מאמרים
האבא של העולים - לדמותו של חסיד בלתי-נשכח
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים לשבת
- פורסם בשני, 13 יולי 2020 19:44
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 530
האבא של העולים - לדמותו של חסיד בלתי-נשכח
כתבתו של ר' יהודה קפלן, עתון כפר חב"ד, כפי שהובאה באתר שטורם.
(בהמשך, מובא מידע נוסף על ר'מאיר וורוזוב ע"ה מתוך אתר חב"דפדיה)
אם אי-פעם יבקשו להכתיר את 'גדול המקרבים ליהדות' ('חזרה בתשובה' בסלנג הישראלי) בתולדות המדינה' – אין ספק שר' מאיר וורוזוב ע"ה יזכה בתואר כשכל האחרים משתרכים הרחק מאחוריו. ואם יורמו בתמיהה הרבה גבות עיניים בקרב קוראים שלא שמעו ולא ידעו – הרי זה בגלל שגם על התואר 'עניו וצנוע ונחבא אל הכלים' אין לו כמעט מתחרים.
דמעות מסוג אחר
נתקלתי בו לראשונה לפני שנים רבות באירוע שהתקיים בבית-הכנסת הגדול לזכר קדושי אנטיפול, ברחוב אוליפנט בצפון תל-אביב, שכתליו מלאים בכתובות לזכר בניה ובנותיה של קהילה שלמה שנכחדה בימי האימה הנאצית. נרות נשמה חשמליים דלקו בכל פינה, ובמשך השנים נשפכו כאן מן הסתם דמעות רבות, על-ידי צאצאי אותה קהילה, אודים מוצלים מאש. אך ספק אם אי פעם ידעו אותם כתלים של הבית הענק, שכיפה גדולה מיתמרת על ראשו, דמעות תחייה של יהודים, שלאחר עשרות שנות ניתוק ופירוד מכל זיק של יהדות, נתוודעו אליה מחדש בזכותו של הרב מאיר וורוזוב וצוות עוזריו.
הם הגיעו במאורגן, כשמונה מאות במספר, אנשים נשים וילדים. אפיונם המקצועי משך את תשומת לבי, והייתי די סקרן לראות כיצד ייראו בסוף הערב הזה עולים הנמנים על האוכלוסייה שהצליחה להתברג באסכולת הרופאים, עורכי הדין ואנשי האקדמיה בארץ, מאז עלייתם, שנתיים קודם לכן.
בשונה מאירועים וכינוסים שונים בסדר גודל כזה - לא הבחנתי על פניהם בשום התרגשות או שמחה מיוחדת לרגל האירוע. אדרבה, הם אפילו הביטו בחשדנות-מה על חובשי המגבעות הממוקמים כבר על הבמה מוכנים לפתוח בתכנית.
אינני דובר רוסית, ולקראת האירוע לא עברתי קורס מזורז למילים בסיסיות בשפה, שאמורה להיות היחידה שתישמע במהלך הערב בן השעתיים וחצי. למרות זאת נכנסתי למקום בדקות הראשונות של האירוע, ונשארתי מסומר ומרוגש על עומדי במשך שעתיים וחצי, אף שלא הבנתי ואיני מבין רוסית.
במרכז הבמה, ניצב ר' מאיר ורזוב, שניהל את הערב כולו. מאחוריו, צוות ה'כליזמרים', שמנה שלשה נגנים המיטיבים לנגן בכינור, חצוצרה, קלרניט, סקסופון ואורגן. הנגנים עצמם היו לבושים במדי נגנים רוסיים, עם מצחייה לראשם, אפודה לגופם ועניבת פרפר לצווארם. מומחים במקצועם.
הערב כולו התנהל בשילוב אמנותי בין מלל למוזיקה, בצורה שובת לב. ר' מאיר פתח בדברים חמים תחת הכותרת "ברוכים הבאים הביתה", והמוזיקה ברקע כבר מנגנת את "הבאנו שלום עליכם". המסר הראשון, אותו מעביר מאיר בשפתו המיוחדת, הוא נצחיותו הפלאית של העם היהודי, "עם ישראל חי". סטאלין, לנין, סאדאם, המן - כל אלו היו ופסו. "אלע גויים אף צו'להכעיס - עם ישראל חי".
שפתו המיוחדת, אמרנו, וכמה מהקוראים ודאי הרימו גבה... נראה כי 'גאון בכריזמה' היא מילה קטנה על הרב ורזוב, אבל, מה לעשות, זה מה שמספק לנו המילון העברי כדי לנסות למצות את כושרו הנדיר של ר' מאיר. מאידך, נדמה כי קצת חטאנו בלשוננו כשדיברנו על כישורים או גאונות. השפה בה דיבר ר' מאיר מן הבמה לקהל היא שפת הלב, שדרכה העביר את המסרים העמוקים ביותר וגם החדשים ביותר לשומעיו, שבלעו בשקיקה כל מילה, ואף משתפים פעולה כשצריך. והדברים הללו לא פוסחים גם על קהיליית העולים הרופאים והאקדמאים ה'צפוניים' שבמהלך הערב לא הסתירו את התרגשותם.
"אנחנו יהודים!"
גם לכם הקוראים יצא כנראה להיפגש פעם עם ר' מאיר... אם נתקלתם באחד מכבישי הארץ ברכב מסחרי עמוס בכלי נגינה ובמערכת הגברה, בתוכו נדחקים כמה יהודים שמחים, בדרכם לעוד יישוב ברחבי הארץ – אלו היו ר' מאיר וורזוב ולהקת המנגנים שלו, שיצאו מדי ערב לשנים או שלושה מקומות, בעיקר במרכזי עולים, והביאו אליהם את מה שרבים ניסו להשכיח מהם: את העובדה שהם יהודים.
מספר המתאספים לא היה חשוב לר' מאיר. לעיתים באו מאות אנשים. לעיתים עשרות בודדות. המטרה שלו היתה להגיע לכל יהודי ולהדליק את הניצוץ שבו, החבוי מתחת לעשרות שנות דיכוי וניתוק. הוא וצוותו חרשו את הארץ לארכה ולרוחבה, והגיעו לכל מקום כדי להשמיע מעט דברי יהדות לצד מוזיקה חסידית הפותחת את הלב ומקרבת בין אדם לבוראו.
הייתי אתו, למשל, בהופעה ביהוד. המקום היה מלא בעולים מברית המועצות, ועל פניהם ניכרה התרגשות ושמחה: סוף-סוף מישהו אכפת לו מהם ודואג לשלומם ולתרבותם. העיניים הביטו בערגה בר' מאיר, שעמד על הבמה ופצח בשירי הילדות המוכרים להם היטב מרוסיה. אבל הפעם המילים היו אחרות, יהודיות, מעוררות מחשבה. המוזיקה התנגנה בקצב, וניכר היה על פניהם של ר' מאיר ומנגניו שהם לא הגיעו לכאן לקצור תשואות או לקבל מחמאות. גם לא לעשות קופה נאה. הם באו מתוך אכפתיות כנה למצבם הרוחני. להשיב להם מעט משמחת החיים בתוך תלאות היום-יום ולהשיבם לצור מחצבתם.
בין קטע שירה אחד לשני, סיפר ר' מאיר לעולים סיפורים מעולם החסידות, אמר מילתא דבדיחותא, הזכיר להם מושגים נשכחים מבית אבא, וקרא איתם בקול "שמע ישראל". הציבור חוזר אחריו מילה במילה ולא יכולת שלא לחוש בצמרמורת של קדושה שחלפה בקרב המשתתפים, גם הרחוקים ביותר. אפשר היה גם להבחין בדמעות על פני אחדים מהם. ראית עשרות יהודים שככל שנחשבו גם בעיני עצמם כ'רחוקים' – עכשיו לפתע הם חשים הכי קרובים שאפשר. אתה חש שכעת פורצת מליבם האמת הפנימית והיוקדת שלהם. אנחנו יהודים!
ר' מאיר לא התעייף. הוא סיים את ההופעה ביהוד ומיד מיהר למקום נוסף. המודעות שהכינו השלוחים במקומות השונים כבר תלויות והציבור ממהר להגיע. רבים עושים זאת בפעם השנייה והשלישית, לא מוותרים על ההופעה של ר' מאיר ולהקתו.
מה מושך אותם? כנראה משהו באמת הפנימית של ר' מאיר ואנשיו, שהגיעו אליהם מרחוק, באהבת ישראל הכנה שלהם, במסירות שלהם לכל אחד, בהרגשה כאילו הם חשים את ליבו הפועם של כל יהודי, כאילו הם עצמם נמצאים מהצד השני של הבמה, עושים את השינוי.
כדי לטפס לרמות כאלה של אהבת ישראל, צריך להכיר את ההיסטוריה של ר' מאיר וורזוב ולהבין, כי רק אדם שהתנער בכוחות עצמו מקורי הברזל של הקומוניזם, וחיפש כמעט לבדו את אלוקיו – רק הוא יכול היה לצלול לתהומות נפשם המיוסרת של העולים מרוסיה ולדלות משם פנינים.
מה זה 'שמע ישראל'?...
כשביקשתי באותם ימים לשוחח עמו ולשמוע את סיפורו, פגשתי אותו בחדרו, בבית 'צעירי חב"ד' בכפר חב"ד, סוגר את הקצוות האחרונים לקראת ההופעות הקרובות שלו. ראיתי יהודי חסידי ברמ"ח אבריו, הטעון להט של קדושה לעשות את שליחות הרבי. כשעלעלתי בקורות חיו גיליתי כי גם בתוך המקומות החשוכים והמנותקים שגדל בהם, צמאה נפשו לאלוקים והוא גילה כמעט בעצמו את הדרכים שהובילו אותו אל חיק היהדות והחסידות.
ר' מאיר נולד בצ'רנוביץ', הממוקמת במערב אוקראינה. בעיר התגוררו יהודים רבים, כיוון שהמשטר הקומוניסטי הגיע למקום באיחור, רק לאחר 20 שנות מהפכה בשאר חלקי ברית המועצות. מאיר גדל במשפחה ששמרה על מספר סממני מסורת בסיסיים ותו לא. הידע האישי שלו בכל הקשור ליהדות היה דל ביותר.
בילדותו הוא ראה את אמו מדליקה נרות שבת ואת אבא הולך מידי פעם לבית הכנסת. את הילדים, הקטנים וגם הבחורים, האבות לא לקחו. כי היו מלשינים רבים ולא ידעו מי הם בדיוק. עם זקנים בבית-כנסת השלטונות השלימו איכשהו אך דאגו בכל תוקף שהילדים, הדור הצעיר, יגדלו כקומניסטים-אתאיסטים ממש.
מאוחר יותר, בפעמים הבודדות שכן החליט בר"ה ויום-כיפור להסתכן ולהתגנב לבית-הכנסת, היה זה כמובן בזכות חב"ד. היחידים בכל רחבי האימפריה הקומניסטית האימתנית שלא נכנעו ובמסירות נפש ונחישות גדולה לא וויתרו על ה'אידישקייט' של הדור הצעיר.
בבית הכנסת של צ'רנוביץ התפללו אז החסידים ה'מחתרתיים', המשפיעים הדגולים ר' מענדל פוטרפס, ר' משה וישצקי, ר' חיים זלמן קוזלינר ואחרים. אבל באותם ימים לא היה לו כמובן שמץ של מושג על חב"ד ועל הרבי.
הסקרנות הובילה את מאיר לברר את המושג חב"ד כבר אז, בימים בהם הכול נעשה בשקט ובהסתר. "פעם אחת", כך סיפר לי, "הצצתי באנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית. זו הייתה אנציקלופדיה שיצאה לאור ב-1909, בזמן הצאר, שם נחשפתי לראשונה למילה 'חב"ד' ולתמונתו של האלטער רב'ה. לא ידעתי שיש גם היום רב'ה. בכך הסתכמו ידיעותיי על חב"ד".
"אימא שלי", כך סיפר, "לימדה אותי פעם לומר 'שמע ישראל'. לא ידעתי את פירוש המילים, אבל אמרתי. 'ישראל' מבחינתי הייתה מדינה שאפשר לשמוע שידורים ממנה ברדיו. תמיד נתנו לי לחשוב שזו ארץ מקסימה ויום אחד אולי נגיע אליה. לאחר מכן השתיקו את השידורים משם ולא שמענו עליה עוד".
בימים ההם, כל מפגש עם היהדות היה מעניין ונצרב בליבו של מאיר. בתור בחור, היה קצין בחיל האוויר. הוא שירת בעיר סראטוב על נהר הוולגה, שם הכיר גר צדק מ'אנשי שלומנו', בשם בנימין. יום אחד הוא הזמין אותו לארוחת ערב אצלו בבית, וכדי לא לבוא בידיים ריקות, קנה כמה גבינות ובא אליו. הוא ראה את הגבינות ומיד אמר: אנחנו יהודים, אנחנו לא אוכלים דברים כאלה. הוא עשה דייסה עם שמן וזה מה שאכלו".
לפני שנפרדו, אחרי שיחה ארוכה, הוא גם נתן לו מתנה: ספר תהילים ברוסית שיצא לפני 70 שנה, והספר ליווה אותו לאורך זמן. אחרי שנים, כך סיפר, כשישב במטוס לארץ ישראל, הוא חבש כובע גדול של רוסים ופתח את ספר התהילים. פתאום הבחין במילים, בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים. המילים פגעו בו בול. "הרגשתי כעת ממש 'היינו כחולמים'. בשבילי זה היה חלום לנסוע לארץ ישראל".
ככל שהמטוס התקרב לחופי ישראל, כך ההתרגשות בליבו של מאיר גאתה. "במהלך הטיסה", סיפר, "פניתי לרב של הסוכנות ושאלתי אותו מה אומרים כשמגיעים לארץ ישראל, האם יש תפילה מיוחדת. הוא אמר לי, 'שמע ישראל' אתה יודע לומר? תגיד. ברכת 'שהחיינו' אתה יודע לומר? תגיד. ואכן כשנחתנו בארץ, העמדתי את משפחתי בשורה, ואמרתי איתם מילה במילה, שמע ישראל וברכת שהחיינו".
מכאן ועד פסקה אחת לפני הסוף, חומר מתוך אתר חב"דפדיה:
תפילין, נרות, בית כנסת: הקליטה בארץ ישראל
משדה התעופה הגיע למרכז קליטה בטבריה, וההשתוקקות ליהדות הלכה וגברה. הוא ביקש למצוא בית כנסת קרוב. תוך כדי הליכה ברחוב, נעצר לידו טנק המצוות שעליו התנוססה תמונה גדולה של הרבי. הטנקיסט שאל אותו אם כבר הניח תפילין. למאיר היתה זו שאלה מוזרה, שהרי מבר המצווה לא הניח תפילין. התפילין הונחו, ר' מאיר אמר בהתרגשות 'שמע ישראל' ולאחר מכן תהה לפשר התמונה המתנוססת על הטנק. הוא נענה כי אם יש לו בעיות במהלך הקליטה בארץ ישראל, הוא האיש שיוכל לסייע לו. ר' מאיר לקח את הדברים ברצינות רבה, לקח מהטנקיסט את הכתובת ושקל אם לכתוב בקשה לעזרה.
בהשגחה פרטית מופלאה, בו ביום מצא באולפן ספר ברוסית בשם "תשובה" שכתב פרופסור ירמיהו ברנובר. תוכן הספר מצא חן בעיניו ובמיוחד העובדה שניתן להיות גם פרופסור וגם להאמין בבורא עולם. בספר גם מצא חומר מרתק על הרבי. הוא חשב כי אם יצטרך עזרה, יבקש אותה מפרופסור ברנובר הנמצא בארץ ישראל. ההכנות לכתיבת המכתב ארכו שעות ארוכות, כמעט יום שלם, במהלכו כתב טיוטות רבות עד ששיגר מכתב בו ביקש הבהרות בנוגע לאמונה, והאפשרות להיות פרופסור ומאמין גם יחד, וכיצד לשמור שבת כאשר קרובי המשפחה רוצים לצאת יחד לכנרת.
המכתב נשלח, אולם פרופסור ברנובר שהה באותם ימים בחו"ל ובינתיים חסיד חב"ד אחר ששהה במרכז קליטה, הקים במקום בית כנסת מאולתר. ר' מאיר היה בין אלו שהפעיל לחץ על הנהלת המקום בכדי לאשר את הקמת בית הכנסת. בערב ראש השנה תש"מ עלו בראשו תמונות מאמו מתפללת ליד נרות שבת, והוא החליט בהחלטה נחושה להשפיע על העולים במרכז הקליטה להדליק נרות לכבוד ראש השנה. ר' מאיר רכש מאות נרות ופירסם זאת בלוח המודעות. הרעיון נחל הצלחה רבה – עד מהרה נוצר תור ארוך ליד החדר של משפחת וורזוב, ולקראת כניסת החג הודלקו מאות נרות על ידי עולים שהגיעו לא מכבר מאחורי מסך הברזל. ההמשך היה עוד יותר טוב; בית הכנסת שבמרכז הקליטה היה גדוש ביום הכיפורים במתפללים עולים חדשים. בסוכות נבנתה סוכה ומשפחת וורזוב עם עוד כמה משפחות ישבו בסוכה לסעודות החג.
בימי חול המועד הופתע לקבל פתאום שיחת טלפון מפרופסור ברנובר ששב מחו"ל. מיד בראותו את המכתב, הרים טלפון והודיע כי הוא מגיע לטבריה. עוד בחול המועדנסעו פרופסור ברנובר ורעייתו מהישוב עומר שבנגב עד טבריה כדי להיפגש עם משפחת וורזוב. השיחה ביניהם קלחה, הפרופסור הבהיר לר' מאיר שאלות קשות הקשורות לדת ואמונה והזמין את משפחת העולים להתארח אצלו בשבת. השבת עם הפרופסור חיזקה את ר' מאיר ורעייתו ביהדותם. עם הזמן הפך לחסיד מן השורה ובשנים הבאות הוסיף וכתב לרבי בתדירות.
הפעילות המפורסמת ביותר שלו הייתה עריכת קונצרטים לעולים לקראת החגים. ר' מאיר וחבורת כליזמרים שהקים, נסעו ברחבי הארץ, מעיר לעיר ומיישוב ליישוב, להופעות שאורגנו על ידי בתי חב"ד בכל מקום. ר' מאיר נתן בכל מקום הופעה מרשימה באומר ובזמר, כשאליו מצטרפים חבורת כליזמרים שיחד עמם עיבד מנגינות ידועות ברוסית בעלי מסרים יהודיים. בכל הופעה הקפיד לומר עם כולם 'שמע ישראל' לפי מה שלימדה אותו אמו – לומר 'שמע ישראל' בכל מקום ובכל עת. את 'שמע ישראל' היה אומר בכוונה גדולה ובקול רווי רגש וכולם היו עונים אחריו. ההופעות היו חלק מחייו. עשרים שנה, לפני כל חג ומועד, הסתובב בכל רחבי הארץ והופיע.
ימיו האחרונים
לאחר פסח תש"ע, חלה במחלה קשה ובמשך חודשים ארוכים סבל יסורים קשים. למרות זאת שמר על ארשת שמחה שהיתה חלק בלתי נפרד מאישיותו. גם את עבודות הקודש שלו לא נטש. הוא הרים טלפונים והמשיך בעריכת 'שיחת השבוע' ברוסית, בטפלו בנושאים אין ספור. הוא עבד עד אשר אושפז.
בחורף תשע"א הדרדר מצבו. מספר ימים לפני פטירתו, ביקש לארגן במחלקה בה אושפז, אירוע לכבוד חודש אדר. ר' מאיר הודיע לבני משפחתו כי ישתתף באירוע למרות המצב הרפואי שבגינו הוא חייב להיות רתוק למיטתו. באירוע עצמו הוא ישב על כסא. ביום רביעי י"ב באדר א' הלך לעולמו בבית הרפואה "הדסה" בירושלים והוא בן 63.
הלוויתו יצאה מבית הכנסת המרכזי בנחלת הר חב"ד, לאחר דברי פרידה מפי המרא דאתרא ועברה דרך בית הכנסת של חמ"ה (חבורת מזכי הרבים - ארגון חב"די הפועל בקרב יהודי ברית המועצות לשעבר) שם פעל במשך השנים. משם המשיכו המלווים דרך הישיבה אותה ייסד מורו הרב מרדכי קוזלינר..
מנחל'ה המשיך מסע ההלוויה לירושלים, שם נפרד ממנו בדברים מרגשים הרב זלמן גרליק מנהל בית חב"ד באר שבע, שהודה לו בשם כל השלוחים שנהנו מפעילותו ומעזרתו הרבה למען העולים החדשים.
"כשהגיע השבוע האורח הנכבד לעולם האמת" – כך התבטא השבוע בבכי ובכאב אחד המנחמים – "ליוו אותו, בדרך לגן-עדן, המוני נשמות שהיו תועות ונידחות ורק בזכותו התקרבו לאביהם שבשמיים".
ת.נ.צ.ב.ה.