הלל על ש'אתה בחרתנו'

פרטים

קטגוריה: אמונה

פורסם ברביעי, 23 ספטמבר 2020 15:29

נכתב על ידי Super User

כניסות: 330

הלל על ש'אתה בחרתנו'

נקודה למחשבה

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

צום גדליה. על הקו נמצא אבא של בחור שבנו נ"י לומד אצלי בשיעור בישיבה. וכך הוא מספר לי: "החותן שלי, יהודי נפלא העובד לפרנסתו וקובע עיתים לתורה, עושה מעשה חסד יומי קבוע. הוא מגיע בכל יום ויום למאפייה באשדוד, יחד עם חברו הטוב. בעלי המאפייה כבר מכינים להם את כל הלחמים והלחמניות שנשארו והשניים לוקחים הכל ונוסעים לחלק אותם למשפחות נצרכות. כך מידי ערב, במשך שנים. בשבוע שעבר חלה החותן שלי בקורונה, והוא הכניס לבידוד גם את חברו ושותפו לחלוקת הלחם. חברו לא אהב, בלשון המעטה, את הבידוד הזה. הוא יכול לעבוד מהבית, אך לחלק את הלחם, הוא לא יכול. הוא היה עצוב ומדוכדך על שנמנע ממנו לקיים את מצוות החסד הקבועה שלו. היהודי מצא לעצמו מחליף ועדיין- הוא כאב שהפסיד את עשיית המצוה בגופו"

"ואז נחתם הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות, ובשעת חתימת ההסכם נפלה רקטה באשדוד. רסיסי הרקטה פגעו בנהג המחליף, שהחליף במעשה החסד את החותן שלי וחבירו, והוא פצוע 'בינוני עד קשה'. הרסיסים התעופפו בדיוק ברגע ובמקום בו שניהם היו אמורים להיות, אילולי הקורונה של חמי והבידוד של ידידו. אינני יודע חשבונות שמים, אבל חותני וחברו- ניצלו. זאת עובדה".

&&&&&

"אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבש"ע, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בר"ה וביום הכפורים? אמר להן: אפשר, מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה לפני?" (ערכין י, ב)

"באמת תמהו מלאכי השרת מאי טעמא אין אומרים שירה והלל בראש השנה ויום הכיפורים על הנס הנפלא הזה שתודה לה' יתברך 'אתה בחרתנו מכל העמים', ועדיין חביבותא גביה, ובכל שנה ירדנו עשר מעלות בעוונותינו הרבים, ומכל מקום בתקופת השנה הרי אנו יהודים כמו שהיינו, ישתבח הבורא על זה, שהוא נס גדול יותר מקריעת ים סוף". (חתם סופר דרשות דף שמט).

בליל ראש השנה דיברתי בבית הכנסת. אחר שציטטתי ממקורות רבותינו על גודל החיוב ביום זה להתכנס לתוכינו פנימה ולבדוק במה עלינו להתקדם, כעבדי המלך ית"ש, הקראתי את דברי ה'חתם סופר' הנפלאים הללו, המזכיר לנו להודות, גם בראש השנה ויום כיפור, להקב"ה, על שבחר בנו והוא אוהב ורוצה אותנו, ואמרתי: "כולם מכירים את המעשייה על האשה היהודיה שאמרה ש'אין לה זמן לעשות מצוות'. "אני קמה חצי שעה לפני הנץ להכין כוס קפה מהביל לבעלי שיחיה. מברכת ברכות השחר ועונה אמן על ברכותיו של בעלי. אחרי זה אני מתפללת עם הנץ. כעבור שעה-שעה וחצי, כשאני מסיימת להתפלל, אני אומרת תהילים עד שמונה בבוקר. אז אני מכינה ארוחת בוקר לשכנתי האלמנה ועוזרת לה לסדר ולארגן את הבית. בתשע וחצי אני נוסעת לכותל להגיד קצת תהילים וכשאני חוזרת באחד עשרה וחצי, אני מכינה ארוחת צהרים לבעלי ולעוד כמה משפחות עניות"... וכך ממשיכה האשה ומתארת את סדר היום העמוס לעייפה שלה והיא נאנחת בצער ואומרת: "אני לא יודעת מה יהיה. אין לי זמן בכלל לקיים מצוות"....

הציבור חייך מהמעשייה הנושנה. "אבל האמת היא שכולנו נמצאים באותו המצב. במה אנחנו עסוקים כל היום? במצוות ובמעשים טובים. כולם פה קמים בבוקר ומתפללים במנין, מניחים תפילין, אומרים 'אמן יהא שמיה רבה', קדיש, קדושה וברכו. רובם כאן הולכים ללמוד בכולל או בישיבה. יושבים שעות על גבי שעות ביום ולומדים, לומדים ולומדים. כל מילה של תורה, היא מצות עשה מדאורייתא, "ותלמוד תורה כנגד כולם". אחרי זה מתפללים מנחה, אוכלים ונחים כדי שיהיה כח ללמוד, מטפלים בילדים, עוזרים בבית, מסייעים לאחרים. מתפללים מעריב....

"גם אלו שאינם לומדים בכולל, מקיימים מצוה בכך שהם מפרנסים את משפחתם. הם כל היום שומרים על עצמם לא להסתכל מה שלא צריך, לא לקרוא או להביט במה שאסור. כולנו מחנכים את הילדים שלנו בדרך התורה ושומרים עליהם מכל משמר. גם אלו שעובדים, קובעים עיתים לתורה, מתאמצים, לומדים דף גמרא בכל מצב, כל יום ויום. כמה מצוות אנחנו עושים בכל יום? מאות רבות!! הרי כל יהודי מברך באזור מאה ברכות בכל יום. כל מילה של תורה היא מצוה. כל היום אנחנו הולכים עם ציצית ומקיימים בכל רגע מצות עשה מהתורה. כמה גמילות חסדים אנחנו עושים, כיבוד הורים, כבוד חכמים, חינוך הילדים, הכל נע אצלנו סביב המצוות".

"להשתפר תמיד צריך. אסור לעשות עבירות. אבל קודם כל- שפשוט נתמוגג מהמצוות שאנחנו עושים בכל מקרה כל היום. בכל מקרה אני הולך ללמוד תורה בכולל, או לשיעור. אז מדוע שלא אסתובב בתחושת אושר?! הרי אני הבן של הקב"ה. הוא בחר בי מכל העמים ורוצה לשמוע אותי לומד!! אנחנו כל היום עושים מצוות. אם כך, מדוע שלא נרגיש מאושרים ושמחים מכך שכל הזמן אנחנו מקיימים אותם ונעים סביבם?! נעצור לרגע, לפני הלימוד, לפני התפילה ונחשוב: מיליארדי סינים, יפנים, הודים, אמריקאים, ברזילאים, רוסים. מיליוני מוסלמים. ולהבדיל, מיליוני יהודים שלא זכו. ואני? אני הולך כעת לדבר עם הקב"ה, להתפלל אליו יתברך. הוא שומע אותי. הוא רוצה לשמוע מה יש לי לומר. אני הולך כעת ללמוד את התורה הקדושה שלו, את ה"מכתב לאלוקים". כל מילה היא קיום רצונו יתברך. כל מילה- מצוה. אני מברך ברכה, אני מכסה את ראשי כל היום בגלל שכך הקב"ה רוצה. היש מאושר ממני בתבל?"

"נבקש עוד מעט, בתחילת הסעודה, "שירבו זכותינו כרימון". כולם שואלים: מה שייך לבקש שהזכויות שלו יתרבו? הזכויות שאספנו, זה מה שיהיה לנו. מה שייך לבקש שהזכויות יתרבו לפתע פתאום? ואכן, נאמרו על כך הסברים רבים, והנה הסבר נוסף: אנחנו עושים כל כך הרבה דברים טובים, אבל אנחנו לא מרגישים שהם 'זכויות'. הבה ונבקש מהקב"ה, הבה נקבל על עצמנו, שנתחיל להרגיש כמה זכויות אנו אוספים לעצמנו כל יום ויום. אנחנו עושים הרי בלאו הכי את כל אותם מעשים טובים. אז הבה נייקר אותם, נחשיב אותם, ואז נשתמש בהם כמנוע לצמיחה ועלייה נוספת"....

רגע לפני 'מעריב' ניגש אלי ר' יוסף וסיפר לי שכשהתגורר באופקים, לפני שנים רבות, שמע דברים דומים מהגר"ש פינקוס זצוק"ל, שאמר: "אתה בכל מקרה עונה לטלפון לאבא שלך, אז תכווין לשם מצוות כיבוד אב. אתה בכל מקרה עוצר ולוקח את שכנך ברכבך, אז תחשוב בלב שאתה מקיים כעת מצוות גמילות חסדים. אתה לומד בשבת בכל מקרה עם הבן שלך וחוזר איתו על מה שלמד השבוע, אז תכווין למצוות עשה דאורייתא של 'ושננתם לבניך', תתמוגג על הזכות העצומה ללמוד איתו, וכן הלאה"....

שה"עשה טוב" שלנו ירומם ויעשיר אותנו.

עוגן הצלה - מתוך דברי הרש"ר הירש זצ"ל - במעגלי השנה, ספירת העומר [ג]

פרטים

קטגוריה: אמונה

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 19:46

נכתב על ידי Super User

כניסות: 484

בהסתרה שבתוך ההסתרה

פרטים

קטגוריה: אמונה

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 19:46

נכתב על ידי Super User

כניסות: 2102

בהסתרה שבתוך ההסתרה

נקודה למחשבה ליום הפורים

הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א

כשהעיתון יגיע אליכם, חוגגים את הפורים בירושלים, כשרבבות יהודים מערי הפרזות עולים ירושלימה, להשתתף בשמחת היום. כל האחרים מתאוששים מיום פורים עמוס בחוויות רוחניות ושמחות, מסדרים את שיירי משלוחי המנות מאתמול, פורים דפרזים.

אך בשעת כתיבת השורות, כמה ימים קודם, אוירת נכאים. תחושה קשה שהבחירות הרביעיות בפתח, בצירוף כמה חוקים שליברמן מתכווין לקדם, ומי יודע איזה עוד חוקים באמתחתו ובאמתחת חבר מרעיו. את ההקשר לאחת הדמויות המרכזיות והשנואות במגילה- תעשו בעצמכם.

ואז נזכרתי ברעיון נפלא ששמעתי בעבר.

על הפסוק "כי אין לה אב ואם", אמרו חז"ל (מגילה יג.) שכשאמה של אסתר התעברה, מת אביה, וכשאמה ילדה אותה, נפטרה אמה בלידתה. וביארו בעלי המוסר שהקב"ה הכין כך את נס הפורים. אסתר נבחרה מהשמיים להיות המלכה, כדי לבטל לבסוף את גזרת המן ואם המן היה יודע מאיזה עם הגיעה אסתר, הוא היה מסתיר ממנה את הגזרה, וכיון שלא ידע מאיזה עם היא, בחושבו שהיא מעמלק, שהרי לכל עם נדמתה להם כאומתם, לכן לא הסתיר ממנה מאומה.

כיצד יתכן שאסתר הצליחה להסתיר מאחשורוש את זהותה במשך כעשר שנים? (משתה אחשוורוש נערך "בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ", ו"בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר", היינו, פורים של שנה הבאה). למלך של 127 מדינות אין אמצעים להגיע למידע כה פשוט, מאיזה עם הגיעה מלכתו? אין לו שב"כ, 'מוסד', או סתם משרד חקירות מוצלח? 

אסתר נולדה ללא אבא ואמא. אולי הבלשים ששכר אחשוורוש הצליחו לברר שמרדכי גידלה, אך מי היו אביה ואמה? תעלומה.

סביר להניח שכשנולדה אסתר, כל מי שהתוודע לטרגדיה הנוראה, בה תינוקת נולדה יתומה מהוריה חייה לא תדע היא מי אביה ואמה, נשבר ליבו בקרבו והתמלא רחמים על התינוקת האומללה.  סביר להניח שהיו אנשים שהעיק להם בתוך תוכם למה עשה ה' ככה, מה עשתה אותה תינוקת שהגיע לה ככזאת טרגדיה נוראה. ואז, כעבור כעשור, התברר שהכל נעשה בחישוב מדויק, כולל הפרט הזה.

"ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא השם יתברך... גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך אני עומד"...המשפטים האלו, שהולחנו לשיר נודע, הצליחו לסחוט דמעות מיהודים רבים, שחשו שהמשפטים הללו מתאימים לכל אחד ואחד מאיתנו, כל אחד בהסתרת פנים האישית שלו, בקשיים ובהתמודדויות שלו בנפתולי החיים.

מגילת אסתר כשמה כן, היא גילוי ההסתר לגלות שהקב"ה מסתתר מאחורי המסכה, לכן אין שמו של הקב"ה נזכר במגילה כלל, כדי שנבין שיש מושג של "אל מסתתר בשפריר חביון" וגם מאחורי הדברים הקשים העוברים עלינו, עומד הקב"ה.

קראתי בספר 'אור המועד', שהביאו ילד יתום מאב ואם אל מרן רבינו הגרא"מ שך זיע"א שישוחח עמו ויחזקו. סיפר לו רבינו זיע"א: "בהיותי בישיבה, כשהגיעו הבחורים הטובים לגיל הנישואין היו מקבלים מהחותן "סידור מלא" וכל אחד שחזר מהאירוסין, שאלו אותו כולם "מה הבאת איתך?"... אמנם אני כשהתארסתי לא קיבלתי דירה. באותה שעה אמרו לי חברי שאעזוב את השידוך ואחפש שידוך אחר, הרי בחור בעל שם כמוך ודאי ראוי לו שיקבל "סידור מלא" ועוד כיצד תסתדר ללא דירה? אבל הבנתי שהשידוך הוא מן השמים ולכן לא ביטלתי את השידוך. והנה הגיעו שמועות כי יתכן שתפרוץ מלחמה וכיון שלא הייתה לי דירה משלי וגרתי בדירה שכורה, לא התקשתי לעזוב את מקומי ולעלות לארץ ישראל. אך כל חברי שגרו בדירה משלהם, התקשו לעזוב את דירתם ורכושם ונשארו לגור באירופה. כל חברי נספו בשואה ולא נשאר מהם זכר. רק אני נשארתי בחיים".

המשיך רבינו זצוק"ל ואמר: "לו היו שואלים אותי האם לקבל דירה זה דבר טוב או לא, ללא ספק כל אחד היה אומר שאין דבר טוב יותר מלקבל דירה. אולם עתה התברר למפרע שאי קבלת הדירה היה הדבר הטוב ביותר בעבורי ועבור רעייתי". 

הלכה פסוקה היא שכשאדם שותה יין ובירך עליו "בורא פרי הגפן" ומביאים לפניו עוד יין משובח יותר, מברך ברכה נוספת "ברוך הטוב והמטיב".

תמה בספר דברי שלום ואמת: מדוע תקנו חז"ל ברכה זו דווקא על היין. לכאורה מתאים היה יותר שכשאדם הבין פשט חדש בתוספות, או כשמסיים את הש"ס, יברך "הטוב והמטיב". אך מדוע דווקא על היין?

והוא מסביר: כפרי נבער נוסע לצרפת ארץ היין. הוא מגיע לכרם משובח של ענבים מובחרים ביותר ורואה אדם שלוקח את הענבים לתוך הבור, לובש מגפיים ודורך עליהם. הוא חושב בליבו שאותו אדם הוא חסר דעה. למה הוא משחית את הענבים? אבל הוא מתנחם בליבו שלפחות יהיה כאן מיץ ענבים. אז הוא נדהם לגלות שהפועל משאיר את המיץ ונותן לו להתקלקל, להסריח ולעלות זבובים וחיידקים. בליבו הוא מתנחם שלפחות יהיה חומץ, אך הנה הפועל מכניס את כל היין לחביות וקובר אותם באדמה. עד היום הוא ידע שקוברים באדמה אנשים. לפתע הוא רואה שקוברים מיץ ענבים, למשך עשרות שנים. אותו תייר הולך עם קושיה, ומסקנא בצידה, בצרפת מתגוררים אנשים חסרי בינה...

אך אנו יודעים שהשאלה לא מתחילה. זהו תהליך הכנת היין. ענבים מוכנים לאכילה, אך אם סוחטים אותם, מניחים אותם בחביות ו'שוכחים מהם', הם נהפכים ליין מובחר. לכן דווקא ביין, כשלאדם מגיע יין משובח הוא מברך "הטוב והמטיב". הקב"ה הוא טוב, אך הוא גם מטיב את הטוב עצמו, להיות מעולה יותר ויותר, אף כשהתהליך נראה לנו, הכפריים הנבערים מדעת, כדרך השחתה וקלקול.

אנו קוראים את המגילה בבת אחת, אך התהליך כולו התפרס על פני תשע-עשר שנים. הפרשנים –בגרוש הסבירו באלף פילפולים את המניע למשתה אחשוורוש, הריגת ושתי ונישואי אסתר למלך. העיתונאים מילאו טורי הגיגים בנסיון להסביר מדוע המלך לא שילם מיד למרדכי היהודי על שגילה לאחשוורוש ששומרי הסף רצו לרוצחו נפש. הנייעסנים טענו בתוקף שמרדכי, שאינו משתחווה להמן, ימיט אסון על כלל ישראל. אף אחד לא הבין מדוע אסתר מזמינה את המן למשתה, במקום לנסות ולהפר את עצת המן ואיש לא הבין מדוע נדדה שנת המלך. תשע- עשר שנים של רבבות גליונות עיתונים ותילי תילים של פרשניות, שעסקו במאורע זה ובמאורע אחר, בכל שבוע לחוד, השתלבו לפאזל אחד נפלא. לפתע הכל מואר באור יקרות. יש מנהיג לבירה, שמושך את כל הפוליטיקאים בחוטים...

בחירות ראשונות, שניות, שלישיות ואולי גם רביעיות. ליברמן הפך את עורו והפך לאויב מר, מסית ומדיח. פלונטר ממשלתי, גוש חוסם, נצחונות שהפכו להפסדים, חיבור בין הערבים לשנוא נפשם המולדובי, ועל כולנה, 3 כתבי אישום סביב ראשו של המלך אחשוורוש, כשלהט החרב המתהפכת של האחשדרפנים של בג"צ, שהמליכו את עצמם למלכים עצמם. ואז, כשנבין את הכל בסופו של דבר, נאחה את הפאזל ונחוש שישנו מלך אמיתי מאחורי הכל, יוותר לנו רק לדעת מיהו ה'חרבונא הזכור לטוב' בכל הסיפור...

(פורסם ביתד נאמן, שושן פורים התש"פ)

רות ועורפה: הוראה לדורות - מתוך שיחתו של הרבי מליובאוויטש זי"ע, לחג השבועות תשל"א

פרטים

קטגוריה: אמונה

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 19:45

נכתב על ידי Super User

כניסות: 664

ההיסטוריה של עם ישראל והעברת התורה מדור לדור

פרטים

קטגוריה: אמונה

פורסם בחמישי, 27 אוגוסט 2020 19:44

נכתב על ידי Super User

כניסות: 259

 
ההיסטוריה של עם ישראל והעברת התורה מדור לדור

עם דגש על ימינו אנו, ועל השבר הכואב של תופעת "נשות האנטי כותל" 

 בעצם, עלי להתחיל מבריאת העולם. מחטא אדם וחוה, שגרם בעולם לכל כך הרבה בלבולים. שגרם בעצם ל"שבירת הכלים" הראשונה.

אדם וחוה נולדו מושלמים ויכלו להשלים את התיקון שלהם כבר ביום שבו נבראו, אבל הם חשבו "להתחכם" ו"לעבוד את ה' כדרכם" ובניגוד למצוה היחידה שה' ציווה אותם. והם אכלו את פרי עץ הדעת, שהיה מאוד טוב למראה, וטעים להפליא, ונחמד להשכיל, ומדהים, ומיוחד ומעורר כמיהה ומרגש, ולכן חוה בחרה לאכול אותו, למרות שה' ציווה לא לאכול. ואחר כך גם הזמינה את אדם להצטרף לחגיגה.

ומה יצא מה"חגיגה" הזו? ה"חגיגה" ה"נחמדה", ה"מהנה", ה"מרגשת" וה"מדהימה"?

התוצאה היתה כאב עמוק. קללות לדורות. שעבוד של האדם לעבודת האדמה. ועוד.

עברו דורות. 10 דורות מאדם עד נוח. 10 דורות מנוח עד אברהם.

והגיע אברהם אבינו. וה' העמיד אותו ב-10 נסיונות. ובחלק מהנסיונות הוא נדרש בדיוק לנסיון הזה: לראות האם באמת הוא אוהב את ה'. האם באמת הוא ישמע בקול ה' ויעשה את רצונו בכל מצב ובלי חשבונות וגם כשזה לגמרי הפוך מכל הבנה.

ואברהם אבינו קיבל ציון 100.

ואחריו בא יצחק והעמיד את מידת היראה. וגם לו היו נסיונות.

ויעקב את מידת תפארת. וגם לו היו נסיונות.

ונולדו 12 השבטים+דינה,

והגיע יוסף הצדיק, ואחיו לא סבלנו אותו ו"זרקו" אותו למצרים, ושם, בודד בעולם, יתום, בלי משפחה, הוא הצליח לעמוד בנסיונות הקשים ביותר. האם הוא ראה מול העיניים גן עדן, גיהנום, שכר, עונש? לא בטוח. חז"ל אומרים שהוא ראה את דמות דיוקנו של אביו. את החוליה שמקשרת אותו בשרשרת הדורות. כי הכוח שעזר לו לעמוד מול הנסיונות היה כח האהבה. כח המסורת. כח החיבור לדמות של הצדיק, הדמות של יעקב אביו, וזה מה ששמר עליו, וכך הוא העמיד את מידת היסוד. מידת ההתגברות על הנסיונות. מידת הקדושה. מידה שנגזרת ממנה גם הצניעות, הצניעות שכל כך לא מיותרת גם היום, למרות שיש מי שלועג לנו על כך. אבל כל אחד ואחת שמתחזקת במידה הזו, של הצניעות, כמה היא משמחת את ה' יתברך, כמו שמשמחים מלך שיש קטע מהממלכה שלו שהוא זנוח, ובא אדם והולך ומטפח את אותו מקום, כמה הדבר משמח את המלך. וכאן מדובר במלך העולם, ובמידת יסוד שכל כך חשובה כל התגברות בה, דווקא בגלל שבדור שלנו, כל כך הרבה לא מבינים את עוצמתה.

וזה לא קשור לנושא, אבל צניעות זה לא רק בגדים צנועים, לגברים או לנשים. וצניעות זה לא רק הפרדה בין נשים לגברים כדי לא לגרום להפרעות ולבילבולים ביניהם. צניעות זה גם "הצנע לכת עם ה' אלוקיך". צניעות זה גם אומר שאדם שהגיע לדרגות גבוהות, או אישה ששואפת לקדושה, או גבר שמתפלל מסידור עם כוונות עמוקים של הרש"ש הקדוש, או אישה שמקיימת מצוות שאין היא חייבת בהן – שלא יחצינו אותם. שלא ינופפו אותם. שלא ינופפו אותם על נס. שיטמינו. שיצניעו. שישימו מסווה. וזו אחת מה-3 מצוות מרוכזות, מתומצתות, שמרכזות כמו בקפסולה את כל מה שנדרש מאיתנו, כפי שסיכם זאת מיכה הנביא: "בא מיכה והעמידן על שלוש: עשות משפט, אהבת חסד, והצנע לכת עם אלוקיך."

לסיכום, הצניעות נלמדת ממידת יסוד ונוסדה על ידי יוסף הצדיק ויש לה תפקיד קריטי בכל עבודת ה', ותפקיד קריטי דווקא בתקופה שבה יש מי שנלחם נגדה, ותפקיד קריטי בכל דור ודור. צניעות במשמעות של הכמסה. צניעות במשמעות של הסתרה. צניעות במשמעות של קדושה.  

נמשיך קדימה.

עם ישראל ירד למצרים. שועבד למצרים. הגיע למ"ט שערי טומאה. וניצל בזכות הנשים של אותו דור.

כי הנשים בעם ישראל, מאז ומעולם, היו חוליה חזקה, איתנה, חוליה של אהבה לאלוקים. חוליה של עבודת ה' מתוך צניעות. חוליה של קדושה.

ובפרט באותו דור, דור של שיעבוד נורא. דור שבו לקחו המצרים את ילדי ישראל והוציאו אותם להורג! ומרוב יאוש, הלכו כל הגברים בעם ישראל והתגרשו מהנשים שלהם, כדי לא להוליד עוד ילדים לחיים שאין בהם תקוה.

ואז באה מרים, ילדה קטנה! והאירה מחדש את אור התקווה, והצילה את עם ישראל, והחזירה את הגברים של עם ישראל לנשותיהם, ובכך בזכותה נולד משה רבנו, הגואל הראשון של עם ישראל. ואת ההמשך (המיילדות העבריות, וכו') כולנו מכירות מפרשת השבוע.

משה רבנו גדל. קיבל נבואה מאת הבורא. שמע לדבריו. והוציא בציוויו ובהדרכתו את ישראל ממצרים, באותות ובמופתים, ביד חזקה ובזרוע נטויה.

ויצאנו ממצרים. וחצינו את ים סוף. וקיבלנו את התורה.

ושמענו דברי אלוקים חיים מתוך האש, מתוך הר סיני. שמענו את קולו של ה'. ראינו את הקולות.

וכולנו היינו שם. כל נשמה יהודיה שעתידה להיוולד אי פעם, וגם כל נשמה שעתידה להתגייר. כולנו היינו. כולנו ראינו. כולנו שמענו.

אנוכי ה' אלוקיך.

לא יהיה לך אלקים אחרים על פני.

לא תישא את שם ה' לשוא – לא להישבע לשוא, לא להזכיר שם שמים לשוא, לא לומר ברכות שלא באופן שלשמן הן תוקנו.

זכור את יום השבת לקדשו.

כבד את אביך ואת אימך.

ו-5 המצוות הבאות, לא תרצח והמסתעף ממנו, לא תנאף והמסתעף ממנו, לא תגנוב והמסתעף ממנו, לא תענה ברעך עד שקר, לא תחמוד.

קיבלנו תורה, ומשה עלה להר סיני לקבל את כל הפרטים לעומקם.

ואנחנו נשארנו "לבד".

ו- הופ. נסיון.

מה עושים? עברו 40 יום. משה לא חוזר. אנשים רואים צורת מיטה בעננים שבשמים.

אנשים התחילו להתייאש.

אנשים התחילו לומר, מה נעשה? צריך לעשות משהו. אין לנו מנהיג. חסרות לנו אורות רוחניים. לכל העמים יש סמלים לעבוד אותם, ורק אנחנו נשארנו בלי מנהיג, בלי מלך, בלי שום עצם מופשט לסגוד לו. מה נעשה?

הלכו ובנו להם עגל.

אז נכון שבתורה שקיבלנו רק לפני 40 יום כתוב "לא תעשה לך פסל". אבל נעדכן, נשכלל, נתחכם, נעבוד אותו "בדרכנו".

וזו היתה הנפילה הגדולה. החטא הנורא של "חטא העגל".

אבל הנשים לא השתתפו בזה! הנשים לא מסרו את התכשיטים שלהן לבניית של עגל הזהב!

כי הנשים של עם ישראל תמיד עבדו את ה' בתמימות. בלי חשבונות. בלי לחשוב "מה ייצא לי מזה". בלי לנסות לעקוף את ציוויו של מלך מלכי המלכים. ה' אסר אז אסור. מה שה' אומר, כך אנו עושות.  בלי חשבונות. בלי מניפולציות. בלי שיקולים של אורות וצללים ורווח והפסד. פשוט עבודת ה' בתמימות. הוא המלך. הוא המנהיג. הוא ציווה ולאורו אנו הולכות ואת ציוויו אנו מקיימות בתום לב ובאמונה.

ולכן זכו הנשים בפרס: אצל הנשים, ראש חודש הוא יום של חג.  חג מיוחד בכל חודש מחדש.

אבל העגל נעשה. ואירע שוב תהליך של "שבירת הכלים".

ומשה ירד מהר סיני.

ונשברו הלוחות.

ונגזר החורבן.

ונגזר תהליך ארוך של תיקון של עם ישראל. תהליך שנמשך ונמשך עד ימינו אנו.

משה עלה שוב להר סיני, ביקש מחילה, קיבל את מידות הרחמים, וה' מחל לו, אך גם הודיע לו שההנהגה של עם ישראל תהיה קצת שונה מעכשיו והלאה.

לאחר מכן, ובעקבות חטא נוסף, "חטא המרגלים", עם ישראל שהה במדבר 40 שנה. ושם, במדבר, זכה עם ישראל בהשראת שכינה. זכה במנהיג שה' מדבר עמו פה אל פה. זכינו להקמת המשכן. זכינו לעבודת הקורבנות, אישי ישראל – עבודה שמתארת קרבה עצומה, חיבור של כל העולמות על עבודת הבורא, אהבה שאין כמוה.

ועם כל הקרבה הזו, גם עברנו קשיים, מהמורות, נסיונות. עברנו את מחלוקת קורח (שגם הוא סוג של חשיבה שגויה: עדת ישראל כולם קדושים, מדוע, משה ואהרון, מדוע אתם כביכול מתנשאים? ולמה בית מלא ספרים חייב מזוזה? ולמה טלית שכולה תכלת חייבת בציצית? בקיצור, שוב פעם, ניסיון של האדם לחשוב שהוא מבין יותר טוב מהמנהיג של הדור). עברנו את חטא המרגלים (שוב פעם, קטנות אמונה בדבר היכולת של אבינו שבשמים להכניס אותנו לארץ שדייריה כה חזקים), היינו 40 שנה במדבר, ונכנסנו לארץ ישראל.

זכינו ליישב את הארץ. דוד המלך קנה את השטח של הר המוריה ושלמה המלך השלים בו את בניין המקדש. זכינו להשראת שכינה בקודש הקודשים, זכינו להקים בית פה, בעולם התחתון הזה, לשמו יתברך. זכינו לחיות חיים גבוהים של קרבת אלוקים. של עליה לרגל. של עבודת האלקים.

והתורה שקיבלנו מסיני, ועברה מדור לדור, הגיעו אלינו דרך נביאי האמת, שהיו מוסרי התורה לעם, שה' היה מדבר עימם והם היו מדברים איתנו.

והנביאים חזרו, והתרו בנו, ואמרו לנו את דברי האלקים. ואנחנו היינו שומעים ומורדים, שומעים וטועים, חוזרים ותועים.... ושוב חוזרים וחושבים שאנחנו נחליט כבר לבד מה לקיים ואיך לקיים, שאנחנו נעבוד את האלקים "כדרכנו", שאנחנו נבחר לנו בעצמנו לקיים את מה שנוח לנו, את מה שמענג אותנו, את מה שמתאים לנו.... ושוב באו הנביאים והוכיחו אותנו. ושוב לא שמענו.

ושוב גלינו.

ושוב חזרנו.

ובימי בית שני, שוב זכינו לבניין המקדש, שאמנם חלק מהנסים של בית ראשון לא היו בו, ואמנם ארון העדות כבר נגנז, אבל עדיין, היה זה בית לשמו של ה' יתברך. בית עם מזבח הזהב, מזבח הקטורת, מנורה, שולחן הפנים...

אבל הנבואה, חסרה והלכה. והנביאים העבירו את המסר האלוקי, שעבר מדור לדור, אל אנשי כנסת הגדולה, והם תיקנו לנו את נוסח התפילה, ואת מנהגי התפילה, ואת הכללים איך מתפללים, מתי מתפללים, מה אומרים דווקא במנין ומה נחשב מנין. ואת נוסחי הברכות, ואיך צריך לומר אותן, ואת הכללים של הברכות, ואת הלכותיהן. הכל תוקן במקשה אחת. כמו רופא שמתקן תרופה וקובע את כלליה, כך תיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה, שכללו את אחרוני הנביאים, את כללי התפילה וחוקיה, עבור ימי ההסתר שעוד יבואו.  

כי ימים ללא נבואה, הם ימים של הסתר.

ואנשי כנסת הגדולה מסרו את התורה לתנאים, שבתקופתם כבשו היוונים את הארץ וניסו להשכיח את התורה, ובאו יוונים ורצו "לעבוד את ה'" בדרך המקובלת על תרבות יוון, הדרך ההלניסטית, ו"להתאים" כביכול את התורה ל"זרם" ההלניסטי. אבל במסירות נפש קמו מתתיהו החשמונאי ובניו ונלחמו בתרבות הזרה הזו, ובנסים גדולים ניצלנו והעם היהודי שרד שוב. ולזכר אותו נס אנו חוגגים את חג החנוכה.

אבל אחרי אותו עידן, שוב חזרו הבלבולים, והתרבו הכיתות בעם ישראל. מנהגים שונים צצו. כל אחד החליט שהוא בוחר לעצמו מה לקיים ואיך לקיים. החלה מרידה במסורת העברת הדורות מדור לדור. החלה מלחמת אחים. החלו פוליטיקות. אנשים שאינם יראי אלוקים הקימו "זרמים" חדשים, שאינם פועלים על פי מסורת ישראל, ושאינם מחוברים אל מנהיגי הדור, ואנשי ה"פוליטיקה" החלו להשתמש במקום המקדש ככלי למטרות פוליטיות. (ע"ע אלכסנדר ינאי).

והעם לא יכול היה לסבול זאת, והגיב "באלימות" והשליך עליו אתרוגים.

וכי מה יכול היה לעשות? איך יכול היה לראות את חילול מנהגי הקודש, את חילול בית המקדש, ולשתוק?????

אי אפשר לשתוק.

ואי אפשר לשתוק היום.

כי כשרואים חילול קודש, אי אפשר לשתוק.

כי כאב, גורם לזעקה.

אבל הכתות הלכו והסתאבו, והפוליטיקות הלכו והסתבכו, ובסוף התהליך הלכו אלו נגד אלו, נלחמו אלו באלו, והארץ הוגשה על מגש של כסף לידי הרומאים, שבהמשך גם החריבו, שוב, את בית המקדש. את מקום השראת השכינה בעם ישראל, את מקום עבודת הקורבנות, את מקום הקשר העמוק שלנו את אבא שלנו, אל הקדוש ברוך הוא האהוב.

ושוב יצאנו לגלות. והפעם, גלות ארוכה, ארוכה, ארוכה.

תלמדו כבר, קורא לנו הבורא, תתעוררו כבר, תלמדו כבר להפסיק עם הכיתתיות, עם הפוליטיקות, עם האינטרסים, עם האגואיזם. תתחברו אלי, אל תורתי, אל מה שציוויתי אתכם, אל מנהיגי האמת שלי שמנהיגים אתכם. תתחברו אליהם בתמימות, תשמעו להם בכל דבר, לא רק במה שנוח, תלכו בעצתם. אל תנסו לעורר מחלוקות בכח. אל תצטרפו למחלוקות רק כי זה נוח. תדבקו בי. תלכו בדרכי. תעבדו אותי באהבה. אני מחכה לכם. אני מחכה להשרות את שכינתי בתוככם. אני מחכה לבנות את ביתי מחדש. אני מחכה לכם יותר ממה שאתם מחכים לי, תאמינו לי. רק תבואו כבר. רק תלמדו כבר.

אלפיים שנים אני מחכה. בואו!

ואנחנו לא שמענו.

וכך עברו להם אלפיים שנה. מה לא עברנו. גירוש ספרד, מסעות צלב, שואה.... תקומה.... מלחמות.... ובנסים גדולים ועצומים חזרנו אל שרידי בית קודשנו, אל הר ציון שחרב, אל הכותל המערבי, שריד בית המקדש ששרד - - -

ובאים אנו אל השריד הזה

ובוכים

ומבקשים על הגאולה

ואז באה קבוצה של נשים שמפעילה שוב אנטגוניזם ומחלוקת? שמגיעה למקום הכי קדוש ליהדות רק כדי לעבור בו על חוקי היהדות? שמגיעה לשריד בית המקדש רק כדי ללעוג על עבודת המקדש? שאומרת "אנחנו נחליט מה נקיים ומה לא" שרואה את הכותל וחושבת איך להפיל אותו? שרוצה דרך הכותל להשליט דרך זרה, דרך של התבוללות ואיבוד עם ישראל לדעת, חלילה על עם ישראל כולו???? 

שרוצה לקחת את התהליך המופלא של שיבת ציון ולעשות לו נסיגה אחורנית, ולהפוך חלילה את עם ישראל להיות איזה ערב רב של אומות שחוגג את החגים של כל הדתות גם יחד עם אשוח ביחד עם סופגניות ביחד עם סנטה קלאוס ביחד עם חנוכיה ביחד עם תפילין לנשים בלבד ולא לגברים וביחד עם ספר תורה שמוכנס למתחם השרותים????

ומה עלינו לעשות???

לשתוק????

לראות את החלום שלנו, את התקווה בת שנות אלפיים, את העתיד שלנו הנכסף, הולך ונמוג לקול לעג של כמה נשים שחלקן בכלל אתאיסטיות ובכלל לא מבינות מה המשמעות של מה שהן עושות, ועוד כמה נשים תמימות שנוהות אחריהן?

האם נכון הוא לשתוק?

אבל איך אפשר לשתוק? איך אפשר שלא לזעוק?

והזעקה שלנו נשמעת מסוף העולם ועד סופו.

הזעקה של מאות ילדות שמגיעות, ללא תקציב, ללא מימון, ללא הסעות, ללא גיבוי, ללא תמיכה, ומגיעות בכל זאת לזעוק, לבכות, להתפלל, לייחל, להתחנן. לבקש על נפשן, לבקש על עתיד העם שלנו, שחזר ארצה אחרי אלפיים שנה – ושוב עומד בפני סכנה.

הזעקה של הנשים המבוגרות, שראו את החורבן - וראו את התקומה - ומצפות לגאולה – ופתאום רואות את שערי התוהו פתוחים בפניהן.

אל תפריעו לתפילה!

אל תפריעו לתקומה!

אל תפריעו לקול קל חי!

והזעקה של עם ישראל כולו. לדורותיו. אלו שאיתנו פה היום ואלו שאינם פה איתנו היום.

וזועקים לגאולה. וזועקים לנוכח חילול הקודש. לנוכח התוהו. לנוכח העוול. לנוכח הציניות.

ולנוכח העתיד המצופה, הנכסף, שכולנו כה כמהים עליו ומצפים אליו  - - - 

ויהי רצון שירחם ה' עלינו, ויחלצנו מעומק גלותנו, ויושיענו מהבלבולים שלנו, ויגאלנו.

במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.