חומש במדבר
דבר החסידות – פרשת שלח
- פרטים
- קטגוריה: פרשת שלח
- פורסם ברביעי, 28 אוקטובר 2020 23:02
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 457
ב"ה
דבר החסידות – פרשת שלח
על מצוות ציצית
מספרים, שפעם ירדה נשמה לעולם, ובדרך למטה היא פגשה נשמה שסיימה את תפקידה ועולה למעלה.
- שאלה הנשמה היורדת את הנשמה העולה: איך זה שם למטה בעולם?
- ענתה לה הנשמה: שם למטה בשביל כמה עיגולי מתכת (מטבעות) אפשר לקנות ציצית...
- התפעלה הנשמה היורדת – ציצית! אלה שעושים רעש בכל העולמות העליונים, אפשר לקנות שם בעד כמה עיגולי מתכת? אז למה עלית משם?
- ענתה הנשמה: כי עד שמשיגים את הכמה עיגולים האלה – יוצאת הנשמה...
(מפי חסידים. וראה בגירסא שונה קצת בשם החסיד ר' בערע וואלף מניקולייב, בספר "ר' מענדל" עמ' 305)
~~~
על הפסוק "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" (פרשתנו טו, לח) מביא רש"י מיסודו של רבי משה הדרשן: "פתיל תכלת – על שם שכול בכורות, תרגום של שכול – תכלא. ומכתם היתה בלילה, וכן צבע התכלת דומה לרקיע המשחיר לעת ערב. ושמונה חוטים שבה – כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים"
ויש להקשות:
א) מכת בכורות הרי היתה בחצות הלילה, ואז צבע הרקיע הוא שחור, ומדוע איפוא רומזים את מכה זו בצבעהתכלת הדומה לרקיע המשחיר לעת ערב (היינו שרק מתחיל להשחיר), ובכלל מדוע צבע הרקיע תופס מקום כל כך מהותי במכת בכורות?
ב) המשך דברי רש"י ממש תמוהים: הרי קריעת ים סוף היתה בשביעי של פסח (רש"י בשלח יד, ה), והיכן מצא רש"י שמונה ימים מיציאת מצרים עד שאמרו שירה על הים?
[בגור אריה כאן מפרש ששמונת הימים מתחילים מתחילת הפסח; כי מיד שישראל שחטו את אלקי מצרים השתחררו מרשות מצרים. אבל אינו מובן, כי הרי יציאת מצרים היתה ביום ט"ו ואפילו הנתינת-רשות היתה רק בליל ט"ו, ואיך אפשר לקרוא לשחיטת הפסח "משיצאו ממצרים"?*]
מבאר הרבי:
במכת בכורות ישנם שני עניינים:
א) כפי שהמכה היתה למטה, שזה היה בחצות הלילה.
ב) כפי שהעניין נפעל למעלה, "ברקיע", שהרי המכה הגיעה בזכות דם פסח (ומילה)**, וזה קרה בין הערביים – מתי שבנ"י שחטו את הפסח.
וזהו הדיוק בדברי רבי משה הדרשן:
כאשר מביטים על מכת בכורות מנקודת המבט של הרקיע, היינו איך נפעלה מכה זו למעלה – הרי זה היה כבר בזמן שחיטת הפסח, ואז צבעו של הרקיע הוא כחול ולא שחור, וממילא מתורצת כבר גם השאלה השניה – כי מונים שמונה ימים מאז שהוכרז ברקיע על יציאת מצרים, שזהו בשחיטת הפסח ביום י"ד, וממילא שביעי של פסח הוא היום השמיני...
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ח, שלח שיחה ב סעיף ג ואילך (עמ' 95 ואילך, ובמתורגם ללה"ק עמ' 97 ואילך). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" במדבר (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' רמה-ו.
______________
*) בבחיי כאן (טו, לח – ד"ה והטעם שהזכיר) וראה גם שפתי חכמים כאן, שהחשבון ד"שמונה ימים" הוא לפי שבקרבנות הלילה הולך אחר היום, וכוונת רש"י ב"משיצאו ממצרים" הוא לליל ט"ו, שאז נתן להם פרעה רשות לצאת,
אבל: מה שהלילה הולך אחר היום הוא רק בקרבנות, ומכיון ש"משיצאו ממצרים" הוא ענין הנתינת רשות (ולא אכילת קרבן הפסח), הרי בזה נמשך הלילה ליום שלאחריו.
**) שהרי מכת בכורות הכריחה את פרעה לומר "קומו צאו" – הגאולה, והיא היתה בזכות שתי מצוות דם פסח ודם מילה (רש"י בא יב, ו).