בדין בשר מתורבת

פרטים
קטגוריה: מאמרים תורניים - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
פורסם בשני, 22 ינואר 2024 19:58
נכתב על ידי Super User
כניסות: 368

בדין בשר מתורבת

בס"ד, לכבוד הרה"ג הנודע רבי רפאל אייפרס שליט"א

שוכט"ס באה"ר

בדבר בשר מלאכותי (בשר מתורבת), הנה שאלה זו יש לשאול לפוסקי הדור וגם צריך לברר היטב המציאות בזה וח"ו להתיר מקופיא.

רק יש להעיר שאם הבנתי נכון את דרך גידול בשר זה, הוא שכלל לא נוצרת כאן בהמה, אלא שנוטלים תא גזע מבשר הבהמה ועי"כ יוצרים חומר שסיביו התזונתיים הינם כבשר הבהמה. והגם א"נ דתא גזע של בהמה נחשב כחלק מהבהמה עצמה (ויש הוכחות רבות לכך לכאורה, עי' מנחות ס"ט ב' גבי חיטים שירדו מהשמים בדרך נס, ובסנהדרין נ"ט גבי דמות חמור שירד מהשמים, וגבי הנדון הנודע בשם הגר"ח בענין שמן נס, שסו"ס פשוט היה שכל שטבעו ותאיו ומזגו כבשר או כחיטה, הרי דינו כבשר וחיטה, וכל הנידונים שם הם בענינים אחרים, האם הוא 'בשר טמא', 'חיטים שלא במושבותיכם' או 'שמן נס', אבל פשוט שזהו העצם עצמו, ואכמ"ל), אך הנה מצינו כמה דעות בראשונים ובפוסקים גבי מוס"ק, הנעשה ע"י זיעת בהמה טמאה, ומקורו טהור מדברי רבינו יונה (הו"ד בהרא"ש ברכות פ"ו סי' לה), שהמוסק הניקח מתוך חיה ידועה שיש לה חטוטרת בצוארה, ומתקבץ לשם תחלה כעין דם, ואח"כ נעשה מוסק שיש בו ריח טוב ונותן טעם לשבח בתבשיל ובמרקחות, יש טעם להתירו באכילה, משום, דפירשא בעלמא הוא, ואף על פי שמתחלה היה דם, אין לחוש לכך, דבתר השתא אזלינן, שהרי הדבש שנפלה לתוכו חתיכת איסור אף על פי שנימוחה בתוך הדבש, כיון שדרך הדבש להחזיר הדבר שנופל לתוכו דבש, כדין דבש דיינינן ליה ומותר, וה"נ אע"פ שמתחלה היה דם, כיון שיצא מתורת דם, בתר השתא אזלינן, הילכך אע"פ שנותן טעם לשבח בתבשיל ובמרקחות מותר.

ובמשנ"ב סי' רט"ז פסק כדעת  רבנו יונה (בפ"ו דברכות) כך: "מוס"ק זה יש אומרים שבא מזיעת חיה ויש אומרים שבא מדם של חיה אחת שמתקבץ בצוארה ואח"כ מתייבש ונעשה בושם ולפי סברא זו האחרונה יש שרצו לאסרו עכ"פ לתת בקדירה להטעים בריחו את התבשיל דדם אסור באכילה והרבה פוסקים מתירים אפילו לתת בקדירה דאזלינן בתר השתא והשתא לאו דם הוא אלא עפרא בעלמא שנותן ריח טוב. ועיין בא"ר שמצדד להורות כדבריהם ובפמ"ג במשב"ז מצדד ג"כ דיש לסמוך על דבריהם להקל אף לכתחלה ביש ששים כנגדו בתבשיל".

ובחזו"א בכורות סי' ט"ז סקט"ו ביאר דברי רבנו יונה הנ"ל,  וז"ל: "והנה דעת הר"י דכל שנשתנה למחודש אינו כלל איסור, דהוי כנתאפס ונברא אח"כ דבר חדש, וכגידולי איסור בדבר שזרעו כלה. ונראה דמ"מ הכל לפי השינוי, דהא באפרוח שנולד מביצת טריפה בעי למיסר אף לר"י, דשינוי בין גשם הביצה לגשם האפרוח אינו גדול כ"כ, והיינו בשר היינו ביצה".

ובהמשך כתב החזו"א וז"ל: "ונראה לפי"ז שאם מוציאין במלאכת כימי"א אטמים מאיסור ונותנין אותן אח"כ למאכל לתקנו, אי נפסל באמצע מאכילת אדם ואינו ראוי לא בפנ"ע ולא לתערובות, אף שעומד לגמור מלאכתו ויהא ראוי למתק הקדירה, מותר. אבל אם לא נפסל באמצע, תלוי במחלוקת הר"י והרא"ש", עכ"ל החזו"א. ולכאו' דמיא לנדו"ד.

ויש עוד מקום לדון בזה שנעשה כעפרא, ונשתנה צורתו לגמרי והוי שינוי מושלם ממה שהיה, וכפי שהזכיר כת"ר שליט"א מענין נידון האחרונים הנודע בכשרות הג'לאטין, שנעשה מעורות או מעצמות רכים (סחוס) של בהמות נבלות וטרפות, או מבהמות טמאות, ששורים אותם במלח וסיד ומנקים אותם היטב, ומייבשים אותם הרבה בחום השמש במשך זמן, ומערבים בהם חומרים כימיים מסויימים, וטוחנים אותם ונעשים כקמח דק, ונותנים אותם במאכלים שונים כדי להקפיאם. ועי' שו"ת אחיעזר ח"ג סל"ג ובמכתבו היסודי של הגר"י אברמסקי זצ"ל שבתחילת שו"ת ציץ אליעזר ח"ד, ובשו"ת יחו"ד ח"ח יו"ד סי"א הביא בארוכה כדרכו הדעות והשיטות בזה, ואכמ"ל.

אמנם יש לדון בחילוק בין דבר שנשחת לגמרי, (דוגמת ד' המרדכי פסחים רמז תקמ"ה, ושו"ע יו"ד פ"ו ז' גבי שרץ שרוף. ואולי שייך לד' התוס' ע"ז ס"ט א' ד"ה ההוא גבי רגלי דבורים, שנהפכו לדבש, והתירום משום שהם כעצמות בעלמא, עי"ש), שבזה נחשב כפירשא וכעפרא וכעץ בעלמא, לבין תא גזע מופרה, שבעצם נוטלים את תאי הבשר עצמו ומגדילים ומפרים אותו, וא"כ יתכן שאינו ענין לסוגיית 'עפרא בעלמא', אלא לנושא עליו דיבר רבינו יונה, שהוא 'פנים חדשות באו לכאן', וכנ"ל בתחילת דברינו.

בברכה

שמואל ברוך גנוט

אלעד

 

.