חגים ומועדים וימים מיוחדים

אילן- במה אברכך?

פרטים
קטגוריה: ט"ו בשבט
פורסם בראשון, 11 אוקטובר 2020 17:18
נכתב על ידי Super User
כניסות: 534

* שבת ט"ו בשבט ואנו אספנו עבורכם את פסקי ההלכה, המנהגים והנושאים המעניינים של פירות האילן, סדר ט"ו בשבט, פירות ארץ ישראל וחוץ לארץ, בתורת ההלכה, החסידות והדרש * 

**הרב שמואל ברוך גנוט**

 

במה הוא "ראש השנה לאילנות"?

 

המשנה[1] אומרת שט"ו בשבט הוא "ראש השנה לאילנות", לדיני קביעת שלוש שנים למניין ערלה של פירות האילן לעניין "עונת המעשרות" (שפירות האילן שהגיעו ל"עונת המעשרות" לפני ט"ו בשבט של השנה השלישית משנות השמיטה, מפרישים מהם "מעשר שני" כדין הפרשת מעשרות בשנה השניה לשנות השמיטה, וכן אם הגיעו ל"עונת המעשרות" לפני ט"ו בשבט של השנה הרביעית, נחשבים הם לפירות השנה השלישית ומפרישים מהם "מעשר עני", ואם באו ל"עונת המעשרות" לאחר ט"ו בשבט, מפרישים מהם "מעשר שני" כדין הפרשת מעשרות בשנה הרביעית), ללקיטת אתרוג (אתרוג שנלקט לפני ט"ו בשבט, לא תורמים ממנו תרומה על אתרוג שנלקט לאחר ט"ו בשבט) ולדינים נוספים בדיני המצוות התלויות בארץ (למשל, ישנה מחלוקת בפוסקים האם מתחילים למנות איסור בפירות האילן משום איסור "שביעית", מט"ו בשבט של השנה השביעית, וכן בצאת שנת השמיטה, האם ממשיך איסורם עד ט"ו בשבט של השנה השמינית, או בצאת שנת השמיטה, האם ממשיך איסורם עד ט"ו בשבט של השנה השמינית, או שמתחיל איסורם בא' בתשרי של השנה השביעית ושבצאת שנת השמיטה אסורים עד תחילת השנה השמינית ולא יותר[2]). 

 

מנהג אכילת הפירות- מנהג אשכנזי?

 

בתקופתם של מרן הבית יוסף ורבנו הקדוש האריז"ל חי רבנו יששכר סוסאן מערבי זצ"ל, הכותב בספרו "תיקון יששכר" ש"נוהגים האשכנזים להרבות בו במיני פירות של אילנות לכבוד שמו של יום". את דברי ה"תיקון יששכר" ציטטו, להלכה ולמעשה, הכנסת הגדולה, המגן אברהם, האליה רבא, הפרי חדש, באר היטב ומשנה ברורה וכף החיים[3]. 

 

מעניין שה"תיקון יששכר" והבאים אחריו כתבו שמדובר במנהג של קהילות אשכנז. ואולם המנהג הובא בספרי מנהגים ופסקים רבים מספרי גדולי ספרד, כמו בספר "שבט מוסר" של רבי אליהו הכהן מאיזמיר, הכותב: "בני! הווי זהיר לברך על הפירות בט"ו בשבט, שמנהג ותיקין הוא". הגאון הספרדי רבי יעקב רקח זצ"ל הדפיס את ספרו "פרי הסמדר", העוסק במנהגי ט"ו בשבט, וחובר על סדר "פרי עץ הדר", אותו קוראים הספרדים בט"ו בשבט. הגר"י רקח כותב כי כמנהג האשכנזים, כך נהגו חלק מהספרדים. ואכן, החרו והחזיקו במנהג זה רבים מקהילות ספרד, כעדותו של הגאון רבי חיים פאלאג'י (בספרו "מועד לכל חי") ובניו רבי אברהם (בספרו "והוכיח אברהם") ורבי יצחק (בספרו "יפה ללב"). גם הגאון בעל "כף החיים", רבי יעקב חיים סופר זצ"ל, שהתגורר בבגדד ועלה לארץ ישראל, כותב כי כך נהגו הספרדים.

 

הגאון ה"חתם סופר" זצ"ל נהג לערוך לפניו שולחן גדוש בפירות בט"ו בשבט[4] וכך נהג הגאון היעב"ץ זצ"ל, הכותב[5] ש"נהגו להרבות בפירות ולומר עליהם שירות ותשבחות, והוא תיקון גדול בעולמות העליונים".

 

מנהג אכילת הפירות בט"ו בשבט הוזכר רבות בספרי החסידות, ומהם בספר "פרי צדיק" לרבי צדוק הכהן מלובלין, בספר "דברי שלמה" לרבי שלמה מטשורקוב, ב"מנהגי קמארנא" ובספר "דרכי חיים ושלום", המביא את מנהגי בית מונקאטש. צדיקים רבים נהגו לערוך "טיש" בט"ו בשבט ולהרבות בו באכילת פירות ובפרט פירות ארץ ישראל. הרבי בעל "שפע חיים" מצאנז קלויזנבורג זצ"ל סיפר שהחסידים היו שולחים לאביו, הצדיק מרודניק זצ"ל, שמן זית מארץ ישראל והוא היה טועם ממנו בט"ו בשבט ובשמן הנותר השתמש בשבת קודש ל"צִיבּל מִיט הֵיי" (בצל עם ביצים) הנאכל בסעודת שבת בבוקר. 

מעניין לציין שהגאון רבי אפרים ברש"ז מאלטונה, מזכיר בספרו "אדני פז" את דברי ה"מגן אברהם", שהאשכנזים נהגו להרבות בט"ו בשבט בפירות האילן, והוא כותב "ואני לא ראיתי ולא שמעתי ממנהג זה"...

 

אפשר לאכול מפירות שנשתבחה בהם תורכיה

 

רבים מזלזלים בשולחנות העמוסים פירות מכל סוג שהוא ואומרים כי "מדובר בפירות שנשתבחה בהם תורכיה" ולא ארץ ישראל. ונשאלת השאלה: אז מה?! מה הבעיה בזה?!

 

בכל הספרים שהזכרנו עד עתה, ה"תיקון יששכר", ה"מגן אברהם" ויתר הפוסקים, לא מוזכר כלל לאכול דווקא מפירות ארץ ישראל, אלא לאכול פירות האילן, לא משנה מאיזו מדינה הגיעו והיכן נוצרו. מנהג אכילת הפירות, כפי שלמדנו, נהג בכל קהילות אשכנז הרחוקות, אליהם הרי לא הגיעו פירות מארץ ישראל הרחוקה. נמצא שאדרבה, בעצם מקור מנהג אכילת הפירות בט"ו בשבט, כלל לא מוזכר לאכול דווקא מפירות ארץ ישראל. 

 

המנהג לאכול גם מפירות ארץ ישראל הוזכר במעט מספרי החסידות וברישומים של מנהגי קהילות שונות, ובספר "שדי יער" מסביר כי יתכן וטעם המנהג הוא שמכיוון שאנו אוכלים פירות האילן כדי להראות שט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, ויום זה נקבע מפני ש"כבר יצאו רוב גשמי שנה" (ראש השנה יד, א), והוא דווקא בארץ ישראל, לכן הקפידו לאכול דווקא מפירות הגדלים בארצנו הקדושה.

 

החסידים שהתגוררו בארץ ישראל שלחו, בשנים עברו, פירות ארץ ישראל לרבותיהם שבחוץ לארץ לקראת ט"ו בשבט, והאדמורי"ם היו מצפים לכך בהשתוקקות עצומה, וכשהפירות הגיעו היו מברכים עליהם מידי שנה בשנה בשולחנם בט"ו בשבט ברוב להט והתרגשות על שזכו לברך על פירות הארץ.

 

בספר "פירותיך מתוקים" מסופר כי בשנת תרע"ו, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, ערך הרה"ק רבי דוד מלעלוב זצ"ל את שולחנו הטהור בט"ו בשבט, אך איש לא הגיע ל"טיש". המלחמה השתוללה בחוץ במלוא עוזה, מגפות ומחלות הפילו חללים רבים בחוץ והרבי ישב לבדו ליד שולחנו. לפתע נפתחה הדלת וילד קטן, בנו של אחד החסידים, נכנס פנימה. הילד הנבוך סיפר לרבי שאביו, אמו וכל בני משפחתו נפלו למשכב והם בסכנת חיים. 

פרץ רבי דוידל' מלעלוב בבכי מר ואמר: "רבונו של עולם! שמחתי בחגה של ארץ ישראל והיא הושבתה! אמור לצרותינו די!". הרבי מיהר ופנה אל הילד במאור פנים, הוציא פרי מערימת פירות ארץ ישראל שהיו מונחים לפניו והושיט לו אותו, באומרו: "הא לך את הפרי, הבא אותו לביתך, ובטוחני כי בזכות פירות ט"ו בשבט יזכה אביך לראות ממך פירות". ואכן הוריו של הילד הבריאו והם ראו פירות טובים ומתוקים מאותו ילד. 

 

פירות ארץ ישראל- סגולה ליראת שמים

 

על קדושתם ומעלתם של פירות ארץ ישראל למדנו מדברי הב"ח[6] שכתב: "הנה קדושת ארץ ישראל הושפע בה מקדושת הארץ העליונה, היא משפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה בקרב הארץ". הב"ח מסביר כי אנו אומרים בברכת "מעין שלוש" את המילים "ונאכל מפריה ונשבע מטובה", כי "באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה". הגאון היעב"ץ כותב[7]: "אף על גב שנאמר [8] "וכי משה לאכול מפריה ולשבוע מטובה הוא צריך", אנו ודאי צריכים להם, כי פירות ארץ ישראל מוסיפים כח וחכמה, כמו שאמרו חז"ל[9] "אווירא דארץ ישראל מחכים". ה"מקור ברוך" מסערט ויז'ניץ כותב באגרותיו כי מובא בספרי תלמידי הבעש"ט שמאכלי ארץ ישראל, ובפרט פירות ארץ ישראל הנאכלים חיים, בלי שיד אדם התערבה בהם, הינם סגולה לתורה וליראת שמים. 

 

15 סוגי פירות

 

רבי חיים פלאג'י זצ"ל מביא מנהג, המובא בספר "ברכת אליהו", לאכול חמישה- עשר מיני פירות (כנראה כנגד יום חמשה עשר- ס' בית ישראל) וללמוד, יחד עם אכילת כל פרי ופרי, פרק משניות אחד. איזה פרקי משניות לומדים? 8 פרקי משניות מסכת פאה, 3 פרקי מסכת ביכורים ו- 4 פרקי מסכת ראש השנה. 

 

לפני למעלה מ- 200 שנה כבר התפרסם הספר "פרי עץ הדר", הכולל בתוכו סדר לימוד וקריאת משניות וזוהר הקדוש העוסקים בפירות שונים, ולאחר מכן מברכים על אותו הפרי, שעליו למדו זה עתה. רבי חיים פלאג'י מזכיר את הספר הלזה לפני למעלה מ- 100 שנה ובנו בכורו הגאון רבי אברהם פלאג'י מעיד שרבים וטובים נהגו ללמוד בספר "פרי עץ הדר" בשעת אכילת הפירות בט"ו בשבט. הגר"י רקח, בן דורם של רבני משפחת פלאג'י, חיבר חיבור בשם "פתח הסמדר" על הספר "פרי עץ הדר" והוא מספר שבקהילתו לומדים בסדר זה בקביעות בכל ט"ו בשבט.

 

סדר הלימוד נפתח בפסוקי פרשת בראשית, על בריאת העשבים והעצים ביום שלישי, פסוקי שבעת המינים שבפרשת עקב וברכות האדמה והעצים שבפרשת בחוקותי. בהמשך לומדים פרקים מספר יחזקאל, ספר יואל וספר תהילים, הקשורים לדגן, תירוש ויצהר ופירות האילן. בהמשך לומדים קטעים מהזוהר הקדוש בפרשיות בראשית, קדושים, עקב, בלק, פנחס ועוד, הקשורים לפירות שונים, בעיקר פירות משבעת המינים[10]. בנוסף נהגו חלק מהקהילות בני עדות המזרח להעתיק בתפילה על האילנות, ובפרט על האתרוג, מתוך תפילה המובאת בספרו של מרן ה"בן איש חי" זצ"ל, "לשון חכמים". ואגב, אלו שאוכלים את הפירות לפי סדר "פרי עץ הדר", צריכים לשים לב ולנהוג לפי סדר הקדימה המובא בהלכה, בשולחן ערוך ובפוסקים, לאכילת הפירות, ולא לאכול את הפירות סתם- כך. ונקודה נוספת: כאשר עורכים את סדר הלימוד בליל ט"ו בשבט, יש לשים לב לאזהרת הקדוש האריז"ל, שאין לקרוא מקרא בלילה ולא יקרא את פסוקי התנ"ך הכתובים בסדר "פרי עץ הדר", אלא אם כן סומך על ההיתרים המובאים בספרי האחרונים (כמו לימוד תנ"ך עם פירוש רש"י, לימוד בצוותא יחד עם קבוצה, לימוד בדרך תפילה ואמירה בעלמא ועוד). 

 

השנה, כשט"ו בשבט חל בליל שבת, אין כל חשש וניתן לומר את פסוקי התנ"ך שבסדר "פרי עץ הדר". זאת מפני שאזהרת האריז"ל לא נאמרה על ליל שבת[11]

 

לימוד מסכת ראש השנה, 15 שירי המעלות, 91 פרוטות לצדקה ובגדי שבת

 

במחזור ליוורנו שיצא לאור בשנת התר"ל, מסופר כי "בט"ו בשבט ילמדו הספרדים בישיבותיהם כמעט כל הלילה, ויהדרו לאכול מכל מיני פירות הנמצאים בעיר, ולפני אכילת כל פרי ואחריה ילמדו לימודים מיוחדים, מלוקטים מהתנ"ך ומהזוהר, וישוררו תהילות ופזמונים מיוחדים".

באשכנז ובפולין נהגו הילדים להביא לחיידרים 15 מיני פירות והמלמד היה מלמד "דיני קדימה בברכות", מספר אגדות על ישראל שנמשלו לפירות ומרבה בשבחה של ארץ ישראל. רבי חיים פלאג'י כתב ש"יש מקומות שאינם לומדים בט"ו בשבט, כי אם ט"ו "שירי המעלות" שבתהילים, ונוהגים שמלמדי תינוקות מלמדים את תלמידיהם כל ט"ו "שיר המעלות", כדי שיזמרום בשולחן אביהם בליל ט"ו בשבט"...

רבה של פוניבז', מיר וירושלים עיר הקודש, הגאון האדר"ת זצ"ל מספר לצאצאיו בצוואתו:"ביום ט"ו בשבט למדתי הלכות מעשר בספר הרמב"ם ובגמרא ראש השנה מדף י"ד ע"ב והלאה, וחזרתי לחדש דבר- מה כפי ערכי, ויהיה חשוב כקיום מצווה במעשר אילן, והתפללתי לה' שיזכני באותה המצווה בפועל ממש מן התורה". ובעדן שבתימן נהגו ללמוד בליל ט"ו בשבט ובבוקרו של יום את פרק ראשון ממסכת ראש השנה, שם הוזכר שט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות. 

 

כ"ק הרה"ק ה"צמח צדק" מויז'ניץ זי"ע כותב בשם חותנו הצדיק מרוז'ין זצ"ל, שנהגו צדיקים ללבוש בגדי שבת בט"ו בשבט, כי "יום זה הוא ראש השנה, כי האדם עץ השדה".

בספר "מעשה הצדקה" כתב: "מנהג טוב ויפה להפריש בט"ו בשבט תשעים ואחת פרוטות לצדקה, כמניין "אילן", וכמניין "מים", כשביום זה נכנסים ה"מים" ל"אילן". וכן, עדכנתי את קופות הצדקה בעירנו בדברים אלו, המובאים גם ב"מועד לכל חי" להגר"ח פלאג'י, בתקווה שפרסום הדברים יעוררו את כולנו לתרום למען עניי עירנו ורווחתם...

 

שבת ט"ו בשבט

 

אחרוני זמנינו ממליצים לערוך את סדר ט"ו בשבט לאחר סעודת השבת, לפני ברכת המזון ולא בתחילת הסעודה. זאת משום שישנו ספק בהלכה ובדעות הפוסקים, האם פירות הנאכלים בתחילת הסעודה נפטרים בברכת המזון או שצריך לברך עליהם ברכה אחרונה בפני עצמם. ומאחר שלפי כל הדעות, האוכלים פירות בסיום הסעודה נפטרים בברכת המזון, עדיף לאכול את הפירות לפני ברכת המזון. וכמו כן עדיף לאכול קודם את סעודת השבת לתיאבון ורק לאחר מכן את הפירות[12]. ויש מאחרוני זמנינו שכתבו שבשבת ניתן לאכול ולברך על הפירות לאחר הסעודה ולאחר ברכת המזון, כדי להרבות בברכות ולהשלים ברכות למנין "מאה ברכות". ובמקרה זה עדיף להביאם לשולחן רק לאחר ברכת המזון ולא קודם.

 

ה"בני יששכר" כותב שנהגו להתפלל ולבקש בט"ו בשבט על אתרוג מהודר לחג הסוכות, וב"לשון חכמים" של ה"בן איש חי" מובאת תפילה ובקשה לט"ו בשבט, בה מתפללים ומבקשים על פירות האילן ועל אתרוג נאה ומהודר לחג הסוכות. מאחר שאין מבקשים בקשות בשבת קודש, מלבד התפילות והבקשות שניתקנו לנו ע"י חז"ל בסדר התפילה, לכן אין להתפלל תפילה זו בשבת ט"ו בשבט וניתן, כמובן, להעתיר בתפילה על פירות האילן ועל אתרוג בערב שבת או במוצאי שבת. 

 

 

[1] בתחילת מסכת ראש השנה.

[2] ראה דעת רבנו חננאל בר"ה ט"ו ובמנהגי מהר"ם מרוטנבורג ובשל"ה שער האותיות כלל פ"ט ובפני יהושע ר"ה ט"ו ובפאת השולחן ב"י סי' ג' ס"ק ג'.

[3] כולם בהלכות "נפילת אפיים", סי' קל"א.

[4] מנהגי החת"ס, "ותומר דבורה" סי' ט' באות ב'.

[5] סידור בית יעקב (עמוד תש"ה).

[6] או"ח סי' ר"ח.

[7] מור וקציעה או"ח סי' ר"ח.

[8] סוטה יד, א.

[9] ב"ב קנח, ב.

[10] ועוד בסדר "פרי עץ הדר": לימוד משניות הקשורות לתאנה (מעשרות פרק שני), אגס (ברכות פ"ו מ"א וכלאים פ"א מ"ד), עוזרדין (ברכות פ"ו מ"ג ודמאי פ"א מ"א), תורמוסים (ברכות ב,ה) ועוד ועוד.

[11] כפי שכתב בשו"ת רב פעלים (ח"א סוד ישרים סי' ט').

[12] ראה מג"א רמ"ט סק"ו, ויש לעיין בזה.