חגים ומועדים וימים מיוחדים

רשימה על סברה מתוקה

פרטים
קטגוריה: שבועות
פורסם ברביעי, 14 אוקטובר 2020 14:01
נכתב על ידי Super User
כניסות: 652

השאלה של הרב עובדיה

"מדוע הרופא לא מתחיל?", שאל הגר"ע יוסף שליט"א * כוס התה שנשפכה על הרב אלישיב, מדוע הרב שך לא נרדם כל הלילה ומה הקשר בין סברא טובה לאכילת אבטיח? *מתכוננים לחג מתן תורה, עם רשימה על מתיקותה של כתרי תורה, גויליה ואותיותיה * * הרב שמואל ברוך גנוט *

במחלקה הכירורגית בבית החולים הירושלמי ניצב לו הפרופסור הנכבד וכחכח בגרונו. הוא פנה אל קבוצת הגברים ההדורה, נשואת הפנים, הלא הן בניו וחתניו של נשיא מועצת החכמים הגר"ע יוסף שליט"א, והציע להם את האפשרויות העומדות על הפרק, או דוקא, ליתר דיוק, עולות על שולחן הניתוחים. "אבא שלכם אדם לא צעיר. מצד אחד, קשה לי להכאיב לו. אך מצד שני, אי אפשר להרדימו במצבו הנוכחי. אך אין לי ברירה אחרת ואני חייב לנתחו".

הבן, רבי דוד יוסף, רבה של שכונת הר נוף הירושלמית, נכנס לחדרו של אביו, וסיפר לו שהטיפול יהיה קשה, כואב ומייסר. "אל תדאג. יש לי סוגיה ללמוד, אני עסוק בנושא מסויים שאני כותב עליו כעת 'תשובה'. הרופא יעסוק בשלו, ואני יעסוק בשלי", אמר הרב עובדיה והמשיך לחשוב בלימוד.

הפרופסור טיפל, והדממה שררה בחדר. הרב היה טרוד בליבון הסוגיה והרופא טרוד במלאכת הרפואה. כשהטיפול הסתיים נכנסו הבנים לחדר. הגר"ע שליט"א התנער באחת מהרהורי תורתו, הרים את עיניו ושאל בתמיהה :"נו, ולמה הרופא לא מתחיל לטפל בי?!"... 

משל למלך שהיתה לו בת יחידה, ובא אחד מן המלכים ונטלה. ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו. אמר לו: בתי שנתתי לך יחידית היא. לפרוש ממנה איני יכול. לומר לך אל תיטלה איני יכול. לפי שאשתך היא. אלא זו טובה עשה לי, שכל מקום שאתה הולך, קיתון אחד עשה לי שאגור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי. – כך אמר הקב"ה לישראל: נתתי לכם את התורה, לפרוש ממנה איני יכול. לומר לכם אל תיטלוה איני יכול. אלא בכל מקום שאתם הולכים, בית אחד עשו לי שאדור בתוכו. (שמות רבה פרשה ל"ג).

וכשהמשגיח של מיר ופוניבז', רבי יחזקאל לווינשטין זצ"ל, מסר בישיבה את דברי המדרש המזעזעים, סיפר מרן הגרא"מ שך זצ"ל למחרת, שהוא עצמו לא הצליח לתת תנומה לעפעפיו כל אותו הלילה. דברי המדרש, לפיה "לפרוש ממנה איני יכול", לא איפשרו לו לישון. שהרי הקב"ה בכבודו מצווה ואומר שאינו יכול לפרוש מהתורה הקדושה, וכי אנו יכולים לפרוש ולו מעט ממנה?!

---התחושה של "לפרוש ממנה איני יכול" הינה התחושה המפעפעת בלב ליבו של כל צורב, שטעם אי פעם טעמה של תורה. -דף הגמרא, לדידו של לומד התורה בטהרה, הוא בית היין בעצמו, והלומד הוא שיכור. שיכור ולא מיין, שיכור מן התורה.

נכדו של מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, הרב אברהם אלישיב, ישב בספסל בו ישבתי בסדר ג' בישיבה. באחד הלילות הוא הגיע נסער לישיבה וסיפר לי את הסיפור הבא, שהתרחש יום קודם: "כידוע, יש לנכדים תורנות אצל סבא. והנה אתמול הגיע לו תורי. סבא ישב כרגיל ולמד ואני ניגשתי למטבח והכנתי לו כוס תה ירושלמי מהביל. הנחתי לפניו את הכוס, סבא הודה לי והמשיך ללמוד במנגינתו הנודעת ובמסירת כל ישותו לדף הגמרא שלפניו. כעבור זמן מה נכנסתי לחדרו. סבא ישב ולמד , שקוע כל כולו. כוס התה שכבה לה אין אונים והמשקה ניגר על המפה, על השולחן ועל מכנסיו של סבא. וסבא? שום דבר. אינו חש, אינו מרגיש שהתה נשפך עליו. הוא שקוע בתוך דברי רב אדא בר אהבה ור' הונא. וכוס התה? מאן דכר שמיה!" 

לא לחינם אמר פעם הרבי מצאנז, הגאון רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל, ש"היטלר לא ידע שאם הוא רוצה להילחם ביהודים, הוא צריך לשרוף להם את "התוספות". כי דיבור תוספות, לדידו של הצאנזער רבי, הוא כל הישות, האהבה האין סופית והתחושה הכל-כך משכרת. תורה!! תוספות!! 

ה'דברי יציב', כ"ק האדמו"ר מצאנז זצוק"ל, איבד את כל בני משפחתו בתופת הגרמנית. מאות מחסידיו עלו בסערה השמימה, אך החורבן לדעתו היה אם התוספות היה נשרף. כי כך חשים לומדי התורה, שבלעדי הגופים יש חיים. אך בלעדי התורה אין, אין כלום, מאומה. 

שמעתי מראש הכולל שלנו הרה"ג רבי אהרון סלר שליט"א, שהוא וחבריו נכנסו לראש הישיבה, מרן הגרא"מ שך זצ"ל, והראו לו "הגהות הגר"א" תמוה. "מה הפשט?" ביקשו הבחורים והרב שך הצטער, "קשה לי לקרוא את האותיות", אמר. הבחורים נסוגו ורצו לצאת מהחדר ואז השיג אותם קולו של הישיש הקדוש. "אין לכם מידות 

טובות". -"מה?", התחלחלו הבחורים. -"יושב כאן יהודי זקן, שלא מצליח לקרוא את הגהות הגר"א, ואתם לא מוכנים להקריא לו את הדברים?!" התמרמר מרן זצ"ל וישב עם הבחורים, שהקריאו לו את הגהות הגר"א, במשך שעה וחצי, עד שדברי הגר"א עלו יפה יפה.

---ופעם אחת בכה מרן הרב שך. היה זה לאחר שעבר ניתוח קטרט בעינו. הרופאים ציוו בחוק בל יעבור שראש הישיבה לא יעיין בשום ספר שהוא. העיון בספרים, ולו לרגע קט, תזיק לרב. אחד מנכדי מרן זי"ע עמד ליד מיטתו, והרב שך נרדם. 

ויהי בחצי הלילה, התעורר הרב והתחיל "לחשוב בלימוד". במהלך המחשבות נצרך הוא לספר הרשב"א ופנה לנכדו. "תביא לי בבקשה רשב"א מהארון. קשה לי לקום לבד". הנכד סירב בעדינות, שהרי הרופאים אסרו. הסב התעקש והנכד התעקש אף הוא. "אנא, תביא רשב"א לרגע אחד!",התחנן הרב שך ונתקל בחומה בצורה. אז לא עצר הרב שך ברוחו ופרץ בבכי סוער, מתחנן מבעד לדמעות לקבל רשב"א. הנכד הביא ועיניו של הרב אורו. 

כי כולנו אוהבים לנשום, ודף הרשב"א הוא אויר לנשימה. 

"אתם יודעים מה זה גהינום?" אמר הגאון ה"בית אהרן". "גהינום זה שאתה יושב בליל שבת, האור נכבה, הירח בחוץ אינו מאיר ואין לך שום אור כדי לראות את שורות הרש"י הזעירות!" – זה גהינום עלי אדמות"... השמעתם?! 

וכשרבי יוחנן האמורא איבד את מוחו לאחר פטירת החברותא ריש לקיש, התפללו חכמים שישוב לעפרו ויסתלק מן העולם. מדוע לא התפללו חז"ל שר' יוחנן ישוב לדעתו כבראשונה? שאלו העולם. ותירצו: אם רבי יוחנן היה חוזר לשפיותו, כשהיה נזכר בריש לקיש ותורתו שחסרה לו, היה משתגע שוב. 

ויהא רעוא שלא יכלו להם משוגעים שכאלה, שיכורים שכאלה. אלפי שנים סרקו את בשרינו במסרקות של ברזל, שיפדו אותנו בשיפוד מתכת ושיספו את עצמותינו בגיליוטינות משופשפות. אך האהבה המשכרת הזאת לתורה לא אספה חלפה עברה לה. משוררי "שירת בת השמים התורה הקדושה" (כלשון החזון איש זי"ע) לא פשו להם. נמצא אותם בכל בית כנסת ובית מדרש, בכל שטיבל, קלויז או ישיבה. כי תכלית התורה, כפי שכותב הקדוש ה"אבני נזר" זצ"ל מסוכוצ'וב, היא להתענג עליה ולהמתיק את נשמתנו בה. 

"צריך ללמוד גמרא כמו שאוכלים אבטיח" -צעק פעם רבי אהרן כהן, ריש מתיבתא דחברון, בסערת נפש של סוגיה. "ואיך אוכלים אבטיח? נכנסים לתוכו ונוגסים. ככל שיותר נוגסים כך יותר נהנים. המיץ האודם ניגר מכל הצדדים ואנחנו יותר ויותר מאושרים. כך לומדים תורה!"... 

--- ושנזכה!!!