חגים ומועדים וימים מיוחדים

חנוכה עם ג'ורג' וושינגטון

'חנוכה שנת 1777. חורף קשה, הקור נורא, אנו יושבים בוואלי פורג', ומחכים למה? איני יודע, אולי לימים טובים מן הימים האלה .

'אני פה היהודי היחידי, אולי יש בינינו עוד יהודי אך לא ראיתי אף אחד. אנחנו רעבים ללחם אין לנו בגד לחמם את בשרינו, אין לנו נעלים לרגלינו. רוב החיילים מקללים את ג'ורג' וושינגטון שיצא למלחמה נגד אנגליה, יש ביניהם הרוצים במפלתו, אך אני מאמין שהצדק עימו, אנו צריכים לגרש את בריטניה מאמריקה, היא רוצה לשים את ידה בכל אשר עיניה רואות. נאמן אני בכל ליבי לג'ורג' וושינגטון אף כי אנו סובלים פה מאד. לא אחת אני רואה אותו בלילות כשהוא עובר במחנה בין שורות החיילים הישנים מביט הוא ברחמים על החיילים הסובלים מןהקור, יש אשר ניגש הוא אל אחד הישנים ומכסהו כאשר יכסה האב את ילדו .

'יש אשר הרעב והקור מענים את נפשי עד מות, אך אין אני מקלל את הגנרל וושינגטון הנלחם לחופש אמריקה, ברגעים כאלה אני חושב על אבי בפולניה, אני חושב על כל אשר הוא סובל מידי הפריץ האכזר, זוכר אני, הייתי אז ילד וראיתי את אבי רוקד לפני הפריץ, מה נורא היה המראה, אבי היה לבוש בעור של דוב לבן ורקד כדוב לפני הפריץ ואורחיו, מה נורא היה הכאב, מה גדולה החרפה, אבי רקד כדב והפריצים צחקו ושמחו על המראה. גמרתי אז בליבי : אני לא ארקוד כאבי לפני הפריץ. לאחר זמן ברחתי לאמריקה והנה אני שוכב בוואלי פורג 'ורועד מקור. אומרים שוושינגטון הולך ונופל שסופו ליפול ולא יקום אך אני איני מאמין בכל זה, אני מאמין בגנרל שלי, ואני שוכב בלילות ומתפלל בעדו .

'הנה בא הלילה הראשון של חנוכה. בלילה הזה לפני שנים עזבתי את בית אבי. אבי נתן לי מנורת חנוכה ואמר לי: 'כאשר תדליק בני את הנרות של חנוכה, הם יאירו לך את הדרך'. ואז היתה לי המנורה כמו קמיע, אל כל אשר אלך אני לוקח אותה עמדי. לא ידעתי מה לעשות, אם להדליק את נר חנוכה פה בין הגויים אם לא. החלטתי לחכות עד אשר כולם שכבו לישון, כאשר ישנו הוצאתי את מנורת אבי והדלקתי נר ראשון וברכתי עליו. הבטתי על אור הנר וראיתי את בית אבי ואימי, ראיתי את אבי רוקד כדב לפני הפריץ, ראיתי את עיני אימי המלאות דמעות , וליבי נתמלא כאב. פרצתי בבכי כילד קטן. נשבעתי אז בליבי שלמען אבי ואימי למען אחיואחיותי בפולניה עלי לעזור לג'ורג' וושינגטון לעשות את אמריקה לארץ חופשית, לארץ מקלט לאבי ולאחי הסובלים שם תחת יד הפריץ . 

'פתאום הרגשתי יד רכה נוגעת בראשי. נשאתי את עיני והנה הוא הוא בעצמו ובכבודו עומד עלי, כן הגנרל וושינגטון בעצמו עומד עלי ושואל, 'למה תבכה, האם קר לך?', צער ורחמים היו בקולו. לא יכולתי לראותו בצערו, קפצתי ממקומי, שכחתי שאני חייל העומד לפני גנרל ודברתי את דברי כמו שעלו מליבי, כבן המדבר לאביו: 'אדוני הגנרל אני בוכה ומתפלל לניצחונך, ואני יודע כי אנחנו ננצח, היום הם חזקים אבל מחר הם יפלו כי הצדק עימנו, אנחנו רוצים להיות חופשים בארץ הזאת, אנחנו רוצים לבנות פה בית לכל הבורחים מיד הפריצים, לכל הסובלים מעבר לים, הפריצים לא ימשלו פה, הם יפלו ואתה תקום '. 

'הגנרל וושינגטון לחץ את ידי, 'תודה חייל', אמר, ישב על ידי על הארץ לפני המנורה ושאל: 'מהי המנורה הזאת?' סיפרתי לו: 'מבית אבי הבאתי אותה, יהודי כל העולם מדליקים הלילה נרות של חנוכה, חג הנס הגדול '. 

'נר החנוכה הדליק אור בעיני וושינגטון והוא קרא בשמחה: 'יהודי אתה, מבני הנביאים, ואתה אומר שאנחנו ננצח!' 

'כן אדוני ', עניתי בביטחון, 'אנחנו ננצח כמו שניצחו המכבים, למעננו, למען כל אלה אשר יבואו אחרינו לבנות פה ארץ חדשה וחיים חדשים '.

'הגנרל קם ופניו אורו. הוא לחץ את ידי ונעלם בחושך . 

'אמונתי ניצחה, אמונתי נתקיימה. הניצחון של וושינגטון היה שלם, הארץ שקטה, הגנרל שלי היה לנשיא הארץ החדשה, אני הייתי לאחד מאזרחיה, שכחתי מהר את הימים והלילות הנוראים בוואלי פורג', אבל את הלילה הראשון של חנוכה עם ג'ורג' וושינגטון שמרתי בליבי כחלום יקר. לא ספרתי את הדבר לאיש כי אמרתי בליבי מייאמין לדברי, בטוח הייתי כי כל הדבר נשכח מלב הגנרל הטוב . 

'בלילה הראשון של חנוכה שנת 1778 ישבתי בביתי בניו יורק ברחוב ברום, נר חנוכה דולק בחלוני. פתאוםנשמעה דפיקה על הדלת. פתחתי את הדלת ונדהמתי: הגנרל שלי, הנשיא ג'ורג' וושינגטון , עמד בפתח, הוא בכבודו ובעצמו. 'הנה הנר הנפלא נר התקווה של ישראל', קרא בשמחה כאשר ראה את נר חנוכה על החלון, שם ידו על שכמי ואמר: 'הנר הזה ודבריך החמים הדליקו אור בליבי בלילה ההוא, בקרוב תקבל אות כבוד מממשלת ארה'ב יחד עם כל גיבורי וואלי פורג ', בלילה הזה תקבל מידי את המזכרת הזאת', הוא תלה על חזי מדלית זהב, ונשק על פני . 

'דמעות נגרו מעיני ולא יכולתי לפתוח את פי. הנשיא לחץ את ידי ויצא את הבית . התעוררתי כמו מתוך חלום נפלא, אז הבטתי על המדליה וראיתי ציור יפה של מנורת חנוכה עם נר ראשון, למטה היה כתוב: 'לאות תודה על אור נרך, ג'ורג' וושינגטון '.