דבר החסידות – פרשת אחרי

פרטים

קטגוריה: פרשת אחרי מות

פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 22:26

נכתב על ידי Super User

כניסות: 579

ב"ה

מוקדש לע"נ סבתי היקרה מרת מרים ב"ר משה המבורגר (לבית ריבלין) ע"ה. נלב"ע ביום ועש"ק ה' אייר ה'תשע"ו, ומ"כ במרומי הר-הזיתים, מול מקום המקדש שיבנה במהרה בימינו. ת.נ.צ.ב.ה

דבר החסידות – פרשת אחרי

בין מצוות לגזירות

פעם נסע הרבי מהר"ש [=רבי שמואל, הרביעי בשושלת חב"ד] לפריז והתאכסן במלון אלכסנדר, בו ביקרו מלכים ובני מלכים וכיו"ב, וביקש לשכור חדר במחלקה הכי יקרה, בקומה שבה נמצאים גם חדרי המשחק.

לאחר כמה שעות פנה הרבי לחדר שבו משחקים בקוביא, התיישב ליד אברך אחד ששיחק בקלפים ומזמן לזמן שתה יין מכוסו. הניח הרבי ידו על כתף האברך ויאמר לו "אברך, יין נסך אסור לשתות". אח"כ אמר לו "יין נסך מטמטם המוח והלב. היה יהודי!" וסיים "לילה טוב" וילך לחדרו, תוך התרגשות גדולה.

לאחר כמה שעות בא האברך ובירר היכן נמצא האיש שדיבר אתו, הפנו אותו לחדר הרבי ושהה שם משך זמן רב, ולמחרת נסע הרבי משם.

הרבי אמר לאחר מכן, שזה כמה דורות שלא היתה נשמה טהורה כזו, אלא שהיתה בעמקי הקליפות.

אברך הנ"ל חזר בתשובה שלמה והינו ראש משפחת ק. בצרפת, משפחת יראים וחרדים.

(ספר השיחות ה'תש"ה עמ' 30-31. ספר התולדות אדמו"ר מהר"ש עמ' 42)

~~~

בפרשתנו, כהקדמה לפרשת העריות, נאמר (אחרי יח, ב): "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלקיכם".

מפרש רש"י: "אני ה' אלקיכם – אני הוא שאמרתי בסיני אנכי ה' אלקיך וקיבלתם עליכם מלכותי, מעתה קבלו גזירותי. רבי אומר: גלוי וידוע לפניו שסופן לנתק בעריות בימי עזרא, לפיכך בא עליהם בגזירה: אני ה', דעו מי גוזר עליכם, דיין להפרע ונאמן לשלם שכר".

וצריך להבין:

א)    מהי החלוקה הזו בין "קבלת המלכות" ל"קבלת הגזירות"? לכאורה כשמקבלים את מלכותו של הקב"ה ממילא מתחייבים לקיים את כל מצוותיו. וכפי שרש"י כתב בפסוק "אנכי ה' אלוקיך" עצמו (שנקרא כאן "קבלת המלכות"): "כדאי היא ההוצאה שתהיו משועבדים לי"!

ב)    אם בכל זאת זקוקים ל"קבלת הגזירות" בנוסף לקבלת המלכות – מדוע זה נעשה דווקא כאן, בפרשת עריות, ולא בתחילת מסירת המצוות לעם ישראל, שכולן הן גזירות המלך?

מבאר הרבי:

אמנם קבלת מלכותו של הקב"ה במעמד הר סיני ודאי כוללת קבלת עול מצוות, אבל אפשר לומר, שמה שקיבלו על עצמם הוא רק דברים שהדעת סובלתן, היינו שאמנם קיבלו ע"ע הן את המצוות המובנות בשכל והן את שאינן מובנות, אבל לא מצוות המנוגדות לשכל הבריא, והם הנקראים "גזירות"*.

והטעם שאיסורי ה'עריות' (קרובי משפחה מדרגה ראשונה) – הם בגדר של "גזירה":

אנו מוצאים בסיפורי התורה, שנישואין לבת-משפחה דווקא נחשבת למעלה גדולה; מתחיל מאדם-הראשון שבניו נשאו את אחיותיהן (רש"י קדושים כ, יז), אח"כ יעקב אבינו שנשא אחיות, והיתה "מטתו שלמה"; יצאו מהן שנים עשר שבטי י-ה, ולבסוף עמרם נשא את יוכבד דודתו וממנה נולדו אהרן, משה ומרים.

וגם הסברא נותנת שהשידוך הכי טוב לאדם הוא דווקא ממשפחתו (כציווי אברהם לאליעזר "ממשפחתי ומבית אבי"), ולפי זה, ככל שהיא קרובה יותר אליו – השידוך הגון ומתאים יותר [ועוד ועיקר: מכיון שתכלית הנישואין הוא "והיו לבשר אחד" (בילדיהם) – הרי זה יותר בשלמות ככל שהאשה היא יותר שאר בשרו של האיש]!

וכאן באה התורה ואומרת: נהפוך הוא – "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו"! שזה כבר מנוגד לכל הגיון ושכל.

– לכן מקדים הקב"ה ואומר: אני ה' אלקיכם; בהר סיני קיבלתם מלכותי, אבל עכשיו מגיעות מצוות מסוג חדש – מעתה קיימו גזירותי.

*

ורש"י מסיים "דעו מי גוזר עליכם, דיין להיפרע, ונאמן לשלם שכר". שיש לומר ששלשה דברים אלה מרומזים בשלשת התיבות "אני ה' אלקיכם":

אני – "דעו מי גוזר עליכם".

ה' – "נאמן לשלם שכר" (שהרי שם הוי' מתייחס למידת הרחמים – רש"י ריש פ' בראשית).

אלקיכם – "דיין להיפרע" (שהרי שם אלקים מורה על מידת הדין).

והטעם לשלש הקדמות אלה לפרשת עריות דווקא: כי אלו הם שלשה דרכים ועצות שנותנים לאדם כח להתגבר על תאוות העריות, ש"נפשו של אדם מתאווה להם" (רש"י ראה יב, כה):

א)    "דעו מי גוזר עליכם" – יש לדעת שזו גזירתו של הקב"ה ולכן לא יתכן שתצמח לאדם טובה מעברה על רצונו ית' וגם אם יהיה לו הנאה רגעית מכך – הרי "אחריתה מרה כלענה".

ב)    "דיין להיפרע" – גם אם יאמר האדם שהוא מעדיף הנאה רגעית ולא איכפת לו מה יהא בסופה, הרי כאשר יתבונן שיש "דיין להיפרע" יבין שמהנאה זו ישאר בסופו של דבר רק צער.

ג)     "נאמן לשלם שכר" – יש לדעת, שהסיבה שהקב"ה העמיד אותו בנסיון זה הוא בכדי שהוא יתגבר עליו ויעמוד בנסיון ובכך ירוויח ביושר את שכרו. וככל שהנסיון גדול יותר – כך השכר גדול יותר.

שבת שלום!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק יב, אחרי (עמ' 83 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). העיבוד בסיוע "המאור שבתורה – ביאורי החומש" ויקרא (הוצ' היכל מנחם תשע"ג) עמ' רנה-ט.

______________

*)  כי אמנם כבר בפ' בשלח (טו, כו) נאמר "ושמרת כל חוקיו" ורש"י מפרש שמדובר במצוות "בלא שום טעם", אולם הכוונה למצוות שאינן מובנות בשכל אבל לא לאלה המנוגדותלשכל ("גזירות"), כבפנים.

דבר החסידות – פרשת אחרי-קדושים

פרטים

קטגוריה: פרשת אחרי מות

פורסם בשני, 26 אוקטובר 2020 12:47

נכתב על ידי Super User

כניסות: 646

ב"ה

מוקדש לע"נ זקנתי החשובה מרת מרים ע"ה המבורגר בת ר' משה ז"ל (ריבלין), במלאת שנה לפטירתה – ה' אייר התשע"ו. ומ"כ בהר הזיתים עיה"ק ירושלים תובב"א. ת.נ.צ.ב.ה.

דבר החסידות – פרשת אחרי-קדושים

המשותף בין לשון-הרע וכף-זכות

פעם הלך רבי אהרן הגדול מקארלין לרבו המגיד ממעזריטש ברגל. בדרך עברה חבורת עגלונים יהודים, שלא הכירוהו, ואספה אותו לעגלתם.

ישבו העגלונים והחלו לדבר בגנותו של פלוני ואלמוני מיהודי העיר.

התערב רבי אהרן בשיחתם, והחל לשאול אותם בטיב סוסים כאלה ואחרים.  כך יצא שהמשיכו לדבר בענייני סוסים עד שהגיעו למעזריטש.

כאשר נכנסה העגלה העירה, הקיפוה חסידים מכל צד, לקבל את פני רבי אהרן.

תמהו העגלונים ושאלו: "אם רבי אתה, מדוע שחת על סוסים כל הדרך?"

השיב להם רבי אהרן: "ראיתי שבהבל פיכם אתם הורגים אנשים. אמרתי מוטב שתהרגו סוסים..."

(ספר "חסידים מספרים" ח"ב עמ' 160)

~~~

בפרשתנו (קדושים יט, טו) נאמר הציווי "בצדק תשפוט עמיתך" מבאר רש"י: הוי דן את חברך לכף זכות.

איך באמת ניתן לדון לכף זכות אדם שנכשל בעבירה? מבאר אדמו"ר הזקן בתניא (פרק ל') ע"פ מאמר חז"ל (אבות פ"ג מ"ד, שקוראים בשבת זו) "אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו" – כי יתכןשמקומו גורם לו לחטוא, שפרנסתו להסתובב בשוק כל היום . . ועיניו רואות כל התאוות וכו'. ומזה מובן בכל עבירה – שאין אנו יכולים לדעת מצבו ונסיונותיו של השני.

אבל עדיין קשה, אמנם אפשר לסנגר על החבר שנכשל בעבירה, ע"י הטלת חלק מהאשמה על הנסיבות שגרמו לו לחטוא, אבל איך אפשר להפוך את החטא ל"זכות"?

זה יובן בהקדם דברי הרמב"ם בהלכות דעות (פ"ה ה"ז) בהנהגת תלמיד חכם, שהוא "מספר בשבח חבירו ולא בגנותו כלל", שלכאורה, מה זה קשור לת"ח? הרי לכל יהודי אסור לספר בגנות חבירו רק בשבחו! אלא מובן, שכאן מדובר ב'חבר' כזה שבמבט ראשון נראה שאפשר לספר רק בגנותו, וזו מעלתו של התלמיד חכם: שגם ביהודי כזה הוא מוצא דברי שבח.

והביאור בזה:

כאשר מספרים דברי שבח על יהודי – הרי מגלים את הטוב הצפון בו ובדרך ממילא ה"גנות" שלו נחלש.

– ובדוגמת דברי חז"ל (ערכין טו, ב) שלשון הרע קטיל תליתאי [הורג שלשה] – האומרו, והמקבלו והנאמר עליו, שידועה השאלה: מה אשם זה שנאמר עליו, הרי הוא לא שותף כאן בעברה? אלא, מבואר בחסידות: שכוחו של הדיבור הוא לגלות דברים שהיו בהעלם, ולכן יתכן שהיה אצל השני 'רע' בהעלם ועל ידי זה שדיברו עליו* – גילו את הרע שלו והוציאו אותו מן הכח אל הפועל –

ומזה מובן גם ב"מדה טובה" – שכאשר דנים אדם לכף זכות ומסנגרים עליו שיש לו הרבה נסיונות וכדו', הרי בעצם הדיבור מגלים את הכוחות הטמונים בו להתגבר על הנסיונות שלו (שהרי "איני מבקש אלא לפי כוחן" ובודאי יש לו כח להתגבר, למרות הפיתויים) ומביאים אותו לידי זכות – שאכן יזכה וימנע מלחטוא.

שבת שלום!

מבוסס על: לקוטי שיחות חלק כז, אמור שיחה א ס"ג-ו (עמ' 160 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 186 ואילך). הרעיון לעיבוד בסיוע "ביאורי החומש" ויקרא (היכל מנחם תשס"ט) עמ' רעג-ד.

______________

*)  כידוע דלה"ר (משא"כ – מוציא שם רע) – הוא בדבר אמת (רמב"ם הל' דעות פ"ז ה"ב. שו"ע אדה"ז חאו"ח סקנ"ו ס"י (וש"נ)).

הכהן הגדול וסגולתו

פרטים

קטגוריה: פרשת אחרי מות

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 16:01

נכתב על ידי Super User

כניסות: 505

הכהן הגדול וסגולתו

 שיר מאת: אהובה קליין ©

היום הקדוש בשנה

בתקופת המקדש מתנה

הכהן הגדול בהכנה

טרם מחילה וכפרה.

במים נועץ עיניו

נוטל ידיו ורגליו

מטהר מוחו ומחשבותיו

מודע  לאחריותו ומצוותיו.

בגדיו צחורים לתפארת

בליבו  צומחת גחלת

מתעלה מתעצמת כשלהבת

את  עם ישראל עוטפת.

במידת מסירות הנפש

שורפת עוונות ורפש

חיש יישא תפילה לאלוקים

למען מחיקת כל החטאים.

מלאכי השרת מקשיבים

לבית דין של מעלה נחפזים

בברכות הכהן מתחשבים

רחמים  על ישראל שואלים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת: "אחרי מות" [חומש ויקרא]

פרשת אחרי מות - מה גנוז בלב הכהן הגדול ?

פרטים

קטגוריה: פרשת אחרי מות

פורסם בראשון, 25 אוקטובר 2020 16:01

נכתב על ידי Super User

כניסות: 693

פרשת אחרי מות - מה גנוז בלב הכהן הגדול ?

מאת אהובה  קליין.

פרשה זו מתארת באופן מפורט את עבודת הכהן הגדול ביום הקדוש ביותר בשנה - יום כיפורים . בתקופה שבית המקדש היה קיים . אך כזיכרון  לאותה עבודת הקודש שבטלה עם חורבן הבית השני קבעו חז"ל : לקרוא את הפרק הפותח פרשה זו בין תפילת שחרית  למוסף ביום הכיפורים.

 וכך פותחת הפרשה באזהרה לכהן הגדול:

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן--בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ.  וַיֹּאמֶר ה'אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת--אֶל-פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל- הָאָרֹן, וְלֹא יָמוּת, כִּי בֶּעָנָן, אֵרָאֶה עַל- הַכַּפֹּרֶת.  בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, אֶל-הַקֹּדֶשׁ:  בְּפַר בֶּן-בָּקָר לְחַטָּאת, וְאַיִל לְעֹלָה. כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ, וּמִכְנְסֵי-בַד יִהְיוּ עַל-בְּשָׂרוֹ, וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר, וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף; בִּגְדֵי-קֹדֶשׁ הֵם, וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם". [ויקרא ט"ז, א-ה]

השאלות הן:

א] מהי עבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים?

ב] מהו הסוד הגנוז של הכהן הגדול?

ג] מהי האזהרה לכהן הגדול?

תשובות

עבודת הכהן  הגדול ביום הכיפורים:

ביום הכיפורים היה מוטל על הכוהן הגדול:

א] לכפר על כל בני ישראל-ועל כל בני ביתו. "וכיפר  בעדו ובעד כל  ישראל"

ב] היה חייב לטהר את המקדש את המזבח ואת הכוהנים, כפי שנאמר: "ויכפר את מקדש הקודש ואת אוהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכוהנים ועל כל עם הקהל יכפר" [שם ט"ז, ל"ג]

ג] ביציאת הכוהן הגדול מקודש הקודשים היה נושא תפילה מיוחדת על עם ישראל. היות ועבודתו הייתה כרוכה במאמץ פיסי רב במיוחד, עבודתו התחילה כבר מחצות הלילה . כשיצא היה מתפלל תפילה אחת ארוכה ושנייה קצרה.

ד[ שלוש פעמים הקטיר קטורת  על מזבח הזהב.

ה] שלוש פעמים היה מתוודה.

ו]  ארבע פעמים היה נכנס לקודש הקודשים.

ז] חמש פעמים היה חייב להחליף את בגדיו, באופן הבא: היה פושט את שמונת  בגדי הכהונה, ביניהם היו: "בגדי זהב", לבש ארבעה בגדי כהונה של כוהן הדיוט מבד לבן ולהפך וכל זה בהתאם לסוג הקורבן שהיה עליו להקריב באותו זמן, ולא השתמש בבגדי: "הזהב" לפי שאין להזכיר את מלאכת עגל הזהב במעמד חשוב זה.

הכוהן הגדול היה דומה למלאכי השרת- שהיו לבושים בדים, כפי שהדבר מופיע אצל :יחזקאל [פרק ט]

ח] חמש פעמים ירד וטבל את בשרו במים.

ט] עשר פעמים היה מקדש את ידיו ורגליו.

י ] עשר פעמים היה מזכיר את  השם המפורש-בנעימה מאד מיוחדת.

י"א] חמישה עשר קורבנות היה מקריב , לא כולל את: "השעיר לעזאזל".

י"ב] 43 פעם היה מזה מדם הקורבנות, כאשר סיים את מלאכותיו בשלום- היו העם חוגגים לו יום טוב ,שרים  פיוטים יפים המתארים את רוממות הרוח המיוחדת בעת צאתו מקודש הקודשים.

הסוד הגנוז בכהן הגדול.

הרב אביגדור הלוי נבנצל מסביר בספרו: "שיחות לספר ויקרא": כי רק הכהן הגדול – שיָרַשׁ את הכהונה מאהרון הזקן - הכהן הגדול הראשון -מסוגל לעסוק בעבודתו המיוחדת ביום הכיפורים- היות ויש לו את התכונה החשובה: אחדות עם הזולת ומעשיו יזקפו לטובת הכלל. ושורש העניין נעוץ בדברי משה אל ה':[כאשר משה סירב לקבל בתחילה את שליחותו]

"וַיַּעַן מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר, וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי, וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי":

אלוקים עונה לו: " וַיִּחַר- אַף ה' בְּמֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי--יָדַעְתִּי, כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא; וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ". [שמות ד, י"ד]

ויש להבין ממה חשש  משה, טרם יתמנה למושיעם של  ישראל ? הוא חשש שעצם התפקיד החשוב של ההנהגה שלו  על ישראל- תפגע באהרון אחיו ,היות ואהרון היה נביאם של ישראל במצרים בתקופה של שמונים שנה- אהרון סבל את כאבם של ישראל ונאנק איתם יחדיו.

הוא היה גם מנחם את העם בנבואות נחמה של גאולה שבוא תבוא.

אמר משה: "עכשיו אכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר" [שמו"ר ג, ט"ז]

משה חושש מפני קנאת אהרון אחיו - לאחר ששב ממדיין וייטול את ההנהגה, מטעם זה אמר  משה אל ה': "וַיֹּאמֶר, בִּי אֲדֹנָי; שְׁלַח-נָא, בְּיַד-תִּשְׁלָח".[שמות י"ד, י"ג] עדיף שההנהגה תישאר אצל אהרון הכהן הגדול, משה חשש שאהרון יצטער על כך שמשה ישמש מעכשיו למנהיג על עם ישראל  " כי גאולת כל  עם ישראל על חשבון צערו החבוי של יהודי אחד- אינה גאולה"!

אומנם ה' אינו חולק על טענת משה ,אך מגלה  לו שהמציאות שונה , לאהרון יש לב מיוחד- לב מעל הטבע, לב על אנושי כלל- ישראלי! כמו שה' מבטיח למשה:

"ְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ, וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ".

 ליבו של אהרון- גדוש אהבה לזולת- עד כדי כך ששמחת זולתו- היא גם שמחתו, כאילו אהרון מחובר בנימים  נסתרים ללבו של כל אחד מתוך העם. ולכן שמחת משה- היא גם שמחת אהרון.

מה שמאפיין את אהרון: זוהי  האחדות העליונה עם ישראל- הוא הדין גם לגבי תכונות הנפש של צאצאיו הכוהנים.

מכאן  שאין פלא שווידויו מכפר גם על הכלל ,כאשר לעם צר בחטאיהם- זו גם צרתו האישית של הכהן ולכן הווידוי שלו- כמו  הווידוי של החוטא עצמו.

אך יש  לכהן הגדול גם חובות- שמטרתן לא לחלל את מתנת השמים הזורמת  בנימיו,  משום כך חל עליו איסור מוחלט להיטמא למתים, להינשא לגרושה- כי מרגע שנולד עד סוף ימיו- קדוש הוא לאלוקיו.

האזהרה לכהן הגדול:

ישנו ציווי לכהן הגדול- לא לבוא בכל עת אל הקודש כפי שהכתוב מציין: "וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ"

רש"י מסביר: היות וגילוי שכינת ה' נמצאת בקודש – יזהר שלא ירגיל עצמו לבוא לשם בכל עת !

על פי הספר  "שיחות מוסר" של רבי חיים לייב שמואלביץ- הסבר מעניין: הוא מביא את דברי-החסיד יעבץ שכתב בפרושו לאבות [א, מ"ד] על הנאמר בספר יחזקאל [מ"ו, ט]:

"וּבְבוֹא עַם-הָאָרֶץ לִפְנֵי ה', בַּמּוֹעֲדִים, הַבָּא דֶּרֶךְ-שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֺת יֵצֵא דֶּרֶךְ-שַׁעַר נֶגֶב, וְהַבָּא דֶּרֶךְ-שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּרֶךְ-שַׁעַר צָפוֹנָה:  לֹא יָשׁוּב, דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר-בָּא בוֹ--כִּי נִכְחוֹ, יצאו (יֵצֵא)". הקב"ה הקפיד שהאדם לא יראה אותו שער פעמיים ,שמא ישווה בעיניו לשער ביתו וקירות הבית לקירותיו וכו' וכך היה גם בחטא העגל- שהיה  האהל בתוכם עד שמאסו בו ובקשו מאהרון שיעשה להם אלוהים, ומשה  רבינו  חש בזה ולכן נטה את האהל מחוץ למחנה הרחק מן המחנה.

מסתבר שהאויב הגדול ביותר של כל רגש קדושה- זה ההרגל- ההרגל עשוי לכבות  את כל גחלי הקודש - עד שתדעך לגמרי, חלילה.

לכן אהרון הכהן- נכנס רק פעם אחת בשנה לקודש הקודשים : ביום הכיפורים.

עוד כותב החסיד יעבץ: אל יאמר אדם, שאיננו מעוניין לשמוע את דברי הרב בשיעור תורה – כי שמע רעיון זה פעמים רבות ,אלא עליו לשתות בצמא את דבריו- כאלו שלא שמע את הדברים לפני כן מעולם.

דוגמא  מעניינת מצאנו ברדת המן במדבר, יום יום, ומתוך שבאו עם  ישראל- לידי הרגל- בסופו של דבר מאסו בו, כפי שנאמר: "וַיְדַבֵּר הָעָם, בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה, לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם, לָמוּת בַּמִּדְבָּר:  כִּי אֵין לֶחֶם, וְאֵין מַיִם, וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה, בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל". [במדבר כ"א, ה]

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי הכהן הגדול, בהיותו צאצא לאהרון הכהן- טמון בו לב מיוחד- המחובר בנימים  לכל אחד מישראל ולכן יש באפשרותו לברך וגם לכפר על חטאי  כל אחד ואחד מישראל, מנגד ישנה אזהרה שלא יבוא בכל עת אל קודש הקודשים, שמא יבוא לידי הרגל וחס ושלום ולמאוס בקדושה. ויפים הם דברי דוד המלך האומר:

"אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" [תהלים, כ"ז, ד]כוונתו בדבריו: כי כל יום שיתפלל בבית ה'  זה יחשב לו כביקור מחדש ולא משהו מן ההרגל.

שעיר לעזאזל / שיר מאת אהובה קליין©

פרטים

קטגוריה: פרשת אחרי מות

פורסם בשלישי, 20 אוקטובר 2020 18:56

נכתב על ידי Super User

כניסות: 685

שעיר לעזאזל / שיר מאת אהובה קליין©

מתוך שני השעירים

נחרץ גורלו לסלעים

בלב מדבר  וישימון

נועד  לחידלון  ודיראון.

על גבו נושא חטאים

 משא  עתיר פשעים

 לעם נבחר אלוקים

ישמש כפרה לתוהים.

הכהן ילווהו לפסגות

 בחרדת קודש לבאות

לעבר צוקים חדים

 משם ידורדר למעמקים.

 הערה: השיר בהשראת פרשת אחרי מות- [חומש ויקרא]