מאמרים
תשלום שכירות כשהמשכיר לא ידע שהשנה מעוברת
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בשלישי, 15 ספטמבר 2020 13:21
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 811
תשלום שכירות כשהמשכיר לא ידע שהשנה מעוברת
ר' משה השכיר דירה לשנה לר' דוד ב-5000 $. כעבור חודשיים נפגשו השניים והמשכיר ר' משה מסר לשוכר ר' דוד הזמנה לשמחת בר מצוה של בנו. ר' דוד פתח את ההזמנה ושאל את ר' משה מתי בר המצוה, באדר א' או באדר ב'. ר' משה המופתע טען שהשנה כלל אינה מעוברת ויש בה רק אדר אחד. פתחו השניים לוח שנה והנה הוברר לר' משה ההמום שהשנה מעוברת, שחגיגת בר המצוה של בנו נדחית בחודש ושעליהם להזמין הזמנות חדשות ולהשכיר אולם בתאריך אחר.
לאחר שר' משה התאושש מההלם, טען לר' דוד, שוכר דירתו, שעליו לשלם לו דמי שכירות לחודש נוסף. "אני השכרתי לך את הדירה ב5000 $, משום שסברתי בטעות שיש בשנה 12 חדשים, והנה כעת התברר לי שהשנה כוללת 13 חדשים". השיב לו השוכר: "אני שכרתי דירה לשנה, ואם זאת שנה מעוברת- אזי זאת שנה, ואינני צריך להוסיף כסף על החודש הנוסף".
תשובה: נפסק בשו"ע (חו"מ שיב, טו): "המשכיר בית לשנה בסכום ידוע ונתעברה השנה, נתעברה לשוכר. השכיר לחדשים, נתעברה למשכיר. הזכיר לו חדשים ושנה, בין שאמר לו: דינר לחדש שנים עשר דינר בשנה, בין שאמר לו: שנים עשר דינר לשנה דינר בכל חדש, הרי חדש העיבור של משכיר, שהקרקע בחזקת בעליה".
והקצוה"ח (שם) כתב: "כתב הרי"ף בתשובת שאלה וז"ל: וששאלת ראובן השכיר ביתו לשמעון בחשבו שהשנה היתה מי"ב חדש ונמצאת השנה מעוברת ולא ידע מזה ראובן, יורנו אם יש לו לתבוע שכירות החדש הנוסף אם לאו. תשובה, היודע והבלתי יודע שוין בזה, הלא תראה מה שאמרה המשנה (ב"מ קב, א) המשכיר בית לחבירו ונתעברה השנה נתעברה לשוכר, והנה שהעיבור לא נתחדש אלא אחר שנעשה שטר השכירות ואמרו נתעברה לשוכר וכן הדין עכ"ל, הובא בשיטה מקובצת (שם ד"ה נתעברה), עכ"ל.
והרי"ף הוכיח את דינו מהא דקי"ל מדברי המשנה דהמשכיר בית לחבירו ונתעברה השנה נתעברה לשוכר, והרי העיבור לא נתחדש אלא אחר שנעשה שטר השכירות ובכל זאת אמרו חז"ל שנתעברה לשוכר, עכ"ד. וצ"ע דמאי ראיה איכא ממתני', דהא התם כיון שהמשכיר ידע שייתכן שחכמים יעברו את השנה, היה עליו לסכם בפירוש את סכום השכירות למקרה שהשנה תתעבר, ומכך שלא סיכם זאת מוכח דכוונתו היתה ליקח דמי שכירות שווים, בין אם תתעבר השנה ובין אם לא, ומשא"כ בנדו"ד דהא דלא התנה או סיכם בענין חודש העיבור, הוא מפני דסבר בטעות שזוהי שנה פשוטה, וא"כ א"א להוכיח מאומה משתיקתו.
וכנראה סבר הרי"ף ז"ל שדין המשנה שהמשכיר בית לשנה ונתעברה השנה, דנתעברה לטובת השוכר, הוא לא מפני דאיכא אומדנא ברורה שדעת המשכיר להשכיר את דירתו במחיר זה, יחד עם חודש העיבור, אלא משום שהמושג 'שנה' כולל את חודש העיבור, והמשכיר דירה לשנה, נכלל בו חודש זה, בדיוק כשם שהמשכיר לשנה, כולל שכירות לשס"ה ימים, ואם השכיר דירה לחודש הקרוב, אזי אם החודש הוא בן כ"ט יום, הדירה מושכרת לו לכ"ט יום, ואם החודש הוא ל' יום, אזי הדירה מושכרת לל' יום, לא משום שכך היתה בכוונת המשכיר, אלא מפני שהשכיר לו דירה לחודש, וחודש הוא כ"ט או ל' יום, לפי כמות הימים שבחודש זה. ואולם גם אם זוהי סברת הרי"ף, עדיין לא ברור מאי ראיה איכא לזה, דהא אפשר והסברא דנתעברה לשוכר הוא משום אומדנת דעת המשכיר וממילא ליכא ראיה לנדו"ד וכנ"ל, וצ"ע.
מ"מ להלכה עלה לנו מדברי הקצוה"ח בשם הרי"ף (וכן פסק בשו"ת רב פעלים ח"ב חו"מ ס"י), שמשכיר שהשכיר דירה לשנה וברור לנו שלא ידע שהשנה הינה שנה מעוברת ולכן נקב את סכום השכירות, לפי שנה הכוללת י"ב חדשים ולא י"ג, המשכיר הפסיד והשוכר יושב בדירה בי"ג חדשי השנה ואינו מוסיף לו דמי שכירות.