כ ספר הזכרונות, ובביאה"ל סי' ש"מ ד"ה הנייר הביא לד' החכם צבי (סי' ל"ט) דפליג ע"ז והתיר ע"י עכו"ם לפתוח האגרת, ולא ביאר טעמו. וכ' הביאה"ל דנראה דס"ל דהוי מלאכה שא"צ לגופה, דהא אין מתקן בגוף הנייר מידי, ולפי"ז להר"מ דס"ל כר"י דמשאצל"ג חייב עליה, א"כ אסור מהתורה ואסור גם ע"י נכרי. והביא לד' הנשמת אדם (כלל כ"ט) שכתב דלכו"ע פטור בכה"ג, מפני דלהנייר הוא מקלקל גמור והתיקון הוא מצד אחר. וכ' הביאה"ל דבאמת לא ברירא סברתו וסברת החכם צבי בזה, דידוע דעיקר תיקון אגרת שעומד לקרותו ותיקונו הוא שיוכל לקראנו, וא"כ כשקורעו כדי לקרותו הוי מלאכה הצריכה לגופה. ואמנם היכא דהאגרת סגורה בתוך מעטפה, בודאי דהקורע המעטפה הוא בכלל מקלקל ופטור אפי' לר"י ושרי ע"י עכו"ם במקום צורך, דהוא שבות דשבות. אולם לדעת רש"י דהיכא שהוא סותר ע"מ לבנות שלא במקומו דהוא מקלקל במקום זה ומתקן במקום אחר, דחייב לר' יהודה, א"כ כה"ג הוי מלאכה דאורייתא, דהוא בכלל קורע ע"מ לתקן ואפי' ע"י נכרי יש להיזהר, עכתו"ד ועיש"ע.

 

ונראה דהנה יש לחקור בכוונת הסוברים דס"ל דמקלקל ע"מ לתקן במק"א הוי תיקון, האם פי' דקילקול המביא ע"י קילקולו לתיקון חשוב תיקון, א"ד דתיקון הבא רק מכח קילקול, אף שהקילקול אינו קשור להתיקון, חשוב לתיקון. והנפ"מ בין ב' הצדדים ה"ה נדו"ד. דא"נ כצד א' דדוקא כשהתיקון בא ע"י הקילקול גופא חשוב לתיקון, א"כ בכה"ג לא ייחשב לתיקון, כיון שהקלקול שבמחיקת ציורי הטיטול אינו קשור כלל לתיקון התינוק, שהרי לא מחיקת הציורים גורמת לפתיחת הטיטול, אלא פתיחת הסקוץ', וממילא כה"ג יהיה שרי לכו"ע. ואולם א"נ כצד ב', דאם א"א לתקן בלא שייעשה הקלקול חשוב כתיקון, א"כ ייאסר, כיון דסו"ס השתא הכא א"א לתקן את התינוק אלא ע"י מחיקת הציורים. ותפוס לשון ראשון, ויהיה שרי.

 

וחכ"א הארני דמקצת ראיה איכא למש"כ דדוקא קלקול שמחמתו בא התיקון נחשב לתיקון, מדברי הדגול מרבבה גופא דכ' דהחותך אותיות שע"ג העוגה כדי לאוכלה חשוב מקלקל. ואמנם הרי חותך האותיות לצורך האכילה, ואמאי לא נימא דמקלקל האותיות לצורך אכילת העוגה. אלא כמשנ"ת דאע"פ דסוכ"ס הוצרך לחתוך האותיות כדי לאכול העוגה, מ"מ חתיכת העוגה היא זאת שקידמה תיקונו ולא חתיכת האותיות, וכטיטול שהפרדת הסקוץ' הביאה לתיקון התינוק ולא מחיקת הציורים שעליו.

ואכן בשו"ת אור לציון (ח"א סי' כ"ה) הביא לד' הדגמ"ר דהוי מקלקל כיון דהוי מוחק שלא ע"מ לכתוב וכ' דאינו נראה, כיון דכל מקלקל לשם תיקון אפילו שלא ע"מ לכתוב אסור, ותלה זאת בפלוגתת רש"י ותוס' בשבת ק"ו ע"א אי חייבים במקלקל באופן שהתיקון נעשה בדבר אחר או דחייב רק באופן שנתקן גוף המלאכה עצמה, עי"ש. ולפימשנ"ת זה אינו, דשאני התם בסוגיה דשבת ק"ו דהקלקול גופא דחובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו, דהקילקול עצמו עושה התיקון במק"א, אך בנדון הגדמ"ר ובנדו"ד לא הקלקול גורם להתיקון במק"א, אלא רק א"א לתקן לולי שגם יקלקל, וכה"ג ל"ח לתיקון לכו"ע. 

 

ד] ועי' בס' אורחות שבת שמותר ללכת בנעל שע"ג הסוליות חקוקים ציורים או אותיות, אף שבהליכתו מוטבעים הציורים באדמה, כיון דהוי פס"ר דלא ניח"ל בתרי דרבנן. וכן כ' שאם לא מחק את האותיות שע"ג הסיגריה קודם יו"ט, נחשב לעוגה עם אותיות וכהיתר הדגמ"ר דהוא פס"ר דלא ניח"ל במקלקל וכלאח"י. 

 

ואם המציאות היא שהציורים דוהים ע"י פתיחת הסקוץ', יש לדון בהאי דינא דדיו ע"ג דיו, ואכמ"ל.