אתי דור-נחום, באדיבות הידברות

 

יום ראשון, שעות הערב המאוחרות. הרבנית לאה קוק משלהבת את הנשים שהגיעו לשיעור תורה. אמנם כבר 35 שנה היא מוסרת שיעורים, אבל היא מתלהבת כמו בפעם הראשונה. הנשים יושבות בצוותא, קוראות תהילים בשירה וניגונים, כשמדי פעם הרבנית מתבלת בסיפורי אמונה והתחזקות. "לכולן פה יהיו שמחות", היא מברכת ומדגישה, "הכול זה לכבודך השם. אצלנו כל אורח מקבל כיבוד רוחני - אמונה. אף אחד לא יוצא רעב". הבנות מאוהבות, הן כבר מזמן שבויות בקסמה. אבל דומה שלא רק הן מתאהבות בה מבט ראשון. גם כשהרבנית מגיעה להרצות בקיבוצים היא שוברת את המחיצות בדרכה שלה, הגדושה בהומור, בדיחות והרבה כף זכות. שלושה ימים לפני השיעור נפגשנו לראיון. זה היה ביום חמישי אחר הצהריים, ונמשך אל תוך שעות הערב המאוחרות, כאשר ברקע החלו ההכנות לשבת, וריח החלות הנאפות נדף בכל הבית, והמפות החגיגיות נפרסו על השולחנות. בראיון אישי ביטאה הרבנית את הצד ההומוריסטי שלה, סיפרה על סדר יומה ועל אהבתה לבעלי תשובה. "אני מאוד אוהבת את בעלי התשובה", היא משתפת, "את התמימות שלהם וטוהר האמונה שלהם. אני בעלת תשובה 100 פעמים ביום, אפילו שיש לי הורים צדיקים. אבל צריך לדעת לשכוח הכול ולפתוח דף. אבא אוהב בעלי תשובה". 

הרבנית לאה קוק נולדה במאה שערים ברחוב חנן 10, ביתו של סבה, פוסק הדור הגאון הרב אלישיב זצוקל. בגלל העוני הקשה ששרר באותה תקופה, הוריה של הרבנית, הרב יצחק זילברשטיין שליט"א והרבנית עליזה שושנה (הבת השנייה של הרב אלישיב) התגוררו עם הוריה. לפני פטירתו סיפר הרב אלישיב : כשלאהלה הייתה קטנה נדנדתי אותה, ותוך כדי התפללתי שייכנסו בה מידות טובות וקדושה, ושהיא תזכה לבעל תלמיד חכם. בגיל שנה עזבו הוריה לבני ברק, וכעבור זמן קצר קיבל אביה הצעה לשמש כראש ישיבה בציריך. המשפחה עזבה את הארץ, לא לפני שבאו להיפרד מהרב אלישיב, ומהסבא-רבא של הרבנית, הרב אריה לוין זצ"ל, שהניח את שתי ידיו על הראש ובירך את הרבנית.

 

המשפט שהכה ברבנית

 

בגיל 20 הוצע לה שידוך – הרב דב קוק, שהיה אז תלמידת ישיבת פונביז, בנו של הרב נחום קוק ונינו של הראי"ה קוק. כשהוא נכנס לחדר היא אמרה: זה בעלי. ואכן, אחרי שלוש פגישות הם החליטו להתחתן ונשלחו לקבל ברכה מהדוד של הרבנית, "הסטייפלר", שאמר שצריך לבטל את החתונה כיוון שלשתי החותנות קראו שושנה, והאשכנזים מקפידים שלחותנות לא יהיה שם זהה. היא התפללה שהגזירה תבוטל, ולאחר כמה ימים הסטייפלר מצא פתרון - שאחת האימהות תוסיף שם. החתונה בין משפחת זילברשטיין הליטאית, המקורבת משפחתית לכל גדולי ישראל, לבין משפחת קוק, המקורבת יותר לציונות הדתית, נערכה בהשתתפות גדולי הרבנים.

 

לאחר נישואיה עבדה הרבנית כמורה למתמטיקה בבית - הספר "חורב" ברמת גן. המפנה הרוחני בחייה הגיע כאשר היא נתקלה "במקרה" בספר של הבעל שם טוב, שבו היה היה כתוב: "יהי רצון שנאהב את הצדיק הכי גדול כמו שהקבה אוהב את הרשע הכי גדול".

 

המשפט הכה ברבנית והיא הבינה שתפקידה לקרב יהודים, ואכן, מאז ועד היום היא החזירה רבבות בתשובה. לימים עברו בני הזוג לצפת, שם היא החלה לקבץ נשים לקריאת תהילים. החיבור העמוק יותר לתהילים החל כאשר אחד מילדיה חלה, והרבנית הבטיחה לקדוש ברוך הוא שהיא תקרא כל יום תהילים, ובלבד שבנה יחלים. ואכן, תוך יממה נעלמה המחלה. מאז גילתה הרבנית את העוצמות האדירות הטמונות בספר התהלים, ועד היום חילקה שניים וחצי מיליון ספרי תהילים בבתי חולים.

 

מאוחר יותר עברה משפחת קוק לטבריה. בסוף מסיבת חנוכה בגן של אחת מבנותיה ביקשה הרבנית את רשות הדיבור, והחלה לדבר בספונטניות על חובת הכרת הטוב להקב"ה. מנהלת הגן, שהייתה מנהלת סמינרים בערכים, הבחינה שהנשים מרותקות, והחליטה להזמינה לסמינר של בעלות תשובה. בחלוף שנה היא מילאה את אצטדיון "יד אליהו". בהופעתה הראשונה היא הסתפקה על איזה נושא הכי חשוב לדבר, ועל כן החליטה לצעוק שמע ישראל, ה אלוקינו ה אחד. גם כיום הרבנית לא מכינה מראש שיעורים. סביבה וסביב בעלה הרב דב קוק התגבשה עם השנים קהילה של כ-250 משפחות של בעלי תשובה. הרב קוק כמעט ולא מגיע לביתו למעט שבת, ובמשך היום הוא נמצא סגור בחדרו ובמרבית מהזמן לומד ומתפלל על עם ישראל. עד היום הוציא הרב עשרות ספרים.

 

נשיקה וחיבוק לילדים: פיקוח נפש

 

הרבנית, אם ל-14 ילדים שמרביתם נשואים, מנהלת את הבית ומרצה שלוש פעמים ביום בכל רחבי הארץ. גם כאשר היא טסה עד אילת, מתעקשת הרבנית לא לקחת פרוטה בעבור הרצאותיה, והיא מעדיפה שלא יגבו כסף מהנשים, כדי שכולן תוכלנה להשתתף. כשהיא חוזרת בשעות הלילה היא מקדישה זמן לילדיה, מתפללת בהנץ ולאחר מכן הולכת לישון. במהלך השיחה הרבנית נוהגת לעצור ולומר "לשם שמיים" ו"לשם ייחוד".

 

איך נראה היום שלך?

 

"בשעות הבוקר אני מארגנת ציק צק את הבית, ובשעה 10:00 נעצר הגלובוס. אני מתחילה לקרוא ספר תהילים בעמידה, במתיקות עם נשיקות לבורא עולם, עם שמחה וערגה. אני מתנתקת מכל העולם עד השעה 12:00 ואם אני לא מסיימת לקרוא, אני נותנת לספר תהילים המון נשיקות, יוצאת מהחדר ומעמידה סיר לילדים. לא עשרה סירים כי ממילא הם לא רוצים לאכול הרבה. בסיר שאני מכינה יש את ברכת השם. כולי תפילה שהאוכל יערב לחכם ויהיה בריא, ושכל ילד יקבל מה שהוא צריך. כשהילדים מגיעים מתלמוד התורה, אני נותנת לכל ילד נשיקה וחיבוק, ועוד נשיקה וחיבוק. מבחינתי זה פיקוח נפש. אחר כך מגיעה השעה שאני צריכה לפתוח את הדלת לנשים שמגיעות לקבלת קהל. אם כי ממילא יש כאלה שדופקות על החלונות והדלתות ואני אומרת להן: רגע, דקה דקה נשמות טובות. בערב אני מעבירה שיעורי תורה".

 

אורח החיים הזה לא מתיש?

 

"אני נושאת הרבה תפילה שיהיה לי קל עם עם ישראל היפים והאהובים. כל יהודי זה ספר תורה, אני אוהבת אותם ומוכנה לתרום אינסוף. אני מתפללת: אבא, תן לי כוחות לנשק ולחבק".

 

בכל זאת, זה לא מעייף?

 

"לעתים זה מתיש עד כדי סף התעלפות. לפעמים כבר כואב לי הגרון ואני לא יכולה לדבר. הייתה הילולה של רבי מאיר בעל הנס, וכל טבריה צעדה עם ספר תורה שלווה באלפים מכיכר העיר ועד לציון רבי מאיר. באותו יום הייתה הצפה של אנשים מכל הארץ. מעייף או לא - אני אוהבת את זה. בערב פסח לא הגיעה לביתי אף אחת. כולן היו עסוקות בעבודות לחג. התפללתי: השם, תשלח אליי צדיקות שאקרא איתן פרקי תהילים, ועל כל אחת שתבוא אגיד נשמת כל חי. אחרי זמן קצר הגיעה בחורה מתוקה והתחלנו לקרוא תהילים, ולפתע נכנסה עוד אחת, והמשכנו. לא עברו כמה דקות, ו-30 נשים צדיקות הגיעו. אמרתי השם, לאט לאט. איך אני אקרא את כל הנשמת כל חי על כל אחת?. ברוך השם...".

 

מיהן הנשים שמגיעות אלייך?

 

"זה לא מוגדר. כולן באות, דתיות ולא דתיות, כאלה שלבושות צנוע וכאלה שפחות. אני רואה חובה לתת לכל אחת שלוש נשיקות וחיבוק חם, לקרוא יחד שני פרקי תהילים ולעשות ריקוד קטן. אני תופסת לה את היד באהבה, ואם היא מסכימה - אנחנו קוראות תיקון הכללי. ואם צופרים לה מלמטה אז אני נותנת הבטחה מלב אוהב אל לב אוהב, שתקרא פרקי תהלים ואני אזכיר אותה אצל רשב"י. לפעמים מגיעות נשים מוכות, וזו מצווה להצחיק אותן. לפעמים כשהן צוחקות אני צוחקת איתן בקול גדול כדי לשמח את לבן. טוב לי כשהן מתרפאות מכל הייסורים שלהן".

 

תוך כדי שיחה נכנסות לחדר תלמידות של הרבנית, ומתייעצות איתה בנוגע לחלוקת מצרכים למשפחות נזקקות. הרבנית מיד שולפת מכיסה את הכסף המזומן שיש ברשותה, ועושה סדר. אחת התלמידות משתפת: "פעם אחת היא תרמה את המקרר שלה, אבל ישתבח שמו, אחרי חצי שעה מישהו תרם לה. היא נשמה טובה". תלמידה אחרת מסבירה: "היא כמו אמא שלנו, ומכילה את כולן". הרבנית חוזרת לראיון: "יש אנשים רעבים, אין להם מה לאכול. כאשר היו באים עניים לדודתי הצדקת, הרבנית בת שבע קנייבסקי עליה השלום, היא הייתה אומרת לכולם לכו לבעל המכולת, הוא צדיק והוא ייתן לכם מצרכים. אנשים היו לוקחים, ובסוף החודש היא הייתה משלמת. אין לי את האומץ שהיה לה כי אני מפחדת מחובות. כל יום אני מתפללת השם, תביא את הפרנסה. יום אחד ראיתי את בעלי מוריד את התפילין והטלית, ורץ לבנק. אמרתי בעלי היקר, מה לו ולבנק שהוא רץ ככה? ממתי הוא הולך לבנק? הוא אמר: יש לנו חובה של 20 שקל. לא יעבור לילה אחד עם חוב. אמרתי לו מחר ייכנס כסף, זה ייספג. הוא השיב: לבעלי תורה אין חובות".

 

פוריות וזיווגים: הטלפון המפתיע מהמדריכה

 

בימינו יש הרבה זוגות שלא נפקדים בזרע קודש. מה יש לך לומר להם?

 

"לפני כשנה הייתי בהרצאה ברמלה. תפסה אותי המארגנת ואמרה לי: 20 שנה אני בלי ילדים, ברכי אותי. אמרתי לה כשלי לא היו ילדים, עד שלא הורדתי את אלוקים מהשמיים לכאן בתפילות - לא נפקדתי. התפללתי המון, הגעתי לאי שפיות מרוב צער. אבל קראתי כל יום ספר תהלים ונפקדתי. כלתי גם עשתה כן וגם גיסתי. דודתי הרבנית קנייבסקי עליה השלום סיפרה לי שבאה אליה אישה בוכה ש-20 שנה לא נפקדה, וכבר עברה 17 הפריות. היא קראה בעיתון שספר תהילים משנה גזר דין שנגזר על האדם טרם בואו לעולם. היא קראה תהילים, נפקדה בתאומים ובאה לרבנית שתברך אותה ללידה קלה. כעבור כמה חודשים, בחנוכה, בעלי הדליק חנוכייה כשמסביבו 100 תלמידים. זו שעת רצון גדולה מאוד, כולם עצמו עיניים וביקשו, והרב אמר שגמר החתימה של אלול והושענה רבה זה מול הנרות. הרב קרא קדיש, וכל הציבור שאג יהא שמא רבא מבורך. בכיתי ובקשתי על עם ישראל, ולפתע שמעתי טלפון מצלצל – למרות שהייתי בטוחה שניתקתי אותו. רציתי לענות, ושמעתי מעבר לקו אישה שאומרת לי: הרבנית תכיני כיסא, קחי בקבוק מים ותחזיקי טוב. שאלתי מי מדברת, והיא השיבה שזו המדריכה מרמלה. לפתע היא צעקה: אני בהריון, נפקדתי. קראתי שמונה חודשים ספר תהלים שלם - וככה הצלחנו. זה ילד של דוד המלך".

 

ומה יש לך לומר לרווקים ולרווקות? 

 

"לא להתייאש ולעשות מה שאני עשיתי לזיווג של בני – קראנו 40 יום תהלים שלם, והגיעה הכלה עד הבית. מה שהוא לא סיים - אני סיימתי בשבילו. בכל מקרה אין להתייאש, ויש לדעת שהקדוש ברוך הוא מכין לכל אחד ואחת הפתעה טובה. כמו שחמין טוב מתבשל לאט לאט, ככה הוא מכין את הזיווג של כל אחד ואחת. לפעמים כשמתחתנים מהר אז כבולעו כך פולטו - מתגרשים מהר. כשמחכים קצת ומתפללים - מקבלים משהו טוב. שתי בחורות צעירות מטבריה שרצו זיווג החליטו לנסוע לעמוקה ולקחו איתן לשם מצווה אישה קשישה בת 85 מבית אבות. כל הדרך הן שמעו ברקע תיקון הכללי, והסבתא חזרה על מילים בודדות, ונהנתה מהנוף. כשהן הגיעו לעמוקה שתיהן תפסו סידורים, התפללו מנחה, קראו פעמיים תיקון הכללי וביקשו שידוך. הסבתא דמעה והתפללה. בדרך חזרה הן עברו אצל רשב"י, קראו תיקון הכללי. כשהסבתא הגיעה לבית האבות ספוגת תהלים, היא הבחינה ביהודי גבוה עם זקן, חייכן בן 87 שאף הוא מתגורר בבית האבות. הזקן הסתכל על הסבתא והיא הרגישה את הקליק, לא עבר שבוע והוזמנתי לוורט בקומה השנייה בבית האבות – לחתונת הזהב. שתי הבנות היו השושבינות בחתונה. מכאן רואים שעמוקה מועיל גם לגיל הזהב".

 

אם את עצמך צריכה להתייעץ, למי את פונה?

 

"פעם אחת לאחת הבנות היה כאב שיניים עצום, והיא סירבה ללכת לרופא. לא היה לנו יום ולילה. היא השתטחה על הרצפה, וכל הבית בכה. הציעו לנו לעשות הרדמה כללית בבית חולים תמורת 10 אלף שקל, וזה היה נראה לי מגוחך ללכת להרדים אותה בשביל דבר כזה. בעלי חוזר רק בסופי שבוע, ולא היה לי שום רב להתייעץ איתו. לכן פניתי לרב הגדול, לאדמו"ר שממנו אני לא מתביישת, והוא תמיד זמין -  הקדוש ברוך הוא. התחננתי אליו שיפתור את הבעיה ועשיתי סגולה ידועה - הדלקתי 18 נרות – הראשון לקדוש ברוך הוא והשאר לכבוד צדיקים ובכל פעם קראתי פרק פ"ו בתהילים. התפללתי בדמעות שליש והרגשתי קדושה כאילו הבאבא סאלי וכל הצדיקים שוכנים כאן. לא פחדתי מכלום. לאחר 24 שעות נפתרה הבעיה כליל, ללא מכאוב. מכאן שאבא וצדיקים פותרים בעיות".

 

ביהדות אין רק חינוך - יש גם תפילות ודמעות

 

לרבנית עמדה ברורה בנוגע לחינוך ילדים: "לפני כמה שנים חדר לי הביתה גנב בן 14 וחיטט בארונות. לא יכולתי להזמין משטרה כי אמא שלו הייתה בתהליכי התחזקות ולא רציתי לשבור אותה. עשיתי את הסגולה הידועה - הדלקתי 18 נרות וקראתי פרק פ"ו בתהילים. גם בכיתי. החלטתי לקרב את הילד. אמרתי לו בוא אליי, אתן לך שמות של חולים, תקרא עליהם תהילים של שבת ואני אתן לך גלידה ו- 70 שקל. וכך הוא היה בא, ואני הייתי מספרת לו מה קורה לילד שלוקח בלי רשות. הבת שלי התפעלה ואמרה: אמא איזה חינוך, לפי כל כללי המתודיקה היהודית. אבל ביהדות אין רק חינוך - יש גם תפילות ודמעות.

 

"הסטייפלר הקדוש אמר את זה, ומניסיוני שום קורס של הדרכת הורית ומורים לא הועילו. יום אחד חזרתי מתפילת מנחה, ובתי הנסערת סיפרה שאותו ילד שוב פרץ לבית. הייתי חסרת אונים. קיבלתי על עצמי לקרוא תיקון הכללי ולהדליק נר לרשב"י במשך שנה על הילד. הזכרתי את שמו ושם אמו בקברי צדיקים והנס לא איחר לבוא. הפדגוג הגדול, אבא שבשמיים, טיפל בעדינות בנשמתו, והוא שינה את דרכו. מה שלא הועילו אלפי שיטות ייעוץ וחינוך - הועילה תפילה ותורה. הקרבתי את בעלי לתורה, ואפשרתי לבעלי לא לבוא הביתה. שלחתי אותו ללמוד תורה בצפת כל השבוע. הרגשתי שהשכינה עזרה ולא הייתי צריכה מורים פרטיים. כשהבעל לומד תורה - הוא לומד בשבילך וזה מגן ממחלות, אשפוזים ובעיות קשב וריכוז".

 

מדוע יש לך רצון עז כל כך לקרב יהודים?

 

"אני רואה שיש אנשים שרחוקים מהתורה והמצוות, ורע להם כל כך בתוך נפשם, כי הנשמה שלהם מחפשת את התכלית, מחפשת את האור האלוקי, אבל הם אפילו לא יודעים למה רע להם. השם מזכה אותי שאני מחברת אותם, וכך טוב גם להם, כי בדרך הזו הם מקיימים את ייעודם עלי אדמות. בשביל זה אני מוסרת את נפשי יום-יום, ללא אינטרס. זה כמו השבת - אבדה בין עם ישראל להשם"