מורנו הבעל-שם-טוב אומר (מובא בדגל-מחנה-אפרים פרשתנו) שמ"ב המסעות בתורה הם מסעותיו של כל יהודי במשך ימי חייו; לידתו של האדם היא "יציאת מצרים", וכך הוא עובר את כל המסעות, עד למסע האחרון כאשר הוא מגיע ל"ארץ-החיים" למעלה.

אולם, נשאלת השאלה: הרי בין המסעות היו כאלו שהיו נגד רצונו של מקום, וכיצד אנו אומרים שיהודי חייב לעבור גם את מסעות אלו?

אלא, ההסבר הוא, שבעצם כל המסעות הם טוב וקדושה, רק שליהודי יש בחירה וביכולתו לבטא את זה בצורה שלילית ח"ו. לדוגמא 'קברות-התאוה' פירושו שאמורים לקבור שם את התאוות ולבטלם, שזו דרגה גבוהה של צדיקים, אלא שבנ"י בחרו להתאוות שם תאווה עד שהתאוות קברו אותם.

כך אנו גם מוצאים בגמרא (סנהדרין קב-קג) על ירבעם בן נבט שהיה החברותא של אחיה השילוני ולמדו ביחד ק"ג פנים [=103 פירושים] בתורת כהנים, אבל לבסוף נכשל בגאווה והדרדר עד שהגיע לקצה ההופכי – שהציב עגלים [עגל בגימטריא 103] לעבודה זרה...

פרשת מסעי חלה תמיד בימי בין המצרים, גם הם בעצם ימים טובים אלא שנהפכו לשלילה בגלל הנהגה לא-רצויה, אבל ביכולתינו להפוך אותם שוב לימים טובים ע"י התשובה, התורה והצדקה, כנאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".

גם לעת זו, שחיילינו היקרים ובתוכם רבים משכנינו תושבי צפת עיה"ק נלחמים בחזית – אנו תפלה שידבר ה' את שונאינו תחתם ויהפוך את הצרה לצהר גדול ויחזרו בריאים ושלמים לביתם, וינקום נקמת דם עבדיו השפוך בקרוב ממש!

 

שבת שלום!

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ד מסעי (עמ' 1083 ואילך ובמתורגם ללה"ק עמ' 64 ואילך). העיבוד בסיוע 'מעיין חי' ח"ט עמ' 116 ואילך.