כל דבר הנאמר בתנ"ך, ונכלל בזה גם סיפור דברים, מהווה הוראה למעשה לכל דור ודור עד לדורנו, כבר אמרו חז"ל: "נבואה שהוצרכה לדורות - נכתבה, ושלא הוצרכה לדורות - לא נכתבה".

 

‏אחת מן ההשלכות האקטואליות, וההוראות למעשה לזמננו, שבמגילת רות, מופיעה באופן ברור בסיפור עלייתן לארץ ישראל של רות וערפה:

 

‏הן מצהירות על רצונן להתגייר: "כי אתך נשוב לעמך" למרות שלא מצפות להן דירות מטעם ה"סוכנות" או כל סיוע כלכלי מטעם המדינה - שהרי מאוחר יותר אנו רואים את רות נזקקת למתנות עניים למחייתה , אף לא מצפה להן קבלת פנים לבבית ועידוד עלייה, שהרי אפילו חותנתן התקבלה בקריאות זלזול: 'הזאת נעמי'‏?!, הן נכונות לסבול, ובלבד לחיות בתוך עמם של בעליהן!

 

‏למרות כל זאת אין נעמי מתחשבת כלל במניעיהן ובהקרבה שהן מגלות על מנת להצטרף לעם ישראל, והיא דוחה אותן  ב"לכנה שובנה".   

 

‏נעמי, שככל הנשים הייתה רכת לב בטבעה, ושדרכיה היו דרכי נועם, כפי ששמה מעיד עליה, התאזרה עוז והרחיקה ממנה את כלתה, שחייתה איתה עשר שנים בטוב וברע ושהולכת אחריה ורוצה לחיות בעוני בתוך עמה, היא לא ניסתה אפילו להפנותה לבית דין רבני בבית לחם (כיון שהיה אז "שפוט השופטים" "ודור ששופט את שופטיו" - חששה שמא תמצא בית דין שיקל עליה), היא נוכחה מיד שערפה מתכוונת להסתפק ב"גיור של נייר", ובחושה הבריא הבינה שגיור כזה מביא צרות לכלל ישראל, ומשום כך דחתה את ערפה, ולא נרתעה פן יאמרו עליה שהיא אכזרית.

 

לכאורה: מה היה איכפת לה, לנעמי, לקבל את ערפה, גם אם אינה מעוניינת בגיור כהלכה? איזה אסון יקרה לעם ישראל אם תצטרף אליו עוד אישה, שתשב בתוך העם בארץ-הקודש, ובטח תדליק נרות-שבת, תאכל כשר וכו'? מדוע ניתקה אותה ממשפחתה שאתה חייתה עשר שנים בחיבה?

 

‏­אלא שנעמי חזתה היטב את האסון הצפוי לעם ישראל מצירוף ערפה באמצעות "גיור של נייר", ובחושה הבריא מנעה מעם ישראל את האסון, על-ידי דחייתה!

‏

אילו היתה ערפה מצטרפת לעם-ישראל, כתוצאה מגישה "ליברלית" המתחשבת "בהקרבתה ורצונה הכנה" וכו', היה גם אז נולד אצלה גָלְיָת, ואז היה המצב חמור: גלית היה מסתובב אז בתוך עם ישראל והיה רשום כיהודי.

 

‏כאשר גלית נולד בתוך מחנה פלשתים (משום דחיית ערפה על-ידי רות) ‏- היה השונא גלוי לעין, ודוד המלך יצא נגדו בחלוקי אבנים וניצחו, אבל אילו היה אותו גלית מסתובב במחנה ישראל - לא היו יודעים שהוא אויב ולא הייתה אפשרות לצאת נגדו למלחמה, ואז היה  הרבה יותר מסוכן, כ"גיס חמישי". מי יודע מה היה עלול אותו גלית לעשות לעם ישראל!  

 

‏"אכזריותה" של נעמי ועמידתה על גיור כהלכה - מנעו, אפוא, אסון וסכנה חמורה מן העם. נעמי לא התחשבה בכך שישראל בארצו זקוק לתוספת כח, ושבנה של ערפה ודאי ישרת בצבא ישראל, כיוון שידעה שדווקא בשירות זה של גלית בצבא - טמונה סכנה, סכנת "גיס חמישי", ולכן דחתה את ערפה.