|
|
טקס ברית מילה/ שיר מאת: אהובה קליין ©
ביום השמיני להיוולדו
הרך הנולד בתפארתו
פניו מאירות כלבנה
חבוק עטוף באהבה.
הכול נושאים תפילה
שעת רצון ותהילה
עתה יכנס הקטן
בבריתו של אברהם.
כיסא אליהו מוזהב
במרכז האולם ניצב
עטור הילה נשגבה
ההורים מוחים דמעה.
הערה: השיר בהשראת פרשת תזריע [חומש ויקרא]
טקס ברית מילה/ שיר מאת: אהובה קליין ©
ביום השמיני להיוולדו
הרך הנולד בתפארתו
פניו מאירות כלבנה
חבוק עטוף באהבה.
הכול נושאים תפילה
שעת רצון ותהילה
עתה יכנס הקטן
בבריתו של אברהם.
כיסא אליהו מוזהב
במרכז האולם ניצב
עטור הילה נשגבה
ההורים מוחים דמעה.
הערה: השיר בהשראת פרשת תזריע [חומש ויקרא]
פרשת תזריע - מהו הקשר בין ברית מילה והמספר השמיני?
מאמר מאת: אהובה קליין.
פרשה זו פותחת במצוות ברית המילה: " וביום השמיני ימול בשר עורלתו" [ויקרא י"ב, ג] מכאן שביום השמיני ללידתו, התינוק - נכנס בבריתו של אברהם אבינו.
השאלות הן:
א] במה חשיבותה של ברית המילה?
ב] מצוות ברית המילה הוזכרה כבר בפרשת לך- לך, מדוע מוזכרת שוב?
ג] מה המיוחד במספר השמיני?
תשובות
חשיבותה של ברית המילה.
במשנה במסכת נדרים [דף ל"א, ע"ב]:"רבי אומר: גדולה מילה שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים". ובגמרא שם בדף [ל"ב, ע"ב] כתוב: "ואמר רמי בר אבא: כתיב אברם וכתיב אברהם, בתחילה המליכו הקב"ה על מאתיים ארבעים ושלושה אברים [כמניין אברם] ולבסוף המליכו על מאתיים ארבעים ושמונה איברים, אלו הן: שתי עיניים ושתי אוזניים וראש הגויה"
והר"ן מסביר: שבתחילה הקב"ה המליך את אברהם על איבריו שהם ברשותו ויש ביכולתו להיזהר בהם מעשיית עבירה ,אך עיניו ואוזניו של אדם אינן ברשותו שהרי בין אם רוצה ובין אם אינו רוצה , לא תמיד יראה דברים שהוא חפץ לראותם וגם השמיעה אינה בשליטתו. אך כאשר אברהם נימול הקב"ה נתן לו את האפשרות- לשלוט גם על איברים אלו וכך הגיע למצב ששמע וראה דברים הקשורים למצוות.
מכאן אנו לומדים מה כוחה של מצוות "המילה" ומה טמון בה.
אברהם נימול בגיל תשעים ותשע, ועד אז הוא היה עמל על מידותיו ומעשיו הטובים ובזכות זה הפך לעמוד העולם בתחום האמונה והחסד ושימש אור לגויים. המעלה שאליה הגיע אברהם- היא מעלה כה גדולה- שהוא הצליח להגיע לכוחות על אנושיים ובעזרתם היה מנתב את כוחותיו לתחום המעשים הטובים והמצוות.
באמצעות מצוות "המילה"- האדם מקבל כוחות עצומים המרוממים אותו לדרגה שמימית ורוחנית גבוהה במיוחד.
בעצם, זה קשר עמוק שנקשר על ידי היהודי לקב"ה במסגרת הברית, כי האדם נעשה בן בריתו של ה' וכך הוא זוכה להגנה גדולה והקב"ה טומן בו כוחות מיוחדים שלא היו לו לפני כן. ה' מגן עליו ומכוון את דרכו בחיים ומסייע לו להתמודד עם ניסיונות שונים במהלך חייו.
בספר "נתיבות שלום" בפרשת לך-לך: ישנו פירוש על סמך מדרש : הערל נחשב לבעל מום לפני הקב"ה.
ישנו שוני בין אומות העולם – ליהודי : בתחום הנפש, הנשמה של היהודי מרוממת וקדושה ביחס לאומות העולם, גם מבחינה גופנית ישנו הבדל: והוא מתבטא ב"מילה" .אדם שלא עבר ברית מילה, נחשב כבעל מום רוחני ואין הוא קדוש . על ידי ברית המילה הוא מצטרף להיות חלק מעם ישראל וזוכה לקבל את קדושת ישראל המיוחדת אשר מבדילה אותו מהגויים.
מצוות המילה המופיעה בפרשה
המפרשים שואלים: מדוע באמצע ביאור דיני טומאה וטהרה של היולדת מופיעה מצוות ה"מילה"- ובמיוחד כאשר מצווה זו הוזכרה כבר בחומש בראשית- פרשת לך- לך, הרי את הפרטים הנוספים על ה"מילה" ניתן היה להזכיר גם שם?
יש האומרים שכוונת חז"ל לומר: "וביום השמיני.." שאפילו יום השמיני להולדת התינוק חל בשבת ,מצווה זו דוחה את השבת. וטעם זה לא ניתן היה להזכירו בפרשת לך-לך- היות ועדיין אברהם לא נצטווה על שמירת השבת.
ניתן להסביר כי אדם שנולד וחי בקרב בעלי חיים- המחקרים מוכיחים- כי היה מתנהג בדומה להם. בדומה לכך, אם היה חי בקרב גויים היה לומד ממעשיהם ומתנהג כמותם. נשאלת השאלה מה עושה את האדם ליהודי אמיתי?
על כך בגמרא- מסכת יבמות [ס"א, ב] נאמר: "אתם קרויים אדם ואין הגויים קרויים אדם" התורה ולימוד התורה- הופכים את האדם מחיית אדם למצב של צלם אנוש.
התורה משנה את האדם בהתנהגותו ביחס לשאר בעלי החיים.
אצל האדם רק אחרי שמונה ימים מיום הולדתו- רק אז רואים את השינוי בינו לשאר היצורים. – כי התינוק בהיותו בן שמונה ימים- נכנס בבריתו של אברהם אבינו ומקיים את מצוות התורה: "וכרות עמו הברית"- מצווה זו שנעשית במסירות נפש ,מהווה חותם אות ברית קודש, בכך האדם שונה מכל בעלי החיים ועופות למיניהם.
הבהמה נשארת תמיד בהמה, אבל האדם לאחר ברית המילה נהיה אדם ממש- כי רק התורה , קיום המצוות ולימוד התורה – הלכה למעשה- גורמים לו להיות שונה מיתר עולם החי. לכן תורתו של האדם מופיעה רק לאחר נושא- הבהמה ,החיה ועוף.
מכאן ניתן להבין את האמרה במדרש רבה בפרשתנו: "זכה אומרים לו אתה קדמת למעשה בראשית, ואם לאו, אומרים לו : יתוש קדם לך"
המיוחד במספר השמיני.
מתברר כי המספר שמונה: הוא מעל הטבע ,מכיוון שהעולם נברא בשבעה ימים שזה הטבע ועל כן שמונה הוא מעל הטבע ,גנוז בו כוח אין סופי לשרוד באופן ניסי לאורך כל הדורות ובמהלך כל הגלויות.
רבינו בחיי אומר: חינוך הכהונה היה ביום השמיני של המילואים- הטקס של ההכנות להשלמת המשכן ועבודת הכוהנים ורוב ענייני המשכן והמקדש סובבים על מספר זה. בגדי הכהן הגדול היו שמונה. הם כללו: ציץ, חושן, אפוד, מעיל, כותונת, תשבץ, מצנפת ואבנט ומכנסי בד.
הבשמים- מהם הורכב שמן המשחה- היו גם שמונה.
גם הבדים במשכן היו שמונה: שני בדי הארון, ושניים לשולחן, ושניים למזבח הזהב, ושניים למזבח העולה,
הקורבנות הוכשרו להקריבם רק לאחר שמונה ימים.
גם השיר שהלווים היו אומרים על הקורבנות- היו בו שמונה מיני כלי זמר. ויום הקמת המשכן היה ביום השמיני- שהוא ר"ח ניסן.
על כן אין זה פלא כי גם התינוק נכנס בבריתו של אברהם- ביום השמיני להולדתו.
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק כי עצם כניסתו של הרך הנולד ביום השמיני להיוולדו בבריתו של אברהם - מעניקה לו דרגה נשגבה בהשוואה ליתר הברואים- הן מבחינה רוחנית והן מבחינה גופנית. מעתה הוא משתייך לעם היהודי כבן בריתו של אלוקים.
וכל הטקס נערך ביום שמיני דווקא, לסמל את הכוח הנצחי והעל טבעי של העם היהודי לאורך כל הדורות- המתבטא במספר מיוחד זה כאמור שהוא מעל הטבע.
פרשת תזריע: מה מסתתר מאחורי נגע הצרעת?
מאמר מאת: אהובה קליין ©
[המאמר לעילוי נשמת אימי ז"ל-חיה בת בן-ציון]
בפרשת תזריע מסופר על נגע הצרעת:
"והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא,טמא יקרא:כל ימי אשר הנגע בו יטמא ,טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו:
והבגד כי- יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים...והיה הנגע ירקרק או אדמדם בבגד,או בעור...וראה הכוהן את הנגע והסגיר את הנגע שבעה ימים: וראה את-הנגע ביום השביעי כי פשה הנגע בבגד או-בשתי או בערב או בעור לכל אשר יעשה העור למלאכה צרעת ממארת הנגע טמא הוא:ושרף את הבגד.."
[ויקרא י"ג,מ"ה- נ"ב]
השאלות הן:
א] מהי מטרת נגע הצרעת?
ב] מהו הטעם שבגדי הצרוע יהיו פרומים וראשו פרוע ועל שפם יעטה?[יכסה פניו על מקום השפה]
ג] מהו תפקידו של הכוהן במקרה של צרעת?
התשובה לשאלה א]
כאשר הצרעת פוגעת בבני אדם או,בבתיהם או בגדיהם על כך אומרים רוב המפרשים,כי אין נגע זה בא מסיבה טבעית,אלא בדרך נס:
כעונש על עיסוק בעניין לשון הרע:"מצורע"-מוציא –רע.
בתורה אנו מוצאים הוכחות לכך:
מרים –אחות משה דיברה לשון הרע על אשת משה.
כמו שהכתוב מתאר:"ותדבר מרים ואהרון במשה על-אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח...והנה מרים מצורעת כשלג ויפן אהרון אל מרים והנה מצורעת"[במדבר י"ב,א-י"א]
הרמב"ן אומר: כי כל העוסק בחטא לשון הרע-עובר על ביטול מצוות עשה :
"ולפי דעתי היא מצוות עשה ממש כמו זכור את יום השבת לקדשו"
הרמב"ם אומר:[בהלכות טומאה צרעת פרק ט"ו]: כי התורה מזהירה:
"הישמר לך בנגע הצרעת זכור את אשר עשה למרים".
במקומות רבים מציין הרמב"ם,כי עונש הצרעת בא על עוון לשון הרע.
לכן גם בידודו של המצורע בא כדי להרחיקו מחטאו:"שלא יתעסק בשיחת רשעים,שהן הליצנות ולשון הרע"
החפץ חיים אומר: כי כוונת התורה הייתה להראות לבעל לשון הרע כוחו של דיבור,כי:"החיים והמוות ביד הלשון"
רבינו בחיי אומר:כי הנגע הוא אות ומופת על חטאים שחטא האדם ומביא את דברי חז"ל:למה הדבר דומה? לעבד שהיה רע ונמכר לאדון,האדון ידע על רוע העבד,לפיכך הכין כבלים שבעזרתם היה רודה בו במידה ולא שמע בקולו,ואם המשיך העבד במעשיו הרעים האדון היה כובלו בעזרת הכבלים.
הנמשל: הקב"ה יודע את נפש האדם כי עלול לחטוא ולכן התקין מראש ייסורים כדי שבאמצעותם יעניש וירדה בהם כאשר יסורו מדרך התורה.
והיה סדר מסוים לנגעים: אם האדם חטא,תחילה הנגע היה פוגע בבתים:
כמו שנאמר:"ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם"[ויקרא י"ד]
אם עשה תשובה,הוטב לו,אך אם המשיך לחטוא,הקב"ה פוגע בבגדיו:"והבגד כי יהיה בו נגע צרעת"[שם י"ג]
אם האדם חזר לדרך הטובה,הוטב לו ואם לא, ה' היה פוגע באמצעות הנגע בגופו.
התשובה לשאלה ב]
על כך עונה הגאון רבי שלמה קלוגר מברודי ומבסס את דבריו על דברי חז"ל:
הקב"ה התקין לאדם שתי מחיצות כדי שלא יעסוק בעניין לשון הרע:השפתיים והשיניים,אולם אם האדם בכל זאת חוטא ואינו נעזר ב"שומרים" אלה, אז מטילים עליו מחיצה שלישית והיא: כיסוי פניו עד השפם וגם דורשים מהמצורע שיודיע לסביבתו כי הוא טמא כדי שהבריות יתרחקו ממנו.
בכך יש עונש-מידה כנגד מידה: כשם שבעזרת לשונו פגע באנשים וגרם להם שיהיו מנודים מהחברה,כך גם הוא כאשר מכריז על טומאתו לסביבה,גורם לכך שכולם יתרחקו ממנו.
רבינו בחיי מביא מדרש: על פיו כל הפעולות הנ"ל: פריעת השיער והבגד וכיסוי פניו,הם משל: הצרוע זה בית המקדש,אשר בו מתרחש הנגע-עבודה זרה שמטמאה כנגע.
הבגדים הפרומים הם-בגדי הכהונה.
וראשו הפרוע-זוהי השכינה שנסתלקה מבית הבחירה.
וכיסוי הפנים עד השפה-משל לכך שביטלו תורה.
והטמא-משל לחורבן בית ראשון ושני.
התשובה לשאלה ג]
תפקיד הכוהן: ראשית לבדוק ולראות אם אכן מדובר בנגע הצרעת.
במקרה והנגע פגע בבגד, אם אחרי הכיבוס עדיין לא נעלם יש לקרוע את הנגע מהבגד אם הדבר לא יועיל והנגע מתפשט,הכוהן שורף את הבגד.
אך אם הנגע יעלם באמצעות הכיבוס של הבגד,הכוהן חייב לטבול את הבגד כדי שיהיה טהור.
לסיכום לאור האמור לעיל,ניתן להסיק כי נגע הצרעת מופיע בדרך נס - בעבור עוון לשון הרע.
ורבנו בחיי מדגיש: כי עונש זה היה קורה ,אך ורק ,בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ- מקום חול ומנגד גם לא בירושלים- שהיא מיועדת לבית הבחירה ולא חולקה בין השבטים.
יהי רצון ועם ישראל יקיים את התורה ככתבה ולשונה ויתרחק מעוון לשון הרע הגורם גם לשנאת חינם.ומי ייתן וכולנו נתאחד כאיש אחד בלב אחד ונרבה רק באהבת חינם ובע"ה נזכה לגאולה במהרה.
פרשת תזריע: מה מסתתר מאחורי נגע הצרעת?
מאמר מאת: אהובה קליין ©
[המאמר לעילוי נשמת אימי ז"ל-חיה בת בן-ציון]
בפרשת תזריע מסופר על נגע הצרעת:
"והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה וטמא,טמא יקרא:כל ימי אשר הנגע בו יטמא ,טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו:
והבגד כי- יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים...והיה הנגע ירקרק או אדמדם בבגד,או בעור...וראה הכוהן את הנגע והסגיר את הנגע שבעה ימים: וראה את-הנגע ביום השביעי כי פשה הנגע בבגד או-בשתי או בערב או בעור לכל אשר יעשה העור למלאכה צרעת ממארת הנגע טמא הוא:ושרף את הבגד.."
[ויקרא י"ג,מ"ה- נ"ב]
השאלות הן:
א] מהי מטרת נגע הצרעת?
ב] מהו הטעם שבגדי הצרוע יהיו פרומים וראשו פרוע ועל שפם יעטה?[יכסה פניו על מקום השפה]
ג] מהו תפקידו של הכוהן במקרה של צרעת?
התשובה לשאלה א]
כאשר הצרעת פוגעת בבני אדם או,בבתיהם או בגדיהם על כך אומרים רוב המפרשים,כי אין נגע זה בא מסיבה טבעית,אלא בדרך נס:
כעונש על עיסוק בעניין לשון הרע:"מצורע"-מוציא –רע.
בתורה אנו מוצאים הוכחות לכך:
מרים –אחות משה דיברה לשון הרע על אשת משה.
כמו שהכתוב מתאר:"ותדבר מרים ואהרון במשה על-אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח...והנה מרים מצורעת כשלג ויפן אהרון אל מרים והנה מצורעת"[במדבר י"ב,א-י"א]
הרמב"ן אומר: כי כל העוסק בחטא לשון הרע-עובר על ביטול מצוות עשה :
"ולפי דעתי היא מצוות עשה ממש כמו זכור את יום השבת לקדשו"
הרמב"ם אומר:[בהלכות טומאה צרעת פרק ט"ו]: כי התורה מזהירה:
"הישמר לך בנגע הצרעת זכור את אשר עשה למרים".
במקומות רבים מציין הרמב"ם,כי עונש הצרעת בא על עוון לשון הרע.
לכן גם בידודו של המצורע בא כדי להרחיקו מחטאו:"שלא יתעסק בשיחת רשעים,שהן הליצנות ולשון הרע"
החפץ חיים אומר: כי כוונת התורה הייתה להראות לבעל לשון הרע כוחו של דיבור,כי:"החיים והמוות ביד הלשון"
רבינו בחיי אומר:כי הנגע הוא אות ומופת על חטאים שחטא האדם ומביא את דברי חז"ל:למה הדבר דומה? לעבד שהיה רע ונמכר לאדון,האדון ידע על רוע העבד,לפיכך הכין כבלים שבעזרתם היה רודה בו במידה ולא שמע בקולו,ואם המשיך העבד במעשיו הרעים האדון היה כובלו בעזרת הכבלים.
הנמשל: הקב"ה יודע את נפש האדם כי עלול לחטוא ולכן התקין מראש ייסורים כדי שבאמצעותם יעניש וירדה בהם כאשר יסורו מדרך התורה.
והיה סדר מסוים לנגעים: אם האדם חטא,תחילה הנגע היה פוגע בבתים:
כמו שנאמר:"ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם"[ויקרא י"ד]
אם עשה תשובה,הוטב לו,אך אם המשיך לחטוא,הקב"ה פוגע בבגדיו:"והבגד כי יהיה בו נגע צרעת"[שם י"ג]
אם האדם חזר לדרך הטובה,הוטב לו ואם לא, ה' היה פוגע באמצעות הנגע בגופו.
התשובה לשאלה ב]
על כך עונה הגאון רבי שלמה קלוגר מברודי ומבסס את דבריו על דברי חז"ל:
הקב"ה התקין לאדם שתי מחיצות כדי שלא יעסוק בעניין לשון הרע:השפתיים והשיניים,אולם אם האדם בכל זאת חוטא ואינו נעזר ב"שומרים" אלה, אז מטילים עליו מחיצה שלישית והיא: כיסוי פניו עד השפם וגם דורשים מהמצורע שיודיע לסביבתו כי הוא טמא כדי שהבריות יתרחקו ממנו.
בכך יש עונש-מידה כנגד מידה: כשם שבעזרת לשונו פגע באנשים וגרם להם שיהיו מנודים מהחברה,כך גם הוא כאשר מכריז על טומאתו לסביבה,גורם לכך שכולם יתרחקו ממנו.
רבינו בחיי מביא מדרש: על פיו כל הפעולות הנ"ל: פריעת השיער והבגד וכיסוי פניו,הם משל: הצרוע זה בית המקדש,אשר בו מתרחש הנגע-עבודה זרה שמטמאה כנגע.
הבגדים הפרומים הם-בגדי הכהונה.
וראשו הפרוע-זוהי השכינה שנסתלקה מבית הבחירה.
וכיסוי הפנים עד השפה-משל לכך שביטלו תורה.
והטמא-משל לחורבן בית ראשון ושני.
התשובה לשאלה ג]
תפקיד הכוהן: ראשית לבדוק ולראות אם אכן מדובר בנגע הצרעת.
במקרה והנגע פגע בבגד, אם אחרי הכיבוס עדיין לא נעלם יש לקרוע את הנגע מהבגד אם הדבר לא יועיל והנגע מתפשט,הכוהן שורף את הבגד.
אך אם הנגע יעלם באמצעות הכיבוס של הבגד,הכוהן חייב לטבול את הבגד כדי שיהיה טהור.
לסיכום לאור האמור לעיל,ניתן להסיק כי נגע הצרעת מופיע בדרך נס - בעבור עוון לשון הרע.
ורבנו בחיי מדגיש: כי עונש זה היה קורה ,אך ורק ,בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ- מקום חול ומנגד גם לא בירושלים- שהיא מיועדת לבית הבחירה ולא חולקה בין השבטים.
יהי רצון ועם ישראל יקיים את התורה ככתבה ולשונה ויתרחק מעוון לשון הרע הגורם גם לשנאת חינם.ומי ייתן וכולנו נתאחד כאיש אחד בלב אחד ונרבה רק באהבת חינם ובע"ה נזכה לגאולה במהרה.
מידה כנגד מידה
/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
מידה כנגד מידה
אין היא חידה
מימי בראשית נצפתה
דוגמת דור הפלגה.
בשפה אחת נתאחדו
כנגד אלוקים זממו
איש ורעהו בשפתם נתבלבלו
כזרעים ברוח בתבל התפזרו.
אשת לוט במלח חטאה
לנציב מלח בשנייה הפכה
אבשלום נתגאה בשערותיו
על האלה הסתבך בתלתליו.
המצורע גרם לפירוד בחברה
הרבה פטפוטי לשון הרע
לפיכך אותו התורה בודדה
למען יחוש נפשו נורא.
מסקנה נצחית לפנינו
לא נרע לזולת בחיינו
למען חיים איכותיים ושלבים
אלוקים ישמרנו מכל החולאים.
הערה:
השיר בהשראת : פרשת תזריע מצורע [חומש ויקרא.]
ביום השמיני/ שיר מאת: אהובה קליין ©
ביום השמיני להולדתו
יקרא התינוק בשמו
יכנס בברית אברהם
יהודי לכל דבר.
עטוף כרים וכסתות
עיניו בורקות מלאכיות
בכיו מתמזג בחוגגים
הזורעים ברכות וחיוכים.
אימו עטורת הילה
נושאת בליבה תפילה
זה הקטן גדול יהיה
לחופה ומעשים טובים יזכה.
הערה: השיר בהשראת פרשת: תזריע מצורע[חומש ויקרא]
