נצבים וגם הולכים 

 

בזהר נאמר שישנם 'ג"ן סדרים דאורייתא' ונשאלת השאלה: הלוא כשסופרים מוצאים אנו 54 פרשיות! ומתרץ החיד"א (ניצוצי אור לזח"ב רו, ב): שפרשיות נצבים וילך הם בעצם פרשה אחת, וכפי שכותב רבי סעדיה גאון שיש ג"ן פרשיות התורה ומהם אחת המתחלקת לשתים, אם יש צורך בכך, והיא נצבים וילך!

 

על פי זה יש לתמוה, השמות נצבים וילך הם הרי דבר והיפוכו: נצבים מורה על עמידה בתוקף, ככתוב (מ"א כב, מח) "נצב מלך", לעומת זאת וילך מורה על תנועה והתקדמות כנאמר (תהלים פד, ח) "ילכו מחיל אל חיל", ואיך מתחברים שני ההפכים הללו לפרשה אחת? כלומר, מהו המסר; עמידה בתוקף במקום או הליכה והתקדמות?

 

אלא מובן, ששני המצבים הללו לא רק שאינם סותרים זה לזה אלא אף משלימים זה את זה, כי מצד אחד התורה דורשת להיות עקרוניים ועקביים; "לא תוסיפו . . ולא תגרעו" (ואתחנן ד, ב), ומצד שני יש דרישה "להעלות בקודש" (ברכות כח, א) וכדעת בית הלל: (שבת כא, ב) "מוסיף והולך"!

 

כלומר, בחייו של יהודי ישנם פרטים שהם קבועים ובלתי מתחדשים כמו נוסח התפילה, שחוזרים עליה בכל יום מחדש, ובזה כולם שוים ("נצבים כולכם") ולאידך יש דברים שמשתנים ודורשים חידוש, וכמו בתפילה עצמה שהיא "עבודה שבלב" ובזה כל אחד שונה מחבירו כי "אין דעותיהן שוות" וגם כל יום שונה מחבירו, ודורש שינוי לפי המצב והרגש של אותו יום ("וילך").

 

כאשר מתחילה שנה חדשה נדרשת מסירות-נפש מיהודי הן על העבודה הקבועה לקונו והן על התחדשות והליכה מחיל אל חיל!

 

 

 

שבת שלום וכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!

 

 

 

 

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כט, נצו"י (עמ' 174 ואילך). חלק כד בהוספות עמ' 636. הפתיחה מחלק יט עמ' 298 הע' 3.