חומש בראשית
דבר החסידות – פרשת ויחי
- פרטים
- קטגוריה: פרשת ויחי
- פורסם ברביעי, 30 דצמבר 2020 17:42
- נכתב על ידי Super User
- כניסות: 401
ב"ה
דבר החסידות – פרשת ויחי
איזו ברכה?
פעם הקשה הרה"ק רבי בן ציון מבאבוב, בעל "קדושת ציון" הי"ד:
- איך יתכן לומר על בניו הקדושים של יוסף הצדיק, מנשה ואפרים, ש"אינם ראויין לברכה"?
הוא מותיב לה והוא מפרק לה:
- הכוונה כאן היא לברכת "ברוך שפטרני" [=כלומר, הבנים שלך כאלה צדיקים שאינם ראויים שיברכו עליהם ברכת "ברוך שפטרני"]...
(עלון "וכל מאמינים" בשם הסה"ק קדושת ציון)
~~~
מה זאת אומרת "מי אלה"?
בפרשתנו (מח, ח) נאמר "וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה".
מפרש רש"י: "וירא ישראל את בני יוסף – ביקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו, לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה". "ויאמר מי אלה – מהיכן יצאו אלו שאינן ראויין לברכה".
וצריך להבין:
מדוע לא מפרש רש"י את השאלה "מי אלה" כפשוטו – שמכיון ש"עיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות" (פסוק הבא), לכן לא הצליח לזהות את מנשה ואפרים (כמו שפירשו כמה ממפרשי התורה*)?
אלא, שלרש"י היה פשוט שיעקב הכיר את מנשה ואפרים, כיון שבתחילת הפסוק נאמר "וירא ישראל את בני יוסף", ורש"י מפרש "ביקש לברכם".
ואף ש"עיני ישראל כבדו מזוקן", יש לומר:
א) שהכיר אותם על פי הקול וכיו"ב (ובפרט ש"היו רגילים אצלו" – רש"י לעיל פסוק א).
ב) יעקב הבין שכאשר קרבו ימיו למות יביא אותם יוסף לברכם לפני מותו, כשם שיצחק ברך אותו לפני מותו. והרי יעקב כבר ידע שיוסף הגיע אליו (פסוק ב), ולכן תמוה שישאל "מי אלה".
לכן פירש רש"י "מהיכן יצאו אלה שאינן ראויין לברכה", שזהו בהמשך לפירש"י הקודם "ביקש לברכם ונסתלקה ממנו שכינה", כי מכיון שנסתלקה ממנו שכינה חשב יעקב שאינם ראויים לברכה.
אבל תמוה:
הרי במשך שבע עשרה שנה היו יושבים ועוסקין בתורה לפניו (כלשון ה"לבוש האורה" כאן), וכיצד זה חשב יעקב שאינם ראויים לברכה?
לכן מוסיף רש"י "לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה", כלומר: בוודאי היו אפרים ומנשה מצד עצמם ראויים לברכה, ורק היתה סיבה עתידית (שיעקב כנראה לא ראה) שבגללה נסתלקה ממנו שכינה.
ויעקב חשב שאולי המקום גרם, שבגלל שנולדו במצרים, בין "שטופי זמה" השפיע הדבר חלילה שלא יהיו ראויים לברכה.
ועל כך השיב יוסף "בני הם אשר נתן לי אלקים בזה", היינו שגם במצרים הייתי מקושר בהקב"ה, וגם הראה "שטר אירוסין ושטר כתובה" (רש"י) לומר: שלמרות שבזמן ההוא עוד לא היו חייבים בקידושין (ראה רמב"ם ריש הל' אישות) היו הנישואים שלו בתכלית השלמות**.
וביקש יוסף רחמים על הדבר ונחה עליו רוח הקודש.
שבת שלום!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ל, ויחי שיחה ב (עמ' 241 ואילך. השיחה בלה"ק במקור). העיבוד בסיוע "ביאורים לפירש"י עה"ת" (הרא"א שי' הכהן פרידמן. קה"ת) בראשית עמ' 333 ואילך.
______________
*) רשב"ם, פענח רזא, ספורנו, אוה"ח ועוד. ובל' הספורנו: "ראה שהם בני אדם אבל לא הכיר מי הם". וראה מפרשי רש"י.
**) ואף שאצל האבות לא מצאנו בפירוש קידושין (בפירש"י) – יש לומר הטעם: כי קידושין הוא מלשון קדושה – "דאסר לה אכולי עלמא כהקדש" (קדושין ב, ב), ולפני מ"ת לא היה ביכלתו של האדם (נברא) להמשיך קדושה עליונה כזו על עצמו, ולא היה שייך שתהיה השראת השכינה כזו בגשמיות העולם, ודווקא בציווי התורה נעשה "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין".
אמנם מצד מעלתו של יוסף (גם לגבי האבות והשבטים), "ששמר יוסף את השבת עד שלא תינתן" (ב"ר פצ"ב ד. וש"נ), היינו שהרגיש הקדושה דשבת שלמעלה מן הבריאה (ראה בארוכה לקו"ש ח"כ עמ' 204 ואילך) – הנה גם באירוסיו המשיך את הקדושה למטה ע"י "שטר קידושין".