- פרטים
-
קטגוריה: שאלות נפוצות
-
פורסם בחמישי, 03 ספטמבר 2020 12:37
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 667
מה לעשות ומה לא לעשות
מקור: פורום חוזרים בתשובה, תפוז
אהלן. אני עוברת תהליך של חזרה בתשובה ואני לוקחת את הכל מאוד לאט. בינתיים אני שומרת כשרות, אומרת ברכות שונות ומתלבשת צנוע.
אני רוצה היום לנסות לשמור שבת.
האם מישהו יכול לפרט לי בדיוק מה לעשות ומה לא לעשות?
ולאחל לי בהצלחה כמובן
תשובות
* אריאלה: יש הרבה דברים שצריכים לדעת בהלכות שבת, צריך ללמוד את זה באופן מסודר.
* לינק לאתר המכיל מס' לינקים לאתרים שבהם תוכלי למצוא את הלכות השבת.
* יש כאלה גם שלא מסוגלים לשמור בבת אחת הכל, ולאלה ממליצים להוסיף בהדרגה
* אופירה: תתחילי במה שידוע לכל חילוני:
לא נוסעים בשבת, לא שומעים מוסיקה ולא מנגנים, לא מדליקים אש, לא כותבים או מציירים ולא נוגעים במחשב, אפילו אם הוא דלוק מערב שבת. לא מדליקים ולא מכבים מתגי חשמל (זה אומר שצריך לדאוג לפני שבת לתאורה לכל השבת, ולכסות באיזה צורה את לחצני החשמל, משום שהיד מושטת אליהם אוטומטית ומדליקה/מכבה בלי משים).
את האוכל תכיני מראש מערב שבת, ותשימי לחימום באיזה אמצעי מחמם שאינו מחלל שבת. האפשרויות הן:
* פלטה של שבת - שמונחת על השולחן/השיש ומחוברת לחשמל כל השבת (אפשר עם שעון שבת, שמכוון אותה לזמן מסוים),
* אש דולקת על הגז (כל השבת) שמכוסה במכסה מתכתי,
* תנור סגור שנכבה מאליו ע"י טיימר או שעון שבת, ומותר לך להוציא ממנו את האוכל רק אחר שהוא כבר כבה, ואינו מחובר יותר למעגל חשמלי.
מותר לצאת לטיול, מותר לקרוא, לשיר, ליהנות מהווינטלטור או המזגן (שהדלקנו מערב שבת).
מותר ללכת לביה"כ להשתתף בתפילות, אך זה לא חובה.
במילים אחרות - תתחילי עם מה שאת יודעת, ותתרגלי לזה קודם כל. אח"כ תשאלי ספציפית - שהרי איננו יודעים מהו אורח חייך ובאילו סיטואציות את נתקלת. תשאלי שאלות שנתקלת בהן, ועם הזמן תעברי על שאלות של אחרים ועל מידע בנושא שבת, ותלמדי את כל העניינים לאט לאט, ומה שלא ברור לך - תשאלי. כמובן - שבת שלום ומבורך, ובהצלחה!
* אלישיר: "ששת ימים תעבד, ועשית כל מלאכתך. ויום השביעי שבת...".
בשונה מעט, ובנוסף, לתגובות של חברי לפורום, אני חושב שלא פחות מהצורך להקדיש תשומת לב להלכות השבת, יש צורך להתבונן ולפתוח את הלב והנפש אל התוכן הרוחני הבלתי נתפס של השבת, וסביב התוכן הזה לרכז את ההנהגה ההלכתית.
ששת ימים תעבד.
יום אחרי יום, בימות השבוע, אנחנו קמים למירוץ החיים. להספיק. להצליח. להשיג. לרכוש. לעמול. לבלות ולהתבלות. לטעות. לצעוד בדרך הלא נכונה. לכעוס. לפגוע. לנטור טינה.
בסך הכל אנחנו בני אדם. אין אנו מושלמים. אין אנו חיים בגן עדן. אנחנו צריך בזיעת אפינו להשתכר את לחמנו, ואנחנו נמצאים בתוך סביבה אנושית לא פשוטה. ששה ימים בשבוע. ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך.
אבל יום השביעי, שבת.
להפסיק לרגע. לשבות. להניח את הכל. להשאיר את כל המירוץ הבלתי פוסק, את כל העמל, את כל הרגשות הלא טובים, את כל האכזבות, את כל התיכנונים, את הכל.
להשאיר את הכל, ועכשיו לנסות לחיות את העולם למשך יממה אחת, כאילו כן אנחנו עדיין בגן עדן. כאילו מעולם לא גורשנו משם.
"יום השישי, ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו...".
ואף את, ברכי את יום השביעי, ותחפשי לנסוך בו נופך של קדושה.
סדרי את החדר יפה ונחמד ומשובב נפש, לכבוד שבת. עם מצעים יפים, וריח טוב, ופרחים על השלחן. תארגני מבעוד יום שיהיו לכל ארוחה כמה דברים שאת באמת אוהבת לאכול, תלבשי את הבגדים היפים שלך, וליממה אחת נפלאה -תשאירי את כל השבוע שהיה וכל השבוע שיהיה, מחוץ לך, רחוק ממך, כאילו את כבר נמצאת בגן עדן, וכל העולם כבר לא רלוונטי.
סביב ההויה הזו, באות הלכות השבת. הן באות להדריך ולדאוג, שאכן נפסיק את הכל, ונוכל להתחבר לפעימה הנצחית והבלתי נתפסת של ששת ימי בראשית והיום השביעי.
אפשר להגיע בשבת, למקום אחר לגמרי. להתחדש בכוחות כל כך, כמו תינוק שנולד, כאילו שמעולם לא עשינו טעויות. להגיע למקום בו אנחנו יכולים להתבונן על העצמי היומיומי שלנו מבחוץ, להסיק מסקנה ועכשיו באמת להתחיל מהתחלה.
ואפשר להגיע עוד הרבה למעלה מזה, להגיע למקום שהעולם פשוט מתחיל להנמס מרוב אור וזוך. שאת הולכת בהרגשת מדיטציה מתמדת, כמעט מרחפת באויר, מלאה כולך בהרגשת גן עדן בלתי נתפסת כמעט.
הלוואי שתזכי.
והלוואי שאזכה גם אני.
שבת שלום.
- פרטים
-
קטגוריה: שאלות נפוצות
-
פורסם בחמישי, 03 ספטמבר 2020 12:34
-
נכתב על ידי Super User
-
כניסות: 716
איסור מוקצה
שאלה:
מדוע קיים איסור 'מוקצה'? מה המקור ההלכתי שלו, ומדוע אסור להזיז את אותם דברים בשבת? האם משום 'מראית עין', או שיש טעם אחר ונרחב בענין?
תשובה:
ראשית נבאר "מוקצה" מהו ? מהו איסור מוקצה?
לשון מוקצה הוא דבר שהאדם מקצה ומפריש מדעתו מלהשתמש בו, כלומר ישנם דברים שהאדם אינו חושב עליהם ואינו רוצה להשתמש בהם בשבת, וחכמים אסרו לטלטלם בשבת.
ועתה נבאר את טעמי איסור מוקצה: טעמי האיסור:
לאיסור מוקצה מספר טעמים, שהובאו במקורות שונים.
(א) המקור הראשוני לאיסור מוקצה הוא הנאמר בכתובים (נחמיה פרק יג ):
(יד)זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי עַל זֹאת וְאַל תֶּמַח חֲסָדַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּבֵית אֱלֹהַי וּבְמִשְׁמָרָיו:
(טו)בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת ועֹמְסִים עַל הַחֲמֹרִים וְאַף יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְכָל מַשָּׂא וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וָאָעִיד בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד:
(טז)וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ מְבִיאִים דָּאג וְכָל מֶכֶר וּמֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִָם:
(יז)וָאָרִיבָה אֵת חֹרֵי יְהוּדָה וָאֹמְרָה לָהֶם מָה הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת:
(יח)הֲלוֹא כֹה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם וַיָּבֵא אֱלֹקינוּ עָלֵינוּ אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת וְעַל הָעִיר הַזֹּאת וְאַתֶּם מוֹסִיפִים חָרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת:
(יט)וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלֲלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת וּמִנְּעָרַי הֶעֱמַדְתִּי עַל הַשְּׁעָרִים לֹא יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:
(כ)וַיָּלִינוּ הָרֹכְלִים וּמֹכְרֵי כָל מִמְכָּר מִחוּץ לִירוּשָׁלִָם פַּעַם וּשְׁתָּיִם:
(כא)וָאָעִידָה בָהֶם וָאֹמְרָה אֲלֵיהֶם מַדּוּעַ אַתֶּם לֵנִים נֶגֶד הַחוֹמָה אִם תִּשְׁנוּ יָד אֶשְׁלַח בָּכֶם מִן הָעֵת הַהִיא לֹא בָאוּ בַּשַּׁבָּת:
כך הובאו הדברים בשולחן ערוך הרב, או"ח סי' ש"ח סעיף ט"ז:
בימי נחמיה בן חכליה שהיו העם מזלזלים באיסור שבת, כמ"ש בימים ההם ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת ומביאים הערימות וגו' עשו חכמים סיג וגדר לאיסור הוצאה, וגזרו על כל הכלים אע"פ שמלאכתם להיתר, שלא לטלטלם כלל אפילו לצורך תשמישן המיוחד להם, חוץ מן כוסות וקערות וסכין, וכיוצא בהם מהכלים הצריכים ביותר לסעודת השבת. ואח"כ כשראו חכמים שחזרו העם להזהר קצת באיסור שבת. חזרו והתירו לטלטל כל כלי שמלאכתו להיתר לצורך גופו או לצורך מקומו. ואח"כ כשראו שחזרו העם להזהר יותר חזרו והתירו לטלטל כל כלי שמלאכתו להיתר, אפילו לצורך הכלי עצמו. אבל לטלטל שלא לצורך כלל עדיין לא נמנו עליו חכמים להתירו, ונשאר עומד באיסורו שנאסר בגזרת חכמים שבימי נחמיה בן חכליה.
וכך הובאו הדברים במסכת שבת, דף קכג:
"משנה. רבי יוסי אומר: כל הכלים ניטלין, חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה... תנו
רבנן: בראשונה היו אומרים שלשה כלים ניטלין בשבת: מקצוע של דבילה, וזוהמא ליסטרן של קדרה וסכין קטנה שעל גבי שלחן. התירו, וחזרו והתירו, וחזרו והתירו, עד שאמרו: כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן מסר הגדול ויתד של מחרישה...
אמר רבי חנינא בימי נחמיה בן חכליה נשנית משנה זו, דכתיב (נחמיה יג) בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים גתות בשבת ומביאים הערימות".
להלן טעמי איסור מוקצה – ע"פ המובא ברמב"ם הל' שבת פרק כ"ד הלכה י"ב ובשולחן ערוך הרב, סי' שח סעיף א':
1) אסרו חכמים לטלטל בשבת חפצים שרגיל לטלטלם ביום חול, מהי הסיבה לאיסור, אמרו חכמים, ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול, ולא דיבורינו בשבת כדיבורנו בחול שנאמר "וכבדתו מעשות דרכיך, ממצוא חפציך, ודבר דבר" בודאי ובודאי שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו, ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית או להצניע אבנים וכיוצא בהן, שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו ונמצא שלא שבת, והרי השבת ניתנה למנוחה, כמו שנאמר בתורה (דברים ה') "למען ינוח".
2) חכמים הטילו את "איסור מוקצה", משום "איסור הוצאה" (איסור הוצאה מרשות לרשות בשבת), שמא ישכח ויוציא הדבר שמטלטל בידו לרשות הרבים (ולפי זה היה עלינו לאסור אפילו טלטול כלים שצריך להם (שמא יבוא להוציאם מרשות לרשות בשבת) אלא שאין גוזרים על הצבור יותר מדאי) (ראב"ד).
3) ועוד מפני שמקצת העם אינם בעלי אומנות אלא בטלים כל ימיהם כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהם הם שובתים ממלאכה ("מובטלים" של ימינו) ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת (ולא יהיה ניכר אצלם יום השבת) לפיכך שביתה מדברים אלו היא שביתה השוה בכל אדם ומשום כך אסרו חכמים שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים שצריך להם.
4) טעם נוסף: אם נתיר לו לטלטל חפצים האסורים למלאכה בשבת, יתכן שהאדם יתעסק בהם קצת וישכח שהיום שבת, ויבוא לעשות בהם מלאכה האסורה. סוגי המוקצה שונים הם, והלכותיהם רבים הם, אסתפק רק בהבאת סוגי המוקצה:
1) מוקצה מחמת גופו
2) מוקצה מחמת איסור
3) מוקצה מחמת חסרון כיס
4) כלי שמלאכתו לאיסור
5) מוקצה מחמת מצוה
6) בסיס לדבר האסור
סוג המוקצה החמור ביותר הוא מוקצה מחמת גופו - חפץ שאינו ראוי לכלום בגלל עצם מהותו, ולא רק בגלל שימושו (ריטב"א שבת קכג.).
דוגמאות למוקצה מסוג זה הן אבנים - שאינם משמשים ככלים ואין אוכלים אותם, בעלי חיים ובשר חי.
מוקצה מחמת איסור הוא חפץ שאי אפשר להשתמש בו בשבת, שכן השימוש בו גורם בהכרח לעשיית מעשה אסור. כך, לדוגמא, שמן שבנר הוא מוקצה מחמת איסור, שכן אי אפשר להשתמש בו מבלי לעבור על איסור כיבוי. גם סמרטוט רצפה רטוב מאוד הוא מוקצה מחמת איסור, שכן אחיזה בו גורמת בהכרח לסחיטתו.
סוג מוקצה נוסף הוא מוקצה מחמת חסרון כיס - כלי שמקפידים שלא לעשות בו שימוש חריג. דוגמאות למוקצה מחמת חסרון כיס הן עט או פמוטים יקרים, שאין משתמשים בהם לשימושים חריגים.
כלי המשמש למלאכת איסור, כמו מספריים, עט ומקלדת, מוגדר ככלי שמלאכתו לאיסור, ואסור גם הוא בטלטול.
מוקצה מחמת מצוה הוא חפץ שהוקצה למצוה, ואסור ליהנות ממנו ביום חול. דוגמא מובהקת לסוג מוקצה זה הם הדסים בסוכות - בחול המועד אסור ליהנות מריחם, שכן הם מוקצים למצוותם, ולכן בשבת חול-המועד (וכן ביו"ט) אסור גם לטלטל אותם.
סוג מיוחד של מוקצה הוא בסיס לדבר האסור - משטח שבין השמשות היה מונח עליו מוקצה. במקרה כזה מקבל הבסיס את שם המוקצה שעליו למשך כל השבת, גם אם המוקצה הוסר ממנו בשבת עצמה.
אני תקוה כי תמצא בדברי תשובה מספקת לשאלתך,
שנזכה ללמוד וללמד, לשמור לעשות ולקיים את כל דברי התורה הזאת, אמן.
בכבוד ובברכה
הרב משה אריאל הכהן רוט
ראש בית מדרש "בית מנחם"
אוניברסיטת בן גוריון בנגב
קישור: אתר בית המדרש
