איסור שתיית חלב נכרי ודין אבקת חלב נכרי
- פרטים
- קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
- פורסם בשלישי, 08 ספטמבר 2020 11:35
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 582
הרב שמואל ברוך גנוט
איסור שתיית חלב נכרי
ודין אבקת חלב נכרי
לכבוד רב מערך הכשרות... שליט"א
כרצונו אברר בס"ד את עמדת הרה"ר לישראל וגופי כשרות נוספים בא"י,
שאינם מעניקים הכשר למוצרי חלב נכרי נוזלי על כל סוגיו, למרות הפיקוח
הממשלתי ההדוק, הקיים בארצות נכר, אך מעניקים הכשר על מוצרים
העשויים מאבקת חלב נכרי, בצירוף פיקוח ממשלתי הדוק, המבטיח שלא
עורבב כל חלב בהמה טמאה באבקת חלב הפרה.
איסור חלב עכו"ם
נאמר בגמרא (עבודה זרה לה, ב) ונפסק ברמב"ם (מאכלות אסורות ג, טו)
ובשולחן ערוך (יו"ד קטו, א) שחכמים אסרו חלב שחלבו נכרי ואין ישראל
רואהו, מחשש שמא עירב בו הנכרי חלב בהמה טמאה, האסורה מהתורה.
וכתב הש"ך (יו"ד קט"ו סק"ב, וכן בכף החיים שם סקט"ו וסקט"ז ודרכי תשובה
שם ו' ח') שמאחר וגזירת חכמים באה להרחיק את האדם מעבירה, נהוג
למעשה לאסור כל חלב נכרי, למרות שאין בהמות טמאות בעדרו, והדבר מותר
רק אם יהודי היה נוכח בשעת החליבה. וכתבו הפוסקים (ראה דרכי תשובה יו"ד
קט"ו א' ודעת תורה למהרש"ם או"ח סימן תרנ"ו) שהחמירו בחלב נכרי והשווהו
לדיני שאר מאכלות אסורות ולכן מוטלת חובה על כל יהודי להשיב חלב ישראל,
והרמ"א (יו"ד קט"ו א') כתב שחלב עכו"ם אוסר את הכלי בו בושל בשאר
איסורים.
חמאה וגבינה נאמר בגמרא ונפסק בשולחן ערוך (יו"ד קט"ו ג', וראה באה"ט יו"ד רי"ז) שחלב
בהמה טמאה, כמו חלב סוסים, נאקות, אתונות וחזמים, אינו מעמיד את
החמאה, ולכן חז"ל לא אסור חמאת נכרי ולא כללו אותה בגזירתם על חלב נכרי
(וזהו, כמובן, שכל מרכיבי החמאה והכלים בהם נעשתה, כשרים הם).
עוד נאמר בגמרא (עבודה זרה לה) ונפסק בשולחן ערוך (שם) שחכמים אסור
אכילת גבינות נכרים ממספר טעמים, ובפרט מפני שהנכרים נהגו להעמיד את
הגבינה בקיבת נבילות או בהמות אסורות, וכתבו הרמ"א (שם סעיף יט) והש"ך
(סקי"ט) שהמנהג הוא לאסור את כל גבינות הנכרים, אך במקומות שאין
מעמידים אותם כלל בקיבה. ]וראה בספר "הכשרות" פרק ח' הערה נ"א, שכדי
להקריש את הגבינה מוסיפים לה חומרים הנקראים "רנט" או "לאב", שהוא
חומר המצוי במסס קיבת עגלים, והוא חומר המסייע לעגל לפרק מחלב אמו את
החלבון הדרוש לגדילתו, ודי לשים מהם ביחס של אחד למאה אלף, וחומר זה
העשוי מנבילה, אסור. ובמערכות הכשרות מייצרים רנט מקיבת עופות ומצמחים
("רנילז" או "צימנזין") או מחומרים סינטטיים, מבקטריות המפרישות אנזימים
באיכות מקבילה או טובה יותר[.
גדר איסור חלב נכרי
לשון הטור והשולחן ערוך (שם) הוא: "חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל
רואהו, אסור שמא עירב בו דבר טמא". ונחלקו גדולי הפוסקים האם גזירת חז"ל
באיסור חלב עכו"ם הוא גם כשברור ומוחלט שבחלב לא עורבב חלב בהמה
טמאה, כיון שכל הגזירה היא "שמא עירב בו דבר טמא", כלשון הטור והשולחן
ערוך, ואם אין שום חשש לעירוב דבר טמא, החלב מותר, או שהחלב אסור גם
במקרה שברור למעלה מכל ספק שלא עורבב בו חלב טמא, משום שגזירת
חז"ל היא החלטית וקובעת גם ללא שישנו חשש על חלב ספציפי זה.
הרדב"ז (שו"ת ח"ד סימן ע"ה) כתב: "שאלת חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל
רואהו ואין שם דבר טמא שיודע זה בבירור כגון שאין במקום לא גמל ולא חמור
נקבה או כגון שהיה העדר בתוך הדיר ובדק ולא היה שם דבר טמא ויצא והביא
לו הנכרי חלב מאותו הדיר אבל לא היה יכול לראותו חולב כלל השאלה אם
גזרת החלב שחלבו עכו"ם הויא כגזרת גבינת הנכרים דפסקו שאפי' במקום
שמעמידין אותו בשרף אפ"ה אסור משום כיון שגזרו גזרו וכן בחלב או דילמא
לא".
הרדב"ז השיב כך: "הדבר ברור כי הגבינה נאסרה במנין מהנך טעמי דאמרינן
בגמרא אבל לא כן בחלב שחלבו נכרי שאסרו אותו משום חשש דבר טמא. תדע
שאם היה יושב בצד העדר במקום שאם היה עומד היה יכול לראותו אעפ"י שיש בעדרו דבר טמא מותר ואם גזרה כללית היתה לא הוי מתירין כה"ג וכן נראה
מדברי כל הפוסקים. אבל נמצא כתוב במרדכי עלה דהא דפרכינן בגמרא אי
דליכא דבר טמא וכו' יש מוכחין מכאן שאם ברור לנו דאין בהמה טמאה בעדרו
דמותר ליקח חלב מן העכו"ם א"עפ שאין ישראל רואהו וטעות הוא בידם דא"כ
הול"ל אי דליכא דבר טמא בעדרו למה לי ישראל עומד בצד עדרו פשיטא
דבעומד בצד עדרו סגי. ולדידי מיהא לא איריא כלל דלא מצי לאקשויי הכי
דבעינן עומד בצד עדרו משום גילוי אבל משום חשש דבר טמא לא חיישינן כיון
שאין בעדרו דבר טמא. וכן הבנתי מתוך דברי התוספות. הילכך השתא דלא
חיישינן לגלויי מותר הוא. וכן משמע מדברי הר"ר פרץ ז"ל שהוא המחמיר
מכולם וז"ל ואפי' אין דבר טמא בעדרו יש להחמיר להיות הישראל שם בתחלת
החליבה פן יערב או ישים העכו"ם חלב טמא בכלי קודם שיבוא הישראל עד כאן.
הא אי ליכא למיחש להכי מותר דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ומ"מ מדברי כולם
למדנו שלא היתה גזרה כללית. עוד נ"ל לפרש דמאי דפריך בגמ' פשיטא אמאי
אצטריך למתני הך ברייתא כולה ובכלל קושיא זו הוי ג"כ מאי ששנה יושב בצד
העדר. כללא דמלתא דאם אין לחוש כלל לדבר טמא אפי' שאינו בצד העדר
מותר".
והתשב"ץ (ח"ג סימן קמ"ג ובעוד מקומות) כתב שחלב שחלבו נכרי וישראל אינו
רואהו, אין באיסורו משום תקנה וגדר, אלא ספק מהתורה הוא, שמא התערב בו
חלב טמא. ורבים מפוסקי ההלכה ציטטו את דבריו.
הפרי חדש (שם סק"ו) האריך בדבר והביא את דברי השערי דעה, הסובר
שחלב נכרי אסור משום תקנה וגדר שגדרו חכמים, כדי שלא יצאו תקלות מידי
ישראל, למרות שאין חשש בחלב זה עצמו. ואמנם הפרי חדש עצמו מצטט את
דברי הרדב"ז (שם), הסובר שדוקא איסור גבינת נכרי הוא דבר הנאסר במנין,
אך חלב שחלבו נכרי אינו אסור משום גזירה, אלא רק משום חשש תערובת של
דבר טמא, וכאשר אין חשש של תערובת טמאה, החלב מותר.
הפרי חדש מסכם וכותב ש"הכלל העולה שבעיר שלא נמצא שם חלב טמא או
שהוא יותר ביוקר מחלב טהור, מותר לקנות מעכו"ם חלב שחלבו ללא ראיית
ישראל, וכן מצאתי המנהג פשוט פה אמשטרדם, וכן נהגתי אני גם כן, זולת
קצת יחידים הנזהרים בזה. אבל בעיר שנמצא שם חלב טמא ואינו ביוקר, אף
שאין לאותו העכו"ם דבר טמא בעדרו, מכל מקום צריך לראות קודם החליבה
בתוך הכלי וגם לראות כל החליבה מתחילה ועד סוף". וכן פסק הפרי תואר
(סק"ב).
במנהגי קהילת אורביל (המובאים בסוף ספר בית יהודה, דף קי"ג ע"ג) מובא
שכן היה המנהג בקהילתם, להקל בשתיית חלב נכרי כשאין דבר טמא בעדרו,
כפי היתרו של המהר"ש בנו של התשב"ץ (סימן תקנ"ד), ובשו"ת חוט המשולש שבתשובות התשב"ץ בטור הראשון למהר"ש דוראן (סימן י"ב) כתב שכן נהגו
במספר קהילות, ובדרכי תשובה (שם סק"ו) הביא את דעותיהם של אחרונים
רבים המתירים לשתות חלב נכרי, כאשר אין מקום לפיקפוק וחשש שמא
התערבב בהם חלב טמא. והביא את דברי הערך שי, שכתב בשם ספר הפרדס
(לרש"י ז"ל) שכתב שאיסור חלב נכרי הוא דוקא כאשר ישנם בהמות טמאות
שראוי לחלוב אותן, וחלבן זול כחלב הבהמות הכשרות, אך כשלא חולבים את
הבהמות הטמאות מפני שלא ניתן לחלוב אותן או כשחלב הבהמות הטהורות,
אין איסור לשתות חלב שחלבו נכרי, כיון שאין חשש שמא עירבם בחלב בהמה
טמאה. (והדרכי תשובה הביא את דברי הרוח חיים, דף קכ"ט, א', שכתב
שכשאר ישנו חשש שעירבו חלב טמא בתוך החלב הטהור, למרות שהחלב
הטמא יקר יותר, כמו למשל בחלב חמור שעירבבוהו בזמנם עם חלב פרה
למרות שחלב חמור יקר יותר, מפני שחלב החמור מעמיד את חלב הפרה וגורם
לו שלא להחמיץ במהירות, אזי החלב נכרי אסור, כיון שישנו חשש שלמרות
היוקר, יערב חלב חמור בחלב פרה).
בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סימן מז) כותב "בדבר החלב של הקאמפאניעס
במדינתנו אשר יש פקוח הממשלה, ואם יערבו חלב בהמה טמאה יענשו וגם
יסגירו את העסק שלהם שלכן ודאי מירתתי מלערב, יש טעם גדול להתיר אף
בלא שיטת הפר"ח, משום דהעיקר דידיעה ברורה הוא כראיה ממש כהא
דשבועות דף ל"ד גם לעדות דממון".
האגרות משה מאריך בענין וכותב כך: "לכן בחלב שאסרו רק בחלבו עכו"ם ואין
ישראל רואהו, יש להתיר גם בישראל יודעין ידיעה ברורה דהוי כראיה. וזה שאם
יערבו יענשו ויצטרכו לסגור העסק שלהם שהוא הרוחה של כמה אלפים
והממשלה משגחת אליהם, הוא ודאי ידיעה ברורה שהיא כראיה שלא היה בכלל
איסורם. וזה הוא גם לכו"ע דאין טעם לחלוק בזה ולכן הרוצה לסמוך ולהקל יש
לו טעם גדול ורשאי וכמו שמקילין בזה הרוב בנ"א שומרי תורה וגם הרבה
רבנים וח"ו לומר שעושין שלא כדין. אבל מ"מ לבעלי נפש מן הראוי להחמיר ואין
בזה משום יוהרא וכך אני נוהג להחמיר לעצמי אבל מי שרוצה להקל הוא עושה
כדינא ואין להחשיבו כמזלזל באיסורין".
בתשובתו הבאה (שם, סימן מח) ממשיך הגר"מ פיינשטין זצ"ל לאשש את פסקו
וקובע שהדבר מותר "אף שכת"ר שלח לי תשובה מפקיד השלטון שהעונש ע"ז
הוא רק מעשרים וחמשה עד מאה דאלאר וגם הם מקבלי שוחד", יעוי"ש טעמו.
והוא מסכם וכותב ש"לכן תשובתי הראשונה שיש טעם גדול להמקילין היא
נכונה וברורה. אבל ודאי לבעלי נפש מן הראוי להחמיר ואין בזה משום יוהרא".
מנגד המעיל שמואל (סימן יב) ועוד פוסקים רבים (שהובאו דבריהם בדרכי
תשובה, שם) כתבו שאיסור חלב עכו"ם הוא תקנת חז"ל לאסור כל חלב כזה, שגוי חלב אותו וישראל אינו רואהו, אף שאין בעדרו דבר טמא ואף שאין כל
חשש שהתערבב בחלב טמא. וכ"כ במטה יהונתן ובשו"ת צמח צדק (לובאביטש,
יו"ד סימן ע"ו), והמנחה בלולה (יו"ד סימן קט"ו) כתב בארוכה להשיג על דברי
הפרי חדש וכותב ש"אותן המקומות באשכנז שאינם נזהרים מחלב שחלבו
עכו"ם ואין ישראל רואהו, בודאי גדול עוונם מנשוא והרבנים שלהם לעתיד יתנו
את הדין, דלאו מילתא זוטרא היא להתיר וכו' ומי שיש בידו למחות בעושה אלה,
ימחה". גם בשו"ת תשובה מאהבה (פתיחת הספר, דף ו' ע"ב) כתב ש"הסומכין
עצמן על הפרי חדש להקל בזה, טועים הם בשני טעויות. חדא, דבטלה דעתו
נגד כל הפוסקים, ועוד הלא הפרי חדש בעצמו התנה בתנאי כפול שלא יהיה
מצוי חלב טמא כלל בכל העיר, וזהו דבר שאי אפשר". החתם סופר (שו"ת,
חיו"ד סימן ק"ז) האריך לבאר את חומר איסור חלב עכו"ם כשאין ישראל רואהו,
גם בזמן הזה, והוא מסכם וכותב ש" מעתה חלב שחלבו נכרי ואין ישראל רואהו
אסורה עלינו אי דאוריי' אי דרבנן כמבואר לעיל ופורץ גדר ישכנו נחש". וכ"כ
החכמת אדם (כלל סז סעיף א).
והגאון החיד"א בברכי יוסף (סימן קט וסק"א) כותב שמנהג ארץ הצב"י הוא
להחמיר בזה. הרי לנו שגם אם ישנם מקומות ברחבי העולם, בהם הורו
הפוסקים להתיר את שתיית חלב נכרי, כשאין שום חשש לעירובו בחלב בהמה
טמאה, מכל מקום על פי עדות הגאון החיד"א, בארץ ישראל המנהג היה לאסור
את הדבר.
הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל בשו״ת חקקי לב (חיו"ד סימנים כו- ל) כתב שגם
במקום שלא מצוי חלב טמא, אין להתיר חלב שחלבו גוי, ואף במה שהתיר הפרי
חדש כשאין בעיר חלב טמא,
חלקו עליו רוב הפוסקים, וכן ראוי להחמיר. ובספרו גנזי חיים (מערכת ח אות
סח) הוסיף וכתב ש"ועתה חדשות אני מגיד כי בא אלי יהודי כשר והעיד איך
ראה לגוי אחד שעירב חלב בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה, ושאל לו על מה
ועל מה עשית זאת, והוא השיב כי לפעמים אינו נמכר החלב באותו יום
ומתחמץ, ועל ידי נתינת חלב בהמה טמאה בתוך החלב הטהור הוא מעמידו
לבל יתחמץ. ועל כן צריך כל ירא ה׳ מלבד שהוא לא ישתה מחלב שחלבו גוי אם
לא ראהו, גם אם יראה אחרים ששותים שיגעור בהם עד מקום שידו מגעת, כי
כל ישראל ערבים זה לזה", עכ"ל, וראה שם שציין למקורות רבים בדין חלב
שחלבו נכרי.
והערוך השולחן (סימן קט"ו סעיפים ה-ו) האריך באיסור וכתב כך: " נתברר
שלפי דעת כל רבותינו, אפילו במקומות דלא שכיח כלל דבר טמא בעיר, באופן
שאין חשש לתערובת חלב טמא, מ"מ אסור כשהישראל לא עמד עכ"פ מבחוץ
בשעת החליבה או שיהא יוצא ונכנס, ודי אפילו בקטן וקטנה ויתבאר עוד בזה.
מיהו עכ"פ האיסור הוא בכל אופן, ודלא כאחד מגדולי האחרונים שהאריך בזה להקל לשתות חלב שלהם במקום שאין שם דבר טמא או שהוא רחוק המציאות
שיחלובו את הטמא או שחלב טמא ביוקר והביא ראיה מאיזה גדולים שהקילו
בכה"ג, ומסיבה זו יש הרבה מתפרצים באיסור זה בדורנו בעוה"ר, כאשר ראינו
ושמענו ותולים את עצמם באיזה תלמיד חכם שעשה כן, ולא ידעו ולא יבינו
שחמורים דברי סופרים מדברי תורה, והתלמיד חכם שעשה כן עונו ישא וכיון
שנפסק לאיסור בטור ושו"ע וכל גדולי אחרונים, מי יוכל להעיז פניו ולמלא תאות
נפשו ושומר נפשו ירחק את עצמו מזה.
הערוך השולחן מדגיש וכותב ש"וליתר שאת אברר לך איך שכל דברי רבותינו
הקדושים הם כגחלי אש מה שהתוודה לפני בלב נשבר בהיותי יושב על כסא
הוראה בעיר פלונית שאחד מהבע"ב החשובים דשם, היה נוהג היתר בדבר
בהיותו חוץ לביתו בעיר הגדולה במדינה וישב תדיר בשם לעסקיו והוא ועוד
אורחים בשתותם חמים בבוקר בבוקר היו קונים חלב שמן שקורין סמאנ"ט אצל
חנוני שאינו יהודי שכנגד אכסניא שלהם, ופעם אחת התחילו לחקור ביניהם
מאין לוקח החנוני הקטן זה כל כך, חלב שמן, והלך הוא להחנוני ושאלו, ואמר לו
החנוני: "אני קונה באיטליז של בשר הרבה מוח של הבהמות וממחה אותם עם
הרבה חלב ומבשלם ביחד וזה הוא השמנונית". אז נפלו כולם על פניהם על
חטאם הגדול שאכלו טרפות ובשר בחלב והבעה"ב התודה לפני וצעק בקול כמה
גדולים דברי חכמים".
וכותב הערוך השולחן: "באמת כך מקובלני שכל גזירת חכמים לבד טעמם
הנגלה יש עוד הרבה טעמים כמוסים שלא גילו אותם והשומע ישא ברכה מאת
ד' וישולם גמולו בזה ובבא. וביחוד שמעתי שבאמעריקא יש רבים מהאומות
ששותים חלב חזיר, מפני שמצויים שם הרבה".
גם על היתרו של האגרות משה (הנ"ל) חולק בעוז בשו"ת משנה הלכות (ח"ד
סימן קג), ובין דבריו כותב הוא כך: " נראה פשוט דמירתת לא שייך אלא במי
שיודע שמי שהוא משגיח על דבר זה ובכל רגע הוא מדקדק אחריו ואחר מעשיו
ובידו הוא לעשות או לא לעשות ואי אפשר להשמט ממנו אבל פקוח הממשלה
שהוא דבר כללי חק המלכות ולפעמים מחפשים אחריו ולפעמים לא ואפילו
יחפשו אחריו אפשר להשתמט מהם ולומר שאינו אשם בדבר וע"פ רוב הם
מקבלים שוחד האינספעקטארס ויניחוהו, וגם האמת שלא יוכל לערוב
שהפועלים לא יערבו ועליהם לא שייך מירתת מהחק וגם לא מהבעל הבית שכל
אחד יכול להשתמט מחבירו, ואם לאחר כל המעשים יתפשוהו יענשוהו בסכום
של 25 דולר וכיוצא בו שהוא ממש סכום מינימאלי אצל קאמפאני גדולה כזו ודאי
לא שייך לומר בזה מירתת וכאשר באמת מעשים בכל יום אשר כמה וכמה
קאמפאניס נתפסים לעבור על חוקי הממשלה בכמה דברים שמשימים
במאכלים דברים נגד החק ולא מירתתי מזה". הגר"מ קליין זצ"ל מוסיף וכותב ש"עד כה דברנו לפי הסברא שחק הממשלה
הוא שלא לערב חלב טמא בטהור אבל חקרתי בעצמי בחוקי הממשלה ונתברר
לי אשר חק הממשלה שלא לערב אינו עולה אלא לשמנה ותשעים אחוזים (89
אחוז) כלומר שכל קאמפאני וכל מין פראדאקט שמוציא שום קאמפאני צריך
לגלות 89 אחוז מה שנמצא באותו הפראדאקט, ולמשל אם זה הוא חלב צריך
להיות 89 אחוזים חלב טהור ושני אחוזים אינם צריכים לגלות מה יש בו וזה
הנקרא הסוד של הקאמפאני שהם יש להם דבר סודי האיך להטעים את
הפראדאקט שלהם ואינם צריכים לגלות שני אחוזים וזה יכול להיות חלב טמא
או כיוצא בזה, ואפילו אם יבררו ע"י כימאי בירור גמור מה שהוא אין עונשין
אותם על זה ופשוט דבזה לא שייך שום מירתת ושום היתר ולא מבעיא לשיטת
הפוסקים דחלב טמא אוסר במשהו ואינו בטל אלא אפילו למ"ד בשישים הכא
ליכא ששים ועוד יש בזה להאריך ובפרט כי ידוע אשר בזמן הזה הכעמי
התקדמו כל כך שיכלו לערב כמעט כל דבר וקשה מאד לעמוד על הדברים כך
שלפענ"ד אין שום מקום להתיר חלב עכו"ם אפילו במדינה זו בסתם".
והוא מסכם וכותב ש"באמת כי גם הגאון ר' משה (שליט"א) ]זצ"ל[ כנראה דרק
ענותנותו שנו כאן ואהבת ישראל שבו חפש אחר היתר וכמ"ש בספרו כי אי
אפשר שהרבה בני תורה ואפילו מרבנים ששותים סתם חלב עוברים כולם
באיסור ושלא כדין עושים וגם בעצמו כתב שהוא שותה רק חלב ישראל וכן אמר
לי מפורש שבביתו ח"ו אין נכנס חלב עכו"ם לא מיניה ולא מקצתו וכבר אמרו
דהלכה שאינו מוסר עצמו עליה כלומר שאינו עושה כפסקו אינה מתקיימת.
עכ"פ בהא נחתינן ובהא סלקינן דיפה הורה בדין השמננת שאסור לאכלו כמו
חלב עכו"ם והמיקל בזה אינו אלא מן המתמיהין".
וכן בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סימן לד) חלק על היתר האגרות משה, וכ"כ עוד
מפוסקי ההלכה.
דעת מרן החזון איש
מרן החזו"א (יו"ד סימן מא) כותב כך: "ואמנם כשיש פיקוח ממשלתי על החלב
שלא יערבו חלב טמא בחלב טהור, והם צפויים לעונש על הזיוף, יש מקום לומר
דהוי כשפחות
החולבות דמרתתות, וכיושב בצד העדר וכשהוא עומד הוא רואה, והפרי חדש
כתב, שאם החלב טמא הוא ביוקר, יש להתיר כמו במורייס וכו׳. ואף למאי
דקיימא לן לאסור, היינו משום חלב דביני אטיפי, אבל אם היה אפשר להבטיח
מחלב טמא לא היו אוסרין, וכן התירו באין בעדרו בהמה טמאה, וביושב בצד
העדר וכו׳, ואם אין בכל העיר בהמה טמאה הדין נותן דהוי כאין בעדרו טמאה
ויושב בצד העדר וכמו שהאריך הפרי חדש. וע״ש עוד. ומבואר מדבריו שדעתו
להקל אף בחלב עכו״ם כשיש פיקוח ממשלתי שלא לזייף. אלא שבשו״ת קנין תורה בהלכה (ח"א סימן לח) כתב בכוונת מרן החזון איש,
שלא התיר בזה אלא בימי המצור אחרי המלחמה, שלא אכלו בשר או דגים, ולכן
הקל בזה לחלשים שלא יגיעו לידי סכנה. וכן שאל להגאון רבי יעקב ישראל
קנייבסקי זצ״ל ואמר לו שכן צריך לפרש בדברי החזון איש.
ובספר "אורחות רבינו" (ח"ג עמוד ע"ז) כתב שלמרות שמרן החזון איש זצ"ל
התיר את השימוש בחלב ובאבקת חלב כאשר ישנו פיקוח ממשלתי, שמע הוא
בשמו שתלמידי חכמים צריכים להחמיר בדבר, והוסיף שהחזון איש הורה
לישיבות להתיר ולהשתמש באבקת חלב, כיון שהיה קשה להשיג חלב טרי,
והעיד בשם מרן הקהילות יעקב זצ"ל שהחזון איש התיר אבקת חלב נכרי,
והמחבר עצמו, הגר"א הורביץ זצ"ל, כותב שיתכן שהכוונה היא להתיר רק
בשעת הדחק, לחולים ולחלשים. ומביא שמרן החזון איש ביקר בחור מישיבת
פוניבז' שנפל למשכב והורה לו לשתות חלב המעורב באבקת חלב.
והגאון רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א (בשו"ת שבט הלוי ח"ו יו"ד סימן ק"י)
מצטט את תשובת החתם סופר (שם) שהחמיר מאד נגד דברי הפרי חדש
ודעתו לפסוק כהסוברים שחלב נקרא דבר שנגזר במנין וגם כי בטל הטעם לא
בטל האיסור, וכותב השבט הלוי: "אלא שהגאון חזון איש (יו"ד סי' מ"א סוס"ק
ד') השיג על החת"ס מדברי הפר"ח הנ"ל שפירש דברי השע"ד ג"כ מכח חשש
שיביא ממקום אחר, אבל אם אין בכל העיר לא חמורה לא גמלא לא חזירה ולא
סוסיא, לא שמענו לאיסור וגם דחה החזון איש את ראיית החת"ס מדברי רש"י
ע"ז ל"ה ע"א".
וכותב השבט הלוי: "ואם כי השגתו בהבנת רש"י גדולה, מכל מקום כבר היה לי
ויכוח פה אל פה בחיים חיותו עם מרן החזון איש בנידון זה, ושאל אותי
בענוותנותו מה דעתי העניה בזה, ואמרתי לו כיון שהרואה יראה דכתב החת"ס
זה למיגדר מילתא כדעת המחמירים דחלב ג"כ נגזר במנין, הגם דהראיות אינם
מכריעות, מכל מקום הלכה בזה כהחתם סופר".
בספר תורת היולדת (פ"ח הערה ה) כותב הגר"י זילברשטיין שליט"א ש"וכעין
זה דעת החזו"א לגבי חלב עכו"ם, שפיקוח ממשלתי נחשב כישראל עומד על
גביו". והעיר על כך הגאון בעל מנחת יצחק (שו"ת, חלק י סימן לא) כך: "לדעתי
לא היה צריך להביא דבר זה בספרו כאילו היא הלכה פסוקה, שידוע שרוב
החרדים לדבר ד' הזהירים בכשרות המאכלים נזהרים עד מאוד בחלב עכו"ם,
אפי' בזה"ז, אפילו לקטנים". וראה שם שציין לכמה מתשובותיו, שאסר חלב
נכרי.
הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א (שו"ת תשובות והנהגות ח"א סימן תמ)
כותב ש"יש סומכין על רבינו החזון איש (שם) שבמקום שיש פיקוח ממשלתי
שלא לערב בחלב מין אחר, יש להתיר חלב עכו"ם, דהוה כשפחות שמרתתות. אבל שמעתי מהגאון רבי ישראל וועלץ זצ"ל ששאל פי רבינו החזון איש זצ"ל,
והשיב שאין דבריו למעשה כלל, אלא לילדים קטנים או יולדת תוך שלושים.
הגר"מ שטרנבוך שליט"א כותב שידוע בשם הגר"א ז"ל שלתקנות חז"ל ישנם
גם טעמים כמוסים, מלבד הטעמים הגלויים, ושה'דברי חיים' מצאנז ז"ל אמר
בשם חמיו ה'ברוך טעם' שקבלה בידו איש מפי איש שתקנת איסור חלב נכרי
היא תקנה קדומה, ולא רק מהטעם שפירשו חז"ל משום החשש עירוב חלב
טמא, והוא כותב בשם האדמו"ר הריי"צ מלובביץ ז"ל ששתיית חלב נכרי גורם
לפגם באמונה, והגר"מ שטרנבוך מסכם וכותב ש"השותים גם היום חלב עכו"ם
וסומכין על פיקוח ממשלתי חסר בהם יראת שמים, ועליהם וכיוצא בהם אני
קורא: "מי ששותה חלב עכו"ם וסומך על המכשיר אינו ראיה שאין בו יראת
שמים. אבל מי שאין לו יראת שמים הוא שמחפש לזה היתר". וראה עוד בדבריו
בח"א סימן תפ.
גם בשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סימן לה) מעיד את העדות הבאה: "סיפר לי הרב
הגאון ר' משה סאלאווייטשיק, נכד הגר"ח, שהוא שאל להחזו"א ע"ז שאומרים
עליו שהתיר חלב עכו"ם, והשיב בזה הלשון: "מה עוד יאמרו עלי?! בקרוב יאמרו
עלי שאני מתיר ח"ו גם אשת איש"... - והעיד לפני איש מהימן ביותר, ששאל
לחזון איש על השמנת (סמעטענע) של עכו"ם, ואסר לו בפירוש. וגם העיד לפני
עוד איש אחר מהימן ביותר שאסר בהוראתו חלב עכו"ם אף לקטן בן ה' שנים.
וכנראה מה שכתב בספרו הנ"ל, הוא רק בדרך שקלא וטריא וכלשונו שם 'יש
מקום לומר'. ובאמת לא הביא לן שם שום חדשות, דמי לא יודע מדעת הפר"ח
דחלב לא נאסר במנין, והשד"ח (מערכת חלב) הנ"ל מביא בארוכה כל השיטות
בפרטיות שהרבה סוברים דנאסר במנין, והרבה סוברים דלא. אבל עובדא
דמלתא אין מי שיכחיש, דמדור דורות בכל המקומות ואף בערי ספרד (חוץ
מאיזה מקומות בספרד וכמבואר בשד"ח הנ"ל) אנו נוהגין לאיסור, ועל זה כתב
שפיר החת"ס (סמן ק"ז הנ"ל) דנמצא קולו חומרו, דיש חשש נדר דאורייתא,
ומזה לא נגע החזו"א כלל בספרו (גם י"ל, דכל השקלא וטריא קאי רק על
האבקת חלב דלא היתה בכלל הגזירה דנאסר במנין)".
אבקת חלב נכרי
הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, בשו"ת הר צבי (יו"ד סימן קג) נשאל "על דבר
אבקת חלב הבאה מאמעריקא ונעשה בבתי חרושת שלהם מחלב שנחלב ואין
ישראל רואהו, אם זה כשר לאכילת ישראל, או לא".
הגרצ"פ פותח את דבריו בדברי הרמ"א (יו"ד סימן קטו סעיף א) שכתב ש"חלב
של עכו"ם שנאסרה, אינו מועיל אם יעשו אחר כך גבינות או חמאה ממנה, אלא
נשארת באיסורה וכל מה שנעשה ממנה אסור". הרי שהרמ"א סותם שכל הנעשה מחלב שחלבו גוי אסור, ואם כן גם אבקת חלב בכלל האיסור. ואמנם
הש"ך (ס"ק מח) מחלק בדבר ומוסיף על דברי הרמ"א שזהו דוקא בסתם חלב,
אבל כשאנו יודעים שדעת הנכרי היתה לעשות גבינות מחלב, מותר לישראל
לעשות מחלב זה גבינות, וכדברי הרמ"א עצמו (לקמן סוף סעיף ב), שכל
שבדעתו של הנכרי להקפיא את החלב, אין חשש שיערב בתוך החלב דבר
טמא, ולכן מותר לישראל לעשות גבינה מחלב זה. ולפי"ז באבקת חלב אף
שהוא גרוע יותר, מפני שגם גמר עשיית האבקה נעשית ע"י עכו"ם, מ"מ נלך
אחר הטעם שמצד החלב הרי היא עומד להקפאה וידוע שהגוי אינו מערבו
בחלב טמא, ומצד תעשיית האבקה ע"י הגוי הרי אין זה בכלל גזרת איסור
גבינת נכרי שנאסרה ע"י מעשה הגוי. וכתב שלכאורה לשון הרמב"ם (פ"ג
מהלכות מא"ס הט"ו) שכתב בשם מקצת גאונים המתירים חמאה של גויים,
שהוא משום שלא גזרו על החמאה, מלשון זה נראה שבגזירתם על הגבינה לא
נכללו כל תוצרת החלב, אלא דוקא בגבינה גזרו, ואין למדין מזה על שאר דברים
הנעשים מחלב. ואם כן כשם שאין חמאה בכלל גזירת איסור הגבינה, הוא הדין
גם באבקת חלב אין גזירת גבינה.
הגרצ"פ כותב שאף שבגבינה של עכו"ם אסרו אף במקרה שהעמידה בעשבים
או בפרחים ובידוע שאין בה שום תערובת איסור, ולכן משיג הט"ז על הרמ"א
(בס"ק יא) וסובר שגם כשידוע שבדעת הנכרי החלב עומד להקפאה, מ"מ אם
הגבינה נעשית ע"י הגוי אסורה. אין הנידון דומה, כיון שודאי גבינה שנאסרה
במנין, שייך לומר לא פלוג ואסורה אף בכה"ג דטעם האיסור בטל, אבל אבקת
חלב זו לא היתה בכלל הגזירה, שהרי לא גבינה היא, וכדברי הרמב"ם על
חמאה גם בזה הדין נותן שכל שאין חשש תערובות דבר טמא, הוא מותר. ואף
לשיטת הכסף משנה (פ"ג מהלכות מא"ס סוף הט"ו) שגם חלב נאסר במנין כמו
גבינה, ואסור ללוקחו מהנכרי כדי לעשותו גבינה או חמאה אף שאין בו חשש
איסור. הרי הוא עצמו מחלק שדוקא לקנות חלב מהעכו"ם ולעשות חמאה אסור,
אבל כל שהגוי עשה בעצמו את החמאה, מותר לקנות ממנו, ובשו"ת חתם סופר
(יו"ד סימן קז) כתב שגזירת חלב אף את"ל שנאסרה במנין, מ"מ כשנשתנה
ביד הגוי, פקע איסור החלב, ואם עשה ממנה גבינה זוהי גזירה שניה, שגזרו
עליה בדור מאוחר. וא"כ יש לדון על המתירים חמאה של גוים משום דכבר
נשתנה מחלב לצורה אחרת ופקעה ממנה גזירת חלב, שמסתבר לומר שהוא
הדין גם באבקת חלב, שמחמת שינוי זה מחלב לאבקה הרי גזירת חלב פקע
ממנה ובגזירת איסור גבינה לא נכללה, שהרי אינה גבינה היא כמו חמאה,
וממילא האבקה מותרת לאכילת ישראל.
הגרצ"פ פראנק זצ"ל כותב ש"לאחר שכתבתי את כל האמור העירוני על איזה
פרטים בסדר תעשיית האבקה. שהעובדה היא שמעמידים על גבי האש כלי
סתום מלא חלב וע"י אש לוהטת משך זמן, נהפך החלב לאבקה. שלפי"ז יתכן ששוב אין לדמות האבקה לחמאה של גוים ולא קרב זה אל זה, דהיתר החמאה
הוא מכח דאין חלב טמא עומד וגם אמרינן דחלב הטמא יצא עם נסיובי דחלבא
וכמוש"כ הרמב"ם (פ"ג מהלכות מא"ס הי"ב) אם נתערב חלב בהמה טמאה
בחלב בהמה טהורה, כשיעמיד אותו יעמוד חלב הטהורה ויצא חלב הטמאה עם
הקום של גבינה, ע"כ. וכל זה לא שייך באבקת חלב שזה הוא דבר אשר יבוא
באש מתוך כלי סתום מסתבר דגם חלב הטמא משתנה ומתהפך ע"י האש
לאבק דאל"כ הממשות של חלב הטמא להיכן אזל דהא ודאי דחלב טמא נמי יש
בו איזה ממשות, וכמוש"כ הריטב"א בחידושיו (ע"ז דף לה ע"ב) וז"ל: מה
שאמרו טמא אינו עומד לאו דאינו עומד כלל דהא חזינן דקאי אלא שרובו אינו
עומד ורובו נעשה נסיובי, עכ"ל. ולפ"ז האי חששא של תערובות חלב טמא בעינו
עומד גם בהאבקה, וממילא דיש לדון דהאבקה אסורה משום תערובת חלב
טמא דנכללת בכלל גזירה דחלב של עכו"ם דזיל בתר טעמא".
הגרצ"פ זצ"ל מאריך בבירור הענין ועומק דברי הגמרא, הראשונים והפוסקים
וכותב שאבקת החלב נעשית מחלב פרה ולא ממין אחר, ובודאי אף את"ל שיש
לחוש לתערובת חלב טמא, עדיין יש לדון שאבקת החלב זו מותרת משום ספק
ספיקא, ספק שמא אין באבקה כלל תערובת חלב טמא, ואף אם יש בו תערובת
חלב טמא, שמא אינו אלא מיעוט שאינו אוסר מן התורה.
ואמנם העיר הגרצ"פ שלפי"ז בעיקר האיסור שגזרו על חלב עכו"ם, מדוע לא
התירו את החלב משום ספק ספיקא, ואם כן אנו רואים שאין בכח ס"ס זה
להתיר ספק איסור של חלב טמא. והוא מוכיח מדברי הפוסקים שדוקא בגזירת
חכמים שאסרו חלב וגבינת נכרי, החשיבו את החלב והגבינה כאסורים בוודאות,
למרות הספיקות שיש בהן. אך חמאת נכרי אינה בכלל גזירת חלב עכו"ם,
ואפילו איסור הגבינה לא נאסרה עם גזירת החלב, ובשו"ת חתם סופר (יו"ד
סימן קז) מסביר שגזירת חלב קדמה לגזירת הגבינה, ובזמן שגזרו על החלב
נאסרה במנין אפילו בזמן שאין שום חשש על חלב משום תערובת איסור, מ"מ
החלב אסור, אמנם כשנשתנה מצורתה ונעשית חמאה או גבינה לא גזרו וחזרו
להיתר, ושוב בדור אחר נמנו לאסור את הגבינה. וכמו כן ישנה דעת הגאונים
שחמאה של עכו"ם מותרת מעיקר הדין, וכמבואר בשולחן ערוך (סימן קטו) שאין
מוחין במי שאוכלה במקום שנוהגין בה היתר, דתנאי דגזירת חלב כך היה שלא
נאסר אלא כשבא לידי ישראל בצורתו הראשונה, אבל שינוי צורה מחלב לצורה
אחרת, פקע איסורו ואינו בכלל הגזירה הראשונה של איסור החלב ורק על
גבינה נמנו שנית לגזור גם על גבינה של עכו"ם, ולכן סברו מקצת מהגאונים
שחמאה של עכו"ם מותרת, כיון שאיננה בכלל הגזירה הראשונה של איסור
החלב ולא בכלל הגזירה השניה של איסור הגבינה, והרי אבקת חלב גם היא
אינה בכלל הגזירה לא בחלב ולא בגבינה. הגרצ"פ כותב שמצד הדין יש להכשיר את השימוש באבקת החלב נכרי מטעם
ס"ס כנ"ל, ומביא שכך התיר רבנו תם גבינת עכו"ם מכח ס"ס זו, ואף שאנו לא
פוסקים כרבנו תם בהיתר גבינת עכו"ם, זהו משום שאנו פוסקים שגזירת איסור
גבינה הוא משום החשש שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה שנאסרה במנין
אפילו בזמן הזה שאין בה שום חשש איסור, (כמש"כ הרמב"ם דאפילו העמידוה
בצמחים ג"כ הגבינה אסורה דאלמוה רבנן לאיסורייהו ועשאוהו כודאי איסור),
אבל במקרה שלא נאסרה במנין, כמו באבקת חלב, אזי משורת הדין של חשש
תערובות, כולם מסכימים לדעת רבנו תם שיש להתירה מטעם ס"ס.
הגרצ"פ מצטט את דברי התשב"ץ (בסופו, בחוט המשולש סי' לב) שכתב כך:
"וי"ל שלא חששו רז"ל אלא לחלב גמלא, שדרך אנשי העולם לחלבם. אבל
חומרתא וסוסיא לא שכיחי למיחלב להו והיא מילתא דלא שכיחא, וכ"כ הרשב"א
ז"ל", עיי"ש באריכות, שבמקום שלא שכיח גמלים, לא גזרו רבנן והוא מתיר
חלב עכו"ם. וכותב ההר צבי ש"ידוע שבארצות הברית אין גמלים ואין לחוש
לחלב גמל ושל חמור ושל סוס או חזיר דלא שכיח שיחלבו אותם, וגם חלב של
חזיר הוא מיעוטא דמיעוטא נגד חלב פרה, ומכש"כ בנידון דידן שיש פיקוח
ממשלתי ומקפידים מאד שלא לערב שום חלב זולת חלב פרה, ובפרט דאנן
נקטינן דגזירת חז"ל על גבינה של עכו"ם לא היתה משום עירוב חלב טמא
וכמבואר ברמב"ם ובשו"ע, ובביאור הגר"א דלעיל אומר דמה"ט חמאה של
עכו"ם מותרת אע"ג דס"ל דגם בחמאה יש צחצוחי חלב, מ"מ לא עמדו למנין
לאסור משום חשש זה וכיון דנקטינן דחמאה לא היתה בכלל גזירה דחלב שוב
לא נאסרה משום צחצוחי חלב טמא דאינו אלא ספק דרבנן, ואבקת חלב נמי אין
בה חשש של העמדה באיסור כמו חמאה, ומכיון דהאבקה לא היתה מעולם
נכללת לא בגזירת חלב ולא בגזירת גבינה ואין בה חשש של אעירובי חלב טמא,
שהעכו"ם קפיד שלא לערב בה חלב טמא וגם לא שכיח חלב טמא כלל שם,
ובפרט שיש עונש על המזייף, לכן אין מקום לאסור את המותר ולעשות גזירות
מעצמנו".
בתשובתו הבאה (שו"ת הר צבי סימן קד) מביא הגרצ"פ פראנק זצ"ל מכתב
הערות שקיבל בענין זה והוא משיב לשואל אחת לאחת ושב על היתר השימוש
באבקת חלב נכרי. באחד הקטעים כותב הוא כך: "ומה שמוסיף כת"ר לומר
דאפילו אם הגוי עשה את האבקה אין לדמות לגבינה, דהרי ידוע שאין חלב טמא
מקפיא לכן אינה בכלל גזירה דחלב, משא"כ אבקה שאפשר לעשותה מחלב
טמא הלא ממילא אסורה, ע"כ. הנה כבר כתבתי דמבלי גזירת חכמים, מצד
עצם הדין אין לאסור אבקת חלב דלא כסברת כת"ר. דמאי דאמרינן אין חלב
טמא עומד, אין זה גזירת הכתוב וכבר כתב הריטב"א (ע"ז דף לה ע"ב) דמה
שאמרו חלב טמא אינו עומד, אין הכוונה שאינו עומד כלל, דהא חזינן דקאי, אלא
שרובו אינו עומד ורובו נעשה נסיובי, עכ"ל. וכפי שידוע בחלב טמא הגבינה הוא מועט הרבה נגד חלב פרה ואחוז המים מרובה מאחוז המים שבחלב פרה, והוא
שבכל חלב יש חלק של נוזל, היינו יסוד המים שאינו נקפה ולא נהפך לדבר גוש,
אלא שבחלב טמא נוזל זה הרבה יותר מבחלב טהור, ולכן בחלב טמא, אחוז
הגבינה הוא מועט, והיינו דקאמר הריטב"א שרובו אינו עומד ורובו נעשה נסיובי,
שהנוזל היינו יסוד המים, מרובה בו ולא נהפך לגוש, וכיון שלא יכול להיות נהפך
לגוש, אין חלק בין גוש קפוי או גוש קמח של אבקה, ובעשיית החלב לאבקה,
יסוד הנוזל מתייבש וכלה ע"י האש ובחלב טמא שהוא מרובה, רק המיעוט נהפך
לאבקה וכמו שאומר הריטב"א דבחלב טמא רובו נעשה נסיובי ורק המיעוט שבו
נקפא, ה"ה זה המיעוט נהפך גם לאבק ע"י האש ודא ודא אחת היא ואין הכרח
לחלק בין הקפוי להאבק ובחלב טמא שניהם נעשים במיעוטם בין קפוי ובין
האבק, ור"ת והתוס' דס"ל שאין הגוי שוטה להעמיד את הטמא, הכונה דבשביל
מיעוטו לא יטרח להעמידו וכן נאמר על האבק דבשביל מיעוטו לא יטרח ולא
יוציא הוצאות להפכו לאבק. וכיון שכן אין חשש שיעשה אבקה מחלב טמא,
שהרי אמרינן בגמרא ע"ז (דף לד ע"ב) למאי ניחוש לה אי משום דמערבי ביה
חמרא קיסתא דמורייס בלוגא קיסתא דחמרא בד' לוגי, הרי דכל היכי דהאיסור
הוא ביוקר אינו חשיד לאיערובי.
הגרצ"פ מדגיש בהמשך דבריו שבודאי שהנכרי מקפיד שלא לערב באבקת חלב
הפרה גם חלב טמא, כיון "שתעשיית האבק מחלב טמא עולה בהוצאות יתירות
על אבק חלב טהור שבטמא יש אחוז מים יותר וצריכין הוצאות מרובות לייבשו
יותר מבחלב טהור ובבית חרושת כזה שעושין האבק בכמות מרובה יש הפרש
גדול בין טהור לטמא דבטמא הוצאת הייבוש מרובה, והכנסה, דהיינו האבק,
מועט, וחלב טמא לא יצלח להוציא ממנו אבק באותה כמות של חלב טהור,
וזולת זה הרי פיקוח ממשלתי מעכב מלערב בו כל מין חלב שאינו חלב פרה".
עוד כותב הגרצ"פ: "ומה שכת"ר חושש שמא בקרב הימים יחזרו לעשות האבק
מחלב טמא, הר"ז מילתא דלא שכיחא ואין מקום לגזור מעצמנו גזירות חדשות
וכמו שכתבו התוס' ע"ז (דף לה) דבשביל מילתא דלא שכיחא אין לגזור".
גם בשו׳׳ת ישכיל עבדי (חלק ה יורה דעה סימן ט׳) כתב בענין אבקת חלב, מכיון
שהאבקה נעשית על ידי נכרי, הוי ליה כעשיית הגבינה בידי נכרי לצורך ישראל,
דלא באו לידי ישראל באיסור בעינייהו, רק אחר שנקרש, דהיינו אחר עשיית
האבקה, שנקרש החלב ונעשה אבקה, ושפיר מותרת האבקה לישראל בדיעבד
לדעת הרמ״א. וראה במה שכתב בחלק ג׳ (יורה דעה סימן ו׳) ובחלק ד׳ (יורה
דעה סימן א׳) שיש להתיר בדיעבד בגוי שעושה הגבינה והישראל רואהו, ולא
ראה החליבה, וכן אפילו בלכתחילה בראה תחלת החליבה. אלא שאין זה אלא
באם הנכרי עצמו עושה הגבינה לצרכו למכרן לישראל, דהיינו שנשארו ביד
העכו״ם עד אחר עשיית הגבינות, דמעולם לא חל עליהם האיסור של חלב
שחלבו נכרי ואין ישראל רואהו. ואמנם טעם המחמירים באבקת חלב הוא מפני החשש שאולי אלים כח האש של המכונה שעושה האבקה, שאפילו חלב טמא
יכולה להקפות, גם מטעם דאף שנקרש על ידי גוי, הרי אחר שחזר ונעשה חלב
חזר לברייתו, ואיסורו הראשון.
והגר"א וואלקין זצ"ל בשו״ת זקן אהרן (ח"ב סימן מד) כתב, שיש להתיר אבקת
חלב אפילו לגדולים, משום דחשש דבר טמא לא שייך בבית חרושת גדול כזה,
ובפרט שדבר טמא אינו מצוי בינינו, ומשום דבר שנאסר במנין נמי אין לאסור,
דכיון שנעשה לאבקה, פנים חדשות באו לכאן, ואינו בכלל הגזירה.
על אבקת החלב המעורבת בשוקולד שוייצרי מביא הצי"א את ד' ההר צבי
וכותב ע"כ כך: "והנה כי כן, חוץ מה שיוצא לנו מדברי הגרצ"פ ז"ל גם לנידוננו
שאבקת החלב הניתנת במוצרי השוקולדה מותרת היא בכלל, עוד זאת נלמד
מהם בעל אחת כמה וכמה להתיר במכש"כ לכגון נידוננו אשר לקונים הישראלים
המדובר כבר על תערובת שניה. זאת אומרת לאחרי שגם את האבקת חלב
מערבם בגוף אחר, הוא מוצרי השוקולדה, אשר בהם מוצרים נוספים אחרים
כנ"ל, לכן בודאי שיש איפוא מקום לומר שאפילו מחמירים באבקת חלב לבד,
מכל מקום יודו גם הם בכגון דא שאבקת חלב מעורב עם מוצרים אחרים שזה
כבר לא היה כלל בגזירת הדבר שבמנין של חז"ל, ונשאר רק החשש כשלעצמו,
ואם כן מכיון שברור לנו במציאות שזה רק מחלב טהור של פרות, א"כ כו"ע יודו
שזה מותר".
הגרמ"מ אפשטיין ז"ל בספרו שו"ת לבוש מרדכי סי' כ"ב בתשובתו להגרי"א
הרצוג זצ"ל, ששאלו על אודות חמאה של עכו"ם, ובדברי תשובתו הארוכה אליו
העלה להלכה דרק ליקח חלב של עכו"ם ולעשות גבינה הישראל זה היה בכלל
גזירת חלב עכו"ם, אך הגזירה לא היתה על דיני תערובות, וממילא על מה שלא
נגזרה הגזירה הדר הדין דדבר שאין לו עיקר מן התורה בטל ברוב, וכמו"כ אף
שידענו שכונת העכו"ם היתה לעשות הגבינה או חמאה אעפ"כ לא חל עדנה
הגזירה כל זמן שלא לקח ישראל, ואם העכו"ם עושה חמאה מותר, ולכן היכא
דאין לחשוש לתערובות כמו בזמן הזה נשאר האיסור רק משום דבר שבמנין,
א"כ היינו דוקא מה שהי' בפירוש הגזירה, היינו דהישראל יקנה חלב העכו"ם
לעשות חמאה, אבל חמאה של עכו"ם הא לא נאסר במנין, ממילא החמאה
מותר אחרי דאין לחשוש משום תערובות ע"ש, ורק כותב שם שיש להקפיד שלא
לעשות החוזה שיקנה הישראל החלב קודם שנעשה הגבינה דאזי הא ישאר
הגזירה שבמנין שאסרו לישראל לקנות החלב ולעשות הגבינה יעו"ש באריכות.
בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טז סימן כה) מצטט את דברי הלבושי מרדכי וכותב:
"הרי לנו בית אב לדברי האמורים מדברי הגאון המופלג הנ"ל, ודון איפוא מינה
גם לנידוננו וכנז"ל, ובהדגשה, דבנידוננו הא עדיף אפילו מהאמור בשו"ת לבוש
מרדכי, באשר שבנידוננו הא מלבד האבקת חלב הרי מעורבים במוצרי השוקולדה עוד חומרים אחרים כשרים בתכלית ההידור והמה צמחיים ללא שום
חשש כלל של עירבוב שומן או איזה יסודות אחרים מן החי (ככתוב במכתב
הרבנות מציריך) ועל סוג כזה בודאי לא דיברו חז"ל, ולא היה זה בודאי אם כן
בכלל גזירת הדבר שבמנין (אפילו למאן דס"ל שגזירת החלב של עכו"ם נחשבת
לגזירת דבר שבמנין).
ואמנם מרן רבינו החזון איש (יו"ד סימן מא) כתב: "אבקת חלב אינה ענין לגבינה
וחמאה, דגבינה נעשית על ידי הפרשת המים מן הגוש, והפרשה זו נעשית על
ידי ההימוץ שנותנים בחלב, והחמאה נעשית על ידי תנועה ונדנוד של החלב, או
על ידי חימום על האש לקלוט את השומן הקפוי, וטבע של ענינים אלו אינו
בחלב טמא. אבל אבקת חלב נעשה על ידי אויר חם ויבש והלחות של החלב
כלה באויר, והיבש של החלב נשאר. ופעולה זאת אין לה צורך לטבע של
הפרשה, ואפשר לייבש כל דבר לח, ואפשר לייבש חלב טמא כחלב טהור, ויש
כאן חשש של חלב טמא לגמרי או לתערובתו, ואין הבדל בין חלב עכו״ם
לאבקת חלב". וראה בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב יו"ד סימן שעג, שכתב שעל
פי דברי החזו"א נדחו חלק מהתרי הגרצפ"פ זצ"ל, וכותב שלא ראוי להתיר
ולהשתמש באבקת חלב נכרי, עי"ש.
הגר"י טשזנר שליט"א בספרו שערי תורת הבית (פרק ד) כותב כך: "באבקת
חלב נכרי נחלקו הפוסקים. יש אומרים שהיות שאבקת החלב מיוצרת מחלב, על
כן, אם החלב היה אסור גם אבקת החלב אסורה. ויש אומרים שהיות שלא
היתה אבקת החלב בזמן שחז״ל גזרו על חלב נכרי, על כן אין זה כלול בכלל
גזירתם, ובצרוף מה שאינו מצוי שיעשו אבקת חלב מחלב טמא, הם מתירים
להשתמש בו. ומנהג שלומי אמוני ישראל להקפיד מאד על חלב ישראל, ולא
לסמוך על קולות, לא בחלב עצמו ולא באבקת החלב, לא בעינם ולא ע״י
תערובת ]כמו שוקולד חלבי, גלידה חלבית וכדומה[, ומקפידים שיעשו רק מחלב
ישראל. ומ״מ אין דנים אפשר משאי אפשר, על כן, מי שגר במקום שקשה
להשיג חלב ישראל ואין בידו ללכת לעיתים תכופות להשגיח על החליבה, ישאל
מורה הוראה מה עליו לעשות לפי התנאים שיש במקום שהוא נמצא. אולם
לצורך גידול ילדים התירו חז״ל איסורי דרבנן, ולכן אם יש לו ילדים קטנים
הצריכים לשתות חלב, אך אין לו חלב ישראל, מותר לתת להם לשתות חלב
נכרי ־ אם לפי הנראה אין לחשוש שמעורב בו חלב טמא או חומרים אחרים לא
כשרים. וכן אם צריך אבקת חלב להכין חלב לשתיית תינוק, ועפי רוב אבקת
החלב עשויה מחלב נכרים, מותר לתת אותו לתינוק אם קשה להשיג חלב
ישראל".
וכן בספר "גאון ההוראה" על הגרצ"פ פראנק זצ"ל (הוצאת מכון הרב פראנק,
ח"ב פרק ל), בהתייחסות להיתרו של הגרצ"פ זצ"ל לאבקת חלב, נאמר
שלמרות שבדברי תשובתו לא נזכר הנימוק של 'שעת הדחק', אך אין להתעלם שהתשובה היתה בתקופה בה נכנס לבירור נושא זה, עידן מלחמת העולם
השניה, בה סבלו רבים מתת תזונה. ומובא שם שהגרצפ"פ התיר את השימוש
דוקא באבקת חלב מארה"ב, בהם השלטונות החמירו ביותר בזיופי החלב
ועירובם בחלב ממין אחר, אך לא באבקות חלב המיוצרות במדינות אחרות.
בקובץ אורייתא (בטאון ג, עמוד 552) מצטט הכותב, רבי יגאל עזרא, עדות
נאמנה שהגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל הורה להתיר לקטנים אבקות חלב
עכו״ם מטעם שכל דבר שלגדולים שנוי במחלוקת, לקטנים מיהא שרי, וגם שכן
דעת הגר״מ פיינשטיין זצ״ל, מטעם פיקוח ממשלתי. וכתב שהיה אם ימצא
אבקת חלב ללא חשש חלב עכו׳׳ם וללא חששות אחרים של ויטמנים ומינרלים
ושלא חסר בזה שום מרכיב והוא בטיבו כמו האבקת חלב עכו״ם, נראה דראוי
להשתמש בזה, אך כל עד שלא קיים דבר כזה הרי אבקת החלב מותרת,
ובספר אוצר המכתבים להגאון רבי יוסף משאש זצ׳׳ל (חלק ג סימן אלף שצ״ב)
נשאל בדין האבקת חלב, וכתב שחקר ושאל את בני התורה אשר באו
מאמריקה וסיפרו על אופן עשייתם וכתב ש"הדבר פשוט שהוא היתר גמור ואין
בו שום ריח ספק כלל וסמך על דברי התשב״ץ ועוד פוסקים, ובפרט שגם
במקומם מאז ומקדם נהגו בו היתר זולת שנים שלשה גרגירים שהחמירו על
עצמם בזה. ועתה אין גם אחד מפני שעיניהם ראו שהממשלה מקפדת הרבה
אף על תערובת מים וחלב וכ״ש על חלב בהמה דמאיס, שלפי הרופאים הרבה
מזיק לאדם ומחמת כך מירתתי לערב ועוד דאומן לאמרע אומנותיה וליכא
למיחש בה למידי וגם פה אוכלים אותו הקטנים עם הגדולים", עכ"ל.
הרה"ג רבי יגאל עזרא שמע מהגר״ש משאש זצ"ל, שבעירו מקנס שבמרוקו היו
שותים חלב שחלבו גוי ואין ישראלרואהו וסמכו בזה היתרו של הגאון רבי רפאל
בורדוגו זצ״ל (המכונה המלא״ך) שסמך על דברי התשב״ץ שהקיל בזה, והוסיף
הגר״ש משאש שגם הגוי מירתת רתית מהממשלה שאוסרת לחלוב בהמות
טמאות, ולכן באבקת חלב בודאי שמותר, ובפרט לקטנים, ואין להחמיר כלל
ושהם היו שותים אפי׳ החלב עצמו לגדולים (פרט למספר מקומות במרוקו שהיו
מחמירים, עי׳ שו״ת ישמח לבב שבעירו צפרו היו מחמירים בזה מאד). ומה גם
הוסיף שיש ע״ז חותם כשרות של רבנים ברבנות הראשית ובודאי שבודקים
היטב את הדברים וגם אם ישנה אבקת חלב עם פיקוח של ישראל משעת
החליבה, אך חסר בו כמה מהמרכיבים הטובים לתינוק, אין להחמיר בזה, וכן
הורה לו הגאון רבי שלמה מחפוד שליט"א.
והוא מעיד שבישיבת קול תורה וכן בשאר הישיבות הביאו בשנים קדומות
אבקת חלב ע״י ארגון הג׳וינט לחלוקה בישיבות, וכן סיפר לו הגאון רבי יעקב
אדלשטיין שליט״א הרב דרמת השרון שכן היה בישיבת פוניבז׳, וכן סיפרו לו
עוד ת״ח שכן היה בישיבות חברון ועוד. ואכן, דברים אלו מצטרפים לדברי ספר "אורחות רבינו" (ח"ג עמוד ע"ז) הנ"ל, כתב שמרן החזון איש הורה לישיבות
להתיר ולהשתמש באבקת חלב, כיון שהיה קשה להשיג חלב טרי, והעיד בשם
מרן הקהילות יעקב זצ"ל שהחזון איש התיר אבקת חלב נכרי, והמחבר עצמו,
הגר"א הורביץ זצ"ל, כותב שיתכן שהכוונה היא להתיר רק בשעת הדחק,
לחולים ולחלשים. ומביא שמרן החזון איש ביקר בחור מישיבת פוניבז' שנפל
למשכב והורה לו לשתות חלב המעורב באבקת חלב, למרות שבחור זה נהג
לשתות רק חלב ישראל וגם לא אבקת חלב, עי"ש.
גם בעל שו"ת משנה הלכות, האוסר את חלב הנכרי שבפיקוח ממשלתי, מתיר
את אבקת החלב נכרי, וכותב, (בחי"ג סימן קד), כך: "י"ל בעיקר גזירת חז"ל על
חלב שחלבו עכו"ם שגזרו שמא יערב בו חלב טמא ויש לחקור אי הגזירה שגזרו
הי' בשביל עירוב חלב טמא או גם על טעמו גזרו דלכאורה נראה דלא גזרו רק
על החלב שהרי לא נרגש טעם חלב טמאה בחלב טהורה דאל"כ ליהני טעימה
ולראות אם יש בו טעם חלב טמא אלא ע"כ גזרו על עצם החלב ולא איכפת לן
בטעמא כלל ואם הי' מערב אם הי' במציאות לערב טעם חלב טמא לחלב טהור
ולא עיקרו וממשו לא הוי בכלל הגזירה, ויש להאריך בהסבר סברא זו ואין הז"ג
כעת. ולפי"ז אי נימא הכי א"כ באבקת חלב דלא נשאר איסור ורק טעמא כה"ג
אפשר דליכא איסור כלל. וא"כ בנידון דידן באבקת חלב אפי' עבידא לטעמא כיון
די"ל דלא נאסרה מעולם דלא אסרו רק החלב כמו שהוא ולא שנעשה אבק וגם
בזה אפשר דאפי' גזרו גם על האבק אפשר דעל טעמא לא גזרו והו"ל ספק
איסור דרבנן במילתא דעבידא לטעמא לכו"ע בטיל". וכך הקילו עוד רבים
וטובים, שאסרו את חלב הנכרי, למרות שיש עליו פיקוח ממשלתי, אך התירו
את אבקת החלב, ובפרט לחולים וקטנים. וראה בשו"ת בנין אב סימן מז ובילקוט
יוסף סימן פא.
סוף דבר הראנו לדעת שישנה מחלוקת גדולה בספרי האחרונים האם ניתן
לשתות חלב נכרי, גם כאשר הוברר לכל ספק שלא עורבב בו חלב טמא,
ורבים הם האוסרים זאת, גם במקום בו ישנו פיקוח ממשלתי. והברכי יוסף
כתב שהמנהג בארץ ישראל היה לאסור את הדבר. ואולם שונה היא הגישה
בדין אבקת חלב נכרי, שלמרות שישנם רבים וטובים האוסרים אף את
אבקת החלב לאנשים בריאים, אך ישנם רבים וטובים המתירים את האבקה
לחלוטין, כדעתו של הגרצ"פ פראנק זצ"ל. ולקטנים, חולים וחלשים. הורה
מרן החזו"א זצ"ל להקל בדבר, ואף איפשר לבני הישיבות הקדושות, בשנים
בהם שרר בארץ ישראל מחסור גדול, לשתות חלב העשוי מאבקת חלב
נכרי. ולכן ברורה היא עמדת הרה"ר לישראל, שאינה מעניקה הכשר למוצרי חלב נכרי נוזלי על כל סוגיו, למרות הפיקוח הממשלתי ההדוק בארצות נכר,
אך מעניקה הכשר על מוצרים העשויים מאבקת חלב נכרי עם פיקוח
ממשלתי הדוק.
ולמרות ששלומי אמוני ישראל, יראי ה' ובני התורה היקרים, נמנעים בימינו
לחלוטין מלאכול ולשתות כל מוצר שמעורב בו אבקת חלב נכרי, מפני
שהשפע הגדול הקיים ב"ה בארצנו ובעולם כולו, מאפשר לאכול ולשתות
מוצרי חלב כשרים למהדרין, ללא כל חשש ופקפוק ומבלי לסמוך על
התירים, מכל מקום מובנת היא היטב עמדת הרה"ר, המעניקה הכשר
למוצרים עם אבקת חלב נכרי, כדי שהסומכים על ההיתרים שבאכילתם
ושתייתם, ובפרט קטנים וחולים הצריכים לכך מטעמי בריאות, יוכלו להנות
ממוצרים כשרים.
בידידות
שמואל ברוך גנוט
עיה"ת אלעד