פרשת נצבים - וילך נבואה המגשימה את עצמה ,זמן להתעורר במהרה!
מאת: אהובה קליין .
השנה פרשיות נצבים – וילך הן מחוברות: פרשת נצבים פותחת בפסוקים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ: מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית ה' אֱלֹקיךָ--וּבְאָלָתוֹ: אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹקינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם".[דברים כ"ט, ט'- ט"ו]
בתחילת פרשת וילך נאמר:
"וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם—לֹא אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַיהוָה אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. ה' אֱלֹקיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, הוּא יַשְׁמִיד אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ--וִירִשְׁתָּם; יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר ה'. וְעָשָׂה ה', לָהֶם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, וּלְאַרְצָם--אֲשֶׁר הִשְׁמִיד, אֹתָם. וּנְתָנָם ה', לִפְנֵיכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם—כְּכָל הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם. חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי ה' אֱלֹקיךָ, הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ". [דברים ל"א, א'- ז']
ההפטרה : דברי ישעיהו הנביא:
"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ה', עָלַיִךְ זָרָח. כִּי־הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה־ אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻומִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה', וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ. שְׂאִי ־סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ־ לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה......." [פרק : ס', א'- ה']
השאלות הן:
א] באיזה יום עמד משה באומרו : "אתם נצבים היום" ומה היה המסר?
ב] מה הייתה מטרת הליכת משה אל העם?
ג] במה מנחם ישעיהו הנביא את עם ישראל?
תשובות.
משה עומד בפני עם ישראל הנצבים מולו ביום מיוחד בחייו.
על פי רש"י :משה כינס את כל העם לפני הקב"ה ביום מותו כדי להכניס את העם בברית עם ה'.
קודם כינס את החשובים שבתוך העם: "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם" רק אחר כך את כל ישראל.
הרב אביגדור הלוי נבנצל מעיר: משך ההתרחשות של כל ספר "דברים" מההתחלה עד הסוף, בסך הכול: שלושים ושבעה ימים בלבד. ואלה הם ל"ז ימיו האחרונים של משה – מתאריך: ר"ח שבט ועד ז' באדר. [מתוך "שיחות לספר דברים "–משנת הרב- אביגדור הלוי נבנצל]
"דעת מקרא" סובר: כי המילה: "נִצָּבִים" - לשון כבוד כמו שנאמר בחלום "סולם יעקב":
"וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו", מהסיבה כי כל הציבור שעמד לפני משה היו סדורים על פי חשיבותם: תחילה: "ראשיכם..." אלה היו הנשיאים: כנאמר: "כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם..... כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי־ יִשְׂרָאֵל הֵמָּה".[במדבר י"ג, ב'- ג'] .
יש על כך עוד כמה דעות.
רש"י סובר: באו אף חוטבי עצים - מתברר שבאו גם כנעניים להתגייר כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע כמו שנאמר:
"וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ--וְלָעָי. וַיַּעֲשׂוּ גַם־ הֵמָּה בְּעָרְמָה, וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ ; וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים, לַחֲמוֹרֵיהֶם, וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים, וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים".[יהושע ,ט', ג'-ד]משה כורת איתם את הברית כדי להקים אותם היום לעם וה' יהיה להם לאלוקים. לפי שעוד נשבע לאבות שלא יחליף את זרעם באומה אחרת- זו ברית ה' –לנצח, ולכן לא יכול להיפרד מהם!
מדרש אגדה: מדוע נסמכה פרשת "אתם נצבים" לקללות?
התשובה: לפי ששמעו ישראל: מאה קללות - חסר שתים חוץ מ-49 קללות שבתורת כוהנים הם חשבו: מי יוכל לעמוד בקללות אלה? מיד התחיל משה לפייסם – הרי אתם הכעסתם רבות את ה' ולא עשה עמכם כליה! והנה אתם נצבים .היום כיום הזה שהוא קיים מאפיל ומאיר [סנהדרין ק', ע"ב] –- כך האיר לכם –בעבר- וגם עתיד לכם להאיר- ואילו הקללות והייסורים מקיימים את עם ישראל ומציבים אותם לפני ה'.
הסבר נוסף: לפי שהיו בני ישראל יוצאים ממנהיג למנהיג—כלומר ממשה אל יהושע בהמשך- לפיכך עשה אותם מצבה כדי לזרז אותם וכך נהג גם יהושע וכך נהג גם שמואל - שיצאו מידו ועברו להיות תחת הנהגת שאול. [רש"י עפ"י סנהדרין קי"ב, ב']
ילקוט שמעוני מבאר: אימתי אתם נצבים? התשובה כשתהיו אגודה אחת-היום כולכם, כדוגמת אדם הלוקח בבת אחת אגודה אחת של קנים - האם מסוגל לשבור אותם כאשר הם מאוחדים כחבילה אחת? אבל כאשר הקנים מופיעים אחד, אחד- אפילו תינוק יכול לשוברם! וכאן ניתן להבין כי אין ישראל נגאלים עד שיהיו אגודה אחת - כלומר: מאוחדים.
להלן - משל ונמשל : "אַתֶּם נִצָּבִים"- אתם ולא אומות העולם - למה הדבר דומה?
לאבן גדולה שהייתה מונחת ברחוב - כל מי שהיה רואה עצמו גיבור היה נאבק בה והיא הייתה נופלת עליו ושוברת והוא מת , אבל ממשיכה להיות במקומה כך אומות העולם משעבדים את ישראל - אך ישראל קיימים לעולם!
עוד הסבר מעניין: ה' אינו כורת ברית רק עם אלה שנצבים לפניו היום ,אלא גם עם אלה שאינם עומדים לפניו ביום זה, כלומר :לא רק עם אלה שכרת ברית בהר סיני - אלא גם עם הדורות הבאים וגם גרים שעתידים להתגייר - ומניין ההוכחה לכך? התשובה :
"וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת הָאָלָה, הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה' אֱלֹקינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם ".הכוונה: ואין ,אלא מצוות שקבלו מסיני- מצוות העתידות להתחדש-כגון מקרא מגילה [בפורים] ומאין ההוכחה לכך?
תשובה: לפי שנאמר:"קִיְּמוּ וקבל וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל־ זַרְעָם וְעַל כָּל־ הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם"[מגילת אסתר ט', כ"ז]
מטרת הליכתו של משה - לעם ישראל.
משה ניגש אל העם : "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת ־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל־ כָּל יִשְׂרָאֵל"
דעת מקרא מבאר: כי עד עתה היה משה במעמד כל ישראל- שהם היו נצבים לפניו והיו מקשיבים לדבריו, כנאמר: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם.."
כשסיים את דבריו היו כל הצופים כל אחד שב לביתו. אך כעת משה הולך אליהם להודיע על מותו- עם זאת היה מחזק את העם כדי שלא יפוג ליבם- כאשר כבר משה לא יהיה איתם. לפי שהיה יהושע יורשו מיועד- להנהיג את העם.
רש"י מוסיף: משה מודיע להם: כי היום מלאו ימי שנותיו ביום זה נולד וביום זה נפטר. [מסכת סוטה י"ג, ע"ב] משה אומר להם כי לא תהיה ביכולתו עוד לצאת ולבוא ,אך לא מהטעם שתש כוחו הרי נאמר עליו: וּמֹשֶׁה, בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה--בְּמֹתוֹ; לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא־נָס לֵחֹה" [דברים ל"ד, ז'].
אלא כוונתו הייתה: להגיד שאינו רשאי יותר להנהיג את עם ישראל.
משה מנבא להם-נבואה אלוקית:
"ה' אֱלֹקיךָ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, הוּא־ יַשְׁמִיד אֶת־ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלְּפָנֶיךָ--וִירִשְׁתָּם; יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר ה'. וְעָשָׂה ה', לָהֶם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְסִיחוֹן וּלְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, וּלְאַרְצָם--אֲשֶׁר הִשְׁמִיד, אֹתָם. וּנְתָנָם ה', לִפְנֵיכֶם; וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם—כְּכָל הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם. חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל־ תִּירְאוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי ה' אֱלֹקיךָ, הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל־ יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ--כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה, אֶל ־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם".[דברים ל"א, ג'- ח']
להלן הגילוי העתידי הקורם עור וגידים ממש בימים אלה - כאשר העם מבולבל יוצר מחלוקת ומאשים את המנהיגות למלחמה שעדיין אוחזת בנו היום:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם־ אֲבֹתֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹקי נֵכַר־ הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא־שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת ־בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ.,,,,,,,,, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת־ הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת ־בְּנֵי־ יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם: לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל־ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו, זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְאָכַל וְשָׂבַע, וְדָשֵׁן; וּפָנָה אֶל אֱלֹקים אֲחֵרִים, וַעֲבָדוּם, וְנִאֲצוּנִי, וְהֵפֵר אֶת־ בְּרִיתִי. וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ: כִּי יָדַעְתִּי אֶת־ יִצְרוֹ, אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם, בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ, אֶל־ הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת־ הַשִּׁירָה הַזֹּאת, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיְלַמְּדָהּ, אֶת־ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". [להלן ל"א, ט"ז- כ"ג] אין שירה זו- אלא התורה הקדושה!
הגמרא [ מסכת בבא מציעא פ"ה, ב']מספרת על רבי חייא שפעל ועשה שלא תשתכח תורה מישראל, הוא פעל רבות: זרע זירעוני פשתן וקלע מהם רשתות ומכמורות בהן צד צבאים - את בשרם חלק ליתומים ומעורם עשה יריעות קלף עליהן כתב חמישה חומשי תורה, אחר הלך למקומות שאין בהם מלמדי תינוקות-ולימד תורה לילדי ישראל מתוך הספרים. ומדוע זכה להערכה כה רבה? התשובה: כאן לימד רבי חייא שבכל מעשה שאדם עושה- בידו להשפיע על התוצאה אם היא תעשה באופן מושלם וטהור ולא לקויה עם תקלות.
כוונתו הייתה ללמד את ילדי ישראל והכל עשה לשם שמים ,לכן זכה לשבח רב מפי החכמים.[בהשראת ספר: פניני הגר"א על הפרשה]
דברי ישעיהו הנביא לעם ישראל - הם דברי נבואה:
"קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ה', עָלַיִךְ זָרָח. כִּי־הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ, וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים; וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה', וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. וְהָלְכוּ גוֹיִם, לְאוֹרֵךְ; וּמְלָכִים, לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ. שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ, וּרְאִי--כֻּלָּם, נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ; בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה"[ישעיהו ס', א'- ה']
לסיכום לאור האמור לעיל: רואים באופן ברור- כי משה בכל ימי חייו - הלך מחיל אל חיל. מנהיג העושה מלאכתו נאמנה ובמסירות נפש לאורך כל הדרך. ויש לנו ללמוד ממשה - ללכת תמיד בדרך טובה - המובילה אותנו אל מקום הברכות והישועות – ודווקא בימים אלה לקראת סוף ימי אלול – עלינו לבחור בנתיב התורה והיראה - ולהשפיע על אחינו בית ישראל - למען ישובו לתורה הקדושה ובכך אלוקים יחיש לנו את הגאולה - כדברי ישעיהו הנביא: "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ; נֵצֶר מטעו מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי, לְהִתְפָּאֵר. הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף, וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם; אֲנִי ה', בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה" . [ישעיהו פרק ס', כ"א- כ"ב]