חומש במדבר
דבר החסידות – פרשת בלק
- פרטים
- קטגוריה: פרשת בלק
- פורסם בחמישי, 29 אוקטובר 2020 10:09
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 563
ב"ה
דבר החסידות – פרשת בלק
"מכתבי שרשרת" כהכנה לגאולה
כידוע, הרבי מליובאוויטש בדרך כלל לא סיפר על התכתובת שהיתה לו עם אנשים מרחבי העולם.
באופן נדיר סיפר פעם הרבי:
קיבלתי לאחרונה מכתב מאשה אחת, מפוחדת ומבוהלת.
"קיבלתי מכתב", מספרת האשה במכתבה, "שבסיומו דורש כותב המכתב לעשות עשר העתקות ולשולחן לעשרה אנשים. וממשיך, שבזכות זה תקבל שכר. ומכלל הן אתה שומע לאו – שאם לא תשלח עשר העתקות אלה – הוא לא רוצה לומר מה שיקרה לה..."
"והוא מוסיף, שתדע ש'כבר היה לעולמים' [שהיו כאלה שלא העבירו את המכתב לעשרה אנשים] והתוצאות היו כך וכך..."
המכתב היה מלא שטויות – מציין הרבי. והאשה גם לא יודעת מי האיש ומהיכן השיג את כתובתה, אבל בכל אופן היא שואלת: מכיון שקיבלה 'איום' כזה – האם כדאי לה לשלוח עשר העתקות כדי לצאת מידי ספק.
עניתי לה, שתקרע את המכתב ותסיח דעתה ממנו לגמרי! ויתרה מזה, הוספתי על פי לשון הפסוק (ירמי' י, ב) "ומאותות השמים אל תחתו" שאפילו כאשר מדובר אודות "אותות השמים" אין לבני ישראל מה לפחד, שכן פחד כזה הוא "דרך הגוים . . כי יחתו הגוים מהמה" (כהמשך הפסוק).
"אבל", המשיך הרבי, "התחלתי לחשוב לעצמי":
"אינני מכיר את האשה שכתבה את המכתב, וגם היא לא מכירה אותי. בסך הכל שמעה את שמי ושאלה עצה. ואם כן, מהי הכוונה בכך שמאורע כזה הגיע לידיעתי?! עד שתפסתי שהכוונה היא כדי לנצל עניין זה לקדושה".
[והרבי הציע לציבור, כיצד לנצל את זה לקדושה! – ראה למטה בשיחה]
(משיחת ליל ז' מרחשון ה'תשמ"ו, סעיף לב. נד' בתו"מ התוועדויות תשמ"ו ח"א עמ' 537-8)
~~~
[בקשר למדובר בפרשת בלק (כד, יד ואילך) על נבואות אחרית הימים (ראה רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"א) – בחרנו השבוע להביא תמצית מהשיחה (בהמשך לסיפור הנ"ל), בה ביקש הרבי לפרסם עניין בקשר לציפיה ודרישה לגאולה:]
ידוע, שכל דבר בעולם נברא למטרה של קדושה, כמארז"ל (בסיום פרקי אבות) "כל מה שברא הקב"ה בעולמו – לא בראו אלא לכבודו", כלומר, גם עניינים של רשות, אף אם השתמשו בהם עד-עתה באופן שלילי – הרי לאמיתו של דבר הם נבראו כדי לנצלם לקדושה, וכדאיתא במדרש (ב"ר פט"ז, ב. שמו"ר רפל"ה) "לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב ולמה נברא בשביל ביהמ"ק", כלומר אף שבמשך 26 דורות השתמשו בזהב עבור עבודה-זרה – התכלית האמיתית שלו היא שסוף-כל-סוף ישתמשו בו עבור ביהמ"ק.
ולכן, כאשר רואים שיש מושג בעולם של "מכתבי שרשרת" ("טשיין רעאקשן") – יש לנצל עניין זה כדי לפרסם דבר טוב בין אחינו בני ישראל.
ובנוגע לפועל: כדאי שכל אחד יכתוב מכתב, ובו יצרף את דברי החיד"א והרד"ק (דלקמן) על חיוב הציפיה והדרישה לביאת משיח צדקנו, ולשולחו לעשרה אנשים, ולבקש מהם לשלוח העתק כזה לעוד עשרה אנשים וכן הלאה.
א) דברי החיד"א בספרו מדבר קדמות ערך קיווי, וז"ל:
"אמרו בילקוט תהלים רמז תשל"ו: אפילו אין ביד ישראל אלא הקיווי – כדאי הם לגאולה בשכר הקיווי . . ובזה פירש הרב הגדול מהר"ר יוסף דוד זלה"ה מטבע [=נוסח]ברכת "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך כי לישועתך קיוינו כל היום", דאומרו "כי לישועתך" אינו מובן, מה נתינת טעם היא; דאם מן הדין – נזכה בלא קיווי, והן לא – מה יועיל הקיווי?
אבל על פי האמור אתי שפיר, והכי פירושה: "את צמח דוד וכו' [מהרה תצמיח]", וכי תימא שאין לנו זכות – מכל מקום תצמיח, "כי לישועתך קוינו", ויש לנו הקיווי, ובשכר הקיווי כדאי שתגאלנו".
ב) דברי הרד"ק סוף שמואל ב', וז"ל:
"ויעתר ה' לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל, [ותרגומו:] וקביל ה' צלות דיירי ארעא. ובדרש [=ובמדרש*]: כל האלפים האלה שנפלו בימי דוד – לא נפלו אלא על ידי שלא תבעו בית המקדש [=כלומר, אלפי הנופלים במגפה היה בגלל שדוד רצה את ביהמ"ק והם לא תבעו את זה מהקב"ה]. והרי דברים קל וחומר: ומה אם אלו שלא היה בימיהם ולא חרב בימיהם, נפלו על שלא תבעו אותו – אנו שהיה בימינו וחרב בימינו, על אחת כמה וכמה. לפיכך התקינו חכמים ונביאים ליטע בפיהם של ישראל להיות מתפללים שלשה פעמים בכל יום השב שכינתך ומלכותך לציון וסדר עבודתך לירושלים", ומסיים: "אכי"ר סלה".
ואך למותר לשלול עניין של "איומים", רחמנא ליצלן מכתיבת איומים ליהודי! כי אם לכתוב ברכות בלבד**, ותוכן המכתב יהיה שאינו כותב מאומה מדעת עצמו, כי אם מעתיק מדבריהם של גדולי ישראל, ומציע לו עניין של זכות – להעתיק מכתב זה ולשולחו לעשרה מישראל, ו"תבוא עליו ברכה" – שעושה פעולה שתקרב את ביאת המשיח!
שבת שלום!
ובלשון הרב – משיח נאו!
מבוסס על: משיחת ליל ז' מרחשון ה'תשמ"ו, סעיף לא-לג (נד' בתו"מ התוועדויות תשמ"ו ח"א עמ' 536-9). ועיי"ש שהרבי ביקש ג"כ לפרסם דברים אלו (החיד"א והרד"ק) ב"עיתון", ולא בשמו, כי אם דברים בשם אומרם, שאז "מביא גאולה לעולם".
______________
*) מדרש תהלים מזמור יז (בהוצאת באבער – ע' סד) – בשם ר' שמעון בן יוחי. מדרש שמואל ספל"א והובא להלכה (ברוקח) הל' תפלה סי' שכב.
**) וכאשר שואל, מניין יש בכוחו לברך יהודי, ומה גם שאינו מכירו ומעולם לא ראהו?!
הנה על זה אומרים לו: מכיון שיהודי זה הוא בן אברהם יצחק ויעקב, בת שרה רבקה רחל ולאה – חלה אודותיו הבטחתו של הקב"ה "ואברכה מברכיך" (לך יב, ג)!
זאת ועוד: כל יהודי רוצה לקבל את ברכותיו של הקב"ה בכל המצטרך לו, וחושב לעצמו: שאם מגיע לו בתור "שכר" – מה טוב, ואפילו אם לאו – שיתן לו הקב"ה בתור "מתנה".
ובכן, העצה היעוצה היא – לברך יהודי, ואז מובטח לו שיקבל את ברכתו של הקב"ה: "ואברכה מברכיך"!
_