בין אדם לחברו

מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך

יום אחד, בא לפני הלל אדם נכרי וביקש: 
"למדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת". 
הלל נענה מיד ואמר: 
"מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו היא כל התורה כולה. כל היתר הוא פירוש לזה בלבד, לך ולמד" (ראה שבת ל"א, ע"א). 
ובארמית: "דעלך סגי לחברך לא תעביד – זהו כל התורה כולה ואידך פירושא היא זיל גמור"(שבת ל"א). 
היאך אפשר לומר שזהו כל התורה כולה, והלא ישנן הרבה מצוות שבין אדם למקום, שאין להן כל שייכות לענין זה? 

ברם, הלא ידוע ש"כל ישראל ערבים זה לזה" – יוצא איפוא שכאשר אדם עובר עבירה נענשים בעטיו אחרים, אף על פי שרק החוטא נהנה מן החטא. 
ובכן, אם היה אדם נזהר ומקפיד על כלל זה, שלא יעשה לחברו מה ששנוא עליו, לא היה איש עובר על שום עבירה, שכן היה שוקל בדעתו ורואה שבגלל חטאו שהוא חוטא רק לשם הנאתו האישית יסבלו אחרים אשר לא אשמו כלל ואשר לא נהנו במאומה מן החטא הזה. הן ברור הדבר שהוא עצמו לא היה מסכים לכך, שאחרים יהנו והוא יסבול, ואם כן היאך יכול הוא לגרום לכך שהוא יהנה ואחרים יסבלו? מחשבה זו תעצור בעדו שלא יעבור על שום עבירה. 
ומכך נובע הפתגם: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך - "דעלך סגי לחברך לא תעביד" – יסוד לשמירת כל התורה כולה, שיזהר אדם לא לעבור על שום עבירה... (ים התלמוד בהקדמה, בשם אביו ז"ל, מובא במעיינה של תורה על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך". מובא במעיינה של תורה).