פרטים

קטגוריה: מאמרים אקטואליים

פורסם ברביעי, 11 אוקטובר 2023 15:47

נכתב על ידי Super User

כניסות: 225

בדרכה של 'הנהגת היחוד', לא מבינים הכל

הגאון רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

עד כה פורסם על כאלף נטבחים יהודים ל"ע, שנרצחו באכזריות נוראית, כשרוב רובינו לא שמעו עדיין כיצד הם הוצאו להורג ומה עבר עליהם עד שמצאו את מותם. כעת, כשדם יהודי נשפך כמים, בשעה שאנו שמחנו בכל לב עם התורה הקדושה בחג שמחת תורה, האם הגענו לסוף הסיוט או שמא רק לתחילתו?

מה יעבור עלינו בשבועות הקרובים? האם נראה בנצחונו של שר של ישראל על שרו של ישמעאל, או שמא אנו רק בתחילת דרך החתחתים הנוראית, כפי שנאמר בחז"ל: "אָמַר בִּלְעָם, מִשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ, לֹא שָׂם שְׁמוֹ לְאַחַד מֵהֶם אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, הוֹאִיל וְהִשְׁוָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל לִשְׁמוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אוֹי מִי יִחְיֶה בְּיָמָיו!!" (פרקי דרבי אליעזר פרק ל).

האם אנו לקראת חזית גלויה עם החמאס הרצחני, או שמא זאת תחילת מלחמת עולם עם החיזבאללה, ובעיקר עם איראן, 'מלך פרס' עליו כתבו חז"ל בחרדה במקומות רבים?

ומה עלינו לעשות?

כידוע בספה"ק, ישנם בעולם שתי הנהגות, "הנהגת המשפט" ו"הנהגת היחוד". בהנהגת המשפט נוהגים עמנו כפי מעשינו ואילו "הנהגת היחוד" היא הנהגה בה הקב"ה מנהיג את עולמו לפי חשבונות וסתרי שמים, בהנהגה הידועה רק לו ית"ש, שאינה קשורה במישרין למעשי בני האדם, עד לתכלית הנרצה. הגה"צ רבי דן סגל שליט"א הגדיר זאת, בזמן מגפת הקורונה המסתורית, מסתורית מבחינה רוחנית, בשם מרן החזו"א זצוק"ל, ש"יש דברים שהם לפי התוכנית של 'ששת ימי בראשית' ולא רק ענין של גזירת שעה", והוסיף המשגיח שליט"א ואמר: "המצב שאנחנו נמצאים בו, מגפת הקורונה, הוא מהדברים שאכן נכללים בהגדרה זו שהם 'התוכנית של ששת ימי בראשית'. 

הוי אומר. היו חשבונות שמים עמוקים והנהגה מיוחדת ונסתרת בכל מאורעות הקורונה.

כעת ישנה הנהגה נסתרת של הקב"ה במלחמה נוראית עם שרו של ישמעאל, הסתר פנים לא טבעי בעליל, כשכולנו רואים בחוש כיצד מדינה הנחשבת למעצמה בטחונית וצבאית, סגרה את עיניה ולא ראתה מאות מחבלים רצחניים חולשים על שטחה וטובחת באנשיה, קיום מוחשי לפסוקי האזינו: "כִּי גוֹי אֹבַד עֵצוֹת הֵמָּה וְאֵין בָּהֶם תְּבוּנָה. אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה, אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם".  

וכן, אנו מאמינים "בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָֹה וְעוֹשֶֹה וְיַעֲשֶֹה לְכָל הַמַּעֲשִֹים". אנו צריכים לעשות את המוטל עלינו, לקרוע שערי שמיים, להתחזק בכל דבר הטעון חיזוק ובד בבד לנהוג בכל דרכי ההשתדלות שמומחי הבטחון ופיקוד העורף ממליצים עליהם ולהיות סמוכים ובטוחים שאנו מצויים בידים טובות, תחת כנפי אברתו של אבינו האב הרחמן, המנהיג את עולמו בחסד וברחמים. אולי כעת איננו מבינים, אך לבסוף נבין.

ידועים דברי הגר"א ז"ל על הזמן הנורא של 'שלש שעות', עליו אנו אומרים " הוֹשַׁע נָא שָׁלשׁ שָׁעוֹת. הוֹשַׁע נָא". כאשר הכל ייראה כנחרב, חסר הגיון. האמונה תהיה קשה מנשוא, התהליך- לא מובן. רק אלו שיאחזו בחבל האמונה בכל כוחם, יחזיקו מעמד.

אדרבה, כעת, כשראינו כיצד הקב"ה יכול לסגור את עיני הצבא כולו, את עיני כל מומחי הבטחון, מהרמטכ"ל וראש הממשלה ועד הקטן שבחיילים ובמשטרה, אנו לא רק יודעים, אלא גם מרגישים, שהקב"ה הוא מסובב כל הסיבות, נוטל את כולם כבובות על חוטים, ומי שאמר והיה עולם קובע בתורה שבעל פה, שמה מגן ומה מציל? "תורה מגנא ומצלא". ומי מנצח במלחמות את אויבי ישראל? " א"ר יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, מַאי דִכְתִיב: עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם? מִי גָּרַם לְרַגְלֵינוּ שֶׁיַּעַמְדוּ בַּמִּלְחָמָה [וינצחו]? שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, [לפי] שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים [בה] בַּתּוֹרָה (מכות י, א). זה בדיוק הזמן להעריך באמת ובתמים את לימוד תורתם של רבבות בני הישיבות ואברכי הכוללים. צבא ובטחון? הרי אם הקב"ה רוצה, אפשר להרוג מאות אזרחים עם בלונים על מצלמות הגדר, עם אופניים ואופנועים, עם בריונים ערביים חסרי הכשרה ונסיון קרבי. אם כך, מי מנהל כאן באמת את העולם, לומדי התורה שומרי קרתא, או מעצמה צבאית גדולה ועצומה ככל שתהיה?!

במקרה, או כפי שאנו מגדירים זאת בצדק: בהשגחה פרטית, הגעתי השבוע אל איגרת תימן. זאת האגרת הנודעת ששלח הרמב"ם ז"ל לתימן, כאשר הופיע שם נביא שקר, ובעקבותיו החלו גזירות שמד מזעזעות. הנה כמה קטעים מאותה אגרת, שכדאי מאד מאד לקרוא, לחזור ולקרוא, בעיקר להפנים:

וּכְבָר יִעֵד ה' יִתְעַלֶּה יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁזַּרְעוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיַּשְׁפִּילוּם הָאֻמּוֹת וִינַצְּחוּם - הֵם יִשָּׁאֲרוּ אַחֲרֵיהֶם. אָמַר יִתְעַלֶּה: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ", רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁהֵם עִם הֱיוֹתָם שְׁפָלִים כֶּעָפָר, מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל לַכֹּל - לַסּוֹף יְנַצְּחוּ וְיִגְבְּרוּ. וְעוֹד, עַל צַד הַמָּשָׁל, שֶׁהֶעָפָר בַּסּוֹף יַעֲלֶה עַל דּוֹרְכוֹ וְיִשָּׁאֵר אַחֲרָיו. וּכְבָר בֵּאֵר יְשַׁעְיָהוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְהוֹדִיעָנוּ מִפִּי ה', שֶׁזֹּאת הָאֻמָּה בִּזְמַן הַגָּלוּת, כֹּל מִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לְנַצְּחָהּ וּלְהִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ – תַּעֲלֶה הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ, גַּם יָכוֹל יוּכַל, וְלַסוֹף יַעַזְרָהּ ה' וְיִרְפָּא מַחַץ מַכָּתָה. אָמַר: (ישעיהו כא ב): "חָזוּת קָשָׁה הֻגַּד לִי הַבּוֹגֵד בּוֹגֵד וְהַשּׁוֹדֵד שׁוֹדֵד עֲלִי עֵילָם צוּרִי מָדַי כָּל אַנְחָתָה הִשְׁבַּתִּי".

וּכְבָר עָרַב לָנוּ ה' יִתְעַלֶּה עַל יְדֵי נְבִיאָיו, שֶׁלֹּא נֹאבַד וְלֹא נִכְלֶה, וְלֹא נֶחְדַּל מִהְיוֹת אֻמָּה חֲשׁוּבָה וּמְעֻלָּה, וּכְמוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר בִּטּוּל מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה - כֵּן לֹא יִתָּכֵן אֲבֵדָתֵנוּ מִן הָעוֹלָם. אָמַר: (מלאכי ג ו): "כִּי אֲנִי יְהוָה לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם". וְכֵן בִּשְּׂרָנוּ וְהִבְטִיחָנוּ, יִתְעַלֶּה שְׁמוֹ, כִּי מִן הַנִּמְנָע אֶצְלוֹ שֶׁיִּמְאַס בָּנוּ כֻּלָּנוּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁנַּמְרֶה אֶת פִּיו וְנַעֲבֹר עַל מִצְווֹתָיו. אָמַר: (ירמיהו לא לו): "כֹּה אָמַר יְהוָה אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם יְהוָה" וּבָזֶה עַצְמוֹ הִקְדִּים לְהוֹדִיעֵנוּ בַּתּוֹרָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה, אָמַר: (ויקרא כו מד): "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם".

וְאַתֶּם, אַחֵינוּ, חִזְּקוּ וְאִמְצוּ וְהִשָּׁעֲנוּ עַל הַפְּסוּקִים הָאֵלֶּה הָאֲמִתִּים, וְאַל יַבְהִילוּ אֶתְכֶם הַשְׁמָדוֹת אִם תִּכְפּוּ אֶתְכֶם, וְאַל יַפְחִיד אֶתְכֶם תֹּקֶף יַד הָאוֹיֵב עֲלֵיכֶם וַחֲלִישַׁת אֻמָּתֵנוּ, שֶׁכָּל הָעִנְיָן הַזֶּה אֵינוֹ רַק נִסָּיוֹן וּבְחִינָה לְהַרְאוֹת אֱמוּנַתְכֶם וְחִבַּתְכֶם בָּעוֹלָם, וְשֶׁלֹּא יַחֲזִיקוּ בְּדַת הָאֱמֶת בְּעִתּוֹת כָּאֵלּוּ אֶלָּא הַחֲכָמִים יִרְאֵי ה' מִזֶּרַע יַעֲקֹב, הַזֶּרַע הַטָּהוֹר וְהַנָּקִי שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם (יוֹאֵל ג' ה'): "וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קֹרֵא", בֵּאֵר שֶׁהֵם יְחִידִים וְהֵם הָאֲנָשִׁים שֶׁעָמְדוּ אֲבוֹתָם עַל הַר סִינַי, וְשָׁמְעוּ הַדִּבּוּר מִפִּי הַגְּבוּרָה, וְשָׁלְחוּ יְדֵיהֶם וֶאֱמוּנָתָם לַבְּרִית וְקִבְּלוּ עַל עַצְמָם הַמַּעֲשֶׂה וְהַקַּבָּלָה וְאָמְרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע! וְחִיְּבוּ דָּבָר זֶה עֲלֵיהֶם וְעַל הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם, שֶׁכֵּן כָּתוּב (דְּבָרִים כ"ט כ"ח): "לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם". וּכְבָר הִבְטִיחָנוּ הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כְּאָדָם הַנִּכְנָס עָרֵב לַחֲבֵרוֹ וְדַי לָנוּ בְּעַרְבוּתוֹ, וְהוֹדִיעָנוּ שֶׁכָּל מִי שֶׁעָמַד עַל הַר סִינַי שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בִּנְבוּאוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּכָל מָה שֶׁבָּא עַל יָדוֹ, הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם, שֶׁכֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרַךְ (שְׁמוֹת י"ט ט'): "הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם". לְפִיכָךְ יֵשׁ לָדַעַת, שֶׁכָּל מִי שֶׁנָּטָה מִדֶּרֶךְ הַדָּת הַנְּתוּנָה בַּמַּעֲמָד הַהוּא שֶׁאֵינוֹ מִזֶּרַע הָאֲנָשִׁים הָהֵם. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל כָּל הַמִּסְתַּפֵּק בִּנְבוּאָה: לֹא עָמְדוּ אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי! הַמָּקוֹם יַצִּילֶנּוּ וְיַצִּילְכֶם מִן הַסָּפֵק, וְיַרְחִיק מִמֶּנּוּ וּמִכֶּם הַמַּחֲשָׁבוֹת הַמְּבִיאוֹת לִידֵי סָפֵק וְלִידֵי מִכְשׁוֹל!

והרמב"ם ממשיך ומחזק, מבהיר ומסביר את מצבנו:

לְפִיכָךְ, אַחֵינוּ כָּל יִשְׂרָאֵל הַנְּפוּצִים בְּקַצְווֹת הָאָרֶץ, חַיָּבִים אַתֶּם לְחַזֵּק קְצָתְכֶם לְקָצַתְכֶם, וּלְאַמֵּץ וּלְזָרֵז הַגְּדוֹלִים לַקְּטַנִּים, וְהַיְּחִידִים לַהֲמוֹן, וּתְחַבְּרוּ אֻמַּתְכֶם עַל דְּבַר אֱמֶת שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנֶּה וְלֹא יוּפַר, וּלְהָרִים קוֹלְכֶם בֶּאֱמוּנָה שֶׁלֹּא תִּפּוֹל לָעוֹלָם וְלֹא תִּשָּׁחֵת, וְהוּא לְהוֹדִיעַ לָרַבִּים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא אֶחָד וְלֹא כִּשְׁאָר הָאֲחָדִים, וּלְהוֹדִיעַ שֶׁמֹּשֶׁה הוּא נְבִיאוֹ וּמְדַבֵּר עִמּוֹ, וְהוּא אֲדוֹן כָּל הַנְּבִיאִים, וְהוּא שָׁלֵם מִכֻּלָּם, וְהוּא הַמַּשִּׂיג מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה שֶּׁלֹּא הִשִּׂיג אֶחָד מִכָּל הַנְּבִיאִים לֹא לְפָנָיו וְלֹא לְאַחֲרָיו, וְשֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה זֶה כֻּלּוֹ "מִבְּרֵאשִׁית" עַד "לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" הוּא דִּבּוּר מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בַּמִּדְבָּר י"ב ח'): "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ". וְשֶׁאֵין לְהָפֵר וְלֹא לְשַׁנּוֹת וְלֹא לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ לְעוֹלָם, וְשֶׁלֹּא תָּבֹא מֵאֵת ה' תּוֹרָה זוּלָתָהּ וְלֹא צִוּוּי וְלֹא אַזְהָרָה. וּכְמוֹ כֵן זִכְרוּ מַעֲמַד הַר סִינַי שֶׁצִּוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזָכְרוֹ תָּמִיד, וְגַם הִזְהִירָנוּ מִלְּשָׁכְחוֹ אוֹתוֹ, וְצִוָּנוּ לְלַמֵּד אוֹתוֹ לְבָנֵינוּ כְּדֵי שֶׁיִּגְדְּלוּ עַל תַּלְמוּדוֹ, הוּא מָה שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים ד' ט' - י'): "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב". וְרָאוּי לָכֶם, אַחֵינוּ, שֶׁתְּגַדְּלוּ בְּנֵיכֶם עַל הַמַּעֲמָד הַהוּא הַגָּדוֹל, וּתְסַפְּרוּ בְּתוֹךְ קָהָל וְעֵדָה גְּדֻלָּתוֹ וְהִדּוּרוֹ שֶׁהוּא עַמּוּד שֶׁהָאֱמוּנָה סוֹבֶבֶת עָלָיו, וְהַטַּעֲנָה הַמְּבִיאָה לִידֵי אֱמֶת, וְגַדְּלוּ הַמַּעֲמָד הַהוּא עַל כָּל גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁגִּדְּלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים ד' ל"ב): "כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ". וּדְעוּ אַחֵינוּ בַּבְּרִית הַזֹּאת וּבִסְבָרָה הַזֹּאת, שֶׁהַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁנִּרְאֶה בִּמְצִיאוּת שֶׁהֵעִיד עָלָיו מִבְחַר כָּל הָעֵדִים שֶׁלֹּא הָיָה מִקֹּדֶם כָּמוֹהוּ וְכֵן לֹא יִהְיֶה אַחֲרָיו כָּמוֹהוּ, וְהוּא שֶׁתִּשְׁמַע אֻמָּה אַחַת בִּכְלָלָהּ דִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשֶׁתִּרְאֶה כְּבוֹדוֹ עַיִן בְּעַיִן, וְדָבָר זֶה הָיָה שֶׁתִּתְחַזֵּק הָאֱמוּנָה חִזּוּק שֶׁלֹּא יְשַׁנֵּהוּ מְשַׁנֶּה, וְיַגִּיעַ לָנוּ עַל יְדֵי הָאֱמֶת כְּדֵי לְהַעֲמִיד רַגְלֵינוּ לְבַל יִמְעֲדוּ אֲשׁוּרֵינוּ בְּעִתּוֹת כָּאֵלּוּ, כְּשֶׁיִּתְחַדֵּשׁ שׁוּם רֹגֶז אוֹ שְׁמָד עַל יְהוּדִים חָס וְחָלִילָה וּכְשֶׁתִּתְגַּבֵּר יַד הָאַנָּס, שֶׁכֵּן כָּתוּב (שֵׁמוֹת כ' כ'): "כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ", כְּלוֹמַר שֶׁזֶּה הַנִּגְלֶה עֲלֵיהֶם בְּעִנְיָן זֶה, כְּדֵי שֶׁתַּעַמְדוּ בְּכָל נִסָּיוֹן שֶׁיִּפְגַּע בָּכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, שֶׁלֹּא יָזוּז לְבַבְכֶם וְלֹא תֶּחֶטְאוּ. וְאַתֶּם, אַחֵינוּ, הֱיוּ עַל בְּרִיתְכֶם קַיָּמִים וּבָדַתְכֶם מַחֲזִיקִים וְעַל אֱמוּנַתְכֶם נוֹהֲגִים וְעוֹמְדִים.

---- "וְאָז יִתְעוֹרֵר הקב"ה עֲלֵיהֶם, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה", שֶׁהִיא עִירוֹ שֶׁל אֱדוֹם, שֶׁיַּשְׁמִיד אוֹתָהּ לְגַמְרֵי וְיַשְׁמִיד אֶת בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִמֶּנָּה וְיִשְׁבֹּר אֶת כָּל הַכּוֹחוֹת שֶׁל שָׁרֵי הָאֻמּוֹת שֶׁל מַעֲלָה, וְלֹא יִשָּׁאֵר כֹּחַ לְשׁוּם שַׂר שֶׁל מַעֲלָה מֵאֵיזֶה אֻמָּה בָּעוֹלָם, אֶלָּא כּוֹחָם שֶׁל עִם יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד" (זוהר הקדוש, בתרגום ללשה"ק).

--- במהרה!!

• הרב שמואל ברוך גנוט
• חרבות ברזל

• קודם
• הבא