קישורים נוספים
קידוש באושוויץ: סיפור מופלא מאת האדמור מקלויזנבורג
- פרטים
- קטגוריה: סיפורים ומאמרים על גדולי ישראל
- פורסם ברביעי, 20 יולי 2022 15:44
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 436
סיפורו המופלא של האדמור מקלויזנבורג זצוק"ל:
כפי שסיפר האדמור זצוק"ל בהקלטה
הייתי במחנות, ולא רציתי לאכול טריפות. הגעתי לאושוויץ ביום שישי. מיד הריצו אותנו מהקרונות והתחילו להכות לנו באלות והריצו אותנו פנימה לתוך מחנה אושויץ. הגענו לאושויץ בשעה עשר בבוקר. הביאו לנו לאכול, אוכל שהיה נקרא "בשרי". אם באמת היה שם בשר או שזה היה קש... אינני יודע, אבל כך זה נקרא (שזה בשרי).
כולם רצו לאכול, וקראו גם לי: "רבי, בואו לאכול! בואו לאכול!"
אמרתי: "וכי טריפות אני יאכל? מה אתם מדברים? כאן אצל הרשע אני יאכל טריפות?!
לא די שהכל שדדו ולקחו ממני, כל אשר לי ברוח ובנפש, עוד אוכל גם טריפות?"
לא רציתי ללכת, וצמתי אותו יום שישי כל היום.
בליל שבת הייתי כבר מאוד חלש. שכבתי, לא יכולתי לרדת כבר.
ביום שבת, שוב נשמעה קריאה שיבואו לקחת אוכל. ואני לא הולך, אני לא הולך, אני נשאר יושב שם.
הצריף התרוקן. אף אחד כבר לא היה שם. ואני נשארתי שם לבד.
פתאום נפתח בי מעין של דמעות. אף פעם לא הייתי בוכה. שאם הקב"ה רוצה כך – שיהיה כך. איך שהקב"ה רוצה, גם אני מרוצה.
אבל אז, בשבת אחר הצהריים, נתעוררתי לבכיה: רבונו של עולם, הכל נטלת ממני, נשארתי ערום ויחף, ללא נעליים וללא בגדים... בלי כלום! ואני שוכב כאן אצל הגויים, וכי אלך לאכול טריפות? אינני חפץ לאכול טריפות רבונו של עולם!
וכך כשאני בוכה שם, בהיותי לבד בצריף, הגיע ורץ אלי מישהו ושאל: "אתם הקלויזנבורגער רב?"
נבהלתי מאוד, כי אסור היה לדעת שאני רב, שאת הרבנים מיד הרגו. אם הם רק ידעו על מישהו שהוא רב מיד הוא נרצח. על פי רוב, תשעים ותשע אחוז!
נבהלתי מאוד. בינתיים מגיע שליח נוסף: "רבי, אתם חייבים ללכת, עומד שם מישהו בפתח וממתין לכם".
הוא ממתין לי? נו, להסתתר כבר אי אפשר. לא ידעתי אם זה אס. אס. או קאפו. אבל אני מוכרח ללכת אל הפתח.
כשאני מגיע אל הפתח, עומד שם אדם ואומר לי: "תגידו נא, הרב מקשאנוב היה דוד שלכם?"
אני מביט בו, איך הוא יודע שאני נמצא כאן, ועוד יודע שהרב מקשאנוב היה דוד שלי? הרב הקדוש מקשאנוב הקדוש זכותו יגן עלינו!
אני אומר לו: "כן"... וכי מה אומר לו, שלא?
הוא אמר: "הבאתי לכם לחם וצלחת עם מרמלדה, שיהא לך מה לאכול".
אני מסתכל – אילו היה נותן לי אז, לפי ערך שויות הממון של זמנינו, חצי מליון – זה לא שוה כלום. הוא מביא לי לחם לאכול... לחם גדול, עם צלחת גדולה מלאה ממרלדה. "הא לכם, תקחו את זה למקומכם ותאכלו".
אם כך! נתיישבתי בדעתי, הרי אכן רואה אני שיש אלוקים בארץ אף כאן! גם כאן נמצא הבורא הקדוש! וכי מהיכן ידע אדם זה שאני נמצא באושויץ והלך להביא לי לחם לאכול? הנני צודק, אפוא, במה שאיני רוצה לאכול טריפות. אז קבלתי על עצמי, שמה שרק לא יהיה, כל דבר בעולם, טריפות אני לא אוכל! אם הקב"ה שולח לי לחם כשר עם מרמלדה, מה? וכי אוכל טריפות? חס ושלום.
חיפשתי מעט מים לנטילת ידיים ואמרתי קידוש על הלחם. היה לי כבר גם על מה לעשות קידוש, ביום שבת. אותו בן אדם לא ראיתי יותר, אף פעם! רק אותו פעם אחת שהביא לי את הלחם ולא יותר!
והקב"ה עזר לי. כך הייתי שנה שלימה אצל אותו רשע, אין בפי להודות ולהלל אחד מאלף אלפים ורבי רבבות כל מה שעבר עלי, כמה פעמים הם ביקשו להרוג אותי וכמה פעמים כבר שכבתי בארץ להיות.. ושרדתי כל זאת, ובלי טריפות ונבלות, וגם, כמדומני, כמעט ללא חילול שבת! מן השמים שמרו אותי.